לא מאמין לאף אחד, אפילו לא לעצמי

אנו ממש מאמינים לעצמנו, כשאנו אומרים, "אני לא מאמין לאף אחד, אפילו לא לעצמי", כלומר אני נקי מהשפעות ואמונות, אני בודק ומודא כל דבר.

יש לזכור שאנו מושפעים כל הזמן מהרשמים מהם אנו ניזונים, לכן יש צורך לעבוד עם רשמים מאוד מסוימים בצורה מאוד מסויימת.

רשמים

אני מרגיש שזה לא הזמן המתאים לכתוב פוסט זה, אך אכתוב אותו בכל זאת ואם יבוא הזמן ואבין הרגשה זו, הרי שאוסיף או אתקן את הפוסט הזה.
ברצוני לדבר על הרשמים ועל ההשפעה שלהם עלינו.
רושם כפי שכבר הגדרתי אותו הוא בעצם סוג של אנרגיה או מזון שממנו אנו ניזונים, הוא יכול להיות כל דבר: צליל, מראה, תחושה, הרגשה, מחשבה. כפי שמזון רגיל משפיע עלינו, למשל: מזון בריא או מזון בריא פחות, מזון טעים או מזון לא טעים ומזון מכולכל מול מזון טרי, כך גם הרשמים. אנשים רבים עסוקים מאוד בלברור את המזון הרגיל שלהם, ומקפידים מאוד לאכול מזון מאוד מסויים שבעיניהם הוא בריא יותר, אך אין להם כל מושג שהרשמים משפיעים עלינו בצורה אף קיצונית יותר, ההשפעה יכולה להיות השפעה גופנית, רגשית או רוחנית.
הכל קשור בהכל, הסביבה שאת רשמיה אנו קולטים משפיעה על התפקודים שלנו, לכן אם ברצוננו לקלוט רשמים "בריאים" יותר, הרי שיש בידינו לבחור להיחשף לרשמים המתאימים.
לא סתם נאמר "במושב לצים לא תשב", קודם כל כיוון שהרשמים שנקבל מאותם לצים ישפיעו עלינו, ועד מהרה גם אנו נתחיל להתנהג כלצים, ושנית יש לנו את הברירה לשבת במקום אחר ולספוג רשמים טובים יותר.
ע"י התבוננות נכונה אנו יכולים להבין טוב יותר את הרשמים ואת ההשפעות שלהם עלינו, אנו יכולים להבחין על איזה חלק בנו רושם מסויים משפיע, ולהבחין בתוצאה שלאחר ההשפעה.
כשאני מדבר על חלקים, אני מדבר בעצם על המרכזים האנרגטיים שלנו, הרשמים משפיעים ישירות על אותם מרכזים או בחלקי המרכזים.
כך אנו יכולים להבחין ברושם שמשפיעה על המרכז הרגשי, או השכלי, או התנועתי והאינסטינקטיבי.
ברגע שיש לנו מושג, איזה רושם משפיע על איזה חלק בנו, יכולים אנו לכוון רשמים ספציפיים לחיזוק חלק זה או אחר.
לפי הדרך הרביעית האדם ניזון משלוש מזונות או שלוש סוגי דלקים: האחד הוא המזון הרגיל שלנו, השני הוא האוויר והשלישי הוא הרשמים. הרושם הוא סוג מזון העדין ביותר, או במילים אחרות בעל התנודה המהירה ביותר, זה הוא בעצם המזון החיוני ביותר לאדם.

מה זאת אומרת לבחור רשמים שונים או להיחשף לרשמים מתאימים? מישל דה מונטיין כותב (מתוך המסות):
"כמו הרוח הנחלשת וגוועת באוויר אם אין יערות עבותים עוצרים בעדה, כן גם הנפש המטולטלת והנסערת אובדת, כמדומני, בתוך עצמה, אם אין נותנים לה דבר-מה להיאחז בו. על כן יש לתת לה תמיד חפץ שתיעצר בו ותפעל עליו. פלוטרכוס אומר על הנכבשים לאהוב קופים וכלכלבים, שהחלק האוהב המצוי בקרבנו באין לו דבר-מה שראוי להיאחז בו, צר לו מושא שקרי ושטחי, ובלבד שלא ייוותר עקר. ואמנם רואים אנו כי הנפש בהתרגשותה מבכרת להוליך את עצמה שולל ובודה לה מושא כוזב ודמיוני, אפילו הוא נוגד את אמונתה, כדי שלא לפעול לריק."

במילים אחרות, אנו נושפע תמיד, ובכל מקרה נספוג רשמים ונגיב, גם אם הרשמים הם נמוכים.
ככל שזה ישמע מוזר, קל לו לאדם להיות בסביבת רשמים נמוכים יותר, הם קלים יותר לעיכול כיוון שהם משפיעים על חלקים בנו שלא זקוקים לתשומת לב מבחינתנו. רשמים גבוהים יותר מצריכים את פעולתם של החלקים המנוונים יותר ופעולתם זקוקה לתשומת לב ומאמץ. לכן רוב האנושות מקיפה את עצמה ברשמים נמוכים ובריאים פחות, ואת זה ניתן לראות בכל תחום והבט בחיינו: אומנות, קולנוע, בילוי, ספרות, מסיקה, תחביבים ועוד…

כמובן שאין זה מספיק רק להיחשף לרשמים המתאימים או הגבוהים יותר, זו רק ההתחלה, עלינו ליצור מאותם רשמים אנרגיה עדינה אף יותר, שתשמש אותנו לזכירה עצמית והתעוררות, אך זו התחלה חשובה ולא פשוטה כלל.

אמנות כמזון

באחד ההודעות שלי הזכרתי כבר שאנו ניזונים משלושה סוגי מזונות.
המזון הראשון הוא המזון הרגיל שאנו מכירים.
המזון השני הוא האויר שאנו נושמים.
והמזון השלישי הוא הרשמים הנקלטים על ידינו.
רשמים יכולים להיות כל גירוי חיצוני או פנימי הנקלט ע"י המרכזים שלנו.
רשמים אלה יכולים להיות מזון למרכז האינסטינקטיבי, תנועתי, שכלי ורגשי.
במילים אחרות ובכלליות, כל סוגי המזון הם בעצם אנרגיה, או דלק המניע את המרכזים שלנו.
אז נתמקד במזון מהסוג השלישי.

כדי להיות ברור יותר אני אדבר על סוג מאוד מסוים של רשמים – מוסיקה.
כפי שחילקנו בעבר את האנושות לכמה קטגוריות – אדם: 1,2,3 ועוד, כך אפשר גם לחלק את סוגי המוסיקה, ע"י הבחנה על איזה מרכז אותה מוסיקה משפיעה.
לדוגמה: מוסיקה בסיסית הנהוגה בשבטים "פרימיטיביים" משפיעה ישירות על המרכז האינסטינקטיבי והתנועתי.
גם סוגים מסוימים של "מטאל" ו"דום" משפיעים על המרכז האינסטינקטיבי תנועתי.
מוסיקת "דנס" ו"האוס" משפיעות על המרכז התנועתי במיוחד.
"פופ" "רוק" ו"בלוז" משפיעים על המרכז התנועתי, וחלק על החלקים הנמוכים של המרכז הרגשי.
מוסיקה קלאסית יכולה להשפיעה על המרכז התנועתי והשכלי, אך בחלקה גם על החלקים הגבוהים של המרכז הרגשי.
ג'ז בעיקר משפיע על החלק השכלי של המרכז התנועתי ולפעמים גם על המרכז השכלי עצמו.
באותה השיטה אנו יכולים להגדיר כל רושם ולדעת על איזה מרכז הוא משפיע.
אבל מה שמעניין אותי במיוחד, הוא: מה משפיע על המרכז הרגשי שלנו, ובמיוחד על הקומה העליונה שלו.
החלק השכלי של המרכז הרגשי, שמעתה אכנה אותו "מלך רגשי"! ולמה דווקא החלק הזה?
מתברר (וכל אחד יכול ע"י התבוננות לוודא את זה) שבחלק הזה נמצא המצפון שלנו.
להבדיל ממוסר שנרכש ע"י חינוך חיקוי ושתלטנות נשית, המצפון הוא המצפן הפנימי והאישי שלנו.
למזלנו, זהו אחד הכלים שנמצא בכולנו ובידינו להיעזר בו בדרכנו להתעוררות.
זהו כלי, שאם נצליח לשמוע לו, יוכל לכוון אותנו אל המקום האמתי, וידע לזהות את הזיוף והשינה.
לצערנו, בדרך כלל החלק הזה נרמס שוב ושוב במהלך חיינו, וכשאנו מגיעים לגיל בגרות, או שהוא כה חלש שאין אנו יודעים על קיומו, ומחליפים אותו עם המוסר, או שהוא מת לגמרי.
ניתן לחזק ולגלות את המצפון ע"י פיתוח של המלך הרגשי!
איך ניתן לפתח את המלך הרגשי?
לפני שניגש לנקודה זו, עלינו להבין שחלק זה של המרכז הרגשי שלנו, מכני כמו כל שאר החלקים האחרים, אך אנו יכולים ליצור בעזרתו פתח אל המרכזים הגבוהים והמודעות!
כדי להבין טוב יותר את מה שאני עומד לומר, עלינו להבין את רעיון האלכימיה, אשר מחלק את הרשמים (המזון מהסוג השלישי) לשלוש קטגוריות: אלכימית ברונזה, אלכימית כסף ואלכימית זהב. ובקיצור מה שהרעיון הזה אומר הוא: שרשמים אלו יכולים להיות עדינים יותר וגסים יותר. יש עוד הרבה מה לומר על רעיון האלכימיה אך כרגע זה מיותר.
כדי לפתח את המלך הרגשי עלינו להיחשף לרשמים עדינים במיוחד, זה הוא מזונו של המלך רגשי, וזו הסיבה שהוא נשאר לא מפותח, כיוון שרוב חיינו אנו נחשפים לרשמים גסים בלבד. אם כך, רשמים עדינים או גבוהים יכולים להשפיע ולעורר את המלך הרגשי שלנו.
ניתן להיחשף לאותם רשמים גבוהים, ע"י חשיפה לאומנות, לטבע, לבני אדם (אם יש באפשרותנו לא להביע רגשות שליליים) ועוד…
לא מדובר על אומנות מודרנית, כי היא ברובה אלכימיה ברונזה, מדובר על אומנות מאלכימיה זהב!
יש הרבה דוגמאות לאומנות מסוג זה, אך רק לדוגמה: מוסיקה קלאסית – באך, ויולדי ועוד, ציוריו של לאונרדו דאוינצ'י, ספרות כמו: האודיסיה של הומרוס, דון קיחוטה של סרונטס, גיטה ועוד…
כל אלה ועוד הרבה; אי הבעת רגשות שליליים, לבוש מסוים (וזה במיוחד ללוסט) יכולים לחזק את המלך הרגשי שלנו.
כאשר נצליח לחזק את המלך הרגשי, הוא יהיה היחיד שיכול להתמודד עם המלך האינסטינקטיבי, אשר שולט על האנרגיה בגוף שלנו, ואין לו כל קשר או סיבה לנסות להתעורר, ההפך הוא הנכון, כדי להתעורר זקוקים אנו לאנרגיה שהמלך האינסטינקטיבי אוגר ושומר עליה בקנאות, כמו דרקון על הר זהב, מבחינתו כל מי שמנסה להשתמש באנרגיה זו הוא אויב.
יש עוד מה לומר על אומנות ובמיוחד על אומנות גבוהה או מודעת, אך זה מתחיל להיות ארוך מידי, אז בפעם הבאה.

3 קווי עבודה

חשוב לוודא כל רעיון.
רעיון שנשאר בגדר תאוריה, לא יקדם את ההתעוררות שלנו.
במיוחד רעיון זה, שבעיני הוא בין החשובים בעבודת האדם על עצמו.
הוידוא יכול להתרחש רק בעשיה עצמה, משחק ברעיונות שונים בדמיוננו הוא לא וידוא כלל.
רוב הרעיונות שאני מדבר עליהם, הם חוקים לא מוכרים לאנושות, חוקים אוניברסליים, הם מופיעים בכתב רק במקומות בודדים, אבל רק אדם שמכיר אותם יכול להבחין בהם.
חוקים אלה חלים על עולם זה, וכך גם על האנושות.
אדם שמכיר ומבין את החוקים האלה, יכול להשתמש בהם, ולהיעזר בהם רבות בעבודת האדם על עצמו.

כדי להבין לעומק את הרעיון "3 קווי העבודה", יש את הצורך ללמוד תחילה את "חוק השבעה", דבר נוסף שיכול לעזור, הוא תרשים התשיעון ושלושה סוגי המזונות. רעיונות אלה מופיעים בספר של אוספנסקי – "חיפוש אחר המופלא".
גם "3 קווי העבודה" מופיעים בספר זה, אך אני הולך להציג אותם בצורה שונה.

קו עבודה ראשון
עבודה אמיתית של האדם, מתחילה בלימוד וראייה עצמית!
דבר הדורש ידע ושיטה!
בני אדם, אשר מנסים ללמוד ללא שיטה וידע, מגבשים במהרה רעיונות שגויים על עצמם.
לכן אנו צריכים להיפטר מאותם רעיונות לא נכונים ובאותו זמן למצוא שיטה ללימוד וראיה נכונה של עצמנו!
לאחר שמצאנו את הידע ואת השיטה, עלינו להתחיל במאמצים לראות את עצמנו, זו היא עבודה אישית ופרטית שלנו.
היא יכולה להיעשות בכל מקום ובכל זמן, יותר נכון היא חייבת להיעשות בכל מקום ובכל זמן, רק כך אנו יכולים לראות וללמוד את כל ההיבטים שלנו.
כדי לעבוד בקו עבודה ראשון, אין אנו זקוקים קבוצה, זו היא עבודה פנימית, אך כפי שמלמד אותנו "חוק האוקטבות/שבעה", אנו נגיע למרווח, שימנע את התקדמותנו בקו עבודה ראשון.
במילים אחרות, לא ניתן להמשיך בעבודה על קו עבודה ראשון ללא הזעזוע הנכון, וכאן נכנס לפעולה קו עבודה שני.

קו עבודה שני
מדובר על עבודה עם קבוצה של אנשים, כמו משל בית הסהר והבריחה ממנו:
אנו צריכים להיעזר בחברינו לעבודה. אותה עזרה יכולה לבוא בצורות שונות ומעניינות:
אפילו שיחה בין שני תלמידים, יכולה להבהיר הרבה דברים לא מובנים, לקיחת מטרות משותפות והתבוננויות יכולה לספק קשת גדולה רחבה ומובנת יותר על עצמנו, ראיה של עצמנו ע"י ראיה והבנת המכניות של תלמיד אחר; ישנם דברים שהם כה מושרשים ועמוקים אצלנו, שאין כל סיכוי שנצליח לראות אותם בעצמנו, בכך שאנו רואים את אותן התכונות על מישהו אחר נוצר אפקט המראה, כך בעצם אנו רואים את עצמנו. כפי שאמר רומי:

You've no idea how hard I've looked for a gift to bring You. Nothing seemed right. What's the point of bringing gold to the gold mine, or water to the Ocean. Everything I came up with was like taking spices to the Orient. It's no good giving my heart and my soul because you already have these. ?So- I've brought you a mirror. Look at yourself and remember me.

Jalaluddin Rumi

גם כאשר תלמיד אחר רואה דבר מה עלי, ולדעתו אני לא מסוגל לראות בעצמי, הוא יכול לגשת ולכוון אותי לכך….
וישנם עוד דרכים רבות בהם ניתן לעבוד עם ובקבוצה.
מה שמעניין וחשוב, שקו עבודה שני, מכיל בתוכו את קו עבודה ראשון!
ללא הקו השני הקו הראשון תקוע ולא יכול להמשיך ולהתקדם לשום מקום.
קו עבודה שני הוא הזעזוע לקו הראשון!

קו עבודה שלישי
זו היא עבודה למען בית הספר בו אנו עובדים על עצמנו.
קו זה הוא שונה מאוד בבתי ספר שונים, וכאן אנו מוותרים על הרצון שלנו למען המטרה של המורה או בית הספר.
בקו עבודה זה אנו נמצא את עצמנו בסיטואציות שונות שבעצמנו לא היינו יכולים ליצור ולא היינו רוצים ליצור.
סיטואציות אלו רק עוזרות לנו לראות צדדים שונים שבנו, שבחיים הרגילים לעולם לא היינו נחשפים אליהם.
מצבים אלה מייצרים זעזועים המאפשרים את המשך העבודה.
קו עבודה שלישי מכיל בתוכו את הקו השני ואת הקו הראשון, הוא מהווה זעזוע לקו השני וזה בתורו לקו הראשון.
במילים אחרות, מי שעובד בקו עבודה שלישי, עובד במקביל על הקווים הראשונים.

אולי בעתיד אני אוסיף ואדבר על הקווים ובמיוחד על הקו השלישי, אך כרגע אומר רק שהעבודה הנכונה ביותר, היא שילובם של שלושת קווי העבודה!

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )