עבודה עצמית

ברמה מסוימת זה לא משנה מה אנו חווים, או מה אנו רואים.
עלינו תמיד לנסות לחזור אל העבודה, המאמצים ואל הרגע…
לשם כך עלינו לזמן מה לקבל הדרכה ולשים את עצמו תחת החוקים של המדריך… לקרוא עוד…

על האי-עקביות של מעשינו

* ״גם אם לפעמים אני סותר את עצמי איני סותר את האמת.״

* ״מי שעוסק בבדיקת מעשי אנוש, לרוב אינם חשים מבוכה אלא בנסותם להציגם כמקשה אחת ולהאירם באור אחיד. כי המעשים על פי הרוב סותרים זה את זה באופן כה מוזר, עד כי נדמה שלא אפשר שנבעו ממקור אחד.״ לקרוא עוד…

גיליתי כלי נפלא לעבודה עצמית!!!

אתם בטח מכירים אותו, או לפחות שמעתם עליו – "Pango"
אני הכרתי את פאנגו רק בגילגולו האחרון כאפליקציה לסמארטפון, ותפקידה פשוט לשלם עבור החניה.
כמה נפלא, פשוט לוחצים על כפתור ומשלמים על זמן החניה המדוייק.
אבל מהר מאוד גיליתי שמדובר באפליקציה זדונית במיוחד! לקרוא עוד…

סכנה כאן בונים

אתם מכירים את השלט סכנה כאן בונים?
לאמתו של דבר יש כמה שלבים לפני הבניה, אזכיר רק 2 שלבים בכלליות:
1. בהתחלה יש להגיע לשטח עליו רוצים לבנות, לבדוק וללמוד אותו היטב!
2. השלב הבא, אם דבר מה קיים על אותו שטח, עלינו להרוס אותו ולהכין את השטח לבניה.
גם במקרה שהשטח ריק, עלינו ליישר אותו, ולחפור לעומק ולהכין אותו ליסודות.
3. השלב השלישי הוא כאמור הבניה עצמה. לקרוא עוד…

שיחה

האדם יכול ללמוד דבר מה מהתבוננות בעצמו, רק בתנאים מסויימים.
התנאי החשוב ביותר הוא, הדרכה חיצונית מתאימה היכולה לכוון את האדם להתבוננות אמיתית ונכונה.
הדרכה זו יכולה למנוע עיסוק בהזיות וחלומות שווא על התבוננות ולמידה עצמית. לקרוא עוד…

שממה

מדי פעם צץ לו 'אני' מאוכזב,
אך לרוב, הוא נגוז אל תוך האין סוף,
מבלי שהצליח למצוא לו תומכים.

הבצורת, כך הוא מכנה את המצב,
שלחה את שורשיה לכל כיוון.
נאחזת היטב ומתחפרת.
צדה, את אחיו ומעבירה אותם לצידה.

שממה…

מדי פעם צץ לו 'אני' מאוכזב,
ועדיין ניתן למצוא בו תקווה קטנה.
היתכן, שגם זה שלב הכרחי?
היתכן, שכלל לא מדובר בבצורת?
היתכן, שלא מדובר בסוף…?

כך הוא שואל,
אך, השממה לא מספקת תשובות.
לפני שהוא קמל ונעלם,
הוא מספיק להודות לשממה…

עבודה עצמית או הזיות? (2)

ישנו חלק במכונה שלי הרוצה כל הזמן לעשות משהו כדי לקדם מצבי תודעה גבוהים יותר.
חלק זה שונה מחלקים אחרים המעוניינים בפעילות אחרת או בחוסר פעילות, ובכל זאת היינו מכני.

אני נמנע לתת לו לעשות כרצונו, כיוון שכבר למדתי להכיר גם אותו וגם את המקור ממנו הוא מגיע…

ברוב המקרים הוא סוחף אותי לתוך שינה עמוקה על עבודה עצמית ומצבי תודעה גבוהים יותר,
אך ישנם גם אותם מקרים בודדים בהם ניתן להשתמש בו כבמנפץ שערים כבדים ונעולים…

פעם הייתי תמים

פעם, הייתי תמים.
יכולתי להאמין לכל אדם, שהזדהה בפני כמורה רוחני,
ויכולתי להאמין ששיטתו או תורתו, אכן תורת אמת היא.
לאחר זמן מה, תמימות זו נעלמה, או לפחות כך האמנתי.

אבל, כבר תקופה ארוכה שאני מבחין בכך שמצבי כעת בהרבה יותר גרוע מבעבר.
אני מבחין בעבודה רוחנית בכל דבר, או לפחות את הפוטנציאל בעבודה רוחנית.
גם אם אצטרף לקבוצה בה בונים ארמונות חול  או אופים לחמים מהבוקר ועד הערב,
גם שם אזהה את העבודה הרוחנית.

רק שהפעם אינני בטוח שמדובר בתמימות, או לא בתמימות בלבד…

האדם הערמומי

אדם המצליח ליישם פרקטית את עבודתו הרוחנית, הוא אדם ערמומי.
כאשר אני אומר פרקטי, איני מתכוון למעשי מבחינת תרגול כזה או אחר, אלא ניצול של כל דבר ודבר בחיינו, כל סיטואציה בחיינו ליצירת מצבי תודעה גבוהים יותר.

פרקטיות אף פעם לא סטטית, ברגע אחד להיות פרקטי פירושו מאמץ מסוים, וברגע אחר פירושו מאמץ אחר ושונה לגמרי.

ואכן החיים שלנו מספקים מספיק חומר, בו נוכל להשתמש לעבודה פרקטית.
החיים מספקים את החומר,
השיטה מספקת את הכלים,
והאדם אמור לספק את המאמצים.

עבודה עצמית

לאלה שבנינו, אשר הגיעו לשלב בו הם הבינו הבנה כנה ואמתית, שאין עבודה עצמית או שאין משמעות לעבודה עצמית.
זה הרגע בו יש להשקיע מאמצים גדולים ורבים יותר באותה עבודה!

עבודה פרקטית

האישיות המזויפת, מאוד משתעממת מעבודת האדם על עצמו.

בעיני רוחה עבודה אמיתית היא טיפוס על הר ההימליה, ופגישה בגורו ארוך זקן העושה נפלאות ועונה על שאלותינו בשאלות משלו.
העבודה האמיתית מאתגרת אותה בהרבה פחות.

המאמץ להיות נוכח כאשר אני נועל דלת, המאמץ להיות נוכח כאשר אני מכין קפה, שוטף כלים, או רושם שורות אלו.
זו היא עבודה פרקטית…

קשיים בעבודה

אני לא פגשתי עדין אדם שלא הגיע בעבודתו הפנימית למבוי סתום.
הדבר בלתי נמנע, ובא לידי ביטוי בצורות שונות הקשורות למכניות של האדם.
לעתים ימצא האדם דרך להמשיך בעבודתו, לעיתים ישוב על צעדיו ויתחיל מהתחלה כיוון אחר, ולעיתים לאחר מאבק ממושך, יוותר ויעזוב את עבודתו.
מבוי סתום נוסף ושונה ימתין לאותו אדם, שהצליח להתגבר על המבוי הסתום הראשון, ועוד רבים אחריו.
נשלח מה-iPod שלי

דלת אחורית

בהתחלה יכול התלמיד רק לנסות ולהתקדם ישר קדימה.
במהרה הוא נתקל בקשיים העוצרים אותו ומסיטים אותו מדרכו.
אם בשלב זה, למד הוא כיצד להכניס עבודה מהדלת האחורית, הרי שיגבר על הקשיים.
אך אם יתעקש לדחוף קדימה, במהרה ימצא את עצמו סוטה מדרכו, עוסק בדברים שונים לגמרי, ומכנה אותם עבודה עצמית.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

עבודה בקבוצה

נאמר שאם ברצונו של האדם להתעורר, עליו למצוא קבוצה של אנשים הרוצים להתעורר.
כך יווצרו תנאים מתאימים, ויגבר הסיכוי שב'כל' זמן נתון ימצא מישהו מהקבוצה, שיהיה ער יחסית ויוכל להעיר את חבריו.
בעונה הראשונה של 'האח הגדול', קיבלו הדיירים משימה מאוד מעניינת.
שעות השינה שלהם הוגבלו, והיה עליהם להישאר ערים למשך זמן רב.
היה מאוד מעניין לראות כיצד בכל פעם אדם אחר נרדם, וחברו לקבוצה הנמצא לידו באותו רגע, מעיר אותו.
בסופו של דבר הם עמדו במשימה.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

תנו להם את רצונם

בתחילת העבודה של האדם על עצמו, יש צורך לעבוד נגד המכונה, זו הדרך היחידה ללמוד את המכונה, את המקום בו אנו נמצאים. להבין שאנו לא יכולים לעשות ושהמכונה רק מגיבה לגירויים. אך אם הזמן מגיע האדם למקום אחר, העבודה משתנה ולא בכל דבר האישיות המזויפת מעורבת. בשלב זה יכול האדם להתחיל לעבוד על עצמו בצורה יותר ערמומית: ואם הוא מזהה בעצמו חלקים המפריעים לעבודה, יכול הוא לתת לאותם חלקים את 'רצונם' תשוקתם וכך להרגיע אותם.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

יעקב ועשו

רבים לא מבינים כיצד ניתן ליישב בסיפור מקראי זה את שאלת המוסריות.
מאותה הסיבה רבים אחרים מנסים במשך מאות בשנים לפרש בצורות שונות סיפור זה, כדי ליישב סתירה זו.
ואף על פי שיעקב הוא זה המתגלה כרמאי וערמומי, מנסים אותם פרשנים להציג תמונה שונה.
כלומר, רק כיוון שעשו היה ציד – "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה" וכיוון שציד הוא מלאכה ערמומית, החליטו אותם מפרשים להאשים את עשיו ברמאות וגנבה.
כמובן שישנם עוד הרבה פרושים המציגים את עשיו כנבל אמתי.

ניתן להבין סיפור זה מזווית שונה לגמרי, בו אין כל צורך ליישב סתירה זו!
כדי להסביר ולהציג זווית זו, חייב אני להשתמש בשפה שונה במקצת. לכן, במקרה ויופיעו כאן מושגים לא ברורים, ממליץ אני לחפש הסברים בבלוג – "זוויות של אמת".

גם סיפור זה ככל הסיפורים המקראים, מתאר ומתייחס אל חייו הפנימיים של האדם, וגם כאן הסיפור מורה על עבודה פנימית נכונה, בעזרתה יכול האדם להתעורר.
בכמה מההודעות הקודמות שלי התייחסתי והסברתי שבבעלותו של כל אדם 4 מוחות. או 4 מרכזים אנרגטיים או 4 תפקודים.
רק כדי להזכיר ולתאר בקצרה, אביא כאן חלק קטן מדבריו של אוספנסקי:
"כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.
לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.
עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
התפקוד התנועתי קשור בפעולות כגון: הליכה, כתיבה, ריקוד, נהיגה ועוד."

הסיפור המקראי על יעקב ועשו, יעקוב מייצג חלק מסוים של המרכז הרגשי, ועשו מייצג חלק מסוים של המרכז האינסטינקטיבי!
כיוון שמרכזים אנרגטיים מתחלקים לשלוש קומות, ניתן לומר שיעקב מייצג את הקומה העליונה של המרכז הרגשי ועשו את הקומה העליונה של המרכז האינסטינקטיבי.
אחת התפקודים של המרכז האינסטינקטיבי, הוא בריאות ושימור הגוף: אם הגוף נפגע ומתגלה בו מחלה מסוימת, המרכז האינסטינקטיבי אחראי להזרים אנרגיה לחלקים הפגועים.
הוא זה שנלחם במחלות ובגורמיהם.
בידיו הבחירה איזו אנרגיה להשקיע לאן ומתי. אך במקרים רבים כאשר מדובר בצרכים 'ממדרגה משנית' בעיניו של המרכז האינסטינקטיבי, הוא יעדיף לשמור את האנרגיה לעצמו לזמנים חמורים יותר.
מה מחשיב המרכז האינסטינקטיבי כלא דחוף או מישני? כל מה שלא קשור לתפקוד שלו! בין כל הצרכים המשניים ואפילו נחות מהם ישנה עבודת האדם על עצמו וההתעוררות הדורשת אנרגיה רבה. כיוון שעבודה עצמית והתעוררות כלל לא תורמים בעיני המרכז האינסטינקטיבי לקידום תפקודיו ואפילו מדללים את מחסן האנרגיות שברשותו, מעדיף הוא במקרים אלה לשמור את האנרגיה לעצמו. מלחמה ישירה במלך אינסטינקטיבי תוביל ברוב המקרים לכישלון חרוץ. לכן דרושה כאן גישה שונה וערמומית.
וכאן אמור להיכנס לפעולה המרכז הרגשי או הקומה העליונה של המרכז הרגשי – יעקוב. ע"י סיפוק התשוקות של המרכז האינסטינקטיבי, יכול המרכז הרגשי המהיר יותר, לחמוק ולגנוב את האנרגיה הדרושה לו.

אין כל סתירה בסיפור המקראי, יעקב הוא הערמומי! הוא זה שגונב מעשו, ובמקרים רבים זו היא הדרך היחידה בא יכל האדם להתגבר על מכשולים רבים בדרכו להתעוררות. זו היא הדרך הרביעית, דרכו של האדם הערמומי.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

עבודה עצמית או הזיות?

ישנו חלק במכונה שלי הרוצה כל הזמן לעשות משהו כדי לקדם מצבי תודעה גבוהים יותר. חלק זה שונה מחלקים אחרים המעוניינים בפעילות אחרת או בחוסר פעילות, ובכל זאת הינו מכני. אני נמנע לתת לו לעשות כרצונו כיוון שכעת, כאשר אני לבד ללא חברים לעבודה, בית ספר וללא מורה היכולים לעזור לי, כל כך קל להזדהות עמו ולשקוע לתוך חלום על מאמצים והזיות על עבודה עצמית…

אתם יכולים להגיב על הודעה זו גם בפורום

כלים

"הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכל, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא הבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי, אין בידו לשלוט בעצמו, והוא ישאר תמיד עבד וכלי-משחק בידי הכוחות הפועלים עליו. "זו הסיבה שבכל התורות העתיקות היתה התביעה הראשונה, בראשיתה של הדרך לשחרור: 'דע את עצמך'."
ג. א. גורדייף

כיצד יכול האדם לדעת את עצמו, אם הוא ישן ולכן עבד וכלי-משחק בידי הכוחות הפועלים עליו!? נאמר שהשלב הראשון הוא למידה, התבוננות והבנה, אך האם יכול האדם להתחיל בצעדים אלה בעודו ישן?
ברשומה הקודמת שלי, התייחסתי לכלים ואמרתי שבהעדר כלים מתאימים האדם יסיק מסקנות שגויות, או במילים אחרות הלמידה שלו תהיה למידה שגויה ודמיונית.
הדוגמה הטובה ביותר לדמיון זה, הוא הבלבול הבלתי פוסק בין תפקודים לבין מצבי תודעה; האדם חווה דבר מה ובטוח שזו ערות או מודעות או הארה. בעודו בטוח שהוא מתעורר הוא רק שוקע עמוק יותר לתוך השינה.
אם כך, זקוק האדם לכלים מתאימים לא רק לעבודה על עצמו, אלא כבר בשלב הראשון – הלמידה העצמית.
לא ניתן לדחוף את האדם מהמקפצה הישר אל הברכה, שלב זה יגיע אף הוא, אך לפני כן צריך לצייד את האדם בכלים שיעזרו לו לשחות ולהתמצא. ללא כלים אלה בתוך המים העמוקים יאבד האדם את חוש הכיוון ואלול לצלול מטה בעודו חושב שהוא עולה מעל פני המים.
כמובן שכלים אלה מגוונים מאוד, וניתן לרכוש אותם רק בבתי ספר אמתיים.
אחד מאותם הכלים בשלב הראשון, הוא ידע על עבודת המכונה ותפקודיה. אין האדם צריך להאמין לאותו ידע! אך הוא יכול לוודא ידע זה בעזרת התבוננות. אין הדבר שונה מכל למידה אחרת: כאשר לומד האדם לנהוג ונאמר לו שבלחיצה על דושת הגז הרכב יתחיל לנוע, הוא יכול ללחוץ על הדושה ולוודא שאכן הידע הזה אמתי.
אך האדם הישן בעודו לא רואה ומבין את כל התהליכים, יכול במקרה או שלא במקרה לראות שלחיצה על דושה מניעה את הרכב, אך הוא לא ראה ולא יודע שלפני כן צריך הוא להתניע את הרכב, להכניס להילוך המתאים והוא לא ממש יודע איזו מהדושות היא הדבשה המתאימה. יותר מכך, נניח שבמקרה הצליח אותו אדם ישן להתניע ולהניע את הרכב ממקומו, הוא אינו יודע כיצד לנהוג, הוא לא מתמצא בדרכים ובחוקים. במקרה זה עדיף היה אם לא היה כלל מצליח להניע את הרכב!
ידע רב מאוד נמצא היום, אך לצערי רובו נמסר ע"י בני אדם ישנים, שבמקרה הטוב הם לא מכירים את כל התמונה, ובמקרה הרע הם לא מכירים ולא מבינים מאומה, וכל הספרים שכתבו והשיעורים שלימדו, הם דמיון ושקר אחד גדול. אין כל חשיבות לשאלה, האם מאמינים הם לדבריהם או לא.
אז הכלי הפשוט ביותר וההתחלתי ביותר – ידע, חשוב עד מאוד. רק בני אדם ערים יכולים להעניק לנו ידע זה. מכאן הכל תלוי בנו, צריכים אנו להבין, שידע זה הוא רק כלי להתבוננות נכונה או כלי אחר לעבודה עצמית, ללא מאמצים שלנו להתבונן ולעבוד על עצמנו, כלים אלה לא שווים מאומה!

כלים מתאימים

בהעדר כלים מתאימים, טוב יהיה אם האדם לא יעסוק כלל בעבודה עצמית.
בהעדר כלים מתאימים, התבוננות, גם אם מדובר בהתבוננות אמתית ולא דמיון, תוביל להסקת מסקנות שגויות.
מסקנות שגויות יובילו לעבודה בלתי נכונה ומזיקה: שינה תוך כדי חלומות על עבודה עצמית ומודעות.
בהרבה יותר קל להתחיל לבנות מאשר להרוס תחילה עולם שלם של חלום ודמיון.