תשוקות, רצון וסבל

אנו מלאים בתשוקות העולות ללא כל שליטה, ולאחר זמן מה מתחלפות בתשוקות אחרות.
אנו אוהבים לבלבל ולהחשיב תשוקות אלה כרצונות.
לאמתו של דבר, כדי לפתח את הרצון שלנו, עלינו להתנגד לכל מה שנחשב על ידינו כרצון.
כלומר להתנגד לתשוקות אלו. לקרוא עוד…

תבניות ותרגילים כלליים

במהלך חייו של האדם, נוצרים קשרים חזקים מאוד בין תפקודיהם של המרכזים.

נוצרים דגמים ותבניות פעולה המשפיעים זה על זה.

המתבונן יכול להבחין בפעולת מרכז מסוים, הבאה תמיד לאחר פעולה של מרכז אחר, ואחריה תמיד תגיעה תגובה/פעולה נוספת של אותו מרכז או מרכז אחר.

וכך נוצר מצב בו אין ביכולתנו לשנות מאומה, מהרגע שתבנית מסוימת החלה בפעולת.

כל עוד אין לאדם רצון ויכולת לעשות, יכול הוא להיכנס תחת רצונו של מורו, ותחת חוקיו של מורו.

מדובר בחוקים כלליים מאוד ושווים לכל המתרגלים, ומטרתם למנוע מהמתרגלים ליפול שוב ושוב לאותו צעד ראשון של התבנית, אותו צעד אשר בעקבותיו תמיד יבואו חבריו לתבנית. יש להבין שתבניות אלה, מהוות מלכודות של שינה עמוקה.

ברגע שנלכדנו בתבנית כזו או אחרת, קיימים כל הסיכויים שנישן היטב לאורך כל התבנית.

רק לאחר שהאדם החל לעבוד על עצמו וללמוד את המכונה שלו, יכול הוא להוסיף לעבודתו תרגילים פחות ופחות כלליים, המתאימים ומותאמים לעבודתו האישית.

כך גם יעשה מורהו, אם וכאשר יטיל על האדם תרגיל חדש.

אנו לא יכולים לעשות

דיברתי כבר על כך, שהמכונה מנסה כל הזמן להימלט מסבל.
במהלך חיינו, המכונה נמצאת כל הזמן במנוסה מסבל, אך אין היא יודעת באמת איך להימלט מסבל.
לכן במהלך הניסיונות שלה, היא מוצאת את עצמה מסובכת יותר ויותר בסבל כזה או אחר.

אנו נולדים עם מכניות מסוימת, במהלך חיינו אנו בונים על אותה מכניות קומות על קומות של מכניות חדשה.
כל דבר שהוא לא מכני למכונה שלנו מהווה חיכוך למכונה, וחיכוך גורם לסבל.
לכן, כאשר המכונה מזהה חיכוך, היא תמיד תנסה להימנע ממנו ולפנות למקום בו לדעתה יש פחות חיכוך.

ישנן הרבה סיבות שבגינן נגרם חיכוך למכונה שלנו, חלק מהסיבות הן: תכונה עיקרית, חשבון פנימי, שתלטנות נשית ועוד…(להבהרת מושגים אלו, חפשו בבלוג).
לכן אדם ישן, תמיד ובאופן מכני ינסה לברוח מאותו חיכוך. מאוחר יותר יספר לעצמו, שהוא בחר לפנות לכיוון זה ולא לכיוון אחר מסיבה זו וזו. לאמתו של דבר לא הייתה כאן שום בחירה, הוא לא היה יכול לבחור אחרת!
המכונה פנתה לכיוון זה בגלל שהכיוון השני היה גורם לה לחיכוך גדול יותר.
בני אדם מבזבזים הרבה זמן על דמיון, הם מדמיינים מה היה קורה אילו בחרו אחרת, הם באמת חושבים שהבחירה הייתה שלהם, והם יכלו לבחור אחרת.
דומה הדבר לזרימת חשמל, הזרם תמיד יזרום בקו שבו יש פחות התנגדות.

לפעמים במבט לאחור אף נספר לעצמנו שבחרנו בדרך הקשה, אך לאמתו של דבר, באותו רגע הכיוון שאליו זרמה המכונה היה הכיוון בעל התנגדות קטנה יותר, במילים אחרות פחות חיכוך.
אדם יעדיף להסתכן ולצאת למלחמה ולספר לעצמו שהוא בחר באופציה הקשה, הרי היה יכול להיות קל ופשוט יותר להישאר בבית, אך לאמתו של דבר היה לו יותר קשה להישאר בבית: "מה יגידו עלי? אני פחדן? כל החברים שלי יצאו להלחם איך אני יכול להישאר? זה לא בסדר!"
לאומתו אדם אחר יישאר בביתו מכיוון שהוא מפחד להפצה או למות, יותר ממה שיחשבו עליו חבריו….

במצבינו הנוכחי – שינה, אין בידינו כל בחירה.
הדבר היחיד שיש בידינו לעשות הוא לראות את עצמנו.
כדי לפתח רצון ולהתחיל לעשות, עלינו תחילה להבין ולראות, שאנו לא יכולים לעשות.
כל מעשינו ללא יוצא מהכלל, נעשים בצורה מכנית/מסוימת כי הם לא היו יכולים להיעשות אחרת.

תשוקה, רצון וסבל מרצון

הרבה פעמים כשאני צריך לנהוג, מתעוררת אצלי תשוקה לשמוע מוזיקה מסוימת. אני בטוח שדבר זה מוכר לרובכם.
במקרה זה אני אומר, "אני רוצה לשמוע את זה או את זה."
אך לאמתו של דבר אין זה רצון, רק תשוקה, אני שקפץ בצורה מכנית והשתוקק לשמוע משהוא.
או למשל דוגמה אחרת שאני חווה: תשוקה לאכול משהוא בשעה מאוחרת של ערב, תשוקה זו עולה בדרך כלל גם כשאין אני רעב כלל, בדרך כלל אני אומר: "בא לי" או "אני רוצה לאכול משהוא", אך שוב פעם אין כאן קשר לרצון… זה הוא אני אינסטינקטיבי שמשתוקק מסיבות מכניות לגמרי לאכול….
אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות לתשוקות אלה שאנו כה אוהבים לכנות רצון או רצונות, דבר אחד משוטף לכולן, הן מכניות: הן עולות בצורה מכנית וללא כל מעורבות שלנו, הן עולות עקב הרגלים או מגירויים חיצוניים. ואין לנו כלל שליטה על הצורה הזמן או סוג התשוקה שמתעוררת לפתע.

אם כן, מה הוא הרצון?
ברמה של האדם הישן, לא קיים רצון, רצון הוא דבר מה שעלינו ליצור בתוכנו…
איך ניתן ליצור רצון זה? ישנם תרגולים שונים ורבים, אך למה לנו לסבך את העניינים, כל חיינו מלאים בתשוקות, אז למה לא להשתמש בהן כדי ליצור רצון?
בא לי לשמוע מסיקה מסוימת בזמן נהיגה? עבודה נכונה על רצון תהיה לשמוע דבר מה שונה לגמרי, או לא לשמוע מסיקה כלל.
אני משתוקק לאכול לפני השינה, העבודה על הרצון תהיה אי אכילה.
מדובר כאן במאמץ שלי, עשיה שלי, מאמץ זה קיים בכל רגע ורגע, ברגע שמפסיק המאמץ אני נופל חזרה אל התשוקה.
ההליכה נגד התשוקות שלנו תיצור בתוכנו חיכוך, לא נעים לי לשמוע את מוצרט כל הנהיגה, "אני" השתוקקתי לשמוע את לד זפלין, ואת מוצרט אני לא סובל – חיכוך.
אני לא אכלתי לפני השינה, ואני חש ברעב – חיכוך.
חיכוך בתורו גורם לסבל, אז כעת אני נוהג במשך שעה ושומע את מוצרט ומקלל כל רגע.
כך פספסתי את כל העבודה על הרצון, ובזבזתי את הסבל שנוצר על רגש שלילי.
סבל שנוצר = אנרגיה, ביטוי רגש שלילי = בזבוז אנרגיה.
אז עבדתי קשה סבלתי כדי להפיק אנרגיה ואז בזבזתי את הכל ברגע…
כאן דרוש עוד מאמץ, אי ביטוי רגשות שליליים, שגם הן תשוקות שלנו.
אם נלמד לא לבטא רגשות שליליים, יבצר מצב מעניין בו נוכל לראות את הסבל שנוצר…
בדרך כלל אנו לא רואים אותו, כי אנו עסוקים באותו רגש שלילי, ולאחר כל הרגשות השליליים אנו מרגישים הקלה, כי הוצאנו את כל האנרגיה וכל הסבל.
אך אם אנו לא נבטה את הרגש השלילי, הנה נוצר מצב בו אנו יכולים לראות את הסבל שמוצרט גורם למכונה שלנו, כעת אנו יכולים אף להפיק תועלת מאותו סבל, להתמיר אותו…

איך אפשר לא לבטא רגש שלילי?
עלינו לראות את הרגש השלילי, ולנסות לא להזדהות עימו, דבר זה יכול להיעשות רק ע"י חלוקת תשומת לב.

כאן אנו מגיעים לסבל מרצון, הרצון שלנו גרם לאותו סבל, ואנו מקבלים אותו מרצון :).
ברגע שאנו מקבלים את הסבל, הוא נהפך לסבל מרצון, ורק כך אנו יכולים להגיע להתמרה של סבל.

למה אנו לא יכולים לעשות?

כמה פעמים קורה שאנו "מחליטים" על דבר מה, אך בסופו של דבר שום דבר לא יוצא לפועל?
האם שאלתם את עצמכם למה כך הם הדברים? אין לנו מספיק אנרגיה? אין לנו רצון? אנו לא יכולים לעשות? אנחנו מכונות לכן גירויים שונים מסיטים אותנו ממטרתנו? כן כל זה נכון, אבל ניתן לראות את הדברים בצורה יותר ברורה ויותר מעמיקה!

בדרך כלל אנו מנתחים את מצבנו, ומחליטים מה עלינו לעשות כדי לשפר או להוסיף או לשנות, כל זה נעשה ע"י המרכז השכלי.
'אני'ים של המרכז השכלי אומרים:
"אני שמן מידי ואני צריך לרזות, או אני חש לא טוב צריך להתחיל לטפל בעצמי או להתחיל להתאמן, או אולי אני צריך למצוא עבודה טובה יותר כי אין לי מספיק כסף".
הכל טוב ויפה, הבעיה שבין לחשוב על… ולבין לעשות יש הבדל גדול! כל הפעולות שהזכרתי כאן קשורות למרכז האינסטינקטיבי, מרכז אינסטינקטיבי כלל לא מבין את המרכז השכלי, אולי אפילו לא יודע על קיומו! ואם יודע על קיומו אז הרי שהוא כלל לא מתרגש מהמרכז השכלי.
אז 'אני' שכלי אומר צריך לרזות, אך 'אני' אינסטינקטיבי אומר אני רעב! לא מעניין אותו שיש 'אני' שכלי שחושב שטוב לרזות. או 'אני' שכלי אומר צריך לטפל בעצמי או להתאמן, אבל 'אני' אינסטינקטיבי אומר זה בזבוז אנרגיה, אני עייף אני רוצה לנוח. מה שאני אומר בעצם שה'אני' שאמור לעשות הוא לא אותו 'אני' שחשב על העשייה. לא רק שהם 'אני'ים שונים, לרוב הם לא מבינים זה את זה, או בכלל לא רואים זה את זה. ברוב המקרים חוץ ממקרים של מודעות או מקרים של חוסר איזון גדול (אני יודע שזה נשמע כסתירה) המרכז האינסטינקטיבי תמיד יהיה עם ידו על העליונה, הוא צריך לבצע ואם הוא לא רוצה או לא מבין או לא יודע שעליו לבצע דבר מה הרי שהוא לא יבצע.

כנ"ל עם המרכזים האחרים: 'אני' שכלי יחליט שהוא לא פעיל מספיק מבחינה חברתית, שהוא צריך להיפתח יותר, לפגוש יותר אנשים, אך מי שאמור לעשות את כל זה קשור למרכז רגשי, בדיוק כמו המרכז האינסטינקטיבי המרכז הרגשי לא מבין את המרכז השכלי, הם מדברים בספות שונות עובדים על דלק שונה ובמהירות שונה.

אני מצרף כאן משל, שמציג את כל העניין בצורה יפה מאוד…

ועידת העכברים / לה-פונטיין

חתול אחד המכונה גלית,
הנחיל לעכברים, מכה נצחת
עד שמעין נעלמו כולם כמעט,
עכברים רבים הוריד הוא אל בור שחת.
כל מי ששרד לא יצא ממקלטו,
לא מצא אוכל אלא רבע מחיתו.
וגלית הצטייר בעיני דלת העם בפחד:
לא סתם חתול, אלא שד משחת.

והנה לילה אחד,
או היה זה בוקר יום בהיר,
לחפש חתולה, נעלם לו האביר.
ובעת השבתון של חתולנו עם גבירתו,
שארית הפלטה, נועדה בקרן זוית,
כדי לשבת ולדון, בצרתם הפרטית.

בפתח דבריו זקן השבט, זהיר ונבון דבר,
חיוה דעתו, כי במוקדם או במאוחר,
צריך לקשור פעמון לגלית על הצואר.
וכאשר בן השחץ יצא למלחמה מן המשלט,
תשמע אזעקה, הכל ירדו אל המקלט.
"זו הדרך", כך אמר, "ואין ממנה כל מפלט.
השתא עכברים,
לשנה הבאה – בני חורים!"

הכל שעו לדעתו של זקן עדות,
שנראתה להם ראויה אף לתשואות.
הקושי היחיד היה בתלית הפעמון.
זה אמר: "לא אהיה הטיפש הראשון",
והאחר: "איני יכול", וזה נגמר כך סתם.
ובני חורים, בלא מילה, נפוצו לדרכם.

– בימי חלדי, אני ראיתי עצרות בשפע,
שמהן כלום לא צמח, הכל היה מאפע.
לא עצרת עכברים, אבל עצרת כמרים,
אפילו כנוסים של חשמנים והגמונים.
המה לא יעשו מאומה, חוץ מלהצהיר.
האולם ישרוץ כולו, מקיר-עד-קיר,
מומחים, יועצי סתר למכביר,
אולם כשבא הצורך לערוך מבצע,
שום איש בשטח, חפש – ולא תמצא.

חלימה

היה אחד‮, ‬שנרדם ובעודו ישן‮, ‬נקלע לערוץ נחל‮, ‬אשר זרם במורד ההר‮. ‬ובעודו נסחף עם הזרם ביחד עם האנושות כולה‮, ‬חלם אותו אחד חלומות רבים‮, ‬על אחריות‮, ‬החלטות‮, ‬רצון ובחירה‮!‬
כאשר התעורר אותו אחד והחל במאמציו לטפס במעלה ההר נגד זרם הנחל‮, ‬ידע מה פשרם של אחריות‮, ‬החלטות‮, ‬רצון ובחירה‮!‬
ידע אותו אחד‮, ‬שבאחריותו להמשיך במאמציו לטפס מעלה‮.‬
ואם יפסיק מאמצים אלו יסחף הוא שוב מטה לרגלי ההר‮, ‬וכל מה‮, ‬שישאר לו‮, ‬הוא החלימה על אחריות‮… ‬ומי יודע מתי יתעורר שוב‮…‬

רצון

"You have plenty of money, luxurious conditions of existence, and universal esteem and respect. At the head of your well-established business concerns you have people who are absolutely reliable and devoted to you, in a word, your life is a bed of roses.
"You dispose of your time as you please, you are a patron of the arts, you settle world questions over a cup of coffee, and you even take an interest in the development of the latent spiritual forces of man You are not unfamiliar with matters of the spirit, and you are quite at home with philosophical questions You are well educated and widely read Having extensive knowledge in a variety of fields, you are reputed to be an intelligent man, adept at resolving any problem whatever You are the very model of culture.
"All who know you regard you as a man of great will, and most of them even ascribe your success to the result of the manifestations of this will of yours.
"In short, from every point of view, you fully deserve to be imitated and are a man to be envied.
"In the morning you wake up under the influence of some oppressive dream.
"Your slightly depressed mood, though rapidly dispelled on awakening, has nevertheless left its mark a certain languidness and hesitancy in your movements.
"You go to the mirror to brush your hair and carelessly drop the brush, you have only just picked it up, when you drop it again You then pick it up with a shade of impatience, and so you drop it for the third time, you try to catch it in the air, but . . . an unlucky blow of your hand, and the brush makes for the mirror, in vain you try to grab it . . . too late! Crack! . . . There is a star of cracks on that antique mirror of which you were so proud.
"Damn! Devil take it! You feel a need to vent your annoyance on someone or other, and not finding the newspaper beside your morning coffee, the servant having forgotten to put it there, the cup of your patience overflows and you decide that you cannot stand the fellow any longer in the house.
"It is time for you to go out. As the weather is fine and you haven't far to go, you decide to walk. Behind you glides your new automobile of the latest model.
"The bright sunshine somewhat calms you. A crowd that has collected at the corner attracts your attention
"You go nearer, and in the middle of the crowd you see a man lying unconscious on the pavement. A policeman, with the help of some of the 'bystanders,' puts the man into a taxi to take him to the hospital.
"Thanks merely to the likeness, which has just struck you, between the face of the taxi driver and the face of the drunken monk you bumped into last year when you were returning, somewhat tipsy yourself, from a rowdy birthday party, you notice that the accident on the street corner is unaccountably connected in your associations with a cake you ate at that party.
"Ah, what a cake that was!"That servant of yours, forgetting your newspaper today, spoiled your breakfast. Why not make up for it right now?
"Here is a fashionable Café where you sometimes go with your friends.
"But why did you suddenly remember the servant? Had you not almost entirely forgotten the morning's annoyances? But now . . . how very good the
cake tastes with the coffee.
"Look! There are two young women at the next table. What a charming blonde!
"You hear her whispering to her companion, as she glances at you 'Now that's just the sort of man I like!'
"Do you deny that on accidentally overhearing these words, perhaps said out loud for your benefit, the whole of you, as is said, 'inwardly rejoices'?
"Suppose that at this moment you were asked whether it had been worth while getting worked up and losing your temper over the morning's annoyances, you would of course answer in the negative and promise yourself that nothing of the kind would ever occur again. "Need I mention how your mood was transformed while you were making the acquaintance of the blonde you were interested in and who was interested in you, and what your state was during the whole time you spent with her? "You return home humming some air, and even the sight of the broken mirror only elicits a smile from you. "But how about the business on which you had gone out this morning? . . . You only now remember it. Clever . . . well, never mind, you can telephone. "You go to the phone and the girl connects you with the wrong number. "You ring again, and get the same number Some man informs you that you are bothering him, you tell him it is not your fault, and what with one word and another, you learn to your surprise that you are a boor and an idiot and that ifyou ringhim up again . . . then . . . "A rug slipping under your feet provokes a storm of indignation, and you should hear the tone of voice in which you rebuke the servant who is handing you a letter! "The letter is from a man you esteem and whose good opinion you value highly. "Its contents are so flattering that, as you read, your irritation subsides and gives way to the 'pleasant embarrassment' of a man listening to a eulogy of himself. You finish reading the letter in the happiest of moods. "I could go on with this picture of your day—you free man! "Perhaps you think I am exaggerating?
"No, it is a photographically exact snapshot, taken from life.

G.I. Gurdjieff
Beelzebub's Tales to His Grandson

חלוקה של מרכזים ובני אדם

אם נקפיד בהתבוננותנו על המכונה שלנו, במהרה ניתן יהיה להבחין שכל אחד מהמרכזים האנרגטיים שלנו מתחלק ל-שנים: חיובי ושלילי.
לדוגמה: המרכז השכלי רואה הכל ככן או לא, חיוב או שלילה, נכון או לא נכון.
המרכז הרגשי – רגשות חיוביים או רגשות שליליים.
המרכז האינסטינקטיבי- תחושות נעימות או תחושות לא נעימות.
המרכז התנועתי – תנועה או חוסר תנועה.
אך זו לא החלוקה היחידה, מלבד החלוקה לשני חלקים, החיובי והשלילי, כל אחד מארבעת המרכזים מחולק לשלושה חלקים.
המכני, הרגשי והשכלי. כדי לראות חלקים אלה נדרשת מאתנו התבוננות יותר מעמיקה ומדייקת.
אנו יכולים להבחין ש'אני'ים שונים שייכים לחלקים שונים של המרכזים.
למשל החלק המכני של המרכז השכלי, הוא מין בנק של ידע, ידע נכון וידע לא נכון. הוא לא חושב או מסיק מסקנות, כאשר הוא נפגש בידע חדש. הוא מגיב מכנית ב-כן נכון או לא נכון. הוא יודע לספור רק עד שתיים, הוא מחלק הכל בשתיים – שחור או לבן.
החלק הרגשי של המרכז השכלי שלנו, מורכב מהתרגשויות שכליות. כלומר תשוקות לדעת ולהבין. שביעות רצון מידיעה או חוסר שביעות רצון מאי ידיעה.
החלק השכלי של המרכז השכלי, לא פעיל אצל רוב בני האדם, זהו החלק שמסוגל באמת לחשוב, להסיק מסקנות, ליצור, להמציא ולגלות. הוא מסוגל להשוות בין שני אמיתות ולהסיק את המסקנות המתבקשות. פעולה שלו דורשת מאמץ.
כך מחולקים גם המרכזים האחרים – הרגשי, התנועתי והאינסטינקטיבי.
ע"י התבוננות ניתן להבחין בעוד דבר חשוב, מרכז כובד שלנו! זאת אומרת שכל אחד מאיתנו פועל יותר דרך מרכז מסוים;
וכך יכולים אנו לחלק את האנושות חלוקה גסה אך מועילה ל- שלוש קבוצות: בני אדם אינסטינקטיביים, תנועתיים, רגשיים ושכליים.

או אדם מס 1 = אינסטינקטיבי ותנועתי.
אדם מס' 2 = רגשי.
אדם מס'3 = שכלי.

ברצוני להרחיב טיפה את רעיון החלוקה של האנושות.
אך חייב אני להוסיף ולומר שהחלוקה המלאה היא חלוקה ל – 7 קטגוריות של בני אדם:
בני אדם מס' 1,2,3 הם בני אדם ישנים – לא מודעים, מבחינת השיטה (הדרך הרביעית) הם באותה הרמה.
הם נולדים אדם מס' 1 או אדם מס' 2 או 3, וכך הם מתים, ללא התפתחות.

אדם מס' 1 – הוא אדם שמרכז כובד שלו הוא במרכז האינסטינקטיבי או תנועתי;
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז האינסטינקטיבי או התנועתי, כל עולמו סובב סביב תפקודים
אינסטינקטיביים ותנועתיים: כל מה שקשור ב- בריאות, אוכל, נוחות, ספורט, ממון ועוד… יהיה תמיד במרכז חייו.
המרכז השכלי והרגשי, אצל אדם מס' 1 דומיננטיים פחות.

אדם מס' 2 – הוא אדם שמרכז הכובד שלו הוא במרכז הרגשי.
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז הרגשי. כל עולמו הוא רגשות, אנשים, יחסים בינו לבין הסביבה, אהבות ושנאות ועוד…
המרכז השכלי האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 2.

אדם מס' 3 – זהוא האדם השכלי, מרכז הכובד שלו הוא במרכז השכלי.
זאת אומרת שהוא פועל מהמרכז השכלי, עולמו יהיה קשור לשכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה, נכון או לא נכון ועוד……
המרכז הרגשי, האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 3.

כעת נדבר קצת על אדם מס' 4.
אדם מס' 4 לא נולד כך! הוא נבדל מאדם מס' 1,2,3 בכך, שהוא מכיר את עצמו
הוא מבין את עצמו בעזרת התבוננות ועבודה על עצמו. הוא מנסה להיות מודע.
הרעיון של התפתחותו כבר נעשה בשבילו חשוב מכל העניינים האחרים.
באפשרותם של אדם מס' ,1,2,3 להפוך לאדם מס' 4, בעזרת העבודה על עצמו.

אדם מס' 5.
זהוא אדם שכבר רכש אחדות ותודעת-עצמו.
כבר פועל בו אחד מהמרכזים הגבוהים.

אדם מס' 6 ו – 7.
כאן כבר מדובר על תודעה אובייקטיבית, שני המרכזים הגבוהים פועלים.
אדם מס' 7 הוא אדם שיש לו "אני" קבוע ורצון חופשי. הוא הגיע לכל מה שהאדם יכול להגיע אליו.
הוא אינו עלול לאבד את מה שרכש.

אז כולנו נולדים אדם מס' 1,2,3!
אך יש באפשרותנו להתעורר ולהתפתח… אדם אשר הבין זאת והחל במאמצים ובעבודה על עצמו,
אדם שהבין שהוא ישן, והבין שמצבו לא ישתנה מעצמו, והוא רוצה להתעורר, ניתן לקרוא לו אדם מס' 4.

אדם מס' 5 כמו שנאמר כבר הוא אדם מודע לעצמו – אדם מס' 4 שהצליח להתפתח ולהגיע למודעות.
אך זה לא הסוף, יש בידינו להמשיך ולהתפתח, לרמות של אדם מס' 6 ו-7.
יותר מכך, אדם אשר הגיע לרמה של אדם 5 והתפתחותו נעצרה מסיבה כלשהי, עלול הוא לאבד את מודעתו ולחזור למצבו הראשוני כאדם מס' 1,2,3.

התפתחות

יש שחושבים, שהאדם כפי שאנו מכירים אותו – הוא מוצר מוגמר ושלם, אחרים טוענים, שהסביבה הלא בריאה והלא מאוזנת השפיעה על מערכות האדם, לכן יש להחזיר את האיזון לקדמותו. לפי הבנתי, הטבע מפתח את האדם עד לנקודה מסוימת, מעבר לנקודה זו הכל תלוי באדם עצמו, להמשיך ולהתפתח בעזרת מאמצים משלו או להתנוון ולפספס את האפשרות להתפתח.

במילים אחרות, איכויות מסוימות שבמצב רגיל נשארות לא מפותחות באדם, יכולות להתפתח רק בעזרת מאמצים של האדם ועזרה מבחוץ.
מר' אוספנסקי אמר, ש"התפתחותו של האדם תלויה בכך, שיבין מה הוא עשוי לקבל ומה התמורה שהוא חייב לתת".
ישנה בעיה גדולה העומדת חוצץ בין האדם ולבין האפשרות להתפתח: האדם מדמה שברשותו כוחות ויכולות מסוימות, הוא סבור, שהוא מכיר ויכול להשתמש בהן. לאמיתו של דבר, צריך האדם לרכוש תכונות שלדעתו הן כבר ברשותו.

(דומה הדבר למקרה של אדם החי כל חייו במערה ואינו מודע לעולם האמיתי יותר שמעל פני הקרקע, לדידו המערה שלו היא העולם. ראה – משל המערה).

האדם מדמה, שברשותו רצון וכוח לעשות, הוא מדמה שהוא מודע ושהוא אחד ולא רבים!

כל עוד, משלה האדם את עצמו ומדמה שכל אלו ברשותו, אין כל אפשרות להתפתחות!
השקר הגדול ביותר, שהאדם מספר לעצמו – "אני מודע".
לאמיתו של דבר, לא רק שהוא לא מודע, הוא אף לא מבין את משמעות המילה.
התודעה היא סוג של הכרה של האדם! ואין לבלבל אותה עם שכל או עם תפקוד אחר!
עוד דבר שאין האדם יודע – לתודעה יש דרגות, היא לא קבועה. היא משתנה מדרגה לדרגה, אלו הם מצבי תודעה.
בעזרת אימונים מיוחדים ולימוד, ניתן יהיה לאדם להתפתח ולרכוש לעצמו מודעות.

זכירה עצמית

* ‮'‬זעזוע‮' ‬נוצר מ'זכירת עצמנו‮'‬
כשאני צופה במשהו‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי אל מה שאני צופה בו‮ – ‬קו בעל ראש חץ אחד‮.
בנסותי בו בזמן לזכור את עצמי‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי גם כלפי הדבר הנצפה וגם כלפי עצמי‮. ‬ראש חץ שני מופיע על הקו‮.

פטר אוספנסקי

* זכירת עצמנו היא הניסיון להיות ערים לעצמינו. ההסתכלות בעצמנו מכוונת תמיד אל תיפקוד מוגדר כלשהו: או שאתה צופה במחשבותיך, או בתנועותיך, או ברגשותיך, או בתחושתיך. להסתכלות חייב להיות נושא מוגדר אשר בו צופה האדם אצל עצמו.

מאידך, זכירת עצמנו איננה מחלקת אותנו, עלינו לזכור את השלם; אין זו אלא הרגשה של 'אני', הרגשת עצמיותנו שלנו. שתיהן עשויות לבוא יחדיו, בפרט בשלבים מאוחרים יותר, ואז נהיה מסוגלים לעשות את שתיהן כאחד – לצפות בדבר מוגדר, או לזהות גילויים בתוכנו, ובו בזמן לזכור את עצמנו; אבל בהתחלה שני הדברים הינם שונים.
אנו פותחים בהסתכלות בעצמנו – זאת היא הדרך הנורמלית – ובאמצעות ההסתכלות בעצמנו מתברר לנו כי אין אנו זוכרים את עצמנו.
לכשניווכח בזאת וכן בעובדה כי אך ורק ברגעים נדירים ביותר אנחנו זוכרים את עצמנו, או אז, אם דעתנו אינה משוחדת בעליל, נהיה מסוגלים להבין כי אפשר להאריך את משך הרגעים הללו של זכירת עצמנו.

* זכירה עצמית פירושה שהאדם מודע גם לעצמו וגם למה שהוא צופה בו. אם אתם צופים באובייקט בלי להיות מודעים לעצמכם, אזי הינכם במצב של מוקסמות, שהוא אחד המחסומים האחרונים בין שינה למרכזים גבוהים.

רוברט ארל ברטון

* זכירה עצמית אמיתית היא לא במרכזים, היא מעל למרכזים.

פטר אוספנסקי

* זכירה עצמית היא הגמול של עצמה. היא תהליך בן אלמוות שאינו מכריז על עצמו, ואינו מסעיר. בכל פעם שאתם זוכרים את עצמכם, אתם יוצרים הבזק של נצח שלא ימות. אנו נוהגים בטפשות כשאנו מעריכים את המוחשי על-פני הבלתי-נתפס. זכירה עצמית חייבת להמשיך ולהופיע ללא הרף לאורך חייכם. מה פירוש המונח זכירה עצמית? פירושו הוא שהעצמי הרדום שלכם זוכר להיות ער.

רוברט ברטון

* די לו לאדם שישים לב למה שלפניו, כלומר להווה.

דנטה אליגיירי

* כשאתה אוכל, הולך, או בדרכך, הייה היכן שאתה, אחרת תחמיץ את רוב חייך.

בודהא

* זכירה עצמית היא ההתחלה והמרכז של השיטה והדבר החשוב ביותר להבנה. לא תוכלו להסביר אותה כפעולה שכלית או כרעיון שכלי. עליכם להתחיל וללמוד מה פירושה של זכירה עצמית באופן שכלי, אולם במציאות היא אינה שכלית מכיוון שהיא רגע של רצון.

פטר אוספנסקי

* אם האדם אינו מבוסס בהווה, אזי הוא אינו באף מקום ודבר אינו אפשרי. ברגע הנוכחי הזה, כשהוא זוכר את עצמו, האדם יכול ליצור קשר עם מקום מחוץ לזמן. עלינו לסחוט מכל רגע את כל תוכנו.

רודני קולין

* אם מצאת את האהוב, מדוע אתה מאבד אותו שוב ושוב? עזוב את הדמיון ועמוד איתן במה שאתה.

כביר

ערות מוות ולידה

"אפשר לאדם להיוולד, אך על מנת להיוולד עליו תחילה למות, ועל מנת למות עליו תחילה להתעורר."
היוולדות‮ – ‬תחילה של צמיחה חדשה של המהות‮, ‬תחילת עיצובה של ה'יחידה‮', ‬לתחילת הופעתו של‮ '‬אני‮' ‬אחד בלתי ניתן לחלוקה‮.‬
אך על מנת שיוכל להגיע לידי כך‮, ‬או לפחות שיתחיל להגיע לידי כך‮, ‬חייב אדם למות‮, ‬כלומר‮, ‬עליו לשחרר את עצמו מאלף דבקויות והזדהויות פעוטות המחזיקות אותו במצב שבו הוא נתון‮.‬
הוא דבק בכל דבר שבחייו‮, ‬דבק בדימיונו‮, ‬דבק באיוולתו‮, ‬דבק אפילו ביסוריו‮; ‬יתכן שהוא דבק ביסוריו יותר מבכל דבר אחר‮.‬
עליו להשתחרר מדבקות זו‮. ‬הדבקות בדברים‮, ‬ההזדהות עם דברים‮, ‬מפרנסות בתוכו של אדם אלפי‮ '‬אני‮' ‬חסרי תועלת‮.‬
על ה'אני‮' ‬האלה למות על מנת שיהיה בידי האני הגדול להיוולד‮.‬
אך כיצד אפשר להביא למותם‮? ‬אין הם רוצים למות‮. ‬בנקודה זו באה לעזרה אפשרות ההתעוררות‮.‬
להתעורר פירושו לגבי אדם להיווכח באפסות עצמו‮, ‬כלומר‮, ‬להיווכח במכניות השלימה והמוחלטת שלו ובחוסר האונים השלם והמוחלט שלו‮.‬
ולא די להיווכח בכך באופן פילוסופי‮, ‬במילים‮. ‬יש להיווכח בכך בעובדות ברורות‮, ‬פשוטות ומוחשיות‮, ‬בעובדות הנוגעות לו עצמו‮.‬
כשמתחיל אדם לדעת מעט את עצמו‮, ‬הוא רואה בתוכו דברים רבים החייבים להחרידו‮. ‬כל עוד אין האדם נחרד מעצמו‮, ‬אין הוא יודע דבר על עצמו‮.‬
אדם רואה בעצמו דבר שמחריד אותו‮. ‬הוא מחליט לסלקו‮, ‬להפסיקו‮, ‬לשים לו קץ‮. ‬אך יהיו המאמצים שיעשה רבים כאשר יהיו‮, ‬הוא יבין שאין ביכולתו לעשות זאת‮, ‬שהכל נותר כפי שהיה‮. ‬כאן הוא רואה את חוסר כוחו‮, ‬את חוסר האונים שלו ואת אפסותו‮. ‬זאת ועוד‮: ‬כשמתחיל אדם לדעת את עצמו‮, ‬רואה הוא כי אין לו שום דבר משלו‮, ‬כלומר‮, ‬כל מה שראה כשלו‮, ‬השתקפותיו‮, ‬מחשבותיו‮, ‬אמונותיו‮, ‬טעמיו‮, ‬הרגליו‮, ‬אפילו חסרונותיו ומידותיו הרעות‮, ‬כל אלה אינם שלו‮, ‬אלה נוצרו על ידי חיקוי או הושאלו ממקום כלשהו כפי שהם‮. ‬בהרגישו‮ (‬בהבינו‮) ‬זאת עשוי אדם להרגיש באפסותו‮. ‬ובהרגישו באפסותו‮, ‬הוא ייראה לעצמו כפי שהוא באמת‮, ‬לא לשניה אחת‮, ‬לא לרגע‮, ‬אלא בתמידות‮, ‬בלי לשכוח זאת אף פעם‮.‬
התודעה התמידית הזאת של אפסותו ושל חוסר-האונים שלו תתן בסופו של דבר לאדם את האומץ‮ '‬למות‮', ‬כלומר‮, ‬למות לא סתם באופן שכלי או תיאורטי‮, ‬אלא למות בפועל‮, ‬ולוותר באופן ממשי ולעולם על כל אותם הצדדים של עצמו שהם בלתי נחוצים לצמיחתו הפנימית או המעכבים אותה‮.‬
צדדים אלה הם בראש וראשונה ה'אני המדומה‮' ‬שלו‮ (‬האישיות המזוייפת‮), ‬וכן כל מושגיו הדמיוניים לגבי ה'יחידה‮' ‬שלו‮, ‬ה'רצון‮' ‬שלו‮, ‬ה'תודעה‮'‬‮ ‬שלו‮, ‬ה'כושר לעשות‮', ‬כוחותיו‮, ‬יוזמתו‮, ‬ההחלטות שלו‮, ‬וכיו"ב‮.‬

דבריו של גורדייף חיפוש אחר המופלא
פ.ד‮. ‬אוספנסקי

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )