התבוננויות קצרות

למה ההתבוננויות שלנו על עצמנו כה קצרות ונדירות?
כדי לקבל תשובה על שאלה זו, עלינו להבין כיצד העולם הפנימי שלנו מתפקד.
כיוון שמדובר בעולם ומלואו, עדיף בהתחלה לבודד ולהתמקד במערכות ספציפיות. לקרוא עוד…

״אתה צודק, גם אצלי זה כך״

"אווילות היא לבסס את האמיתי ואת השקרי על שיפטנו"
מישל דה מונטיין

״אתה צודק, גם אצלי זה כך.״

אנו ממהרים לשפוט ״מניסיוננו״ הסוביקטיבי.
כאשר אנו פוגשים בדעה, רעיון או חוויה הדומים לדעות, רעיונות או חוויות שלנו, אנו ממהרים להצדיק אותם.
יש הבדל בין הסכמה להצדקה, ההצדקה חשובה לנו, כיוון שהצדקת רעיונות דומים לשלנו היא בעצם הצדקה שלי את עצמי.
לרוב אנו מחפשים הצדקות אלה כדי לבסס יותר את דעותינו, ללא כל קשר לכך שהיא דעה נכונה או שגויה.
כך גם עם חוויות והבנות.
אם אתם מסכימים איתי בנקודה זו, חישבו רגע על כל מה שאנו מתוך עמדתנו הסוביקטיבית לא מסכימים עליו.
כמה דברים יקרי ערך חולפים על פנינו…

מתרגילים טובים באמצע הדרך

אם האדם הממוצע, כלל לא חושד בכך שהוא לא מודע לעצמו ולא מודע לסביבתו, הרי שהמתרגל הממוצע נמצא במצב דומה מאוד.

 ההבדל הוא, שהמתרגל, שמע, קרא ומכיר את הרעיונות המדברים על מצב התודעה הנמוך בה הוא שרוי, וכיוון שהוא מאמין לחלק מרעיונות אלה, הוא מנסה להיות יותר צנוע, ומחריז, שהוא צועד בדרך למודעות. כמובן שאין כל הבדל, והחרזה זו היא החרזה שיקרית לגמרי.
לאמיתו של דבר, רוב המתרגלים, מדשדשים בכל מיני שבילים צדדיים, המובילים אותם הרחק הרחק מאותה דרך… לקרוא עוד…

לקבל את עצמי

כדי לקבל את עצמנו, עלינו קודם כל להכיר את עצמנו היטב.
הרי, לא ניתן לקבל דבר מה שאנו לא מכירים.
בדרך כלל, מצליח האדם להכיר את עצמו, רק אם הוא מנסה לשנות את עצמו.
במצבו הרגיל – שנה, בונה האדם תמונה דמיונית, על מי הוא, מה הוא אוהב, ממה הוא סולד, מה העקרונות שלו ואפילו איך הוא נראה ונשמע.

הוא רואה את עצמו דרך חריץ צר מאוד, המאפשר לו לראות תמונה חלקית מאוד, אשר עליה הוא מוסיף ובונה דמיונות על גבי הזיות על גבי שקרים.
במצב זה, כלל לא משנה האם ״מקבל״ הוא את עצמו או, שרוצה לשנות את עצמו.
לא משנה, כיוון שאין הבדל בין ״קבלת״ השקרים והתמונה הדמיונית שנוצרה עם הזמן, לבין התשוקה להחליפה לתמונה דמיונית אחרת.
רק אם הזדמנה האפשרות לראות את עצמו מהצד, רק אז יכול להיוצר בתוך האדם הרצון לשינוי אמיתי.

מה הכוונה מהצד? כאשר רואה האדם את עצמו ללא דמיון, בשניה של ערות (יחסית). או אז יכול להבחין האדם, בכל השקרים והדמיון, בכל הסתירות ובכל הזיוף להם הוא קרא ״אני״.

זהו רצון, לשינוי מהותי, ולא עוד תשוקה לשינוי התמונה הדמיונית על עצמו.
(מצב זה יכול לנבוע מזעזוע בחיי האדם).
אך כיצד ישנה האדם את עצמו? הרי אינו מכיר את עצמו!
רק כעת, הוא הבחין בכך שאין לו שמץ של מושג, מי הוא באמת. כל מה שהוא רואה הם רק הזיותיו, שקריו ודמיונותיו על עצמו.
בשלב זה, מבין האדם, שהוא חייב עזרה.
הוא לא יוכל להתקדם ללא מפה וללא הכלים המתאימים שיעזרו לו להגיע למקום הרצוי.
אם הוא מקבל את המפה ואת הכלים, יגלה האדם, שההתקדמות קשה, ועליו להיות בכושר וליצבור וניסיון בהתקדמות בתואי שטח זה.
המפה מיצגת כאן ידע, ידע על מצבו של האדם, והאפשרויות העומדות בפניו.
הכלים, מיצגים כאן את האפשרויות והדרכים של האדם לודא ידע זה על עצמו. אלה הם השלבים הראשונים.
עד מהרה, מגלה האדם, שהדבר אינו פשוט, וכדי ללמוד על עצמו יותר, הוא צריך לנסות לשנות דברים בעצמו. רק כך הוא יצליח לראות כיצד הוא מגיב במצבים שונים.

רק אחרי שילמד האדם את עצמו, רק אז יוכל לקבל את עצמו.


כולם רוצים להגיע לגן עדן

ישנו שיר האומר, ״כולם רוצים להגיע לגן עדן, אבל אף אחד לא רוצה למות״.
כך גם עם רוב מחפשי ה״אמת״, הם כולם רוצים למצוא את האמת, להתעורר, להגיע למצבי תודעה גבוהים ועוד…
אך רובם לא מוכנים לוותר על התמונה הדמיונית שיצרו לעצמם על עצמם.
אותה תמונה דמיונית מכילה בתוכה שקרים על מי אני, מה אני אוהב, ממה אני סולד, מה הדעות שלי, מה העקרונות שלי, כיצד עלי להתנהג וכיצד אחרים אמורים להתנהג עימי.
אותם מחפשי אמת, שומרים בקנאות ולא מוכנים לוותר גם על רגשות שליליים, הזדהויות, תכונות ועוד גחמות לרוב, המעקבות ומבטלות כל אפשרות של מציאת האמת, התעוררות או מצבי תודעה גבוהים.
כאשר נאמר להם, שלמען שינוי עליהם לוותר על אותם גחמות, כדי שאפשר יהיה למלא אותם בדבר מה חדש, אחרת אם לא יוותרו כיצד יתאפשר השינוי?!
הם מתרגזים וטוענים שבוויתורם הם מוותרים על ״עצמם״, דבר שנחשב בעיניהם חמור במיוחד.

הפחד מהספק

בני אדם מפחדים לחיות בספק. הם מעדיפים שהכול יהיה ברור, בטוח ולא משתנה.
כך הוא הדבר גם עם בני האדם, המנסים לעבוד על עצמם ולהגיע למצבי תודעה גבוהים יותר. ובמיוחד הם, מפתחים לעצמם בולם זעזועים: מנגנון המשמר את שנתם ומאפשר להם לחיות בשלום עם עצמם בהתעלמות מוחלטת מכל הסתירות והטלטולים החיצוניים והפנימיים העלולים להעיר אותם.
בדרך כלל מדובר בבולם זעזועים בדמותו של הביטחון המוחלט בצדקתי.
גם אם נתעלם מהעובדה, שכל מה שהאדם רואה הוא דמיוני, כלומר קובץ גדול של שקרים, שהאדם מספר לעצמו. וכדי להיות ברור אני לא מדבר על רעיון העולם האשלייתי או ה'מאיה', ונניח שהאדם מבצע התבוננות ורואה דבר מה אמתי יחסית, הרי שעדיין ישנן התבוננויות ברמות ועומקים שונים. אותה התבוננות היא רק אמת יחסית, אין צורך לעשות ממנה תורה מסיני, יכול להיות שמחר נתבונן ונראה דבר מה מעמיק יותר וההתבוננות הקודמת תמצא כחלקית או לא נכונה.
לכן הספק היחסי יכול להועיל רבות לעבודתו של האדם על עצמו. הוא משאיר פתח לאמיתות גדולות ומעמיקות יותר. ללא אותו ספק אנו מונעים מעצמנו את הגילוי המעמיק יותר. הביטחון בכך שההתבוננות שלי היא אמתית וסופית מפסיק את העבודה באותו רגע.

"כי הספק נעים לי לא פחות מן הידיעה."
דנטה אליג'ירי

"One who has no doubts will have little success."
לאונרדו דה וינצ'י

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

להפוך לשלנו

אין זה משנה האם בחרנו להתנסח בצורה חדשנית או שחזרנו על דברים שכבר נאמרו לפנינו, כל עוד הפכנו את הדברים לשלנו.
מישל דה מונטיין אמר:

"אנו נוטלים את דעותיו ואת ידיעותיו של הזולת למשמרת ותו לא. שומה עלינו לעשותם שלנו."

אך מה זאת אומרת לעשות את הדברים לשלנו, וכיצד ניתן להפכם לשלנו?
יש הבדל בין ידע לבין הבנה של אותו ידע, וההבנה היא שהופכת אותו לשלנו.
לדוגמה, נניח שנתקלנו בתאוריה שמתייחסת לכך שהאדם הוא מכונה.
תאוריה זו יכולה להישמע לנו לנכונה, ואנו יכולים לאמץ אותה ולהתחיל לדבר על כך ולכתוב על כך ספרים, אולי אף לשכלל אותה ולהוסיף עוד אספקטים שונים מדמיוננו מבלי להבין אותה כלל.
אבל אם ירצה האדם להפוך ידע זה לשלו, חייב הוא לבדוק ולהבין אותו. אם מדובר על כך שהאדם הוא מכונה, הרי שרק לאחר אין ספור התבוננויות בתנאים מתאימים ובעזרת כלים מתאימים, יכול האדם באמת לראות שוב ושוב שהוא מכונה. היכולת להתבונן ולעשות את כל מה שדרוש כעזר להתבוננות, במקרה זה היא ההוויה! ככל שיתמיד במאמציו, יצליח לראות יותר ויותר לעומק וכך להגדיל את הווייתו בנושא. השילוב של הידע ושל ההוויה יוצר את ההבנה, וכך אותו ידע נהפך לשלנו, כעת אנו לא סתם חוזרים על דבריו של משהוא אחר או ממציאים מדמיוננו, אנו באמת מבינים, הפכנו את הדברים לשלנו.
אם מדובר בידע שיקרי ומסולף, הרי שכך יהיה בידינו לאמת שמדובר בידע שיקרי.

"האמת והשכל הם נחלת הכול, הם אינם שייכים למי שאמר אותם ראשון יותר מאשר למי שאמר אותם אחריו."

מישל דה מונטיין

מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?

"מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?
פירושו שאין לו תנועות בלתי-תלויות, הן בתוך עצמו והן מחוצה לו. הוא מכונה מונעת על-ידי השפעות חיצוניות ודחיפות חיצוניות. כל תנועותיו, פעולותיו, דיבוריו, רעיונותיו, רגשותיו, מצבי-רוחו ומחשבותיו הם תולדה של השפעות מן החוץ. הוא עצמו אוטומאט בעל מלאי מסוים של זכרונות על נסיונות קודמים ומידת-מה של מרץ שמור."

כך אמר מר' אוספנסקי. אם נבחן את דבריו, נבחין מיד ב'אני'ים שכליים שונים בעד או נגד, או חלק מה'אני'ים בעד וחלק נגד.
אך לאמיתו של דבר, אם נתבונן על עצמנו, אזי במהרה יתברר לנו שהוא צודק לגמרי…אפילו אותה תגובה של המרכז השכלי שלנו על דבריו – בעד ונגד, רק מוכיחה שדבריו נכונים. דבריו הם גירוי/השפעה והתגובה של המרכז השכלי היא תגובה אוטומטית לדבריו. או במילים אחרות – מישהו לחץ על כפתור והפעיל משהו.
אנו אפילו לא בוחנים או בודקים איך נגיב, התגובה היא מכנית/אוטומטית לגמרי וקשורה בידע קודם על הנושא. אם דבריו בצורה זו או אחרת מוכרים או לא יוצרים 'סתירה' ביחס לידע שכבר קיים התגובה תהיה חיובית, אך אם נוצרת 'סתירה' התגובה תהיה שלילית.

עוד שיטה מצוינת לבדוק את דבריו היא פשוט לנסות לשלוט.
על מה ההשפעות או הגירויים החיצוניים יכולים להשפיע?
1. על המרכז המוטורי שלנו: תחושות, חום, קור, נעים לא נעים, דמיון ועוד…
2. על המרכז הרגשי שלנו: רגשות חיוביים ורגשות שליליים…
3. על המרכז השכלי שלנו: תגובה שכלית על רעיון, מחשבות אסוציאטיביות ועוד…

ניתן להתחיל עם הקל ביותר – המרכז השכלי.
האם מישהו ניסה לחשוב בצורה רצונית? שאלה זו מבלבלת, אך לפני שאתם עונים אני ממליץ לכם לנסות תרגיל קטן.
בחרו לכם יום ושעה בעתיד הקרוב ותקבעו מראש שבאותו יום ושעה אתם הולכים לחשוב על נושא מסוים שתבחרו מראש.
יהיה הנושא אשר יהיה, עליכם לנסות לחשוב רק עליו מבלי לסטות כלל לנושאים אחרים שונים או דומים.
נניח שהנושא הוא: "כיצד אני יכול למצוא לעצמי עבודה טובה יותר?" כמובן שתרגיל זה מחייב תשומת לב ויכולת התבוננות עצמית, כדי שנצליח באמת לראות האם אנו חושבים על הנושא או שכבר מזמן סטינו ממנו לדבר מה אחר.
הייתי שמח לשמוע מכם התבוננויות על מה שיקרה לכם ולמחשבות שלכם בזמן התרגיל ורק מאוחר יותר להגיב, אך כיוון שהמציאות מכתיבה התנהלות שונה, אהיה חייב להתייחס למה שיש לצפות מתרגיל זה.
יש להניח שבהתחלה תהיה לכם שליטה מסוימת על המחשבה, כיוון שאם עוד יש לנו שליטה על משהו הרי שמדובר על מרכז שכלי. אך מאוד מהר יהיה ניתן לשים לב שהנושא מחליק הצידה ובמקומו מגיעות מחשבות לא רצוניות אלא מחשבות שהן בעצם התגובה לתרגיל שלנו או לנושא שעליו בחרנו לחשוב.
"איזה יופי אני מצליח לשלוט על המחשבה שלי" או "מיסט דיבר שטויות כרגיל" או "איזה מסכן אני שאני תקועה בעבודה הזו ולא מצליח למצוא משהוא חדש, הבן של דוד לאומת זאת כבר פתח עסק" …….בהתחלה כשנבחין בכך ננסה לחזור ולשלוט במחשבה, אך במהרה נגלה שזה רק הולך ומדרדר, וכעת השליטה תעבור למחשבות אסוציאטיביות – למשל הדוגמה עם העסק של הבן של דוד: "עסק טוב הוא פתח, הוא עושה המון כסף —-אני חייב לקפוץ לסניף הבנק שלי ולהפקיד סכום כסף—-מעניין אם שוב אפול על הפקיד המעצבן——הפעם אני אתלונן עליו——-שמעתי משרה שהוא חולה נפש——איזה מסכנים חולי נפש—–יש לזה טיפול?—–מה שמזכיר לי שהיום אני נפגש עם…..וכך עד בלי קץ. ברור שמתרגיל על חשיבה רצונית בנושא מסוים מאוד מהר הגענו לדבר מה אחר.
כמובן שמדובר על עוד דרך של בזבוז אנרגיה ושינה.

זו הייתה רק דוגמה מאוד קטנה וחלקית הקשורה למרכז השכלי ותנועתי שלנו. אנשים עושים תרגילים הקשורים בהפסקת מחשבות, בעוד שהם לא מסוגלים לחשוב באמת יותר מכמה שניות או דקות. כל מה שקשור למרכזים אחרים, הרי שהמצב שם בהרבה יותר גרוע, כי על המרכז הרגשי והאינסטינקטיבי אנו לא מסוגלים לשלוט בכלל.
המרכז האינסטינקטיבי מתוכנת ופועל בעצמו ללא כל התערבות מצידנו, הוא מושפע כמו כל שאר המרכזים מהשפעות אך אין לנו כל דרך לשלוט עליו בצורה רצונית (יש תרגילים היכולים אחרי הרבה זמן לשלוט על חלקים שונים של המרכז האינסטינקטיבי, אך תרגילים אלה עלולים לגרום לנזק חמור).
המרכז הרגשי נשלט לגמרי מהשפעות חיצוניות, אנו לא מסוגלים לשלוט עליו ועל המהירות שלו (המרכז הרגשי הוא המהיר ביותר), נסו להרגיש טוב או רע ללא כל השפעה חיצונית….
יש כאלה הטוענים שזה אפשרי, אך הם משקרים לעצמם, הם משכנעים את המרכז השכלי שהכל טוב או הכל רע וטוענים שהם מרגישים טוב או רע, אך לאמיתו של דבר אין כל קשר לכך ומדובר בעוד ניסיון לשקר עצמי. המרכז הרגשי מושפע מכל שטות: פספסנו את הרכבת, התכנית האהובה בטלוויזיה לא משודרת היום, מישהו אמר עלי משהו, התייחסו עלי שלא בצדק ועוד ועוד ועוד…

לאן אתה בורח?

האדם עסוק כל ימי חייו בבריחה מהסבל. על ידי סבל מדומה, רגשות שליליים, דמיון ושקר עצמי מצליח האדם לעמם את הסבל האמתי.
אך אין זו בריחה, זו רק בזבוז של אנרגיה שבעקבותיה ואיתה נוצרת השינה וחוסר ההתמודדות עם הסבל האמתי והחיים.
לכן נאמר שאנו מבזבזים את החיים, אנו לא חיים את הרגע ומעדיפים לחלום על עתיד, עבר ועל מקומות אחרים ללא סבל.
החיים שלנו נושאים בתוכם סבל, ואין כל דרך לשנות עובדה זו כל עוד אנו חיים כאן; על כדור הארץ, בגוף פיזי.
בשלב מסוים יש להבין שאין לאן לברוח, הסבל והחיים ישיגו אותנו בכל מקום. "אדם פוגש בגורלו בדרך בה בחר כדי לחמוק ממנו."
אדם המנסה לברוח מכלב מעיים, רץ הישר אל הבור העמוק שלפניו. אך ממה בדיוק הוא נמלט? מהכלב או מהאיום?
האם יש סיבה לברוח מהכלב אם הוא לא מאיים? הכלב ישיג אותנו במהרה והבריחה תגרום לו רק לממש יותר את איומו. ואם במקרה לא ישיג? הרי שאנו נמלטים הישר לאותו בור עמוק, שאותו בגלל השינה, אנו כלל לא רואים.
אם אין לאן לברוח, ולפנינו נמצא כלב אחר או איום אף גדול יותר, כל מה שנשאר הוא להתמודד עם האיום.
אם נרצה להתמודד עם האיום, הרי שעלינו קודם לראות אותו ולהבין למה והיכן הוא גורם לסבל, מי הוא זה שסובל?
תאוריה לא תועיל כאן כלל, רק פרקטיות יכולה לעזור לאדם להבין, שלא 'הוא' זה שסובל. צעד זה קשה במיוחד, כיוון שהאדם מזוהה לגמרי עם הסובל – המכונה שלו.
עדיין לא ברור לי מה קודם למה? ההפרדות קודמת לקבלה או ההפך? אולי שניהן מתרחשות במקביל!? אך ברור לי שאם מצליח האדם להיפרד מהמכונה חייב הוא לקבל אותה כפי שהיא. כך גם עם חייו וסבלו.
אז האדם נשאר מול הכלב, כך הוא לומד להכיר, להתיידד ולחיות עמו, והאיום נעלם. זו היא המלטות מהסבל.
הסבל מייצר אנרגיה יקרה, אם נצליח שלא להירדם ולבזבז אנרגיה זו, נוכל ללמוד להתמיר אותה לצרכינו…

רמת הוויה והבנה

בדרך כלל אנו לא מבינים זה את זה גם כאשר אנו מדברים באותה השפה.
כאשר אני מדבר על אותה שפה, אני לא מדבר על כך שאנו מדברים עברית או אנגלית אלא על משמעות המילים.
כלומר, אנשים שונים משתמשים באותה מילה, אך כל אחד מהם מתכוון לדבר מה שונה.
כיוון שזו אותה המילה כולם בטוחים שמדובר באותה המשמעות או אותו הפירוש…

לקרוא עוד…

בקשות

אנו צריכים להיזהר ממה שאנו מבקשים.
לפעמים או תמיד, נדמה לנו, ששינוי קטן במאורעות היה משנה לגבינו את כל התמונה! וכך אנו שוקעים בדמיונות ובהם אנו מוצאים את האשמים במצבנו, ומדמיינים מה היה קורה או מה היה משתנה בחיינו אם הדברים היו קורים אחרת.
מידי פעם נותנים לנו לראות, את האמת. המאורעות משתנים בדיוק כפי שדמיינו אותם, אך שום דבר לא משתנה לטובה.
במצבים אלו ניצב האדם מול האמת העירומה, ואין לו דמיונות בהם הוא יכול להיאחז, הוא רואה את עצמו כפי שהוא באמת, ללא שקרים. אמת זו עלולה לשנות את חיינו, אך היא עלולה גם לפגוע בנו.
אז היזהרו ממה שאתם מבקשים, מייחלים לעצמכם ומתפללים לו… כי מידי פעם נותנים לנו בדיוק את מה שאנו מבקשים.

דמיון ועובדות

כדי ללמוד משהוא חדש על עצמנו, עלינו ללמוד להפריד את הדמיון מהעובדות.
עלינו לנסות להתבונן בשקרים שאנו מספרים לעצמנו, האשליות והדמיון בהם אנו מתעטפים והרעיונות השקריים בהם אנו כה נאחזים.
עלינו לנסות להיות יותר פרקטים, ולנצל את הזמן בניסיונות ומאמצים להשיג מודעות במקום לעסוק בתאוריות וניתוחים של רעיונות דמיוניים.
גם אם אותם רעיונות הם רעיונות אמתיים, הם לא יעירו אותנו, אך המאמצים ועבודה פרקטית עלולים כן להעיר אותנו.

כל עוד לא נראה את כל אותם שקרים, אשליות ודמיון, לא נוכל להסיט אותם הצידה ולראות מי אנו באמת….
כל עוד לא נבין שאנו עסוקים כל הזמן בלשקר ולדמיין, לא נבין שיש משהוא אמתי מאחורי אותם שקרים, ונמשיך להאמין לאותם השקרים המספרים עלינו מעשיות דמיוניות.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )