לקבל את עצמי

כדי לקבל את עצמנו, עלינו קודם כל להכיר את עצמנו היטב.
הרי, לא ניתן לקבל דבר מה שאנו לא מכירים.
בדרך כלל, מצליח האדם להכיר את עצמו, רק אם הוא מנסה לשנות את עצמו.
במצבו הרגיל – שנה, בונה האדם תמונה דמיונית, על מי הוא, מה הוא אוהב, ממה הוא סולד, מה העקרונות שלו ואפילו איך הוא נראה ונשמע.

הוא רואה את עצמו דרך חריץ צר מאוד, המאפשר לו לראות תמונה חלקית מאוד, אשר עליה הוא מוסיף ובונה דמיונות על גבי הזיות על גבי שקרים.
במצב זה, כלל לא משנה האם ״מקבל״ הוא את עצמו או, שרוצה לשנות את עצמו.
לא משנה, כיוון שאין הבדל בין ״קבלת״ השקרים והתמונה הדמיונית שנוצרה עם הזמן, לבין התשוקה להחליפה לתמונה דמיונית אחרת.
רק אם הזדמנה האפשרות לראות את עצמו מהצד, רק אז יכול להיוצר בתוך האדם הרצון לשינוי אמיתי.

מה הכוונה מהצד? כאשר רואה האדם את עצמו ללא דמיון, בשניה של ערות (יחסית). או אז יכול להבחין האדם, בכל השקרים והדמיון, בכל הסתירות ובכל הזיוף להם הוא קרא ״אני״.

זהו רצון, לשינוי מהותי, ולא עוד תשוקה לשינוי התמונה הדמיונית על עצמו.
(מצב זה יכול לנבוע מזעזוע בחיי האדם).
אך כיצד ישנה האדם את עצמו? הרי אינו מכיר את עצמו!
רק כעת, הוא הבחין בכך שאין לו שמץ של מושג, מי הוא באמת. כל מה שהוא רואה הם רק הזיותיו, שקריו ודמיונותיו על עצמו.
בשלב זה, מבין האדם, שהוא חייב עזרה.
הוא לא יוכל להתקדם ללא מפה וללא הכלים המתאימים שיעזרו לו להגיע למקום הרצוי.
אם הוא מקבל את המפה ואת הכלים, יגלה האדם, שההתקדמות קשה, ועליו להיות בכושר וליצבור וניסיון בהתקדמות בתואי שטח זה.
המפה מיצגת כאן ידע, ידע על מצבו של האדם, והאפשרויות העומדות בפניו.
הכלים, מיצגים כאן את האפשרויות והדרכים של האדם לודא ידע זה על עצמו. אלה הם השלבים הראשונים.
עד מהרה, מגלה האדם, שהדבר אינו פשוט, וכדי ללמוד על עצמו יותר, הוא צריך לנסות לשנות דברים בעצמו. רק כך הוא יצליח לראות כיצד הוא מגיב במצבים שונים.

רק אחרי שילמד האדם את עצמו, רק אז יוכל לקבל את עצמו.


לאן אתה בורח?

האדם עסוק כל ימי חייו בבריחה מהסבל. על ידי סבל מדומה, רגשות שליליים, דמיון ושקר עצמי מצליח האדם לעמם את הסבל האמתי.
אך אין זו בריחה, זו רק בזבוז של אנרגיה שבעקבותיה ואיתה נוצרת השינה וחוסר ההתמודדות עם הסבל האמתי והחיים.
לכן נאמר שאנו מבזבזים את החיים, אנו לא חיים את הרגע ומעדיפים לחלום על עתיד, עבר ועל מקומות אחרים ללא סבל.
החיים שלנו נושאים בתוכם סבל, ואין כל דרך לשנות עובדה זו כל עוד אנו חיים כאן; על כדור הארץ, בגוף פיזי.
בשלב מסוים יש להבין שאין לאן לברוח, הסבל והחיים ישיגו אותנו בכל מקום. "אדם פוגש בגורלו בדרך בה בחר כדי לחמוק ממנו."
אדם המנסה לברוח מכלב מעיים, רץ הישר אל הבור העמוק שלפניו. אך ממה בדיוק הוא נמלט? מהכלב או מהאיום?
האם יש סיבה לברוח מהכלב אם הוא לא מאיים? הכלב ישיג אותנו במהרה והבריחה תגרום לו רק לממש יותר את איומו. ואם במקרה לא ישיג? הרי שאנו נמלטים הישר לאותו בור עמוק, שאותו בגלל השינה, אנו כלל לא רואים.
אם אין לאן לברוח, ולפנינו נמצא כלב אחר או איום אף גדול יותר, כל מה שנשאר הוא להתמודד עם האיום.
אם נרצה להתמודד עם האיום, הרי שעלינו קודם לראות אותו ולהבין למה והיכן הוא גורם לסבל, מי הוא זה שסובל?
תאוריה לא תועיל כאן כלל, רק פרקטיות יכולה לעזור לאדם להבין, שלא 'הוא' זה שסובל. צעד זה קשה במיוחד, כיוון שהאדם מזוהה לגמרי עם הסובל – המכונה שלו.
עדיין לא ברור לי מה קודם למה? ההפרדות קודמת לקבלה או ההפך? אולי שניהן מתרחשות במקביל!? אך ברור לי שאם מצליח האדם להיפרד מהמכונה חייב הוא לקבל אותה כפי שהיא. כך גם עם חייו וסבלו.
אז האדם נשאר מול הכלב, כך הוא לומד להכיר, להתיידד ולחיות עמו, והאיום נעלם. זו היא המלטות מהסבל.
הסבל מייצר אנרגיה יקרה, אם נצליח שלא להירדם ולבזבז אנרגיה זו, נוכל ללמוד להתמיר אותה לצרכינו…

קבלה (המשך)

עד כה דיברתי על קבלה עצמית; קבלה של המכונה שלי וקבלת המאורעות שמשפיעים על המכונה, כעת כדי להאיר טיפה יותר את הנושא, ניתן להוסיף ולדבר על קבלת האחר.
אנשים רבים חושבים שקבלה היא ראיית העולם כוורוד וחיובי ואהבה של כל אשר נמצא בו.
אך הדברים שונים במקצת ופחות פורמוטורים.
במקרה שנוצר קשר כלשהו בין שני בני אדם, נקרא לכך אהבה או חברות או אכפתיות, ינסו אותם אנשים לשנות זה את זה.
כלומר, הראיה הסובייקטיבית והתפיסה הסובייקטיבית של כל אחד את הטוב והמוצלח, תמצא תמיד מגרעות בצד השני ותנסה שוב ושוב לחנך, ללמד ולתקן.
ככל שאכפת לנו יותר מהאדם שמולנו, כך ננסה יותר בעקשנות והתמדה לשנות בו את מה שבעני דמיוננו לא טוב ומזיק. (לדוגמה: התנהגות מסוימת שלדעתנו יכולה רק להזיק לו בחייו).
ניתן לכנות תופעה זו – "אי קבלה". לאמתו של דבר, מדובר כאן על שפיטה והזדהות, הפכים גמורים לקבלה. מכך ניתן להבין כמובן שאין כל קשר בין קבלה לאהבה.
כל עוד לא נפסיק לשפוט ולהזדהות עם מגרעותיו של האחר, לא יכולה להיווצר קבלה.
ניקח לדוגמה חצץ, אנו מקבלים אותו כפי שהוא, לא מצפים ממנו להיהפך ליהלום או לשנות את תכונותיו הטבעיות, ומצד שני אנו מקבלים אותו ללא אהבה. כך צריכים אנו לנהוג עם בני אדם.
הכוונה לא לשינוי יחסינו כלפיהם או ניסיון מזויף לאהוב ולחבב אותם יותר, אלא לקבל אותם כפי שהם עם המגרעות שלהם, גם אם מדובר במגרעות דמיוניים או אמתיים.

אז אני לא חייב לאהוב או לחבב את האדם שאני מקבל, אלא להימנע משיפוט (דבר שלעצמו לא קל ודורש יכולות של אי הזדהות, הפסקת הדמיון, הרגש השלילי ועוד). מעבר לכך, ליחס שלי לאותו אדם אין כל קשר, אני יכול לתקשר איתו ברמות שונות או לא לתקשר איתו כלל, (כאשר אני פוגש באדם שכל דעותיו נוגדים את שלי, ואין כל סיכוי לגשר בינינו, הרי שאני יכול לקבל אותו ואת דעותיו גם אם התקשורת בינינו בלתי אפשרית..)
ניתן להשליך את הנאמר כאן גם על קבלה עצמית…

המשך רגשות שליליים וקבלה

אם אנסה לנסח את דברי במילים אחרות ולתאר את התהליך בצורה מתומצתת יותר, הרי שאני יכול לומר שגירויים חיצוניים או מאורעות שונים יוצרים חיכוך למכונה שלנו.
חיכוך נמצא בכל, והמכונה כל הזמן מנסה למצוא דרך לצעוד בין חיכוכים כמו בין שלוליות. כיוון שאין כזו אפשרות, המכונה מסתפקת בדמיון שבבריחה מחיכוכים גדולים אל הקטנים יותר.
המכונה מנסה לברוח מחיכוכים כיוון שהללו מפריעים להתנהלותה הטוטלית והמכנית המשמרת את השינה*. חיכוך יכול להיות השעון המעורר המצלצל בבוקר ומעיר אותנו, אך אנו למדנו זה מכבר להתעלם מהצלצול, לשלב אותו בחלום, להתרחק ממנו או פשוט להפסיק אותו. ובכל זאת, גם אם הצלחנו להתעלם ממנו, החיכוך יוצר אנרגיה! כך זה פועל בעולם שלנו; בכל תהליך בו קיים חיכוך, נוצרת אנרגיה. כעת גם האנרגיה מפריעה לנו, אנו מרגישים אי שקט, חוסר מנוחה ומרגישים שעוד שנייה נתפוצץ כמו בלון נפוח. לכן נמצא גם דרך להוציא ולבזבז אנרגיה זו, העיקר לישון בשקט וללא הפרעה.
אם האנרגיה לא מתבזבזת מיד, נוצר סבל… כאב פיזי, רגשי או אחר.
כדי לסבול פחות, האדם שכלל לעצמו כל כך הרבה שיטות לבזבוז אנרגיה, עד שהגיעה למצב בו אין לו מספיק אנרגיה אפילו כדי לפקוח את עיניו ולהביט בעצמו או בסביבה לרגעים בודדים.
מה שמצחיק, שלאחר שמבזבז האדם את האנרגיה, הוא נאנח ואומר: "אך כעת אני מרגיש נפלא, מלא אנרגיה, לפני כן הרגשתי רע, בטח הייתי חסר אנרגיה…"
אחת הדרכים היעילות ביותר לבזבוז אנרגיה, היא ביטאו רגשות שליליים. כמובן שישנן סיבות רבות ואחרות חוץ מבזבוז אנרגיה שבגינן אנו מכורים לבטאו רגשות שליליים (ברשומה הקודמת התייחסתי לכך).
אז מה יש לנו עד כה? כל חייו עסוק האדם בבריחה דמיונית מחיכוכים ובבזבוז אנרגיה.
במילים אחרות…
במקום הניסיון להתמודד עם החיים וקשיי החיים, האדם עסוק כל הזמן ב"המלטות" מהם. הוא קורה ל"הימלטות" זו – "חופש", וכך הוא רואה את עצמו בדמיונו, אדם "חופשי."
אך לאמיתו של של דבר, אין ביכולתו להימלט מהסבל ומהחיים, כל מה שהוא יכול לעשות הוא לחלום על המלטות, הבריחה המתמדת של האדם או חוסר ההתמודדות שלו עם החיים מכניסה אותו שוב ושוב למצבים בהרבה יותר קשים.
לאומת זאת, התמודדות היא קבלה, קבלה של החיים שלנו, של התפקיד שלנו, של הסבל שלנו ושל המכונה שלנו.

אז איך יכול האדם לקבל את עצמו? ומה הוא יכול לעשות עם אותה אנרגיה שעד כה בזבז?
כדי לענות על השאלות האלה, צריך אני להסביר תחילה מה היא "קבלה" מבחינתי.

* כבר התייחסתי לכך בעבר, אך אומר זאת שוב. אין כל רע במכניות, כל עוד המכונה עובדת כשורה. המכונה לא יכולה להתנהל שלא בצורה מכנית. ישנן תפקודים שמומלץ כלל לא להתערב בהם ולתת להם לעבוד בצורה מכנית. אך אם ניתן לכנות דבר מה כ-רע, יהיה זה מצב של מכניות ללא שמץ של מודעות. או במילים אחרות מרכבה עם רכב וסוס ללא נוסעה.

קבלה

קבלו את מה שקורה לכם ללא ניתוח ושיפוט.
קבלו את השיפוט ואת הניתוח. קבלו את התחושות הנעימות והלא נעימות.
קבלו את הרגשות והמחשבות, קבלו את מי שמעוניין לשנות ולא לקבל את הרגע.
קבלו אפילו את מי שטוען, שהחוויה שבקבלת הרגע הייתה אמורה להיות שונה.
קבלו את עצמכם כפי שאתם, מבלי לרצות לשנות.
אחדים יקראו לכך אהבה, אחרים יקראו לכך לחיות את הרגע.

קבלה היא מאמץ! מאמץ להישאר ברגע ולראות, אך כדי לקבל עלינו לראות את מה שיש לקבל.

עבודת האדם על עצמו

מגיע הזמן בעבודתו של האדם על עצמו, בו הוא אמור להיפרד מהמכונה שלו.
כדי להיפרד מהמכונה, צריך האדם לקבל את המכונה שלו כפי שהיא, וללא ניסיון לשנות אותה.
כדי לקבל את המכונה שלו, אמור האדם להכיר אותה על בורייה.
כדי להכיר את המכונה של עצמו, צריך האדם ללמוד את המכניות שלה.
כדי ללמוד את המכניות, אמור האדם ליצור מצבים בהם יתאפשר לו להתבונן על המכניות שלו.
כדי ליצור מצבים אלו, אמור האדם לנסות לפעול נגד המכניות…

דרכים ערמומיות

בעודנו מנסים להשיג דבר אחד, אנו משיגים דבר אחר לגמרי.
לכן כדי לקבל את עצמנו אנו צריכים לנסות להשתנות.
וכדי להשתנות אנו אמורים לקבל את עצמנו.
ואחרי שקיבלנו את עצמנו אנו יכולים להיפרד מעצמנו.
אם יודע האדם איך להשתמש במה שנאמר כאן, הרי שהוא הוא האדם הערמומי.
הוא יוביל את עצמו בדרכים ערמומיות שיובילו אותו למקום חפצו האמתי.
גם אם מסופר שדרכים אלו מובילות למקום אחר לגמרי…

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )