תודעה

מדי פעם ברגעים הטובים יותר, אני נוכח שוב ושוב שרמות התודעה מתקיימים במקביל.
מצב תודע גבוה יותר לא מחליף את הנמוך, הוא מופיע ומתקיים במקביל למצבי תודעה נמוכים.
הבנה זו, מכה בי שוב ושוב…

להיות פרקטי

כמובן שדיון על פרקטיקה תמיד אמור להיות מלווה בשאלה: פרקטיקה ביחס למה?
אם ברצונו של אדם להיות פרקטי ביחס ללימודיו, הרי שעליו לנקוט בפעולה מאוד ספציפית. אם מדובר בדבר מה אחר, כמובן שהפרקטיקה תהיה שונה.

 אך אני מדבר על להיות פרקטי ביחס לניסיון שלנו להיות נוכחים או ביחס להתעוררות ומודעות שלנו.
במקרה זה, אין כל קשר בין להיות פרקטי לבין לתרגל!

כמובן שישנם אין ספור תרגולים שכלל לא יועילו לנו בניסיוננו להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר, ואף אולי ירחיקו אותנו מהם.

תרגולים אחרים היכולים להועיל ולעזור לנו, לא די בהם בלבד; יש צורך במאמצים והתכוונות שלנו, אחרת יהיה התרגול חסר כל משמעות ותועלת.

 כלומר, כאשר אני מדבר על להיות פרקטי ביחס למודעות, אין בכך כל קשר לתרגול כזה או אחר. אם אנסה לנסח את זה בצורה פשוטה, אזי הפרקטיות אליה אני מדבר היא הניסיון שלנו להשתמש בכל דבר בחיינו, בכל סיטואציה בחיינו ליצירת מצבי תודעה גבוהים יותר.

 בכל רגע ורגע מצב זה יכול להשתנות, ברגע אחד להיות פרקטי פירושו מאמץ מסוים, וברגע אחר פירושו מאמץ אחר ושונה לגמרי.

שינה ולא רק מטפורה

רעיון ארבעת מצבי התודעה מדבר על כך שהאדם נמצא כל חייו בשני מצבי תודעה נמוכים: המצב הראשון הוא השינה המוכרת לכולנו כשנת הלילה, והשני הוא הערות היחסית, כלומר הקיום היום יומי. נאמר שאותו קיום יום יומי, מהרגע שהתעוררנו משנתינו בלילה ועד הרגע בו אנו נרדמים שוב בלילה למחרת, גם הוא שינה.
ההבדל בין אותו מצב תודעה ראשון למצב תודעה שני מתבטא רק בפעילות מוגברת יחסית של המרכזים האנרגטיים. כלומר, במצב שני פועלים גם חלקי מרכזים שאינם פועלים בשנתינו בלילה.

רוב האנשים בשומעם שהם ישנים גם במצב השני – הערות היחסית, מתייחסים להגדרה או קביעה זו כאל מטפורה. הם חושבים שבהשוואה לאנשים מודעים/ערים, הם ישנים. אך מה שהם לא מסוגלים להבין הוא, שהם ישנים ללא כל השוואה עם אף אחד. מדובר בשינה אמתית, אין כאן שום מטפורה.

הרבה זמן לפני שפגשתי ברעיונות אלה, עסקתי בכמה דברים שמאוד עינינו אותי בזמנו.
אחד מהם היה "הקרנה אסטרלית" או במילים פשוטות, יציאה מהגוף.
אחד התרגולים החשובים ביותר שתרגלתי אז, היה הניסיון להיות ער לרגע בו אני נרדם בלילה.
המומחים להקרנה אסטרלית הגדירו זאת כגוף שנרדם ומוח שנשאר ער, בדומה למצב בו אנו מוצאים את עצמנו מודעים לכך שאנו ישנים וחולמים.

לאחר המון הכנות וניסיונות שנערכו כל לילה, הצלחתי להגיע למצב בו, יכולתי לראות את כל ה'אני'ים שלי לפני ההרדמות, אז קראתי להם מחשבות, אך היום אני יודע שמדובר ב'אני'ים שכליים, רגשיים, תנועתיים ואינסטינקטיביים. היה ברור לי שבדרך כלל אני כלל לא מודע לשטף הגדול הזה של 'אני'ים, שהתקיימו ללא הפסקה, ללא כל מאמץ, עזרה או תשומת לב שלי.
ההתבוננות הייתה מאוד צלולה, ויכולתי לראות בבירור שהמכונה שלי שוקעת למצב תודעה ראשון-שינה. ראיתי את כל אותם 'אני'ים ההופכים עם ההרדמות לחלומות.

אותם חלומות במצב תודעה ראשון, הם אותם 'אני'ים של מצב תודעה שני. ההבדל הוא שבמצב שני אנו לא רואים אותם ולא מודעים להם. אך זו אותה פעילות של אותם מרכזים. זה הוא חלק גדול מהשינה עליה מדובר ברעיון בו התחלתי פוסט זה.

4 מצבי תודעה

ניתן לחלק רמות תודעה ל-4 קטגוריות.
מצב תודעה ראשון הוא השינה, מצב תודעה שני הוא מה שאנו מכנים 'ערות': כאשר אנו פעילים, מדברים, מקשיבים, כותבים, קוראים, מתקשרים ועוד…
מצב תודעה שלישי הוא מצב של מודעות עצמית, רוב בני האדם מחשיבים את עצמם כבעלי מצב זה. אך לאמתו של דבר האנושות מתקיימת בשני מצבי תודעה ראשונים – שינה ו'ערות'-יחסית ורק מאמצים רבים של התבוננות על עצמינו יבהירו לנו שאנו כלל לא מודעים לעצמנו.
הפוטנצייל שלנו באופן טבעי הוא מצב תודעה שלישי, אך ישנו עוד מצב תודעה גבוה יותר – מצב תודעה רביעי, אשר במצבנו הנוכחי נעול וסגור בפנינו לגמרי.
מדובר במודעות אובייקטיבית, אליה ניתן להגיע רק לאחר שנגיע למודעות עצמית.
ניתן לומר שהאדם חיי בבית גדול ומרווח, מלא בחדרים וריהוט יפה, אך האדם נמצא רק במרתף ובמטבח, ואינו יכול לצאת מהם. אם מישהו יומר לאותו אדם שישנם מדרגות המובילות לקומות עליונות ולחדרים נוספים, הוא לא יאמין ויצחק באומרו שאלה רק דיברי הבל ואגדות ילדים.

מצבי תודעה הם מצבים משתנים ולעולם לא קבועים, ישנם הרבה רמות בכל מצב תודעה, והאדם עובר מרמה לרמה או ממצב שני לשלישי ובחזרה. האדם יכול לחוות ניצוץ של מצב תודעה שלישי, אך מצב זה יכול להתקיים רק במקרה, כאשר זעזוע מיקרי מעיר אותו לרגע ומקפיץ אותו לשנייה מעלה למצב שלישי.
גם אם מגיע האדם למצב שלישי במקרה או עקב עבודה עצמית, אין זה אומר שהוא יישאר שם; נהוג לחשוב שאדם שמגיע למודעות עצמית יישאר במצב זה לנצח. זו הסיבה לשאלות טיפשיות כמו – "האם אתה מודע?"
דוגמה מצוינת למה שקורה ניתן למצוא בספרו של לואיס קרול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". הגיבורה-אליס עוברת שינויים ממש מתחילת הספר, היא גדלה וקטנה וכאשר הזחל שואל אותה, "מי את?" אליס לא ממש יודעת לענות…

"מי את שאל הזחל.

זו לא היתה פתיחה מעודדת לשיחה, אליס השיבה,
בביישנות-מה, "א – אני בקושי יודעת, אדוני,
ברגע זה – לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר,
אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז."
המאמצים של האדם שעובד על עצמו בצורה אמתית יהיו תמיד קשורים בניסיון להגיע למצב תודעה 3/4 והניסיון להישאר במצב זה זמן רב ככל שיוכל.

מאמץ

מאמץ קשור תמיד במטרה.
אם המטרה להתעשר, הרי שהמאמץ יהיה להרוויח ולצבור כסף.
אך ברצוני לדבר על מאמץ הקשור בהתעוררות. אנסה לתאר את הדבר, כפי שאני רואה ומבין…
תארו לעצמכם אדם בתוך מים עמוקים/ים. לרגליו מחוברות משקולות כבדות המושכות אותו אל קרקעית הים.
אותן משקולות הם כל אותם הגורמים הפועלים עלינו ביום יום ומשמרים את מצב השינה שלנו. השקיעה או הטביעה היא ההרדמות/שינה עצמה.
המטרה היא להישאר מעל פני המים ובסופו של דבר אף לצאת אל היבשה, נכנה זאת התעוררות.

אם כך, הרי שמאמציו של אותו אדם ברגע, יהיו הניסיונות לצוף ולנסות להתגבר על המים, הזרמים והמשקולות המושכות אותו מטה אל קרקעית הים.
אם האדם ישקיע מאמצים, הרי שיש סיכוי שהוא יחווה את המצב שמעל פני המים, כך ידע את משמעות החיים מעל פני הים (מצב תודעה גבוה יותר). אם לא ישקיע מאמצים, הרי שכל חייו יחלפו מתחת למים.

ישנם דברים רבים היכולים לבלבל ולהפריע, למשל המכניות!
כיוון שאותו אדם חי כל חייו מתחת למים, אין הוא כלל יודע שיש אפשרות לעלות מעל פני הים. אם נספר לו ונשכנע אותו, שטוב הדבר לצוף מעל, והוא אף ינסה, הרי שיגלה בהמרה, שהניסיון לצוף מעל פני הים כרוך במאמץ לא מוכר וחדש לגמרי.
ככל שינסה, יגלה שוב ושוב, שהדבר לא קל כלל ואף בלתי אפשרי והמשקולות יגררו אותו שוב ושוב מטה.
מאמצים אלה, כרוכים בחיכוך רב ולא נעים. הרי שעד היום מאמציו היו שונים לגמרי והסתכמו רק בהישרדות על קרקעית הים. כעת הוא צריך להתחיל להפעיל שרירים מנוונים לגמרי, שעד כה כלל לא היו בשימוש.
כך מגלה האדם, שהמאמצים לצוף מעל פני הים, דורשים יותר אנרגיה! אנרגיה שאין ידו משגת.

עוד דבר העלול להפריע – בכל פעם, שהאדם שוקע שוב לקרקעית, הוא מצליח מסיבות רבות לשכנע את עצמו, שהנה הוא חוזר ומנסה לצוף, בהיותו נשאר על הקרקעית; הוא מספר לעצמו על מאמצים, ניסיונות, הצלחות וכישלונות, אך לאמתו של דבר, בכל אותו הזמן הוא לא זז כלל מהקרקעית.

צריך אני להוסיף ולומר, שכל אדם והמאמצים שלו! כלומר, מאמץ היכול לעזור לאדם פלוני להתעורר, יכול כלל לא להשפיע על אדם אחר.
או אפילו להרדים יותר אדם אחר. הכל תלוי במכניות של האדם.
לכן כל אדם, לאחר למידה והתבוננות על עצמו, צריך לבחור לעצמו את המאמצים המתאימים לו!

מדברים אלה, ניתן להבין שישנם כמה רמות להתעוררות, או מצבי תודעה שונים. וכמובן בני אדם השרויים במצבי תודעה שונים המשתנים כל הזמן: מצב תודעה לעולם לא אחיד וקבוע, הוא תמיד משתנה.

* אדם החי על קרקעית הים ולא יודע מאומה על האפשרות לצוף ולנשום אוויר, שרוי במצב תודעה מסוים שניתן לכנותו – שינה.
מדי פעם בעזרת זרמים חזקים במיוחד הוא אלול לעלות קצת מהקרקעית ולרדת אליה שוב. אך אין הדבר משמעותי.

* אדם החי על קרקעית הים, אך מסיבה זו או אחרת מכיר ויודע שיש אפשרות לצוף מעל פני הים. אולי אף הצליח במקרה או בעזרתו של מישהו אחר, לצוף שנייה מעל פני הים וחווה את ההבדל שבין החיים על קרקעית לבין החיים מחוץ למים. אין ספק שאדם זה יעשה מאמצים לחזור ולצוף מעל פני הים.
מאמצים אלה, גם אם הם לא מספיקים כדי לצוף מעל פני הים, הרי שהם מביאים את האדם למקומות חדשים וגבוהים יותר מהקרקעית.
אם למד האדם לעשות את המאמצים כראוי והקפיד במאמציו בכנות, הרי שמידי פעם אף יצליח להוציא את ראשו מעל פני המים לשניות בודדות.

* המצב הבא הוא שהייה מעל פני המים וההצלחה לצוף לזמן רב יותר ויותר מבלי לשקוע חזרה.

* בסופו של דבר, יכול האדם למצוא את דרכו אל היבשה, ולהיפרד מהאפשרות לשקוע חזרה לתוך הים.

* המצב האחרון והחשוב, הוא חזרה לתוך הים כדי לעזור לאחרים להשתחרר ולהצליח לצאת מהים. ובכנות אומר, שללא עזרה זו, שום מאמץ לא יועיל לנו.

Connections between centers

A man's sleep is nothing else than interrupted connections between centers. A man's centers never sleep. Since associations are their life, their movement, they never cease, they never stop. A stoppage of associations means death. The movement of associations never stops for an instant in any center, they flow on even in the deepest sleep.
If a man in a waking state sees, hears, senses his thoughts, in half-sleep he also sees, hears, senses his thoughts and he calls this state sleep. Even when he thinks that he absolutely ceases to see or hear, which he also calls sleep, associations go on. The only difference is in the strength of connections between one center and another.
Memory, attention, observation is nothing more than observation of one center by another, or one center listening another…

G.I.GURDJIEFF

שינה

אנו לא רואים על עצמנו דבר ואף חצי דבר.
איך ניתן לראות משהוא כאשר אנו כל הזמן עסוקים להסתיר מעצמינו.
הדבר חמור עד כדי כך שאנו אפילו לא רואים, שומעים או חשים את המציאות הפשוטה שמולנו.
מדובר כאן במין שינה היפנוטית, ישנו מין מסך עבה שמפריד בינינו לבין המציאות.
אותו מסך הוא ההזדהות שלנו, ההזדהות עם התמונה הדמיונית שלנו, אשר נוצרת בצורה שיטתית מגיל צעיר מאוד ומתייצבת ומתגבשת פחות או יותר בגיל ההתבגרות.
אותה תמונה דמיונית בלתי חדירה, המציאות או האמת לא יכולה לחדור אותה.
אדם לא יכול לראות על עצמו את הדברים הפשוטים ביותר: הוא לא רואה את ההרגלים הברורים ביותר, אם נראה לו סרט בו הוא מצולם הדבר יזעזע אותו, אם הוא ישמע את קולו מהקלטה, הוא לא יזהה את עצמו.
שלא נדבר על כך שאין האדם רואה את התפקודים שלו, הוא לא רואה אותם ולא יודע כלל על קיומם, כשמגיע רגע נדיר בו הוא רואה תפקוד כזה או אחר הוא מחשיב אותו לדבר מה שונה ודמיוני. כך הוא בונה ומרחיב יותר את התמונה הדמיונית שלו על עצמו.
אם נומר לאדם שהוא מתנהג בצורה מסוימת ואמירה זו לא תתאים לתמונה הדמיונית שיש לו על עצמו, הרי שהוא לא יקבל את דברינו, הוא יתחיל להצטדק, להסביר הסברים שונים, ויתחיל לשכנעה את עצמו ואותנו שאנו טועים.
שינה היא שינה, בדיוק כמו השינה בלילה, כאשר אנו לא מודעים כלל למה שקורה סביבנו…
ההבדל בין מצב זה שנקרא בדרך הרביעית מצב תודעה 1, לבין המצב השני בו אנו "ערים" מתבטא רק בחופש התנועה שלנו, ובחשיפה לכמות רשמים גדולה יותר…
בתוך שינה זו מבלה האדם את כל זמנו, הוא יוצר לעצמו הסברים הנולדים מניתוחים דמיוניים של המציאות המדומה שבתוכה הוא מתקיים.
כך הוא יוצר ומגדיל את התמונה הדמיונית עוד ועוד. כל נושא יכול להיות חלקה של אותה תמונה דמיונית, מהרוחניות ועד לחיי החברה, לכל דבר ישנו הסבר דמיוני שאתו האדם מזוהה לגמרי, וכל עוד לא תפסק ההזדהות, לא יצליח האדם לראות את האמת….

ראיית התפקודים כמו שהם, הוא שלב מאוחר בהרבה, בו מסוגל האדם לראות את עצמו כפי שהוא, רק כך יכול הוא ללמוד מי הוא באמת, ולראות עד כמה שונה הוא מהתמונה הדמיונית שהייתה לו על עצמו. הוא עדיין לא יכול לראות תמיד את האמת, אך מידי פעם הוא מצליח וכך הוא אוסף התבוננות אחר התבוננות.
העבודה האמתית של האדם יכולה להתחיל רק לאחר שהוא באמת למד את עצמו, כשהוא ראה את עצמו כפי שהוא – ישן, מזוהה, שקרן, ועוד….
רק בשלב זה מבין האדם שהוא ישן, שהוא לא מודע, ושהוא רק מכונה…
כל עוד דמיין האדם את עצמו כשונה, ער, מודע, יפה, מכוער, אוהב או סולד מדבר זה או אחר, לא הייתה לו כל הזדמנות לעבוד על עצמו באמת, הדבר היחיד שהוא יכל היה לשנות הוא רק את התמונה הדמיונית שלו…
כעת כאשר הוא מכיר את עצמו באמת, יכול הוא להתחיל בשינוי האמתי.
וזהוא רק הסבר קצר וחלקי……..

התפתחות

יש שחושבים, שהאדם כפי שאנו מכירים אותו – הוא מוצר מוגמר ושלם, אחרים טוענים, שהסביבה הלא בריאה והלא מאוזנת השפיעה על מערכות האדם, לכן יש להחזיר את האיזון לקדמותו. לפי הבנתי, הטבע מפתח את האדם עד לנקודה מסוימת, מעבר לנקודה זו הכל תלוי באדם עצמו, להמשיך ולהתפתח בעזרת מאמצים משלו או להתנוון ולפספס את האפשרות להתפתח.

במילים אחרות, איכויות מסוימות שבמצב רגיל נשארות לא מפותחות באדם, יכולות להתפתח רק בעזרת מאמצים של האדם ועזרה מבחוץ.
מר' אוספנסקי אמר, ש"התפתחותו של האדם תלויה בכך, שיבין מה הוא עשוי לקבל ומה התמורה שהוא חייב לתת".
ישנה בעיה גדולה העומדת חוצץ בין האדם ולבין האפשרות להתפתח: האדם מדמה שברשותו כוחות ויכולות מסוימות, הוא סבור, שהוא מכיר ויכול להשתמש בהן. לאמיתו של דבר, צריך האדם לרכוש תכונות שלדעתו הן כבר ברשותו.

(דומה הדבר למקרה של אדם החי כל חייו במערה ואינו מודע לעולם האמיתי יותר שמעל פני הקרקע, לדידו המערה שלו היא העולם. ראה – משל המערה).

האדם מדמה, שברשותו רצון וכוח לעשות, הוא מדמה שהוא מודע ושהוא אחד ולא רבים!

כל עוד, משלה האדם את עצמו ומדמה שכל אלו ברשותו, אין כל אפשרות להתפתחות!
השקר הגדול ביותר, שהאדם מספר לעצמו – "אני מודע".
לאמיתו של דבר, לא רק שהוא לא מודע, הוא אף לא מבין את משמעות המילה.
התודעה היא סוג של הכרה של האדם! ואין לבלבל אותה עם שכל או עם תפקוד אחר!
עוד דבר שאין האדם יודע – לתודעה יש דרגות, היא לא קבועה. היא משתנה מדרגה לדרגה, אלו הם מצבי תודעה.
בעזרת אימונים מיוחדים ולימוד, ניתן יהיה לאדם להתפתח ולרכוש לעצמו מודעות.

אליס והזחל

"מי את שאל הזחל.
זו לא היתה פתיחה מעודדת לשיחה, אליס השיבה,
בביישנות-מה, "א – אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע
זה – לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר,
אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז."

מצבי תודעה

בדרך הרביעית קיים רעיון של 4 מצבי תודעה.
מצב 1 – שינה (בלילה).
מצב 2 – ערנות (המצבם הרגיל של אדם מס' 1,2,3 ביום יום).
מצב 3- מודעות עצמית.
מצב 4 – מודעות "אוניברסלית".
אותם מצבי תודעה הם לא מצבים קבועים, רגע אחד יכול אתה לחוות מצב 3 ורגע לאחר מכן אתה יכול לשוב למצב 2.
בני אדם מס' 1,2,3, נמצאים רק וכמעט תמיד במצב תודעה 1 ו-2, בגלל שחוק המקרה שולט בחייהם, כך גם עם המצבים הגבוהים.
הם יכולים לחוות מצב גבוהה, רק אם במקרה פעל עליהם זעזוע מאוד מסוים בזמן ובמקרה מאוד מסוימים.
אדם מס' 4 לומד איך ליצור את הזעזוע בעצמו, הוא לא יכול להמתין, שבמקרה יחול עליו זעזוע כזה או אחר.
עם המאמצים יש גם הישגים, בהתחלה אלו רק ניצוצות קצרים ממצב תודעה 3.
ניצוצות של שניות ולא יותר – כמה רגעים שמצליח אדם מס' 4 לחוות את מצב התודעה הגבוהה ואז הוא חוזר שוב למצב נמוך.
ככל שעובר הזמן והאדם ממשיך במאמציו, הוא מצליח לחוות מצבים גבוהים ליותר זמן, ובתכיפות גבוהה יותר.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )