כאשר אדם מגיב…

כאשר אדם מגיב על גירוי באגרסיביות ואלימות,
כאשר אדם אחר מגיב על אותו גירוי בצעקות,
כאשר אדם אחר מגיב על אותו גירוי בשלווה,
כאשר אדם אחר מגיב על אותו גירוי בצחוק,
זו האישיות המזויפת שלו המגיבה! ההבדל נמצא רק בשתלטנות נשית.
דבר זה נכון, כל עוד מדובר על אדם מס' 1,2,3.

סיפור ששמעתי היום מחבר

צינור גדול, שאף אחד לא ידע למה שימש, חצה מצד לצד, בית תפילה.
הצינור היה תקוע כך, שכל מי שעבר תחתיו היה צריך להתכופף.
בעת התפילה, שכללה שירת פסוקים קדושים וריקוד, נאלצו המתפללים להתכופף בכל פעם שעברו תחת אותו צינור.
אחד המתפללים, אשר נאלץ בשלב מסוים בחייו לעזוב לחבל ארץ אחר, חזר לאחר שנים רבות לביתו המקורי וניגש לבקר את אותו בית תפילה.
להפתעתו, הוא מצא מבנה חדש ומפואר, ובתוכו לא היה זכר לאותו צינור.
בזמן התפילה, כל המתפללים הציגו תנועות מרשימות של התכופפות בכל פעם שעברו במקום בו היה תלוי בעבר אותו צינור.
האיש, נדהם ושאל לפשר הדבר.
רוב המתפללים שכלל לא ידעו על קיומו של הצינור בעבר, ענו בתדהמה: "זה חלק חשוב בתפילה, ללא התכופפות זו תפילתנו לא שווה מאומה."

יש הרבה מה ללמוד מסיפור זה! על הרגלים, ועל שתלטנות נשית, אבל לדעתי הדבר החשוב ביותר הוא: מה קורה, כאשר כל מה שנשאר הוא הצורה החיצונית ללא התוכן.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

אנו לא יכולים לעשות

דיברתי כבר על כך, שהמכונה מנסה כל הזמן להימלט מסבל.
במהלך חיינו, המכונה נמצאת כל הזמן במנוסה מסבל, אך אין היא יודעת באמת איך להימלט מסבל.
לכן במהלך הניסיונות שלה, היא מוצאת את עצמה מסובכת יותר ויותר בסבל כזה או אחר.

אנו נולדים עם מכניות מסוימת, במהלך חיינו אנו בונים על אותה מכניות קומות על קומות של מכניות חדשה.
כל דבר שהוא לא מכני למכונה שלנו מהווה חיכוך למכונה, וחיכוך גורם לסבל.
לכן, כאשר המכונה מזהה חיכוך, היא תמיד תנסה להימנע ממנו ולפנות למקום בו לדעתה יש פחות חיכוך.

ישנן הרבה סיבות שבגינן נגרם חיכוך למכונה שלנו, חלק מהסיבות הן: תכונה עיקרית, חשבון פנימי, שתלטנות נשית ועוד…(להבהרת מושגים אלו, חפשו בבלוג).
לכן אדם ישן, תמיד ובאופן מכני ינסה לברוח מאותו חיכוך. מאוחר יותר יספר לעצמו, שהוא בחר לפנות לכיוון זה ולא לכיוון אחר מסיבה זו וזו. לאמתו של דבר לא הייתה כאן שום בחירה, הוא לא היה יכול לבחור אחרת!
המכונה פנתה לכיוון זה בגלל שהכיוון השני היה גורם לה לחיכוך גדול יותר.
בני אדם מבזבזים הרבה זמן על דמיון, הם מדמיינים מה היה קורה אילו בחרו אחרת, הם באמת חושבים שהבחירה הייתה שלהם, והם יכלו לבחור אחרת.
דומה הדבר לזרימת חשמל, הזרם תמיד יזרום בקו שבו יש פחות התנגדות.

לפעמים במבט לאחור אף נספר לעצמנו שבחרנו בדרך הקשה, אך לאמתו של דבר, באותו רגע הכיוון שאליו זרמה המכונה היה הכיוון בעל התנגדות קטנה יותר, במילים אחרות פחות חיכוך.
אדם יעדיף להסתכן ולצאת למלחמה ולספר לעצמו שהוא בחר באופציה הקשה, הרי היה יכול להיות קל ופשוט יותר להישאר בבית, אך לאמתו של דבר היה לו יותר קשה להישאר בבית: "מה יגידו עלי? אני פחדן? כל החברים שלי יצאו להלחם איך אני יכול להישאר? זה לא בסדר!"
לאומתו אדם אחר יישאר בביתו מכיוון שהוא מפחד להפצה או למות, יותר ממה שיחשבו עליו חבריו….

במצבינו הנוכחי – שינה, אין בידינו כל בחירה.
הדבר היחיד שיש בידינו לעשות הוא לראות את עצמנו.
כדי לפתח רצון ולהתחיל לעשות, עלינו תחילה להבין ולראות, שאנו לא יכולים לעשות.
כל מעשינו ללא יוצא מהכלל, נעשים בצורה מכנית/מסוימת כי הם לא היו יכולים להיעשות אחרת.

שתלטנות נשית

אם נמצא את עצמנו בסיטואציה בה אנו מפנים את מושבנו באוטובוס לאדם או אישה קשישה, זו היא שתלטנות נשית.
אם כך, בטח חושבים אתם ששתלטנות נשית היא דבר מה טוב ומוסרי!
בעניין הטוב אני חייב להסתייג, הפעולה המתוארת כאן נעשית בצורה מכנית, אין כאן קשר להתחשבות אמיתית.
מופעל עלינו חוק ואנו חייבים לפעול לפיו.
בעניין המוסר – כן אני חושב ששתלטנות נשית קשורה באופן ישיר למוסר, אך מה הוא המוסר??
מה שמוסרי בסין, לא מוסרי באירופה ומה שמוסרי באירופה לא מוסרי באפריקה, מה שמוסרי באפריקה לא מוסרי בארצות ערב, מה שמוסרי במעמד אחד של חברה אינו מוסרי במעמד אחר ולהפך.
לדוגמה: בארצות ערב נקמת דם הוא דבר מה מקובל ומוסרי, באירופה יחשב דבר זה לבלתי מוסרי במיוחד.
מוסר הוא תופעה מלאכותית, אשר בנוי מהגבלות ודרישות שונות, חלקן בעלות טעם ביסודן וחלקן חסרות כל משמעות. חייב אני כאן לבקש מכם לא לבלבל בין מושגים, אני מדבר על מוסר ולא על מצפון.
היום אין האנשים יודעים להבדיל בין המצפון למוסר, על המצפון אני אדבר מאוחר יותר, רק אומר שהוא לא מלאכותי, והוא קיים בצורה זו או אחרת בכל אחד מאיתנו, אך בדרך כלל הוא רדום מאוד.
שתלטנות נשית נוצרת על בסיס אותו מוסר וכבר מגיל צעיר אנו מתוכנתים ע"י הסביבה הקרובה; הורים, אחים משפחה, ויותר מאוחר ע"י סביבה מורחבת יותר.
התכנות הוא פשוט – התנהגות מקובלת בחברה – מה בעיני אותה חברה נחשב לחיובי ומה נחשב לשלילי, מה אפשר לעשות ומתי, מה אי אפשר או אסור לעשות, מתי ניתן להתנהג ואיך להתנהג, מה יפה ומה לא יפה, איך אנו אמורים להיות ואיך לא….
עד אותו רגע, בו נמצא את עצמנו ישובים באוטובוס, ואותו קשיש המביט עלינו בתקווה, שנפנה לו את מקומנו, נגלה, שאין אנו יכולים לעשות או להחליט, השתלטנות הנשית מיד נכנסת לפעולה ובלי שאפילו נשים לב – בצורה מכנית נמצא את עצמנו מפנים את מקומנו.
אם מסיבה זו או אחרת ננסה להישאר במקום ולא לפנות אותו, מיד יכנס לפעולה החשבון הפנימי (עליו דיברתי בפורום זה לפני כמה ימים), אשר יתחיל מיד להיכנס לחששות דמיון ופחדים: "זה לא יפה שאני לא קם ומפנה את המקום, מה אנשים אחרים חושבים עלי, בחור כל כך צעיר כמוני, בטח הם חושבים שלא חינכו אותי כמו שצריך ועוד ועוד ועוד…" אך עלולה להיווצר גם שתלטנות נשית שונה במקצת, למשל בארצנו השתלטנות הנשית יכולה להישמע כך: "אני לא פרייר, שיעמוד הזקן הזה, שמשהוא אחר יפנה לו את מקומו…"
דוגמה טובה לשתלטנות נשית היא הבדיחה על הפולנייה: פולנייה נכנסת לחדר בו נמצאים הרבה אנשים ישובים סביב שולחן וסועדים, כל המקומות תפוסים! "טוב" אומרת הפולנייה, "אני אעמוד". באותו רגע אם זה לא קרה עוד לפני כן, היא לוחצת על כפתור שמפעיל את התכנות שבנו.

