עזר כנגדו

כיוון שעבודתי ״הרוחנית״ מתבצעת בחיים עצמם: בביתי, בעבודתי, בבדידות או בחברה,
במצבי רוגע או מצבי לחץ, בזמנים משמחים או מכעיסים,
וכל מאמצי מושקעים בזכירה עצמית או בנוכחות ברגע; לקרוא עוד…

עבודה פרקטית

האישיות המזויפת, מאוד משתעממת מעבודת האדם על עצמו.

בעיני רוחה עבודה אמיתית היא טיפוס על הר ההימליה, ופגישה בגורו ארוך זקן העושה נפלאות ועונה על שאלותינו בשאלות משלו.
העבודה האמיתית מאתגרת אותה בהרבה פחות.

המאמץ להיות נוכח כאשר אני נועל דלת, המאמץ להיות נוכח כאשר אני מכין קפה, שוטף כלים, או רושם שורות אלו.
זו היא עבודה פרקטית…

להיות פרקטי

כמובן שדיון על פרקטיקה תמיד אמור להיות מלווה בשאלה: פרקטיקה ביחס למה?
אם ברצונו של אדם להיות פרקטי ביחס ללימודיו, הרי שעליו לנקוט בפעולה מאוד ספציפית. אם מדובר בדבר מה אחר, כמובן שהפרקטיקה תהיה שונה.

 אך אני מדבר על להיות פרקטי ביחס לניסיון שלנו להיות נוכחים או ביחס להתעוררות ומודעות שלנו.
במקרה זה, אין כל קשר בין להיות פרקטי לבין לתרגל!

כמובן שישנם אין ספור תרגולים שכלל לא יועילו לנו בניסיוננו להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר, ואף אולי ירחיקו אותנו מהם.

תרגולים אחרים היכולים להועיל ולעזור לנו, לא די בהם בלבד; יש צורך במאמצים והתכוונות שלנו, אחרת יהיה התרגול חסר כל משמעות ותועלת.

 כלומר, כאשר אני מדבר על להיות פרקטי ביחס למודעות, אין בכך כל קשר לתרגול כזה או אחר. אם אנסה לנסח את זה בצורה פשוטה, אזי הפרקטיות אליה אני מדבר היא הניסיון שלנו להשתמש בכל דבר בחיינו, בכל סיטואציה בחיינו ליצירת מצבי תודעה גבוהים יותר.

 בכל רגע ורגע מצב זה יכול להשתנות, ברגע אחד להיות פרקטי פירושו מאמץ מסוים, וברגע אחר פירושו מאמץ אחר ושונה לגמרי.

כיצד להיות נוכח בשיחה?

באחד האתרים נשאלה השאלה: כיצד להיות נוכח בשיחה?

קודם כל עלינו לנסות ולעשות את המאמץ להיות נוכח! אך איך ננסה אם אנו לא זוכרים לנסות? חסרה לנו המטרה.אם אדם לקח על עצמו מטרה לנסות להיות נוכח בשיחה, הרי שבהתחלה עליו לנסות להיזכר במטרה זו.
רוב הזמן אנו לא זוכרים את המטרות שאנו מציבים לעצמנו.
לאחר מכן כשכבר נזכרנו, עלינו לנסות ולעשות מאמץ להיות נוכח.
אם נתמיד במאמצים, הרי, שאין כמו הכישלונות, בעזרתם בסופו של דבר יכול האדם להצליח במטרה.
כך יכול האדם ללמוד את המכונה שלו. בכל כישלון אפשר יהיה להתבונן וללמוד את סיבת הכישלון:
חשבון פנימי, הזדהות, דמיון, רגשות שליליים או תכונה כזו או אחרת שפעלה כמו תמיד וגרמה לשינה עמוקה.
למה בעצם כה קשה להיות נוכח בזמן שיחה עם אנשים אחרים?
כשמדובר על אינטראקציה עם אנשים אחרים הרי שמדובר בגירויים/רשמים רבים מאוד, אשר גורמים
מידית לתגובות מכניות מצידנו. כיוון שמדובר בבני אדם, הרי שבדרך כלל יהיו אלה גירויים רגשיים שיפעלו על המרכז הרגשי שלנו.
וכל מי שמכיר את עבודת ההתבוננות בעצמו, כבר יודע שלא קל בכלל להתבונן או לשלוט במרכז הרגשי שלנו.
לכן טוב יהיה אם ננסה להגיע מוכנים: בהתחלה אולי אפילו ליזום שיחות בזמן שאנו זוכרים את המטרה ולא ההפך.
ואם אנו נפגשים עם מישהו אז לנסות להגיע עם גישה מתאימה, שעלינו לנסות לזכור…
אוספנסקי דיבר על 'אני' שכלי (זקיף) שיהיה מוכן להתבונן ב'אני'ים רגשיים.
העבודה עצמה דומה מאוד לסיפור סופי המדבר על אדם הנופל לאותו בור שוב ושוב:
אדם, אשר נפל לתוך בור עמוק, שלא ראה בדרכו אל ביתו.
לאחר מאמצים רבים הצליח האדם לצאת מהבור…
למחרת, נפל האדם שוב לאותו בור, הפעם, הוא הצליח לצאת מהבור מהר יותר…
למחרת, האדם זכר וידע שהבור נמצא לפניו, אך הוא נפל לתוכו שוב. הוא יצא ממנו במהירות ובקלות…
למחרת, האדם עבר מסביב לבור והמשיך לביתו…
אז עלינו לעשות מאמצים, בהתחלה לא נזכור ונפול לבור, מאוחר יותר נזכור ובכל זאת ניפול ולא נצליח להיות נוכחים, כיוון שאנו לא יכולים לעשות.
בסופו של דבר נצליח להיות נוכחים. כמובן שהסדר שבדברי הוא פורמוטורי ולא נכון, האדם יכול להצליח להיות נוכח בניסיונו הראשון ולאחר מכן לא יצליח חודשים, אך אני מדבר על הוויה ולא על מקריות.

עוד דבר היכול לעזור להיות נוכח בשיחה (מניסיוני), אם כבר זכרנו את המטרה, טוב יהיה אם נקשיב לאדם שמולנו במקום להיכנס לדמיון ולהתחיל לחשוב מה ואיך נענה לו.
ועוד דבר אחד, להביט בעיני האיש שמולנו.

האם הדרך קיימת?

רבים מרבים היום להשתמש במשפט "הדרך לא קיימת".
טוב יהיה אם נבחן משפט זה בצורה טובה ועניינית.
אדם, אשר למד נושא מסוים בצורה "מושלמת", מבחינה תאורטית ופרקטית, יכול להביט על כל הנושא בצורה שונה.
הוא כבר לא זקוק לנוסחאות ולדרכים כדי להבין או להגיע לתוצאות! הוא נמצא כבר במקום שהדרך מיותרת לגמרי.
אך אדם שרק כעת ניגש ללמוד את אותו נושא; נומר מתמטיקה, חייב הוא להתחיל וללמוד את הבסיס, ללא אותו בסיס הוא לא יבין דברים מתקדמים יותר. לכן חייב הוא להתחיל ללמוד את החיבור והחיסור ואת לוח הכפל, וישנם דרכים מאוד ספציפיות ללימוד זה. במצבו ללא דרך, אותו אדם לא יכול להתקדם. לאחר שלמד את הבסיס, יכול אותו אדם להתקדם וללמוד דברים חדשים ומסובכים יותר, אך גם הם מצריכים דרכים, דרכים אחרות ושונות.
ברצוני לומר, שעלינו להגיע לשלב מסוים ומתקדם מאוד בעבודת האדם על עצמו, בו יכול האדם להביט על כל התמונה ממקום אחר ולומר שהדרך לא קיימת, אך כדי להגיע למצב זה עליו להלך בדרך כזו או אחרת, וללמוד בעזרת דברים רבים. ללא אותה דרך אותו אדם לעולם לא היה מגיע להבנה שהדרך לא קיימת.
כך שלמעשה הכל מאוד סובייקטיבי, ולמעשה לאדם שלא הגיע לאותה נקודה שעליה דיברתי, יהיה מאוד לא נכון לומר שהדרך לא קיימת.
רבים שעוסקים ב"רוחניות" או "מודעות" מצטטים מורים שכבר הגיעו לאותה נקודה, ולדידם הדרך כבר לא קיימת, אך המצוטטים נופלים כאן לפח. הם חוזרים על דבריהם של המורים בצורה מכנית, ואומרים, "העיקר זה להיות נוכח", או "העיקר להיות ברגע", או "העיקר להיות מודע והדרך לא קיימת".
הם צודקים, הבעיה היא הבסיס שעליו דיברתי לפני כן, הם חושבים שניתן לדלג על אותו בסיס ולהגיע היישר לאותה נקודה בה נמצא מוריהם.
לאומתו של דבר, אם ברצונם להתקדם, עליהם לעבור דרך ארוכה כדי להבין באמת את הדברים שהם מצטטים.
כדי להיות ברגע או להיות נוכחים, עלינו להבין תחילה בצורה אמתית וברורה שאנו לא ברגע ולא נוכחים! דבר זה מצריך עבודה מאומצת וארוכה. לאחר מכן ובמקביל יכולים אנו לנסות ולעשות מאמצים כדי להיות נוכחים. כן, העובדה שהבנו שאנו לא נוכחים, אולי הקפיצה אותנו למצב נוכחות לכמה רגעים, אך מיד לאחר מכן אנו נרדמים שוב, והנוכחות נעלמת. לכן אנו צריכים לעבוד ולנסות לחזור להיות נוכחים, וכאשר אנו מצליחים, עלינו לנסות ולהחזיק במצב זה ולא ליפול שוב לשינה.
איך עושים את כול מה שדיברתי עליו? איך מבינים שאנו לא נוכחים ואיך מנסים כן להיות נוכחים?
אדם שהגיע למצב בו הוא נוכח כל הזמן או רוב הזמן, יכול פשוט לומר שהעיקר הוא להיות נוכח, אך רוב האנושות שלא הגיעה למצב זה?

לכן רוב האנשים שמרבים להשתמש במשפט – "הדרך לא קיימת" חוזרים שוב ושוב על משפט זה מסיבה אחת! להצדיק את מעשיהם, או ליתר דיוק להצדיק את חוסר מעשיהם. הם חושבים שאם יחזרו על מנטרה זו שוב ושוב, זה יעזור להם להיות נוכחים או להתעורר.
אדם לא יכול לדבר על מתמטיקה גבוה, אם הוא לא למד את לוח הכפל…

עבודה נכונה עם רשמים

אם יש דבר מה שאני יכול לקרוא לו פרקטיקה הרי זו עבודה עם רשמים.
רושם יכול להיות חיצוני או פנימי, לדוגמה: פרח, בן אדם, שמיים, ריח, רוח, צליל, מגע, מחשבה, רגש ותחושה.
אנו מוקפים ברשמים, הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות הוא להיות נוכחים – לשים לב לרשמים ולבחור ברשמים שסובבים אותנו.
בדרך כלל האדם מנותק לגמרי מהרשמים, לא משנה היכן הוא נמצא, במשרד, בבית בטבע, הוא כל הזמן עסוק בהזדהות ובדמיון, כך הוא מנתק לגמרי את עצמו מהרשמים. הוא כל כך שקוע בשינה שהוא אפילו לא שם לב לדמיונות ולהזדהויות שלו.
אם ברצוננו להתחיל לעבוד עם רשמים עלינו תחילה לשים לב אליהם!

יצאתי היום לתלות ולהוריד כביסה, הייתי מזוהה לגמרי, עד שצץ 'אני' ששאל: "איך אני יכול להיעזר במה שאני עושה כעת כדי לזכור את עצמי?".
'אני' אחר המליץ על תשומת לב! וכך התחלתי לנסות לתת תשומת לב לכל רושם: התחושה של בד רטוב ביד שלי, ציוץ הדרורים, הנשיפות של הכלב שלי שהתרוצץ סביבי, הרוח שליטפה אותי…

באותו הזמן שאנו מודעים לרשמים חיצוניים אנו יכולים לנסות לשים לב גם אל הרשמים הפנימיים שלנו, המחשבות שלנו, הרגשות, התחושות! פעולה זו נקראת חלוקת תשומת לב. אך לא די בכך.

בזמן שאנו מחלקים תשומת לב, ומודעים לרשמים חיצוניים ורשמים פנימיים, יש עוד דבר מה חשוב שאנו יכולים וצריכים לעשות.
תשומת לב לעצמנו, קשה להסביר זאת במילים, אך זו מין הרגשה שאני כאן נוכח קיים ומחלק תשומת לב.
ואז נוצרים לנו 3 מוקדים: רשמים חיצוניים, רשמים פנימיים (תפקודים שלנו) ו- הנוכחות. ואת כל זאת ניתן לכנות – זכירה עצמית.

כמובן שבתרגול עצמו אנו נעשה רק את מה שאנו יכולים לעשות ברגע, זאת אומרת שאם הצלחנו לשים לב רק לרשמים חיצוניים ולא הצלחנו לחלק את תשומת הלב, זה בסדר, המאמץ והניסיון כאן מאוד חשובים.
חשוב גם לא להיות פורמוטורים, אם אתמול הצלחתי להיות נוכח, זאת אומרת שהיום אני בטח גם אצליח, זה לא עובד כך, חסכו מכם את ההלקאה העצמית.

העבודה הזו צריכה להעשות בחיים עצמם, אנו לא צריכים להקציב לנו איזו פינה וזמן מסויים כמו במדיטציה, ההפך טוב יהיה אם ננסה לישם את העבודה בכל מקום ובכל זמן.

בבית ספר שלמדתי בוא, המורה שלנו נתן לנו 2 תרגילים שמאוד עזרו לי בעבודה עם הרשמים.
יכול להיות שהתרגילים נועדו למטרה אחרת, אך אני נעזרתי בהם במיוחד למטרה זו.
התרגילים הם: תרגיל שמיעה ותרגיל ראיה; המתרגל צריך להתרכז בדבר אחד שהוא שומעה או רואה למשך 10 שניות, למשל ציוץ ציפורים 10 שניות ואז לעבור לצליל אחר ל – 10 שניות וכך הלאה.
שמתי לב שכאשר אני מנסה לשים לב לרשמים, מאוד מהר המאמץ נפסק ואני שוקע לתוך שינה ודמיון, להפתעתי, תרגיל זה היה תופס אותי רגע לפני ההרדמות והיה מהוה זעזוע להמשך האוקטבה.

מה לוקח אותנו מהרגע?

מה לוקח אותנו מהרגע?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העבר, ושאלות מטופשות של:
מה היה קורה אם הדברים היו שונים, מה היה קורה אם היינו נוהגים אחרת…?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העתיד, אשר מתקרב ובא,
ואיך הוא יראה עתידנו זה? ומה נעשה? ומה היינו רוצים שיקרה? ומה היינו רוצים שלא יקרה?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון; אותה תמונה דמיונית, אשר יצרנו לעצמנו, אותו שקר אשר עטף אותנו בשלמות.
ללא אותו דמיון של: מי אני, למה אני, מה טוב ומה רע בי, ומה אני חייב לעשות ומה אסור לי לעשות…

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
וראיתם את עצמכם? כפי שאתם? ללא ההזדהות והדמיון?

מה הוא הרגע? האם זו שנייה שעוברת?
אני נוכח הרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..והרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..
ההווה הוא הכל, ההווה הוא נצח, ההווה לא קשור בזמן. אין עבר ואין עתיד, הם קיימים רק בחלום.

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )