שינה, ערות ועזרה…

האדם הישן חולם על ערות, הוא אינו ״יודע״ ואינו מודע לכך שהינו ישן.
לכן האדם אינו יכול להעיר את עצמו, אין לו כל אפשרות להתעורר ללא עזרה.
לומר ״אני ישן״ או אפילו להאמין לזה, לא מקרב את האדם לערות, זה עוד חלום, שבמקרים מסוימים יכול להעמיק את השינה אף יותר.

על ידי תרגול פשוט, כגון מטרות קטנות יכול האדם להיווכח שאינו מודע, אך גם היווכחות זו לא תספיק במקרה בו האדם לא מקבל עזרה אמתית.

ישנם ימים

ישנם ימים בהם מתרחשים צירופי מקרים נפלאים.
אולי הם מתרחשים  בכל הימים, אך איני ער להם?!
כה נפלאים אותם צירופי המקרים, עד שאיני יכול שלא לחשוד בהם.
לחשוד שכלל לא מדובר בצירופי מקרים, אלא באותות בעלי משמעות.
מה משמעותם? מה הם מסמלים? ובמה זכיתי להתגלותם?

ואז, בין ערב רב של קולות כה מזוהים, נשמע עוד קול אחד.
אולי הוא משמיע את דבריו תמיד, אך איני ער מספיק לשמוע לו?!
חלש הוא מכולם ומנגינתו שונה, לפעמים אף מרגיז ומשעמם הוא בדבריו.
אינו נלהב, אינו מתרעם, אינו מוקסם!

"בין אם צירופי מקרים ובין אם אותות הם, העזר במתנות נפלאות אלה להיזכר בעצמך,
במקום לשכוח…"

להיות פרקטי

כמובן שדיון על פרקטיקה תמיד אמור להיות מלווה בשאלה: פרקטיקה ביחס למה?
אם ברצונו של אדם להיות פרקטי ביחס ללימודיו, הרי שעליו לנקוט בפעולה מאוד ספציפית. אם מדובר בדבר מה אחר, כמובן שהפרקטיקה תהיה שונה.

 אך אני מדבר על להיות פרקטי ביחס לניסיון שלנו להיות נוכחים או ביחס להתעוררות ומודעות שלנו.
במקרה זה, אין כל קשר בין להיות פרקטי לבין לתרגל!

כמובן שישנם אין ספור תרגולים שכלל לא יועילו לנו בניסיוננו להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר, ואף אולי ירחיקו אותנו מהם.

תרגולים אחרים היכולים להועיל ולעזור לנו, לא די בהם בלבד; יש צורך במאמצים והתכוונות שלנו, אחרת יהיה התרגול חסר כל משמעות ותועלת.

 כלומר, כאשר אני מדבר על להיות פרקטי ביחס למודעות, אין בכך כל קשר לתרגול כזה או אחר. אם אנסה לנסח את זה בצורה פשוטה, אזי הפרקטיות אליה אני מדבר היא הניסיון שלנו להשתמש בכל דבר בחיינו, בכל סיטואציה בחיינו ליצירת מצבי תודעה גבוהים יותר.

 בכל רגע ורגע מצב זה יכול להשתנות, ברגע אחד להיות פרקטי פירושו מאמץ מסוים, וברגע אחר פירושו מאמץ אחר ושונה לגמרי.

עבודה בקבוצה

נאמר שאם ברצונו של האדם להתעורר, עליו למצוא קבוצה של אנשים הרוצים להתעורר.
כך יווצרו תנאים מתאימים, ויגבר הסיכוי שב'כל' זמן נתון ימצא מישהו מהקבוצה, שיהיה ער יחסית ויוכל להעיר את חבריו.
בעונה הראשונה של 'האח הגדול', קיבלו הדיירים משימה מאוד מעניינת.
שעות השינה שלהם הוגבלו, והיה עליהם להישאר ערים למשך זמן רב.
היה מאוד מעניין לראות כיצד בכל פעם אדם אחר נרדם, וחברו לקבוצה הנמצא לידו באותו רגע, מעיר אותו.
בסופו של דבר הם עמדו במשימה.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

התעוררות

לאישיות המזוייפת קשה לקבל, שהדבר היחיד המשתנה בהתעוררות הוא ההתעוררות עצמה. בדיוק כפי שאנו מתעוררים בבוקר וחודרים למצב תודעה שני ויכולים להבדיל בין חלום שחלמנו בלילה לבין ה'מציאות', כך גם בחדירה למצב תודעה שלישי, רק שכעת החלומות הם ההזדהויות, הדמיון, הדעות והשקרים, שאותם אנו מכנים 'אני'.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

כלים

"הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכל, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא הבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי, אין בידו לשלוט בעצמו, והוא ישאר תמיד עבד וכלי-משחק בידי הכוחות הפועלים עליו. "זו הסיבה שבכל התורות העתיקות היתה התביעה הראשונה, בראשיתה של הדרך לשחרור: 'דע את עצמך'."
ג. א. גורדייף

כיצד יכול האדם לדעת את עצמו, אם הוא ישן ולכן עבד וכלי-משחק בידי הכוחות הפועלים עליו!? נאמר שהשלב הראשון הוא למידה, התבוננות והבנה, אך האם יכול האדם להתחיל בצעדים אלה בעודו ישן?
ברשומה הקודמת שלי, התייחסתי לכלים ואמרתי שבהעדר כלים מתאימים האדם יסיק מסקנות שגויות, או במילים אחרות הלמידה שלו תהיה למידה שגויה ודמיונית.
הדוגמה הטובה ביותר לדמיון זה, הוא הבלבול הבלתי פוסק בין תפקודים לבין מצבי תודעה; האדם חווה דבר מה ובטוח שזו ערות או מודעות או הארה. בעודו בטוח שהוא מתעורר הוא רק שוקע עמוק יותר לתוך השינה.
אם כך, זקוק האדם לכלים מתאימים לא רק לעבודה על עצמו, אלא כבר בשלב הראשון – הלמידה העצמית.
לא ניתן לדחוף את האדם מהמקפצה הישר אל הברכה, שלב זה יגיע אף הוא, אך לפני כן צריך לצייד את האדם בכלים שיעזרו לו לשחות ולהתמצא. ללא כלים אלה בתוך המים העמוקים יאבד האדם את חוש הכיוון ואלול לצלול מטה בעודו חושב שהוא עולה מעל פני המים.
כמובן שכלים אלה מגוונים מאוד, וניתן לרכוש אותם רק בבתי ספר אמתיים.
אחד מאותם הכלים בשלב הראשון, הוא ידע על עבודת המכונה ותפקודיה. אין האדם צריך להאמין לאותו ידע! אך הוא יכול לוודא ידע זה בעזרת התבוננות. אין הדבר שונה מכל למידה אחרת: כאשר לומד האדם לנהוג ונאמר לו שבלחיצה על דושת הגז הרכב יתחיל לנוע, הוא יכול ללחוץ על הדושה ולוודא שאכן הידע הזה אמתי.
אך האדם הישן בעודו לא רואה ומבין את כל התהליכים, יכול במקרה או שלא במקרה לראות שלחיצה על דושה מניעה את הרכב, אך הוא לא ראה ולא יודע שלפני כן צריך הוא להתניע את הרכב, להכניס להילוך המתאים והוא לא ממש יודע איזו מהדושות היא הדבשה המתאימה. יותר מכך, נניח שבמקרה הצליח אותו אדם ישן להתניע ולהניע את הרכב ממקומו, הוא אינו יודע כיצד לנהוג, הוא לא מתמצא בדרכים ובחוקים. במקרה זה עדיף היה אם לא היה כלל מצליח להניע את הרכב!
ידע רב מאוד נמצא היום, אך לצערי רובו נמסר ע"י בני אדם ישנים, שבמקרה הטוב הם לא מכירים את כל התמונה, ובמקרה הרע הם לא מכירים ולא מבינים מאומה, וכל הספרים שכתבו והשיעורים שלימדו, הם דמיון ושקר אחד גדול. אין כל חשיבות לשאלה, האם מאמינים הם לדבריהם או לא.
אז הכלי הפשוט ביותר וההתחלתי ביותר – ידע, חשוב עד מאוד. רק בני אדם ערים יכולים להעניק לנו ידע זה. מכאן הכל תלוי בנו, צריכים אנו להבין, שידע זה הוא רק כלי להתבוננות נכונה או כלי אחר לעבודה עצמית, ללא מאמצים שלנו להתבונן ולעבוד על עצמנו, כלים אלה לא שווים מאומה!

החלטה חשובה

אם אדם מחליט להתחיל לעבוד על עצמו ולהצטרף לבית-ספר, הרי שהחלטה זו אמורה לבוא ממקום בוגר ואחראי.
יש כאן צורך בהבנה והכרה בסיסית במצבו הנוכחי (השינה שלו), הכרה באפסותו, באי היכולת שלו להשתנות בעצמו ובחוסר האונים שלו.
רק ממקום זה יכול האדם להבין, שהוא זקוק לעזרה כדי להתעורר. רק ממקום זה יכול האדם לוותר על העדפות, טינות, דעות, הרגלים והזדהויות, שעד כה מנעו ממנו להתקדם.
כמובן שלא ניתן לוותר ולהבין כל זאת ברגע אחד והדבר מצריך עבודה ארוכה.
אך ההכרה בכך, פותחת את הצוהר לקבלת העזרה.
מאוחר יותר מגיעה גם ההבנה של הצורך בציות לחוקים והוראות ישירות.

אדם שהחל את עבודתו על עצמו שלא ממקום זה, אלול לאבד את ההזדמנות ואף יותר מכך.

4 מצבי תודעה

ניתן לחלק רמות תודעה ל-4 קטגוריות.
מצב תודעה ראשון הוא השינה, מצב תודעה שני הוא מה שאנו מכנים 'ערות': כאשר אנו פעילים, מדברים, מקשיבים, כותבים, קוראים, מתקשרים ועוד…
מצב תודעה שלישי הוא מצב של מודעות עצמית, רוב בני האדם מחשיבים את עצמם כבעלי מצב זה. אך לאמתו של דבר האנושות מתקיימת בשני מצבי תודעה ראשונים – שינה ו'ערות'-יחסית ורק מאמצים רבים של התבוננות על עצמינו יבהירו לנו שאנו כלל לא מודעים לעצמנו.
הפוטנצייל שלנו באופן טבעי הוא מצב תודעה שלישי, אך ישנו עוד מצב תודעה גבוה יותר – מצב תודעה רביעי, אשר במצבנו הנוכחי נעול וסגור בפנינו לגמרי.
מדובר במודעות אובייקטיבית, אליה ניתן להגיע רק לאחר שנגיע למודעות עצמית.
ניתן לומר שהאדם חיי בבית גדול ומרווח, מלא בחדרים וריהוט יפה, אך האדם נמצא רק במרתף ובמטבח, ואינו יכול לצאת מהם. אם מישהו יומר לאותו אדם שישנם מדרגות המובילות לקומות עליונות ולחדרים נוספים, הוא לא יאמין ויצחק באומרו שאלה רק דיברי הבל ואגדות ילדים.

מצבי תודעה הם מצבים משתנים ולעולם לא קבועים, ישנם הרבה רמות בכל מצב תודעה, והאדם עובר מרמה לרמה או ממצב שני לשלישי ובחזרה. האדם יכול לחוות ניצוץ של מצב תודעה שלישי, אך מצב זה יכול להתקיים רק במקרה, כאשר זעזוע מיקרי מעיר אותו לרגע ומקפיץ אותו לשנייה מעלה למצב שלישי.
גם אם מגיע האדם למצב שלישי במקרה או עקב עבודה עצמית, אין זה אומר שהוא יישאר שם; נהוג לחשוב שאדם שמגיע למודעות עצמית יישאר במצב זה לנצח. זו הסיבה לשאלות טיפשיות כמו – "האם אתה מודע?"
דוגמה מצוינת למה שקורה ניתן למצוא בספרו של לואיס קרול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". הגיבורה-אליס עוברת שינויים ממש מתחילת הספר, היא גדלה וקטנה וכאשר הזחל שואל אותה, "מי את?" אליס לא ממש יודעת לענות…

"מי את שאל הזחל.

זו לא היתה פתיחה מעודדת לשיחה, אליס השיבה,
בביישנות-מה, "א – אני בקושי יודעת, אדוני,
ברגע זה – לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר,
אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז."
המאמצים של האדם שעובד על עצמו בצורה אמתית יהיו תמיד קשורים בניסיון להגיע למצב תודעה 3/4 והניסיון להישאר במצב זה זמן רב ככל שיוכל.

Connections between centers

A man's sleep is nothing else than interrupted connections between centers. A man's centers never sleep. Since associations are their life, their movement, they never cease, they never stop. A stoppage of associations means death. The movement of associations never stops for an instant in any center, they flow on even in the deepest sleep.
If a man in a waking state sees, hears, senses his thoughts, in half-sleep he also sees, hears, senses his thoughts and he calls this state sleep. Even when he thinks that he absolutely ceases to see or hear, which he also calls sleep, associations go on. The only difference is in the strength of connections between one center and another.
Memory, attention, observation is nothing more than observation of one center by another, or one center listening another…

G.I.GURDJIEFF

חייך מצלמים אותך

הסביבה שלנו מהווה הרבה פעמים קרקע טובה לזעזועים, אשר עלולים להעיר אותנו לזמן מה.
דברים שאנו לא מצליחים לראות על עצמנו, בדרך כלל גלויים וברורים לסביבה שלנו.
אנו אף מנסים להתעלם או להסתיר מעצמנו דברים רבים, אשר עלולים לגרום לנו לאי נוחות כזו או אחרת.
אך אנו לא מצליחים להסתירם מעיני הסביבה.
וכך אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב מול האמת, שהסביבה שלנו מטילה עלינו בין אם נרצה בכך או לא.
דומה שמצלמים אותנו שוב ושוב ומראים לנו את התצלום. אנו מזדעזעים מהתצלום, כיון שדמיינו את עצמנו שונה לגמרי!
וכך במקום להודות על התצלום, אשר סיפק לנו את ה"אמת" (יחסית) על עצמנו, אנו מתרגזים על אותו אדם, שאמר לנו את האמת בפנים. (וזה כלל לא משנה איך הדברים נאמרו: בצורה נינוחה וחיובית או בצורה שלילית).

חברים "טובים" מעולם לא יספרו זה לזה את האמת. הם מפחדים ובצדק שהצד השני יפגע מהאמת.
וכל זה באשמתנו אנו. אם היינו יכולים לספוג את תצלומיה של הסביבה, הרי שהרווח היה כולו שלנו.
אך כל אשר מעסיק אותנו הוא ההצגה שלנו בפני הסביבה; ככל שנציג את הזיוף טוב יותר כך לא נקבל את האמת המשתקפת אלינו חזרה מהסביבה.

כמובן שלא כל דבר שנאמר הוא תצלום מהימן!
אך טוב היה הדבר, אם היינו מנסים להקשיב יותר ולנסות להתבונן על עצמנו ולבדוק האם יש תועלת בתצלום זה או לא.
מעניין במיוחד לגלות מי הוא זה שכה מתעצבן בתוכנו, כאשר אנו מקבלים תצלום? ולמה תצלום זה משפיע עליו בצורה כה שלילית וקיצונית?
למה אנו מנסים להתעלם או להסתיר את האמת מעצמנו? ולמה זה כה מעליב, כאשר אדם אחר מראה לנו אותה?
התגובה הראשונה בדרך כלל היא הצטדקות מידית, ללא כל ניסיון לבדוק או להבין, התגובה השנייה יכולה להתגלות כעוינות ורוגז סמויים או גלויים.

איך אנו יכולים לקבל את דבריהם של מורים מודעים?

בדרך כלל חסרות לנו כמה נקודות חשובות היכולות להשלים את התמונה ולאפשר לנו להתייחס בצורה עניינית לדברים הנאמרים ע"י מורים מודעים.
אני לא מדבר על ידע והוויה, שבלעדיהם אין כלל סיכוי להבין דברים אלה.
אני מדבר על נקודות נוספות, שמשום מה קל לנו להתעלם מהן.

* למה הדברים נאמרים בצורה מסוימת?
* למי הם נאמרים?
* ומה המטרה שמאחורי הדברים?

אני רוצה להתייחס יותר לנקודה השנייה! "למי הם נאמרים?"

אנסה להביא דוגמאות כדי להבהיר את דברי.
אנשים שונים מפתחים לאורך חייהם נטיות מסוימות, מדובר על מכניזם שנוצר ופועל בצורה מסוימת מאוד.
כל אדם מפתח לעצמו מכניזם או מכניות המתאימה לתנאים בהם הוא חי.
מדובר בתכונות של האדם, בהרגלים, ובהתנהלותו באופן כללי בעולם בכל המישורים המוכרים לנו כגון: צורת חשיבה, רגש, תנוע ואינסטינקט.
אותה תבנית-מכניות שומרת את האדם במצב בו הוא יכול להמשיך לישון ולתפקד בעולם זה.
אם נצליח לערער טיפה את המכניות של אדם זה או אחר, הרי שהדבר אלול לגרום לו לזעזוע והזעזוע בתורו יכול לגרום לאותו אדם לפקוח את עיניו לזמן קצר ומוגבל מאוד.
במלים אחרות, האדם יכול להתעורר לזמן קצר.

לאחר שהברתי את הנקודה הזו, ניתן להמשיך בנושא שלנו.
מורה מודע אלול לומר לאדם, אשר המכניות שלו מתבטאת באקטיביות מוגזמת, שעליו ללמוד לא לעשות, וכל מה שעליו לעשות הוא להירגע.
דברים אלה יהיו נכונים לעבודתו של אותו אדם לאותו רגע! יכול להיות שמבחינתו בעוד שנה עבודתו תשתנה מקצה לקצה.
אדם אחר שהמכניות שלו שונה יקבל באותו הזמן תשובה שונה מאותו מורה!

אבל, כיוון שבני אדם לא מודעים לכך, וצורת המחשבה שלנו היא פורמטורית במיוחד, אנו נתייחס לדבריו של אותו מורה בצורה מאוד לא נכונה.
ללא הידיעה שדברים אלה מכוונים לאדם ספציפי, שהמכניות שלו מאוד ספציפית, אנשים יטילו דברים אלה לכל עבר ללא הבנה.
הם יצוטטו את המורה, יכתבו עליו ספרים ותמיד יזכירו ששיטתו היא אי עשיה ורוגע.

אדם אחר שהמכניות שלו מתבטאת בעצלות ובחוסר מעש ועניין, יקבל מאותו מורה המלצה הפוכה: לעשות יותר מאמצים ולהיות יותר אקטיבי…
הפעם אנשים אחרים יכתבו ספרים אחרים ויסבירו שתורתו של המורה היא מאמצים ואקטיביות!

אדם שבגלל המכניות שלו, הוא מקפיד כל הזמן על הכללים ועושה בדיוק את מה שכתוב בספרים או במילים אחרות מתייחס יותר לצורה ולא לתוכן, יכול לקבל מהמורה תובנה שהדרך לא קיימת.
ושוב גם כאן, תובנה זו מתאימה ומיועדת רק לאותו אדם, שבקרה זה יכול להתעורר לרגע ולהבין שהוא יוצר לעצמו צורה וממסתתר מאחוריה במקום לעשות את העבודה האמתית.
אך אנשים שלא מודעים לכך, מיד יפתחו רעיונות פילוסופים ויכתבו ספרים המדברים על כך שבעצם אין דרך, היא לא קיימת.

הדבר דומה במשהו לרפואה מודרנית: רופא שאליו יגיעו חולים הסובלים מכאב ראש, ימליץ לכולם לקחת אקמול.
לאומתו הומופט, יטפל בכל אדם בצורה שונה, וכלל לא משנה שכולם סובלים מאותם הסימפטומים.

וכך, אנו יוצרים לעצמנו סתירות: המורה הזה אומר שעלינו להירגע, והשני אומר שעלינו להתנזר והשלישי בעד מין….אך כל הדברים האלה נאמרים לאנשים ספציפיים או לקבוצת אנשים דומים והם לא מיועדים לכלל הציבור. גם אם הם נאמרים בפומבי, עלינו לדעת לפי ההכרות שלנו עם המכניות שלנו האם הדברים מיועדים לנו או לא.

בנקודה זו, אני מרגיש שטוב יהיה לעצור ולא להמשיך, אולי בהזדמנות אחרת אוסיף כמה דברים שישלימו את הפוסט הזה.

מה דרוש כדי להעיר אדם ישן?

דרוש זעזוע חזק! אך בדרך כלל אנו שקועים בשינה כה עמוקה, שזעזוע אחד לא מספיק כדי להעיר אותנו.
גם אם הזעזוע מצליח להעיר אותנו, הרי שאנו נרדמים שוב ומיד.
לכן, דרושים לנו הרבה זעזועים חזקים במשך תקופה ארוכה.
זעזוע הוא בעצם דבר מה שיכול לטלטל אותנו בשנתינו ולהעיר אותנו, לכך אנו זקוקים מי שהוא שיעזור לנו, שיטלטל אותנו וינהל את הזעזועים האלה.
אך למי אנו יכולים לפנות לעזרה אם כולם ישנים?
אם האדם שאמור להעיר אותי נרדם בעצמו, מה התועלת בו?
אם נמצא אדם ער, הרי שאף אחד לא יכול להבטיח לנו, שאותו אדם יהיה פנוי בכל אותו הזמן ויעמוד לרשותנו.
עוד אפשרות היא אמצעים מכנים – שעונים מעוררים.
כל מיני תזכורות, שיכולות להזכיר לנו, שאנו ישנים.
שעונים מעוררים אלה יכולים לקבל צורות רבות ומשונות: מתרגילים ועד לאבן בנעל.
לצערנו אנו מתרגלים גם לשעונים מעוררים, אם הזמן אנו אפילו מיטיבים לישון עם אותם שעונים מעוררים.
לכן צריך האדם לשנות ולהחליף שעונים אלה כל הזמן. הבעיה היא, שבדרך כלל האדם נרדם וחולם שהוא משנה ומחליף שעונים מעוררים והללו מעירים אותו…

לכן, מה שדרוש כדי להעיר אדם ישן, הוא השילוב:
יש צורך במי שהוא שיעיר אותנו, ומי שהוא שישגיח על האיש המעיר, יש צורך בשעונים מעוררים ובהחלפתם התמידית ובמי שהוא שמשגיח שאכן אלה שעונים מעוררים ולא חלומות.

בקיצור, אנו זקוקים בקבוצה של אנשים שכל הזמן תעסוק בלהעיר זה את זה, ובמורה ער שישגיח שאכן נעשית עבודה ולא רק חלומות על עבודה.
ובעבודה של האדם על עצמו הכוללת שעונים מעוררים.

לבד האדם לא יכול לעשות מאומה, חוץ מלישון…

As soon as a man awakens

As soon as a man awakens for a moment and opens his eyes, all the forces that caused him to fall asleep begin to act upon him with tenfold energy and he immediately falls asleep again, very often dreaming that he is awake or is awakening. – George Gurdjieff

האדם משול לבית ללא בעל-בית וללא ממונה

‮"‬אחת התורות משווה את האדם לבית שיש בו המוני משרתים‮, ‬אך אין בו בעל-בית ואין בו ממונה‮. ‬המשרתים שכחו כולם את חובותיהם‮; ‬איש מהם אינו‮ ‬רוצה לעשות את המוטל עליו‮; ‬כל אחד מנסה להיות בעל-בית‮, ‬ולו גם לרגע‮; ‬באי-סדר כזה מאיימת על הבית סכנה חמורה‮. ‬הסיכוי היחיד להצלה הוא‮ ‬בכך שקבוצה מן המשרתים הנבונים תתכנס ותבחר בממונה זמני‮, ‬כלומר‮, ‬בממלא מקום לממונה‮. ‬אז יוכל ממלא המקום הזה להורות לשאר המשרתים את‮ ‬מקומם ולהביא לכך שכל אחד מהם יעשה את עבודתו שלו‮: ‬הטבח במטבח‮, ‬העגלון באורוות‮, ‬הגנן בגינה‮, ‬וכן הלאה‮. ‬כך אפשר יהיה להכין את ה'בית‮' ‬לבואו של הממונה האמיתי‮, ‬שיכין אותו לקראת בואו של בעל הבית‮.‬

פ.ד‮. ‬אוספנסקי
חיפוש אחר המופלא

בית חרושת

רשמתי בהודעה אחרת, שאין בידינו מספיק אנרגיה כדי להתעורר ולהשאר ערים לזמן ממושך.
אנו מוגבלים על ידי כמות האנרגיה שמייצר האורגניזם/מכונה שלנו.
כל מרכז שלנו ניזון מאנרגיה שונה – גסה או עדינה יותר.
לכל מחשבה, הרגשה, פעולה, דרושה אנרגיה שמתאימה לה.
כך גם לגבי זכירת עצמנו או התעוררות.
אנו יכולים להתעורר רק אם יש בידיינו את האנרגיה המתאימה לכך.

למזלנו הגדול כל אדם (חוץ מהיוצאים מהכלל) מצוייד במספיק אנרגיה כדי להתחיל בעבודה על עצמו.

רוב האנרגיה מתבזבזת בעיקר על:
רגשות לא נחוצים, רגשות לא נעימים, מצבי רוח רעים, עצבנות, רוגז, דימיון וציפיה לכל מיני דברים נעימים או בלתי נעימים, חלומות בהקיץ, מתח בשרירים, פיטפוט תמידי, הזדהות או בקיצור על עבודה לא נכונה של המרכזים.

אם נצליח להתגבר על הרגלים אלו, נצליח לחסוך כמות גדולה של אנרגיה, שתאפשר לנו להתחיל בעבודה רצינית ומשמעותית על עצמנו.
בשלב מסויים נגלה שגם הכמות החדשה של אנרגיה לא תספיק.

האורגניזם שלנו הוא בעצם בית חרושת כימי, שיכול להפיק כמות גדולה של אנרגיה, אך למעשה כל המנגנון המשוכלל הזה מייצר רק כמות אנרגיה שבקושי שומרת על קיומו שלו.

בית חרושת זה יכול ומסוגל לקלוט חומרים גסים ולהפכם לחומרים עדינים בהרבה.
בית החרושת מקבל חומר גלם גס מהעולם החיצוני והופך אותו לחומר עדין יותר, על ידי תהליכים אלכימיים מסובכים.

החומרים או האנרגיה שבה אנו מעוניינים להתעוררות או למצבי תודעה גבוהים, הם חומרים עדינים במיוחד, שבמצבו הרגיל של בית החרושת מבוזבזים או כלל לא מגיעים לעידון הדרוש.

החומר העדין דרוש לנו בעצם, לגידולו של הגוף האסטרלי והמנטלי ועוד…
על מנת לגדול, גופים אלו זקוקים למזון המתאים להם.
אותו החומר העדין שהאורגניזם שלנו יכול לייצר.

אמנות כמזון

באחד ההודעות שלי הזכרתי כבר שאנו ניזונים משלושה סוגי מזונות.
המזון הראשון הוא המזון הרגיל שאנו מכירים.
המזון השני הוא האויר שאנו נושמים.
והמזון השלישי הוא הרשמים הנקלטים על ידינו.
רשמים יכולים להיות כל גירוי חיצוני או פנימי הנקלט ע"י המרכזים שלנו.
רשמים אלה יכולים להיות מזון למרכז האינסטינקטיבי, תנועתי, שכלי ורגשי.
במילים אחרות ובכלליות, כל סוגי המזון הם בעצם אנרגיה, או דלק המניע את המרכזים שלנו.
אז נתמקד במזון מהסוג השלישי.

כדי להיות ברור יותר אני אדבר על סוג מאוד מסוים של רשמים – מוסיקה.
כפי שחילקנו בעבר את האנושות לכמה קטגוריות – אדם: 1,2,3 ועוד, כך אפשר גם לחלק את סוגי המוסיקה, ע"י הבחנה על איזה מרכז אותה מוסיקה משפיעה.
לדוגמה: מוסיקה בסיסית הנהוגה בשבטים "פרימיטיביים" משפיעה ישירות על המרכז האינסטינקטיבי והתנועתי.
גם סוגים מסוימים של "מטאל" ו"דום" משפיעים על המרכז האינסטינקטיבי תנועתי.
מוסיקת "דנס" ו"האוס" משפיעות על המרכז התנועתי במיוחד.
"פופ" "רוק" ו"בלוז" משפיעים על המרכז התנועתי, וחלק על החלקים הנמוכים של המרכז הרגשי.
מוסיקה קלאסית יכולה להשפיעה על המרכז התנועתי והשכלי, אך בחלקה גם על החלקים הגבוהים של המרכז הרגשי.
ג'ז בעיקר משפיע על החלק השכלי של המרכז התנועתי ולפעמים גם על המרכז השכלי עצמו.
באותה השיטה אנו יכולים להגדיר כל רושם ולדעת על איזה מרכז הוא משפיע.
אבל מה שמעניין אותי במיוחד, הוא: מה משפיע על המרכז הרגשי שלנו, ובמיוחד על הקומה העליונה שלו.
החלק השכלי של המרכז הרגשי, שמעתה אכנה אותו "מלך רגשי"! ולמה דווקא החלק הזה?
מתברר (וכל אחד יכול ע"י התבוננות לוודא את זה) שבחלק הזה נמצא המצפון שלנו.
להבדיל ממוסר שנרכש ע"י חינוך חיקוי ושתלטנות נשית, המצפון הוא המצפן הפנימי והאישי שלנו.
למזלנו, זהו אחד הכלים שנמצא בכולנו ובידינו להיעזר בו בדרכנו להתעוררות.
זהו כלי, שאם נצליח לשמוע לו, יוכל לכוון אותנו אל המקום האמתי, וידע לזהות את הזיוף והשינה.
לצערנו, בדרך כלל החלק הזה נרמס שוב ושוב במהלך חיינו, וכשאנו מגיעים לגיל בגרות, או שהוא כה חלש שאין אנו יודעים על קיומו, ומחליפים אותו עם המוסר, או שהוא מת לגמרי.
ניתן לחזק ולגלות את המצפון ע"י פיתוח של המלך הרגשי!
איך ניתן לפתח את המלך הרגשי?
לפני שניגש לנקודה זו, עלינו להבין שחלק זה של המרכז הרגשי שלנו, מכני כמו כל שאר החלקים האחרים, אך אנו יכולים ליצור בעזרתו פתח אל המרכזים הגבוהים והמודעות!
כדי להבין טוב יותר את מה שאני עומד לומר, עלינו להבין את רעיון האלכימיה, אשר מחלק את הרשמים (המזון מהסוג השלישי) לשלוש קטגוריות: אלכימית ברונזה, אלכימית כסף ואלכימית זהב. ובקיצור מה שהרעיון הזה אומר הוא: שרשמים אלו יכולים להיות עדינים יותר וגסים יותר. יש עוד הרבה מה לומר על רעיון האלכימיה אך כרגע זה מיותר.
כדי לפתח את המלך הרגשי עלינו להיחשף לרשמים עדינים במיוחד, זה הוא מזונו של המלך רגשי, וזו הסיבה שהוא נשאר לא מפותח, כיוון שרוב חיינו אנו נחשפים לרשמים גסים בלבד. אם כך, רשמים עדינים או גבוהים יכולים להשפיע ולעורר את המלך הרגשי שלנו.
ניתן להיחשף לאותם רשמים גבוהים, ע"י חשיפה לאומנות, לטבע, לבני אדם (אם יש באפשרותנו לא להביע רגשות שליליים) ועוד…
לא מדובר על אומנות מודרנית, כי היא ברובה אלכימיה ברונזה, מדובר על אומנות מאלכימיה זהב!
יש הרבה דוגמאות לאומנות מסוג זה, אך רק לדוגמה: מוסיקה קלאסית – באך, ויולדי ועוד, ציוריו של לאונרדו דאוינצ'י, ספרות כמו: האודיסיה של הומרוס, דון קיחוטה של סרונטס, גיטה ועוד…
כל אלה ועוד הרבה; אי הבעת רגשות שליליים, לבוש מסוים (וזה במיוחד ללוסט) יכולים לחזק את המלך הרגשי שלנו.
כאשר נצליח לחזק את המלך הרגשי, הוא יהיה היחיד שיכול להתמודד עם המלך האינסטינקטיבי, אשר שולט על האנרגיה בגוף שלנו, ואין לו כל קשר או סיבה לנסות להתעורר, ההפך הוא הנכון, כדי להתעורר זקוקים אנו לאנרגיה שהמלך האינסטינקטיבי אוגר ושומר עליה בקנאות, כמו דרקון על הר זהב, מבחינתו כל מי שמנסה להשתמש באנרגיה זו הוא אויב.
יש עוד מה לומר על אומנות ובמיוחד על אומנות גבוהה או מודעת, אך זה מתחיל להיות ארוך מידי, אז בפעם הבאה.

בולמי זעזועים

כה קשה להתעורר וכה קל לשקוע בשינה עמוקה לזמן בלתי מוגבל.
כל אותם הדברים, ההתרחשויות שסביבנו, הפרעות, כלל לא מפריעים לנו בשנתנו.
איך נוצר מצב זה, המאפשר את אותה שינה ארוכה ועמוקה?

אז ברור, שמדובר בכמה גורמים, אך על אחד מהם ברצוני לדבר כעת.

בולמי זעזועים: זה הוא מנגנון מלאכותי, אשר נוצר על ידינו (ולא ע"י הטבע), בצורה לא מודעת.
תפקידו הוא לחצוץ או לבלום את הזעזועים.
הסיבה להופעתו של מנגנון זה, נובעת מהעובדה שאנו חסרים את האחדות ושבעצם אנו ריבוי, ריבוי ה'אני'ים.
עובדה זו יוצרת אין ספור סתירות בתוך המכונה שלנו: בין דעות, רגשות, חיבות, סלידות ומעשים….

אם היה בידינו לראות במהלך כל חיינו את כל הסתירות הקיימות בנו, לא היינו מצליחים להעביר את חיינו בשינה עמוקה. הידיעה וההבנה של כל אותן סתירות הייתה מטרפדת את השינה השלווה שלנו.
אם היה בידינו לראות את אותן סתירות, היינו יודעים מי אנו באמת, ומה מצבנו הנוכחי.
דבר זה היה גורם לחיכוך תמידי ולאי מנוחה מתמדת. אולי אף לשיגעון מוחלט.

אז איך מנגנון זה מתגבש בתוכנו?
אם האדם לא מצליח לסלק את כל אותן סתירות, הוא למד להתעלם מהן.
הוא יחדל לראות אותן!
זה הוא בדיוק תפקידם של בולמי הזעזועים: להסתיר מעינינו את אותן סתירות ולתת לנו את התחושה הנעימה והשלווה שהכל יהיה טוב, שאין שום סתירות ואפשר לישון בשקט, שאנו אחדות ולא ריבוי.

הגילויים של בולמי הזעזועים יכולים להיות: התעלמות משגיאותינו אנו, השתדלות להתחמק מכל האמיתות הבלתי נעימות שגורמות לחיכוך, הונאה עצמית מתמדת, הצדקת עצמנו והאשמת הזולת ועוד…
או בקיצור, בניית תמונה נוחה ודמיונית לחלוטין של מי אני? למה אני? ואיך אני?

אני מעדיף את המונח "חציצה" – להעמיד חציצות בין הסתירות. לכן אשתמש במונח זה לתאר את הפעולה הנגרמת ע"י בולמי זעזועים.