שתלטנות נשית – במובן זה שילד בדרך כלל רוכש גישות אלו מאמו, תוך כדי תהליך הלימוד של ההתנהגות מקובלת.

אמנות כמזון

באחד ההודעות שלי הזכרתי כבר שאנו ניזונים משלושה סוגי מזונות.
המזון הראשון הוא המזון הרגיל שאנו מכירים.
המזון השני הוא האויר שאנו נושמים.
והמזון השלישי הוא הרשמים הנקלטים על ידינו.
רשמים יכולים להיות כל גירוי חיצוני או פנימי הנקלט ע"י המרכזים שלנו.
רשמים אלה יכולים להיות מזון למרכז האינסטינקטיבי, תנועתי, שכלי ורגשי.
במילים אחרות ובכלליות, כל סוגי המזון הם בעצם אנרגיה, או דלק המניע את המרכזים שלנו.
אז נתמקד במזון מהסוג השלישי.

כדי להיות ברור יותר אני אדבר על סוג מאוד מסוים של רשמים – מוסיקה.
כפי שחילקנו בעבר את האנושות לכמה קטגוריות – אדם: 1,2,3 ועוד, כך אפשר גם לחלק את סוגי המוסיקה, ע"י הבחנה על איזה מרכז אותה מוסיקה משפיעה.
לדוגמה: מוסיקה בסיסית הנהוגה בשבטים "פרימיטיביים" משפיעה ישירות על המרכז האינסטינקטיבי והתנועתי.
גם סוגים מסוימים של "מטאל" ו"דום" משפיעים על המרכז האינסטינקטיבי תנועתי.
מוסיקת "דנס" ו"האוס" משפיעות על המרכז התנועתי במיוחד.
"פופ" "רוק" ו"בלוז" משפיעים על המרכז התנועתי, וחלק על החלקים הנמוכים של המרכז הרגשי.
מוסיקה קלאסית יכולה להשפיעה על המרכז התנועתי והשכלי, אך בחלקה גם על החלקים הגבוהים של המרכז הרגשי.
ג'ז בעיקר משפיע על החלק השכלי של המרכז התנועתי ולפעמים גם על המרכז השכלי עצמו.
באותה השיטה אנו יכולים להגדיר כל רושם ולדעת על איזה מרכז הוא משפיע.
אבל מה שמעניין אותי במיוחד, הוא: מה משפיע על המרכז הרגשי שלנו, ובמיוחד על הקומה העליונה שלו.
החלק השכלי של המרכז הרגשי, שמעתה אכנה אותו "מלך רגשי"! ולמה דווקא החלק הזה?
מתברר (וכל אחד יכול ע"י התבוננות לוודא את זה) שבחלק הזה נמצא המצפון שלנו.
להבדיל ממוסר שנרכש ע"י חינוך חיקוי ושתלטנות נשית, המצפון הוא המצפן הפנימי והאישי שלנו.
למזלנו, זהו אחד הכלים שנמצא בכולנו ובידינו להיעזר בו בדרכנו להתעוררות.
זהו כלי, שאם נצליח לשמוע לו, יוכל לכוון אותנו אל המקום האמתי, וידע לזהות את הזיוף והשינה.
לצערנו, בדרך כלל החלק הזה נרמס שוב ושוב במהלך חיינו, וכשאנו מגיעים לגיל בגרות, או שהוא כה חלש שאין אנו יודעים על קיומו, ומחליפים אותו עם המוסר, או שהוא מת לגמרי.
ניתן לחזק ולגלות את המצפון ע"י פיתוח של המלך הרגשי!
איך ניתן לפתח את המלך הרגשי?
לפני שניגש לנקודה זו, עלינו להבין שחלק זה של המרכז הרגשי שלנו, מכני כמו כל שאר החלקים האחרים, אך אנו יכולים ליצור בעזרתו פתח אל המרכזים הגבוהים והמודעות!
כדי להבין טוב יותר את מה שאני עומד לומר, עלינו להבין את רעיון האלכימיה, אשר מחלק את הרשמים (המזון מהסוג השלישי) לשלוש קטגוריות: אלכימית ברונזה, אלכימית כסף ואלכימית זהב. ובקיצור מה שהרעיון הזה אומר הוא: שרשמים אלו יכולים להיות עדינים יותר וגסים יותר. יש עוד הרבה מה לומר על רעיון האלכימיה אך כרגע זה מיותר.
כדי לפתח את המלך הרגשי עלינו להיחשף לרשמים עדינים במיוחד, זה הוא מזונו של המלך רגשי, וזו הסיבה שהוא נשאר לא מפותח, כיוון שרוב חיינו אנו נחשפים לרשמים גסים בלבד. אם כך, רשמים עדינים או גבוהים יכולים להשפיע ולעורר את המלך הרגשי שלנו.
ניתן להיחשף לאותם רשמים גבוהים, ע"י חשיפה לאומנות, לטבע, לבני אדם (אם יש באפשרותנו לא להביע רגשות שליליים) ועוד…
לא מדובר על אומנות מודרנית, כי היא ברובה אלכימיה ברונזה, מדובר על אומנות מאלכימיה זהב!
יש הרבה דוגמאות לאומנות מסוג זה, אך רק לדוגמה: מוסיקה קלאסית – באך, ויולדי ועוד, ציוריו של לאונרדו דאוינצ'י, ספרות כמו: האודיסיה של הומרוס, דון קיחוטה של סרונטס, גיטה ועוד…
כל אלה ועוד הרבה; אי הבעת רגשות שליליים, לבוש מסוים (וזה במיוחד ללוסט) יכולים לחזק את המלך הרגשי שלנו.
כאשר נצליח לחזק את המלך הרגשי, הוא יהיה היחיד שיכול להתמודד עם המלך האינסטינקטיבי, אשר שולט על האנרגיה בגוף שלנו, ואין לו כל קשר או סיבה לנסות להתעורר, ההפך הוא הנכון, כדי להתעורר זקוקים אנו לאנרגיה שהמלך האינסטינקטיבי אוגר ושומר עליה בקנאות, כמו דרקון על הר זהב, מבחינתו כל מי שמנסה להשתמש באנרגיה זו הוא אויב.
יש עוד מה לומר על אומנות ובמיוחד על אומנות גבוהה או מודעת, אך זה מתחיל להיות ארוך מידי, אז בפעם הבאה.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )