שיחה

האדם יכול ללמוד דבר מה מהתבוננות בעצמו, רק בתנאים מסויימים.
התנאי החשוב ביותר הוא, הדרכה חיצונית מתאימה היכולה לכוון את האדם להתבוננות אמיתית ונכונה.
הדרכה זו יכולה למנוע עיסוק בהזיות וחלומות שווא על התבוננות ולמידה עצמית. לקרוא עוד…

'אני' ויוסי

גורדייף אומר שבשלב מסוים צריך האדם ללמוד לראות את עצמו הצורה אחרת: אם עד כה למד לראות את הגלגלים הקטנים, הרי שכעת עליו לראות את הכל יחד – במובן מסוים כפי שאחרים רואים אותו.
כלומר, עליו ללמוד לצלם את עצמו, והצילום צריך לכלול בעת ובעונה אחת כל דבר שהאדם יכול לראות על עצמו ברגע מסוים.
מדובר על רגשות, מחשבות, תחושות, תנועות, מצבי רוח, גוני קול, תנוחות, הבעות פנים, התנהגויות שונות והכל כיחידה אחת.
אם יצליח האדם לצלם את עצמו, עד מהרה יבין שהוא דמיין את עצמו שונה מאוד ממה שצילם. בעזרת אותם צילומים יבין האדם שכעת הוא למד יותר על עצמו, ובכל זאת מי שמופיע בתצלומים זה לא הוא.
אם רוצה האדם ללמוד מי הוא, עליו לחלק את עצמו לאיש שהוא מכנה 'אני' ושאחרים מכנים בשמו הפרטי, למשל 'יוסי'.
והשני (האמתי) הוא החלק המופיע בחייו רק לרגעים קצרים ביותר, החלק הסביל שיכול במקרה הטוב לראות לרגעים ספורים מה קורה לו וליוסי.

יוסי לאומתו הוא החלק הפעיל, הוא מדבר על עצמו בגוף ראשון.
אותו יוסי יכנה בשם 'אני' את כל מה שהוא אוהב בעצמו, או כל מה שהוא מדמה את עצמו.
בהתחלה אין כל בררה והדרך היחידה ללמוד מי אני, היא ללמוד מי אני לא – כלומר ללמוד מי הוא יוסי.
כמובן שזו רק נגיעה קלה וניתן לדבר על הנושא רבות, במיוחד חשובה הנקודה כיצד אחרי ששמע רעיון זה, יחלק את עצמו יוסי?

'הרגשה' מוזרה נוצרת אם נומר במקום 'אני' את שמינו הפרטי. או אם בזמן חשיבה נחליף את ה'אני' ביוסי. אתם מוזמנים לנסות ולספר….

השפעות

המכונה שלנו מושפעת מאין סוף גירויים חיצוניים.
הכל משפיע עלינו: בני זוג, משפחה, חברים, זרים, רעיונות, שמועות, רכילות, מזג אויר, טבע וגורמי השמיים. (יסלחו לי אלה שאותם עקב התרדמת שלי פספסתי).
המכונה מושפעת ומגיבה בצורות שונות, לרוב התגובות שלה מאוד לא מאוזנות.
לדוגמה: מזג האוויר אמור להשפיע על המרכז האינסטינקטיבי, כיוון שכל מה שקשור לתחושות שלנו, נשלט ע"י המרכז האינסטינקטיבי.
חם נורא היום והמרכז האינסטינקטיבי חש בחום ובאי נעימות, עד כה הכל נורמלי, המרכז האינסטינקטיבי ינסה למצוא מקום מוצל וקריר כדי להירגע. אך הדברים לא נעצרים כאן, המזג האוויר החם מעצבן אותנו! אנחנו מתעצבנים (רגש שלילי), כי נמאס לנו להזיע בעבודה, כי החום דפק לנו את התכניות להמשך היום. וזה לא נגמר כאן, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו ולדמיין מה היה קורה עם היה קריר יותר היום, אילו דברים אנו היינו יכולים לעשות שכעת בגלל החום אנו מפספסים. כמובן שזו רק ההתחלה ומכאן הכל פתוח, האדם יכול להסתובב עצבני כל אותו יום…
אז אם נתבונן טוב על המקרה, נצליח להבחין בחיכוך שהופעל על המרכז האינסטינקטיבי שלנו, נוצר סבל במרכז האינסטינקטיבי שאמור היה להיפסק ברגע שהחיכוך מופסק או אם החיכוך לא מופסק ואנו לא מוצאים מקום מוצל וקריר הסבל היה אמור להיות רק אינסטינקטיבי. זהו סבל אמתי שהמכונה שלנו חווה, אך מאוד מהר אנו יוצרים סבל דמיוני ומזויף, בכך שמרכזים אחרים נכנסים לפעולה: המרכז הרגשי שמתחיל לייצר רגש שלילי, לרחם על עצמו ועוד. המרכז התנועתי שמתחיל לדמיין מה ואיך היה קורה אם…ועוד. והמרכז השכלי שמתחיל לנתח את כל המצב.
זו היא לרוב עבודה לא נכונה של המרכזים, הנוצרת מהזדהות ופירושה הוא בזבוז ענק של אנרגיה. והכל בגלל גירוי קטן הקשור למזג אויר וחום. תארו לעצמכם מה קורה במשך כל היום כאשר אנו חשופים לאין ספור גירויים מסוגים שונים.
אבל רציתי לדבר על גירויים הנוצרים ע"י גורמי השמיים: הירח, כוכבי הלכת ובמטאורים והמטאוריטים שבדיוק בתקופה זו ממלאים את שמי כדור הארץ.
למה לנו בכלל לדבר על נושאים אלה?
הכל קשור לעבדות שלנו, אם נראה ונבין שאנו עבדים גמורים לאותם השפעות וגירויים אולי נצליח גם להשתחרר מהם ולצאת לחרות. בדרך כלל בני האדם כלל לא מודעים לעבדותם, הם בטוחים שהם בני חורין ואדונים לעצמם, אך זה רק החלום שהם חולמים-השינה. אם נצליח לפקוח את העיניים לרגע או שתיים ולראות את האמת ואת העבדות הטוטלית שלנו, ללא ספק רובנו נרצה להשתחרר מאותה עבדות.
נחזור כעת לגורמי השמיים, הדבר הפשוט ביותר הוא להתבונן בהשפעותיו של הירח! עקב קרבתו (ועקב סיבות אובייקטיביות אחרות) השפעתו עלינו חזקה מאוד. ניתן להבחין בהשפעות אלה במיוחד כאשר הירח הוא מלא או חסר. כיוון שמצבים אלה של הירח חוזרים על עצמם בכל חודש אנו יכולים לוודא טוב יותר את ההתבוננויות שלנו. הדבר המעניין במיוחד היא העובדה שהשפעות אלה חלים לא רק על יחידים אלה על קבוצות גדולות של בני אדם. בהרבה מקרים, הפגנות ענק, מלחמות ועוד, מתרחשות בעקבות השפעתו של הירח.
עוד דבר שמשפיע עלינו הוא המטאורים והמטאוריטים הממלאים את השמיים בתקופת הקיץ והשיא בדרך כלל ב-תשע באב.

לאן אתה בורח?

האדם עסוק כל ימי חייו בבריחה מהסבל. על ידי סבל מדומה, רגשות שליליים, דמיון ושקר עצמי מצליח האדם לעמם את הסבל האמתי.
אך אין זו בריחה, זו רק בזבוז של אנרגיה שבעקבותיה ואיתה נוצרת השינה וחוסר ההתמודדות עם הסבל האמתי והחיים.
לכן נאמר שאנו מבזבזים את החיים, אנו לא חיים את הרגע ומעדיפים לחלום על עתיד, עבר ועל מקומות אחרים ללא סבל.
החיים שלנו נושאים בתוכם סבל, ואין כל דרך לשנות עובדה זו כל עוד אנו חיים כאן; על כדור הארץ, בגוף פיזי.
בשלב מסוים יש להבין שאין לאן לברוח, הסבל והחיים ישיגו אותנו בכל מקום. "אדם פוגש בגורלו בדרך בה בחר כדי לחמוק ממנו."
אדם המנסה לברוח מכלב מעיים, רץ הישר אל הבור העמוק שלפניו. אך ממה בדיוק הוא נמלט? מהכלב או מהאיום?
האם יש סיבה לברוח מהכלב אם הוא לא מאיים? הכלב ישיג אותנו במהרה והבריחה תגרום לו רק לממש יותר את איומו. ואם במקרה לא ישיג? הרי שאנו נמלטים הישר לאותו בור עמוק, שאותו בגלל השינה, אנו כלל לא רואים.
אם אין לאן לברוח, ולפנינו נמצא כלב אחר או איום אף גדול יותר, כל מה שנשאר הוא להתמודד עם האיום.
אם נרצה להתמודד עם האיום, הרי שעלינו קודם לראות אותו ולהבין למה והיכן הוא גורם לסבל, מי הוא זה שסובל?
תאוריה לא תועיל כאן כלל, רק פרקטיות יכולה לעזור לאדם להבין, שלא 'הוא' זה שסובל. צעד זה קשה במיוחד, כיוון שהאדם מזוהה לגמרי עם הסובל – המכונה שלו.
עדיין לא ברור לי מה קודם למה? ההפרדות קודמת לקבלה או ההפך? אולי שניהן מתרחשות במקביל!? אך ברור לי שאם מצליח האדם להיפרד מהמכונה חייב הוא לקבל אותה כפי שהיא. כך גם עם חייו וסבלו.
אז האדם נשאר מול הכלב, כך הוא לומד להכיר, להתיידד ולחיות עמו, והאיום נעלם. זו היא המלטות מהסבל.
הסבל מייצר אנרגיה יקרה, אם נצליח שלא להירדם ולבזבז אנרגיה זו, נוכל ללמוד להתמיר אותה לצרכינו…

רגשות שליליים

רגש שלילי נוצר ע"י מנגנון פנימי, המתפתח מגיל צעיר מאוד.
אם השליליות כולה נוצרת ע"י גירויים חיצוניים, הרי שאין דרך להימנע ממנה.
אך עלינו להבין, שלגירויים חיצוניים יש השפעה עלינו, ובידינו, או יכולה להיות בידינו היכולת לא להזדהות ולהימנע מהשליליות.
אנו מחזיקים בתמונה דמיונית על הצורה בה אמור העולם לנהוג; יש לנו דמיון על איך הדברים אמורים להתרחש, מתי ולמה.
כאשר דמיון זה מופרח ע"י המאורעות, אנו נעשים שליליים ומאשימים את הסביבה.

"אין כל טעם לזעום על האירועים. לכעסינו הם אינם שועים." – פלוטרכוס.

זו עוד דרך למנוע את פירוקה של התמונה הדמיונית שלנו ולהימנע שוב מהאמת;
מנגנון זה פועל תמיד ובצורה מועילה. אם היינו מצליחים לא לבטא שליליות, היינו יכולים להבחין באותו מנגנון האחראי ליצירת רגשות שליליים, היינו יכולים לבחון וללמוד אותו ולהבין את דרך פעולתו. אך ברגע שביטאתי את הרגש השלילי, שקעתי בשינה עמוקה אף יותר. כעת אני מזוהה לגמרי: הדברים לא מצליחים לי, אני מסכן, אין לי מזל, הסביבה לא מתייחסת אלי בכבוד הראוי לי וכמה שאני כועס על כל זה ובצדק!
במצב זה אין כל סיכוי לראות ולהבין משהו, בטח שלא להבין דבר מה מורכב כמנגנון האחראי לרגשות שליליים.
למה לי בכלל לנסות לראות ולהבין? 'אני' מאוד מרוצה מאותה הבאה של רגשות שליליים; יש בה מן תחושה/הרגשה של 'אני', כלומר 'אני' שלילי = 'אני' קיים.
אני שלילי כי: יש לי רגשות, יש לי ערכים, יש לי דעות, אני מסכן, אני מתנגד, אני לא מסכים… המון 'אני' והמון שקר עצמי.
כאשר חולמים חלום כה עצמתי על מי הוא 'אני', למה שנרצה להתעורר?

נקודה מעניית: קל לנו בהרבה למצוא מה אנו לא מאשר מה אנו כן…

קבלה

קבלו את מה שקורה לכם ללא ניתוח ושיפוט.
קבלו את השיפוט ואת הניתוח. קבלו את התחושות הנעימות והלא נעימות.
קבלו את הרגשות והמחשבות, קבלו את מי שמעוניין לשנות ולא לקבל את הרגע.
קבלו אפילו את מי שטוען, שהחוויה שבקבלת הרגע הייתה אמורה להיות שונה.
קבלו את עצמכם כפי שאתם, מבלי לרצות לשנות.
אחדים יקראו לכך אהבה, אחרים יקראו לכך לחיות את הרגע.

קבלה היא מאמץ! מאמץ להישאר ברגע ולראות, אך כדי לקבל עלינו לראות את מה שיש לקבל.

מאמץ

מאמץ קשור תמיד במטרה.
אם המטרה להתעשר, הרי שהמאמץ יהיה להרוויח ולצבור כסף.
אך ברצוני לדבר על מאמץ הקשור בהתעוררות. אנסה לתאר את הדבר, כפי שאני רואה ומבין…
תארו לעצמכם אדם בתוך מים עמוקים/ים. לרגליו מחוברות משקולות כבדות המושכות אותו אל קרקעית הים.
אותן משקולות הם כל אותם הגורמים הפועלים עלינו ביום יום ומשמרים את מצב השינה שלנו. השקיעה או הטביעה היא ההרדמות/שינה עצמה.
המטרה היא להישאר מעל פני המים ובסופו של דבר אף לצאת אל היבשה, נכנה זאת התעוררות.

אם כך, הרי שמאמציו של אותו אדם ברגע, יהיו הניסיונות לצוף ולנסות להתגבר על המים, הזרמים והמשקולות המושכות אותו מטה אל קרקעית הים.
אם האדם ישקיע מאמצים, הרי שיש סיכוי שהוא יחווה את המצב שמעל פני המים, כך ידע את משמעות החיים מעל פני הים (מצב תודעה גבוה יותר). אם לא ישקיע מאמצים, הרי שכל חייו יחלפו מתחת למים.

ישנם דברים רבים היכולים לבלבל ולהפריע, למשל המכניות!
כיוון שאותו אדם חי כל חייו מתחת למים, אין הוא כלל יודע שיש אפשרות לעלות מעל פני הים. אם נספר לו ונשכנע אותו, שטוב הדבר לצוף מעל, והוא אף ינסה, הרי שיגלה בהמרה, שהניסיון לצוף מעל פני הים כרוך במאמץ לא מוכר וחדש לגמרי.
ככל שינסה, יגלה שוב ושוב, שהדבר לא קל כלל ואף בלתי אפשרי והמשקולות יגררו אותו שוב ושוב מטה.
מאמצים אלה, כרוכים בחיכוך רב ולא נעים. הרי שעד היום מאמציו היו שונים לגמרי והסתכמו רק בהישרדות על קרקעית הים. כעת הוא צריך להתחיל להפעיל שרירים מנוונים לגמרי, שעד כה כלל לא היו בשימוש.
כך מגלה האדם, שהמאמצים לצוף מעל פני הים, דורשים יותר אנרגיה! אנרגיה שאין ידו משגת.

עוד דבר העלול להפריע – בכל פעם, שהאדם שוקע שוב לקרקעית, הוא מצליח מסיבות רבות לשכנע את עצמו, שהנה הוא חוזר ומנסה לצוף, בהיותו נשאר על הקרקעית; הוא מספר לעצמו על מאמצים, ניסיונות, הצלחות וכישלונות, אך לאמתו של דבר, בכל אותו הזמן הוא לא זז כלל מהקרקעית.

צריך אני להוסיף ולומר, שכל אדם והמאמצים שלו! כלומר, מאמץ היכול לעזור לאדם פלוני להתעורר, יכול כלל לא להשפיע על אדם אחר.
או אפילו להרדים יותר אדם אחר. הכל תלוי במכניות של האדם.
לכן כל אדם, לאחר למידה והתבוננות על עצמו, צריך לבחור לעצמו את המאמצים המתאימים לו!

מדברים אלה, ניתן להבין שישנם כמה רמות להתעוררות, או מצבי תודעה שונים. וכמובן בני אדם השרויים במצבי תודעה שונים המשתנים כל הזמן: מצב תודעה לעולם לא אחיד וקבוע, הוא תמיד משתנה.

* אדם החי על קרקעית הים ולא יודע מאומה על האפשרות לצוף ולנשום אוויר, שרוי במצב תודעה מסוים שניתן לכנותו – שינה.
מדי פעם בעזרת זרמים חזקים במיוחד הוא אלול לעלות קצת מהקרקעית ולרדת אליה שוב. אך אין הדבר משמעותי.

* אדם החי על קרקעית הים, אך מסיבה זו או אחרת מכיר ויודע שיש אפשרות לצוף מעל פני הים. אולי אף הצליח במקרה או בעזרתו של מישהו אחר, לצוף שנייה מעל פני הים וחווה את ההבדל שבין החיים על קרקעית לבין החיים מחוץ למים. אין ספק שאדם זה יעשה מאמצים לחזור ולצוף מעל פני הים.
מאמצים אלה, גם אם הם לא מספיקים כדי לצוף מעל פני הים, הרי שהם מביאים את האדם למקומות חדשים וגבוהים יותר מהקרקעית.
אם למד האדם לעשות את המאמצים כראוי והקפיד במאמציו בכנות, הרי שמידי פעם אף יצליח להוציא את ראשו מעל פני המים לשניות בודדות.

* המצב הבא הוא שהייה מעל פני המים וההצלחה לצוף לזמן רב יותר ויותר מבלי לשקוע חזרה.

* בסופו של דבר, יכול האדם למצוא את דרכו אל היבשה, ולהיפרד מהאפשרות לשקוע חזרה לתוך הים.

* המצב האחרון והחשוב, הוא חזרה לתוך הים כדי לעזור לאחרים להשתחרר ולהצליח לצאת מהים. ובכנות אומר, שללא עזרה זו, שום מאמץ לא יועיל לנו.

משהוא קטן לפסח – עבדות וחרות

ישנם חוקים אוביקטיבים הפועלים על בני האדם.
אך האדם יוצר לעצמו חוקים רבים נוספים, וכך הוא משתעבד לאין ספור חוקים, ללא כל סיבה.
האדם לא יכול ללמוד חוקים אלה בצורה תאורטית. רק בעזרת הסתכלות והתבוננות בעצמו והניסיון להשתחרר מחוקים אלה, יכול הוא ללמוד ולהבין אותם.
ואם ינסה האדם להשתחרר מאותם חוקים, עד מהרה יבין, שאינו יכול. רק לאחר ניסיונות רבים וארוכים יבין האדם שהוא בעצם עבד לאותם חוקים.
נקודה חשובה זו, ההבנה באפסותו ועבדותו, יכולה להועיל רבות בהמשך עבודתו על עצמו.
בעזרת הדרכה כלים וידע נכון, יכול האדם להשתחרר מאותם חוקים מבלי ליצור לעצמו חוקים חדשים.
אך אם יפעל בעצמו וללא הדרכה, רוב הסיכויים שלא יצליח להשתחרר, ואם ישתחרר מחוק אחד, יהיה זה רק בעזרת יצירת חוק חדש.
הוא כמובן לא יבחין בכך כלל.

הזדהות

ההזדהות היא הדבק ששומר את כל קורי השינה ביחד.
האדם מזוהה תמיד, הדבר היחיד שמשתנה הוא נושא ההזדהות.
הזדהות מרתקת את תשומת לבנו! מרתקת את המחשבות שלנו, את הרגשות שלנו, את החושים שלנו, התשוקות והדמיון.
ברגע שאדם מזדהה עם דבר מה, הוא מיד שוכח הכל, את המטרות שלו, את ההחלטות שלו, הכל נעלם ובאותו רגע כל מה שנשאר היא ההזדהות החדשה.
אותה הזדהות חדשה לוכדת את האדם או שואבת אותו, והוא חדל להתקיים, הוא שוכח את עצמו, רק ההזדהות שם. זה יכול להיות כל דבר; גירוי חיצוני או פנימי. דבר שאנו אומרים, או משהוא שנאמר ע"י מישהו אחר, פעולה של מישהו, התנהגות של מישהו.

אך המצב בהרבה יותר קשה, האדם מזוהה קודם כל עם התמונה הדמיונית שהוא יצר לעצמו: מי אני, מה אני אוהב, מה דוחה אותי, איך אני אמור להתנהג, איך לדבר, עם מי להתיידד, איך אנשים אחרים אמורים לדבר אלי, מה טוב לי ומה רע לי, הפחדים והחששות שלי, העקרונות והאמונות, ועוד ועוד… בקיצור עם הדמיון שלו.
הזדהות זו, שומרת את האדם במקום ממנו הוא לא יכול לראות את האמת על עצמו, במילים אחרות זו היא שינה עמוקה.

עלינו להבין יותר את עבודתם של המרכזים כדי להבין הזדהות, כיוון שאנו מזדהים דרך המרכזים שלנו. הדבר הברור ביותר הוא ההזדהות עם הרגשות שלנו: אני אוהב, אני פגוע, אני באקסטזה רגשית וכל העולם חדל להתקיים, ההיגיון נעלם. קשה מאוד להפסיק הזדהות הקשורה למרכז רגשי, במיוחד לחלק מאוד ספציפי במרכז רגשי, דוגמה טובה אנו יכולים למצוא בספרו של לואיס קרול "אליס בארץ הפלאות", אחת הדמויות, מלכת הלבבות מדגימה בצורה נפלאה הזדהות של מרכז רגשי.
הזדהות שכלית יכולה ללבוש צורה של הזדהות עם רעיונות שכליים, הזדהות אינסטינקטיבית יכולה להיות הזדהות עם חמשת החושים, מזון, קוסמטיקה, כסף ומין.

אנו לא יכולים לעשות

דיברתי כבר על כך, שהמכונה מנסה כל הזמן להימלט מסבל.
במהלך חיינו, המכונה נמצאת כל הזמן במנוסה מסבל, אך אין היא יודעת באמת איך להימלט מסבל.
לכן במהלך הניסיונות שלה, היא מוצאת את עצמה מסובכת יותר ויותר בסבל כזה או אחר.

אנו נולדים עם מכניות מסוימת, במהלך חיינו אנו בונים על אותה מכניות קומות על קומות של מכניות חדשה.
כל דבר שהוא לא מכני למכונה שלנו מהווה חיכוך למכונה, וחיכוך גורם לסבל.
לכן, כאשר המכונה מזהה חיכוך, היא תמיד תנסה להימנע ממנו ולפנות למקום בו לדעתה יש פחות חיכוך.

ישנן הרבה סיבות שבגינן נגרם חיכוך למכונה שלנו, חלק מהסיבות הן: תכונה עיקרית, חשבון פנימי, שתלטנות נשית ועוד…(להבהרת מושגים אלו, חפשו בבלוג).
לכן אדם ישן, תמיד ובאופן מכני ינסה לברוח מאותו חיכוך. מאוחר יותר יספר לעצמו, שהוא בחר לפנות לכיוון זה ולא לכיוון אחר מסיבה זו וזו. לאמתו של דבר לא הייתה כאן שום בחירה, הוא לא היה יכול לבחור אחרת!
המכונה פנתה לכיוון זה בגלל שהכיוון השני היה גורם לה לחיכוך גדול יותר.
בני אדם מבזבזים הרבה זמן על דמיון, הם מדמיינים מה היה קורה אילו בחרו אחרת, הם באמת חושבים שהבחירה הייתה שלהם, והם יכלו לבחור אחרת.
דומה הדבר לזרימת חשמל, הזרם תמיד יזרום בקו שבו יש פחות התנגדות.

לפעמים במבט לאחור אף נספר לעצמנו שבחרנו בדרך הקשה, אך לאמתו של דבר, באותו רגע הכיוון שאליו זרמה המכונה היה הכיוון בעל התנגדות קטנה יותר, במילים אחרות פחות חיכוך.
אדם יעדיף להסתכן ולצאת למלחמה ולספר לעצמו שהוא בחר באופציה הקשה, הרי היה יכול להיות קל ופשוט יותר להישאר בבית, אך לאמתו של דבר היה לו יותר קשה להישאר בבית: "מה יגידו עלי? אני פחדן? כל החברים שלי יצאו להלחם איך אני יכול להישאר? זה לא בסדר!"
לאומתו אדם אחר יישאר בביתו מכיוון שהוא מפחד להפצה או למות, יותר ממה שיחשבו עליו חבריו….

במצבינו הנוכחי – שינה, אין בידינו כל בחירה.
הדבר היחיד שיש בידינו לעשות הוא לראות את עצמנו.
כדי לפתח רצון ולהתחיל לעשות, עלינו תחילה להבין ולראות, שאנו לא יכולים לעשות.
כל מעשינו ללא יוצא מהכלל, נעשים בצורה מכנית/מסוימת כי הם לא היו יכולים להיעשות אחרת.

עבודה אמיתית

עבודה אמיתית של האדם, מתחילה בלימוד וראייה עצמית!
דבר הדורש ידע ושיטה!
בני אדם, אשר מנסים ללמוד ללא שיטה וידע, מגבשים במהרה רעיונות שגויים על עצמם.
לכן אנו צריכים להיפטר מאותם רעיונות לא נכונים ובאותו זמן למצוא שיטה ללימוד וראיה נכונה של עצמנו!

אני

עלה 'אני' שטען: "מאוחר מידי, זה הזמן לישון".
ראיתי אותו.

עלה 'אני' שטען: "אני ראיתי את האני שרוצה לישון".
ראיתי אותו.

עלה 'אני' שטען: "יופי אני מתבונן באניים"
ראיתי אותו.

עלה 'אני' ששאל: "האם אני זוכר את עצמי?"
ראיתי אותו.

עלה אני שהמליץ: "בוא נרשום את כל זה בבלוג".
ראיתי אותו ונרדמתי.

* לאחר שנים של עבודה ולימוד האישיות המזוייפת, הבנת השינה, והחשוב ביותר התנסות של זכירה עצמית ומצבי תודעה גבוהים.
קשה מאוד לטעות ולהחשיב את האישיות המזוייפת כתודעה…..
בזמן השינה אתה יכול לספר לך כל סיפור שתרצה, אך ברגע שהתעוררת התחושה או ההרגשה…(זה לא זה ולא זה) דומה לאדם ששהה זמן רב מתחת למיים, וכעת הוא הצליח להוציא את ראשו מתוך המיים ולנשום…. באותו רגע אתה מבין שעד אותו רגע היית מתחת למיים – ישנת וסיפרת לעצמך סיפורים שאתה ער.

3 קווי עבודה

חשוב לוודא כל רעיון.
רעיון שנשאר בגדר תאוריה, לא יקדם את ההתעוררות שלנו.
במיוחד רעיון זה, שבעיני הוא בין החשובים בעבודת האדם על עצמו.
הוידוא יכול להתרחש רק בעשיה עצמה, משחק ברעיונות שונים בדמיוננו הוא לא וידוא כלל.
רוב הרעיונות שאני מדבר עליהם, הם חוקים לא מוכרים לאנושות, חוקים אוניברסליים, הם מופיעים בכתב רק במקומות בודדים, אבל רק אדם שמכיר אותם יכול להבחין בהם.
חוקים אלה חלים על עולם זה, וכך גם על האנושות.
אדם שמכיר ומבין את החוקים האלה, יכול להשתמש בהם, ולהיעזר בהם רבות בעבודת האדם על עצמו.

כדי להבין לעומק את הרעיון "3 קווי העבודה", יש את הצורך ללמוד תחילה את "חוק השבעה", דבר נוסף שיכול לעזור, הוא תרשים התשיעון ושלושה סוגי המזונות. רעיונות אלה מופיעים בספר של אוספנסקי – "חיפוש אחר המופלא".
גם "3 קווי העבודה" מופיעים בספר זה, אך אני הולך להציג אותם בצורה שונה.

קו עבודה ראשון
עבודה אמיתית של האדם, מתחילה בלימוד וראייה עצמית!
דבר הדורש ידע ושיטה!
בני אדם, אשר מנסים ללמוד ללא שיטה וידע, מגבשים במהרה רעיונות שגויים על עצמם.
לכן אנו צריכים להיפטר מאותם רעיונות לא נכונים ובאותו זמן למצוא שיטה ללימוד וראיה נכונה של עצמנו!
לאחר שמצאנו את הידע ואת השיטה, עלינו להתחיל במאמצים לראות את עצמנו, זו היא עבודה אישית ופרטית שלנו.
היא יכולה להיעשות בכל מקום ובכל זמן, יותר נכון היא חייבת להיעשות בכל מקום ובכל זמן, רק כך אנו יכולים לראות וללמוד את כל ההיבטים שלנו.
כדי לעבוד בקו עבודה ראשון, אין אנו זקוקים קבוצה, זו היא עבודה פנימית, אך כפי שמלמד אותנו "חוק האוקטבות/שבעה", אנו נגיע למרווח, שימנע את התקדמותנו בקו עבודה ראשון.
במילים אחרות, לא ניתן להמשיך בעבודה על קו עבודה ראשון ללא הזעזוע הנכון, וכאן נכנס לפעולה קו עבודה שני.

קו עבודה שני
מדובר על עבודה עם קבוצה של אנשים, כמו משל בית הסהר והבריחה ממנו:
אנו צריכים להיעזר בחברינו לעבודה. אותה עזרה יכולה לבוא בצורות שונות ומעניינות:
אפילו שיחה בין שני תלמידים, יכולה להבהיר הרבה דברים לא מובנים, לקיחת מטרות משותפות והתבוננויות יכולה לספק קשת גדולה רחבה ומובנת יותר על עצמנו, ראיה של עצמנו ע"י ראיה והבנת המכניות של תלמיד אחר; ישנם דברים שהם כה מושרשים ועמוקים אצלנו, שאין כל סיכוי שנצליח לראות אותם בעצמנו, בכך שאנו רואים את אותן התכונות על מישהו אחר נוצר אפקט המראה, כך בעצם אנו רואים את עצמנו. כפי שאמר רומי:

You've no idea how hard I've looked for a gift to bring You. Nothing seemed right. What's the point of bringing gold to the gold mine, or water to the Ocean. Everything I came up with was like taking spices to the Orient. It's no good giving my heart and my soul because you already have these. ?So- I've brought you a mirror. Look at yourself and remember me.

Jalaluddin Rumi

גם כאשר תלמיד אחר רואה דבר מה עלי, ולדעתו אני לא מסוגל לראות בעצמי, הוא יכול לגשת ולכוון אותי לכך….
וישנם עוד דרכים רבות בהם ניתן לעבוד עם ובקבוצה.
מה שמעניין וחשוב, שקו עבודה שני, מכיל בתוכו את קו עבודה ראשון!
ללא הקו השני הקו הראשון תקוע ולא יכול להמשיך ולהתקדם לשום מקום.
קו עבודה שני הוא הזעזוע לקו הראשון!

קו עבודה שלישי
זו היא עבודה למען בית הספר בו אנו עובדים על עצמנו.
קו זה הוא שונה מאוד בבתי ספר שונים, וכאן אנו מוותרים על הרצון שלנו למען המטרה של המורה או בית הספר.
בקו עבודה זה אנו נמצא את עצמנו בסיטואציות שונות שבעצמנו לא היינו יכולים ליצור ולא היינו רוצים ליצור.
סיטואציות אלו רק עוזרות לנו לראות צדדים שונים שבנו, שבחיים הרגילים לעולם לא היינו נחשפים אליהם.
מצבים אלה מייצרים זעזועים המאפשרים את המשך העבודה.
קו עבודה שלישי מכיל בתוכו את הקו השני ואת הקו הראשון, הוא מהווה זעזוע לקו השני וזה בתורו לקו הראשון.
במילים אחרות, מי שעובד בקו עבודה שלישי, עובד במקביל על הקווים הראשונים.

אולי בעתיד אני אוסיף ואדבר על הקווים ובמיוחד על הקו השלישי, אך כרגע אומר רק שהעבודה הנכונה ביותר, היא שילובם של שלושת קווי העבודה!

מה לוקח אותנו מהרגע?

מה לוקח אותנו מהרגע?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העבר, ושאלות מטופשות של:
מה היה קורה אם הדברים היו שונים, מה היה קורה אם היינו נוהגים אחרת…?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העתיד, אשר מתקרב ובא,
ואיך הוא יראה עתידנו זה? ומה נעשה? ומה היינו רוצים שיקרה? ומה היינו רוצים שלא יקרה?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון; אותה תמונה דמיונית, אשר יצרנו לעצמנו, אותו שקר אשר עטף אותנו בשלמות.
ללא אותו דמיון של: מי אני, למה אני, מה טוב ומה רע בי, ומה אני חייב לעשות ומה אסור לי לעשות…

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
וראיתם את עצמכם? כפי שאתם? ללא ההזדהות והדמיון?

מה הוא הרגע? האם זו שנייה שעוברת?
אני נוכח הרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..והרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..
ההווה הוא הכל, ההווה הוא נצח, ההווה לא קשור בזמן. אין עבר ואין עתיד, הם קיימים רק בחלום.

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?

ראיה וניתוח

יש חשיבות רבה בהבנה, שבהבדל בין ראיית המכניות שלנו, לבין ניתוח המכניות שלנו.
הניתוח הוא הוא שמפסיק את הראיה. הניתוח הוא השינה.

ראיה והתבוננות

ההבדל בין התבוננות עם מרכז אחד על מרכזים אחרים ( בדרך כלל עם המרכז השכלי) לבין ראייה של המכונה ממקום גבוה יותר – מצב תודעה גבוה.
כאשר אנו מתבוננים עם מרכז על מרכז אחר, זו עבודה מרושלת ואטית, בדרך כלל, כאשר אנו נתבונן במחשבות, הם ייעלמו, כדי להתבונן על הרגשות שלנו אנו נזדקק להכין מראש זקיף שיהיה מוכן לרגש שמהיר ממנו בהרבה.
אם נתבונן על התנועות שלנו, הם יהפכו למסורבלות ומבולבלות, אפילו התנועות הפשוטות ביותר, שאנו מבצעים שנים רבות ללא כל תשומת לב. אם ננסה להתבונן על האינסטינקט, חוץ מהחושים, נגלה שזו עבודה קשה במיוחד.

אך אם אנו מצליחים להגיע למצב תודעה גבוה, אנו רואים את כל המכונה כמקשה אחת; אנו רואים את כל התפקודים, ללא כל הפרעה, הכל ממשיך להתנהל בצורה הרגילה, 'אני'ים שכלים רגשיים תנועתיים ואינסטינקטיביים ממשיכים לעלות, ודומה הדבר שאנו מתבוננים על אדם זר מהצד!

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )