תפקודים

עברתי ליד דוכן פלאפל, וריח הפלאפל הגיע עד לתפקודי האינסטינקטיבי, ״אני רעב״, הוא קבע מיד.
״יש ארוחת צהרים עם המשפחה, עדיף שנמשיך להתקדם״, ענה התפקוד השכלי…
התפקוד התנועתי הריץ 2 מסלולים והודיע ״שאם נזדרז נגיע לארוחה בזמן.״
התפקוד האינסטינקטיבי התעקש, ״אני רוצה פלאפל״!
״אני מעדיף לאכול עם המשפחה״ התערב התפקוד הרגשי…

יצחק והכדורים הצבעוניים 3

מהפרקים הקודמים:
"יצחק מורכב מכלי מעוגל וחלול המלא האינספור כדורים צבעוניים.
יצחק, עקב השפעות חיצוניות, מטולטל ללא הפסקה.
הוא מתגלגל ומתהפך, כדוריו הפנימיים, אף הם, עקב התנועה המתמדת של הכלי המעוגל, מתערבבים ומשנים את מקומם ללא הפסקה.
כל אחד מאותם כדורים צבעוניים, בטוח בכך, שהוא הוא יצחק.
כל כדור כזה, מכנה את עצמו – "אני"…"

 3 קבוצות של כדורים:
בתוך הכלי המעוגל והחלול – יצחק, ישנם 3 קבוצות של כדורים צבעוניים.
קבוצת הכדורים האדומים, אלה הם הכדורים בגוונים אדומים שונים.
קבוצת הכדורים הירוקים, אלה הם הכדורים בגוונים ירוקים שונים.
וקבוצת הכדורים הכחולים, אלה הם הכדורים בגוונים כחולים שונים.

 כל קבוצה של כדורים שייכת לתפקוד מאוד ספציפי של יצחק, לדוגמה:
הכדורים הכחולים שייכים לתפקוד השכלי;
כאשר יצחק דן על רעיונות, משווה ביניהם, חושב, ממציא הסברים דמיוניים או מוצא הסברים אמתיים,
אלה הם בעצם הכדורים הכחולים – השכליים שעושים את העבודה.

לעומתם, כאשר מדובר ביגון, שנאה, שמחה – אלה הם הכדורים הירוקים, הרגשיים, השייכים לתפקוד הרגשי.

הכדורים האדומים מתחלקים לשני תפקודים – התנועתי והאינסטינקטיבי:
התפקוד האינסטינקטיבי, אחראי לכל מה שקשור לפעולות הפנימיות של האורגניזם של יצחק: עיכול מזון, פעולת הלב, נשימה ועוד.
בנוסף הוא אחראי על חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש.
הסוג השני של הכדורים האדומים שייכים לתפקוד התנועתי, האחראי לכל מה שקשור לתנועה של יצחק.
וכאשר מדובר על תנועה, הרי שמדובר בכל תנועה – מהליכה, ריקוד, נהיגה ועד לתנועה "רוחנית" אשר מתבצעת ע"י דמיון.

 בכל אדם ואדם, ישנה קבוצת כדורים אחת דומיננטית יותר, כלומר כל אדם בעל תפקוד אחד דומיננטי יותר מהתפקודים האחרים.
כך נוכל למצוא 3 קבוצות בני אדם:

1. קבוצה שתפקודה האינסטינקטיבי ותנועתי דומיננטי יותר.

2. קבוצה שתפקודה הרגשי דומיננטי יותר.

3. קבוצה שתפקודה השכלי דומיננטי יותר.

 הקבוצה הראשונה, בעלת התפקוד האינסטינקטיבי/תנועתי דומיננטי יותר,
כלומר בעלת הכדורים האדומים הדומיננטיים יותר מחבריהם הירוקים והכחולים,
היא קבוצה של בני אדם, שעולמם סובב סביב נושאים כגון: אוכל, בריאות, ממון, נוחות פיזית ופיזיות באופן כללי…

 הקבוצה השנייה, בעלת התפקוד הרגשי הדומיננטי יותר,
כלומר, הכדורים הירוקים הדומיננטיים יותר מחבריהם האדומים והכחולים,
היא קבוצה של בני אדם, שעולמם סובב סביב רגשות, אנשים, יחסים, אהבות ושנאות…

הקבוצה השלישית, בעלת התפקוד השכלי הדומיננטי יותר,
כלומר בעל הכדורים הכחולים הדומיננטיים יותר מחבריהם האדומים והירוקים,
היא קבוצה של בני אדם, שעולמם סובב סביב השכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה ועוד…

השפעות

המכונה שלנו מושפעת מאין סוף גירויים חיצוניים.
הכל משפיע עלינו: בני זוג, משפחה, חברים, זרים, רעיונות, שמועות, רכילות, מזג אויר, טבע וגורמי השמיים. (יסלחו לי אלה שאותם עקב התרדמת שלי פספסתי).
המכונה מושפעת ומגיבה בצורות שונות, לרוב התגובות שלה מאוד לא מאוזנות.
לדוגמה: מזג האוויר אמור להשפיע על המרכז האינסטינקטיבי, כיוון שכל מה שקשור לתחושות שלנו, נשלט ע"י המרכז האינסטינקטיבי.
חם נורא היום והמרכז האינסטינקטיבי חש בחום ובאי נעימות, עד כה הכל נורמלי, המרכז האינסטינקטיבי ינסה למצוא מקום מוצל וקריר כדי להירגע. אך הדברים לא נעצרים כאן, המזג האוויר החם מעצבן אותנו! אנחנו מתעצבנים (רגש שלילי), כי נמאס לנו להזיע בעבודה, כי החום דפק לנו את התכניות להמשך היום. וזה לא נגמר כאן, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו ולדמיין מה היה קורה עם היה קריר יותר היום, אילו דברים אנו היינו יכולים לעשות שכעת בגלל החום אנו מפספסים. כמובן שזו רק ההתחלה ומכאן הכל פתוח, האדם יכול להסתובב עצבני כל אותו יום…
אז אם נתבונן טוב על המקרה, נצליח להבחין בחיכוך שהופעל על המרכז האינסטינקטיבי שלנו, נוצר סבל במרכז האינסטינקטיבי שאמור היה להיפסק ברגע שהחיכוך מופסק או אם החיכוך לא מופסק ואנו לא מוצאים מקום מוצל וקריר הסבל היה אמור להיות רק אינסטינקטיבי. זהו סבל אמתי שהמכונה שלנו חווה, אך מאוד מהר אנו יוצרים סבל דמיוני ומזויף, בכך שמרכזים אחרים נכנסים לפעולה: המרכז הרגשי שמתחיל לייצר רגש שלילי, לרחם על עצמו ועוד. המרכז התנועתי שמתחיל לדמיין מה ואיך היה קורה אם…ועוד. והמרכז השכלי שמתחיל לנתח את כל המצב.
זו היא לרוב עבודה לא נכונה של המרכזים, הנוצרת מהזדהות ופירושה הוא בזבוז ענק של אנרגיה. והכל בגלל גירוי קטן הקשור למזג אויר וחום. תארו לעצמכם מה קורה במשך כל היום כאשר אנו חשופים לאין ספור גירויים מסוגים שונים.
אבל רציתי לדבר על גירויים הנוצרים ע"י גורמי השמיים: הירח, כוכבי הלכת ובמטאורים והמטאוריטים שבדיוק בתקופה זו ממלאים את שמי כדור הארץ.
למה לנו בכלל לדבר על נושאים אלה?
הכל קשור לעבדות שלנו, אם נראה ונבין שאנו עבדים גמורים לאותם השפעות וגירויים אולי נצליח גם להשתחרר מהם ולצאת לחרות. בדרך כלל בני האדם כלל לא מודעים לעבדותם, הם בטוחים שהם בני חורין ואדונים לעצמם, אך זה רק החלום שהם חולמים-השינה. אם נצליח לפקוח את העיניים לרגע או שתיים ולראות את האמת ואת העבדות הטוטלית שלנו, ללא ספק רובנו נרצה להשתחרר מאותה עבדות.
נחזור כעת לגורמי השמיים, הדבר הפשוט ביותר הוא להתבונן בהשפעותיו של הירח! עקב קרבתו (ועקב סיבות אובייקטיביות אחרות) השפעתו עלינו חזקה מאוד. ניתן להבחין בהשפעות אלה במיוחד כאשר הירח הוא מלא או חסר. כיוון שמצבים אלה של הירח חוזרים על עצמם בכל חודש אנו יכולים לוודא טוב יותר את ההתבוננויות שלנו. הדבר המעניין במיוחד היא העובדה שהשפעות אלה חלים לא רק על יחידים אלה על קבוצות גדולות של בני אדם. בהרבה מקרים, הפגנות ענק, מלחמות ועוד, מתרחשות בעקבות השפעתו של הירח.
עוד דבר שמשפיע עלינו הוא המטאורים והמטאוריטים הממלאים את השמיים בתקופת הקיץ והשיא בדרך כלל ב-תשע באב.

מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?

"מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?
פירושו שאין לו תנועות בלתי-תלויות, הן בתוך עצמו והן מחוצה לו. הוא מכונה מונעת על-ידי השפעות חיצוניות ודחיפות חיצוניות. כל תנועותיו, פעולותיו, דיבוריו, רעיונותיו, רגשותיו, מצבי-רוחו ומחשבותיו הם תולדה של השפעות מן החוץ. הוא עצמו אוטומאט בעל מלאי מסוים של זכרונות על נסיונות קודמים ומידת-מה של מרץ שמור."

כך אמר מר' אוספנסקי. אם נבחן את דבריו, נבחין מיד ב'אני'ים שכליים שונים בעד או נגד, או חלק מה'אני'ים בעד וחלק נגד.
אך לאמיתו של דבר, אם נתבונן על עצמנו, אזי במהרה יתברר לנו שהוא צודק לגמרי…אפילו אותה תגובה של המרכז השכלי שלנו על דבריו – בעד ונגד, רק מוכיחה שדבריו נכונים. דבריו הם גירוי/השפעה והתגובה של המרכז השכלי היא תגובה אוטומטית לדבריו. או במילים אחרות – מישהו לחץ על כפתור והפעיל משהו.
אנו אפילו לא בוחנים או בודקים איך נגיב, התגובה היא מכנית/אוטומטית לגמרי וקשורה בידע קודם על הנושא. אם דבריו בצורה זו או אחרת מוכרים או לא יוצרים 'סתירה' ביחס לידע שכבר קיים התגובה תהיה חיובית, אך אם נוצרת 'סתירה' התגובה תהיה שלילית.

עוד שיטה מצוינת לבדוק את דבריו היא פשוט לנסות לשלוט.
על מה ההשפעות או הגירויים החיצוניים יכולים להשפיע?
1. על המרכז המוטורי שלנו: תחושות, חום, קור, נעים לא נעים, דמיון ועוד…
2. על המרכז הרגשי שלנו: רגשות חיוביים ורגשות שליליים…
3. על המרכז השכלי שלנו: תגובה שכלית על רעיון, מחשבות אסוציאטיביות ועוד…

ניתן להתחיל עם הקל ביותר – המרכז השכלי.
האם מישהו ניסה לחשוב בצורה רצונית? שאלה זו מבלבלת, אך לפני שאתם עונים אני ממליץ לכם לנסות תרגיל קטן.
בחרו לכם יום ושעה בעתיד הקרוב ותקבעו מראש שבאותו יום ושעה אתם הולכים לחשוב על נושא מסוים שתבחרו מראש.
יהיה הנושא אשר יהיה, עליכם לנסות לחשוב רק עליו מבלי לסטות כלל לנושאים אחרים שונים או דומים.
נניח שהנושא הוא: "כיצד אני יכול למצוא לעצמי עבודה טובה יותר?" כמובן שתרגיל זה מחייב תשומת לב ויכולת התבוננות עצמית, כדי שנצליח באמת לראות האם אנו חושבים על הנושא או שכבר מזמן סטינו ממנו לדבר מה אחר.
הייתי שמח לשמוע מכם התבוננויות על מה שיקרה לכם ולמחשבות שלכם בזמן התרגיל ורק מאוחר יותר להגיב, אך כיוון שהמציאות מכתיבה התנהלות שונה, אהיה חייב להתייחס למה שיש לצפות מתרגיל זה.
יש להניח שבהתחלה תהיה לכם שליטה מסוימת על המחשבה, כיוון שאם עוד יש לנו שליטה על משהו הרי שמדובר על מרכז שכלי. אך מאוד מהר יהיה ניתן לשים לב שהנושא מחליק הצידה ובמקומו מגיעות מחשבות לא רצוניות אלא מחשבות שהן בעצם התגובה לתרגיל שלנו או לנושא שעליו בחרנו לחשוב.
"איזה יופי אני מצליח לשלוט על המחשבה שלי" או "מיסט דיבר שטויות כרגיל" או "איזה מסכן אני שאני תקועה בעבודה הזו ולא מצליח למצוא משהוא חדש, הבן של דוד לאומת זאת כבר פתח עסק" …….בהתחלה כשנבחין בכך ננסה לחזור ולשלוט במחשבה, אך במהרה נגלה שזה רק הולך ומדרדר, וכעת השליטה תעבור למחשבות אסוציאטיביות – למשל הדוגמה עם העסק של הבן של דוד: "עסק טוב הוא פתח, הוא עושה המון כסף —-אני חייב לקפוץ לסניף הבנק שלי ולהפקיד סכום כסף—-מעניין אם שוב אפול על הפקיד המעצבן——הפעם אני אתלונן עליו——-שמעתי משרה שהוא חולה נפש——איזה מסכנים חולי נפש—–יש לזה טיפול?—–מה שמזכיר לי שהיום אני נפגש עם…..וכך עד בלי קץ. ברור שמתרגיל על חשיבה רצונית בנושא מסוים מאוד מהר הגענו לדבר מה אחר.
כמובן שמדובר על עוד דרך של בזבוז אנרגיה ושינה.

זו הייתה רק דוגמה מאוד קטנה וחלקית הקשורה למרכז השכלי ותנועתי שלנו. אנשים עושים תרגילים הקשורים בהפסקת מחשבות, בעוד שהם לא מסוגלים לחשוב באמת יותר מכמה שניות או דקות. כל מה שקשור למרכזים אחרים, הרי שהמצב שם בהרבה יותר גרוע, כי על המרכז הרגשי והאינסטינקטיבי אנו לא מסוגלים לשלוט בכלל.
המרכז האינסטינקטיבי מתוכנת ופועל בעצמו ללא כל התערבות מצידנו, הוא מושפע כמו כל שאר המרכזים מהשפעות אך אין לנו כל דרך לשלוט עליו בצורה רצונית (יש תרגילים היכולים אחרי הרבה זמן לשלוט על חלקים שונים של המרכז האינסטינקטיבי, אך תרגילים אלה עלולים לגרום לנזק חמור).
המרכז הרגשי נשלט לגמרי מהשפעות חיצוניות, אנו לא מסוגלים לשלוט עליו ועל המהירות שלו (המרכז הרגשי הוא המהיר ביותר), נסו להרגיש טוב או רע ללא כל השפעה חיצונית….
יש כאלה הטוענים שזה אפשרי, אך הם משקרים לעצמם, הם משכנעים את המרכז השכלי שהכל טוב או הכל רע וטוענים שהם מרגישים טוב או רע, אך לאמיתו של דבר אין כל קשר לכך ומדובר בעוד ניסיון לשקר עצמי. המרכז הרגשי מושפע מכל שטות: פספסנו את הרכבת, התכנית האהובה בטלוויזיה לא משודרת היום, מישהו אמר עלי משהו, התייחסו עלי שלא בצדק ועוד ועוד ועוד…

אנרגיה מינית

כיצד המרכזים גוזלים אנרגיה המיועדת למרכז המיני.
ניתן לזהות אנרגיה זו לפי שלהוב מיוחד, להט שלא מתאים לסיטואציה.
המרכז השכלי בהשתמשו באנרגיה של המרכז המיני, לא מסתפק רק בתחומים המעניינים אותו, הוא יוצר תאוריות חדשניות וסובייקטיביות, כותב אנציקלופדיות שלמות, מבקר, נלחם ומתווכח.
המרכז הרגשי מטיף לאמונה עיוורת, מזהיר מפני החטא או מחולל מהפכות, יוצא למלחמות קודש, הורג, משמיד ועוד…
המרכז התנועתי מתאמץ להשיג שיאים הקשורים בתנועה. הוא מעסיק את עצמו בספורט, טיפוס על הרים, היום ניתן לראות זאת היטב בכל מה שקשור בספורט האקסטרים.
המרכז האינסטינקטיבי שוקע בצורה קיצונית בכל הקשור בבריאות ומחלות, או בממון ונוחות פיזית. לפעמים מדובר בכפייתיות למזון ולמין.

כלומר, אותה אנרגיה עדינה המיועדת ליצירת חיים; חיים חיצוניים – ילדים, חיים פנימיים – גוף אסטרלי, נגזלת ומבוזבזת על ידי מרכזים אחרים על עבודה חסרת ערך.
כך נוצר מצב בו המרכז המיני נשאר ללא אנרגיה המתאימה לו, הוא נאלץ להשתמש באנרגיה גסה יותר שלא מתאימה לצרכיו וחדל למלא באורגניזם את התפקיד שהיה יכול למלא.

מרכזים ו'אני'ים

במצבינו אין אנו מסוגלים לראות מעבר למרכז השכלי.
אנו מבחינים ב'אני'ים של המרכז השכלי, אך אלה הם 'אני'ים, שברובם נוצרים מגירוייהם של המרכזים האחרים.
המרכז הרגשי מבטא רגש המשפיע על המרכז השכלי לחשוב ולומר דבר מה…
אנו חווים אי שקט או אי נחת במרכז התנועתי והמרכז השכלי מיד ממציא סיבה "הגיונית" על מה שאנו חווים ואת הסיבה לכך.
כדי ללמוד את המכונה, עלינו לראות את הדברים כפי שהם, במקום להזדהות עם הניתוחים המסורבלים, הדמיוניים והלא נכונים של המרכז השכלי.

רשמים

אני מרגיש שזה לא הזמן המתאים לכתוב פוסט זה, אך אכתוב אותו בכל זאת ואם יבוא הזמן ואבין הרגשה זו, הרי שאוסיף או אתקן את הפוסט הזה.
ברצוני לדבר על הרשמים ועל ההשפעה שלהם עלינו.
רושם כפי שכבר הגדרתי אותו הוא בעצם סוג של אנרגיה או מזון שממנו אנו ניזונים, הוא יכול להיות כל דבר: צליל, מראה, תחושה, הרגשה, מחשבה. כפי שמזון רגיל משפיע עלינו, למשל: מזון בריא או מזון בריא פחות, מזון טעים או מזון לא טעים ומזון מכולכל מול מזון טרי, כך גם הרשמים. אנשים רבים עסוקים מאוד בלברור את המזון הרגיל שלהם, ומקפידים מאוד לאכול מזון מאוד מסויים שבעיניהם הוא בריא יותר, אך אין להם כל מושג שהרשמים משפיעים עלינו בצורה אף קיצונית יותר, ההשפעה יכולה להיות השפעה גופנית, רגשית או רוחנית.
הכל קשור בהכל, הסביבה שאת רשמיה אנו קולטים משפיעה על התפקודים שלנו, לכן אם ברצוננו לקלוט רשמים "בריאים" יותר, הרי שיש בידינו לבחור להיחשף לרשמים המתאימים.
לא סתם נאמר "במושב לצים לא תשב", קודם כל כיוון שהרשמים שנקבל מאותם לצים ישפיעו עלינו, ועד מהרה גם אנו נתחיל להתנהג כלצים, ושנית יש לנו את הברירה לשבת במקום אחר ולספוג רשמים טובים יותר.
ע"י התבוננות נכונה אנו יכולים להבין טוב יותר את הרשמים ואת ההשפעות שלהם עלינו, אנו יכולים להבחין על איזה חלק בנו רושם מסויים משפיע, ולהבחין בתוצאה שלאחר ההשפעה.
כשאני מדבר על חלקים, אני מדבר בעצם על המרכזים האנרגטיים שלנו, הרשמים משפיעים ישירות על אותם מרכזים או בחלקי המרכזים.
כך אנו יכולים להבחין ברושם שמשפיעה על המרכז הרגשי, או השכלי, או התנועתי והאינסטינקטיבי.
ברגע שיש לנו מושג, איזה רושם משפיע על איזה חלק בנו, יכולים אנו לכוון רשמים ספציפיים לחיזוק חלק זה או אחר.
לפי הדרך הרביעית האדם ניזון משלוש מזונות או שלוש סוגי דלקים: האחד הוא המזון הרגיל שלנו, השני הוא האוויר והשלישי הוא הרשמים. הרושם הוא סוג מזון העדין ביותר, או במילים אחרות בעל התנודה המהירה ביותר, זה הוא בעצם המזון החיוני ביותר לאדם.

מה זאת אומרת לבחור רשמים שונים או להיחשף לרשמים מתאימים? מישל דה מונטיין כותב (מתוך המסות):
"כמו הרוח הנחלשת וגוועת באוויר אם אין יערות עבותים עוצרים בעדה, כן גם הנפש המטולטלת והנסערת אובדת, כמדומני, בתוך עצמה, אם אין נותנים לה דבר-מה להיאחז בו. על כן יש לתת לה תמיד חפץ שתיעצר בו ותפעל עליו. פלוטרכוס אומר על הנכבשים לאהוב קופים וכלכלבים, שהחלק האוהב המצוי בקרבנו באין לו דבר-מה שראוי להיאחז בו, צר לו מושא שקרי ושטחי, ובלבד שלא ייוותר עקר. ואמנם רואים אנו כי הנפש בהתרגשותה מבכרת להוליך את עצמה שולל ובודה לה מושא כוזב ודמיוני, אפילו הוא נוגד את אמונתה, כדי שלא לפעול לריק."

במילים אחרות, אנו נושפע תמיד, ובכל מקרה נספוג רשמים ונגיב, גם אם הרשמים הם נמוכים.
ככל שזה ישמע מוזר, קל לו לאדם להיות בסביבת רשמים נמוכים יותר, הם קלים יותר לעיכול כיוון שהם משפיעים על חלקים בנו שלא זקוקים לתשומת לב מבחינתנו. רשמים גבוהים יותר מצריכים את פעולתם של החלקים המנוונים יותר ופעולתם זקוקה לתשומת לב ומאמץ. לכן רוב האנושות מקיפה את עצמה ברשמים נמוכים ובריאים פחות, ואת זה ניתן לראות בכל תחום והבט בחיינו: אומנות, קולנוע, בילוי, ספרות, מסיקה, תחביבים ועוד…

כמובן שאין זה מספיק רק להיחשף לרשמים המתאימים או הגבוהים יותר, זו רק ההתחלה, עלינו ליצור מאותם רשמים אנרגיה עדינה אף יותר, שתשמש אותנו לזכירה עצמית והתעוררות, אך זו התחלה חשובה ולא פשוטה כלל.

למה אנו לא יכולים לעשות?

כמה פעמים קורה שאנו "מחליטים" על דבר מה, אך בסופו של דבר שום דבר לא יוצא לפועל?
האם שאלתם את עצמכם למה כך הם הדברים? אין לנו מספיק אנרגיה? אין לנו רצון? אנו לא יכולים לעשות? אנחנו מכונות לכן גירויים שונים מסיטים אותנו ממטרתנו? כן כל זה נכון, אבל ניתן לראות את הדברים בצורה יותר ברורה ויותר מעמיקה!

בדרך כלל אנו מנתחים את מצבנו, ומחליטים מה עלינו לעשות כדי לשפר או להוסיף או לשנות, כל זה נעשה ע"י המרכז השכלי.
'אני'ים של המרכז השכלי אומרים:
"אני שמן מידי ואני צריך לרזות, או אני חש לא טוב צריך להתחיל לטפל בעצמי או להתחיל להתאמן, או אולי אני צריך למצוא עבודה טובה יותר כי אין לי מספיק כסף".
הכל טוב ויפה, הבעיה שבין לחשוב על… ולבין לעשות יש הבדל גדול! כל הפעולות שהזכרתי כאן קשורות למרכז האינסטינקטיבי, מרכז אינסטינקטיבי כלל לא מבין את המרכז השכלי, אולי אפילו לא יודע על קיומו! ואם יודע על קיומו אז הרי שהוא כלל לא מתרגש מהמרכז השכלי.
אז 'אני' שכלי אומר צריך לרזות, אך 'אני' אינסטינקטיבי אומר אני רעב! לא מעניין אותו שיש 'אני' שכלי שחושב שטוב לרזות. או 'אני' שכלי אומר צריך לטפל בעצמי או להתאמן, אבל 'אני' אינסטינקטיבי אומר זה בזבוז אנרגיה, אני עייף אני רוצה לנוח. מה שאני אומר בעצם שה'אני' שאמור לעשות הוא לא אותו 'אני' שחשב על העשייה. לא רק שהם 'אני'ים שונים, לרוב הם לא מבינים זה את זה, או בכלל לא רואים זה את זה. ברוב המקרים חוץ ממקרים של מודעות או מקרים של חוסר איזון גדול (אני יודע שזה נשמע כסתירה) המרכז האינסטינקטיבי תמיד יהיה עם ידו על העליונה, הוא צריך לבצע ואם הוא לא רוצה או לא מבין או לא יודע שעליו לבצע דבר מה הרי שהוא לא יבצע.

כנ"ל עם המרכזים האחרים: 'אני' שכלי יחליט שהוא לא פעיל מספיק מבחינה חברתית, שהוא צריך להיפתח יותר, לפגוש יותר אנשים, אך מי שאמור לעשות את כל זה קשור למרכז רגשי, בדיוק כמו המרכז האינסטינקטיבי המרכז הרגשי לא מבין את המרכז השכלי, הם מדברים בספות שונות עובדים על דלק שונה ובמהירות שונה.

אני מצרף כאן משל, שמציג את כל העניין בצורה יפה מאוד…

ועידת העכברים / לה-פונטיין

חתול אחד המכונה גלית,
הנחיל לעכברים, מכה נצחת
עד שמעין נעלמו כולם כמעט,
עכברים רבים הוריד הוא אל בור שחת.
כל מי ששרד לא יצא ממקלטו,
לא מצא אוכל אלא רבע מחיתו.
וגלית הצטייר בעיני דלת העם בפחד:
לא סתם חתול, אלא שד משחת.

והנה לילה אחד,
או היה זה בוקר יום בהיר,
לחפש חתולה, נעלם לו האביר.
ובעת השבתון של חתולנו עם גבירתו,
שארית הפלטה, נועדה בקרן זוית,
כדי לשבת ולדון, בצרתם הפרטית.

בפתח דבריו זקן השבט, זהיר ונבון דבר,
חיוה דעתו, כי במוקדם או במאוחר,
צריך לקשור פעמון לגלית על הצואר.
וכאשר בן השחץ יצא למלחמה מן המשלט,
תשמע אזעקה, הכל ירדו אל המקלט.
"זו הדרך", כך אמר, "ואין ממנה כל מפלט.
השתא עכברים,
לשנה הבאה – בני חורים!"

הכל שעו לדעתו של זקן עדות,
שנראתה להם ראויה אף לתשואות.
הקושי היחיד היה בתלית הפעמון.
זה אמר: "לא אהיה הטיפש הראשון",
והאחר: "איני יכול", וזה נגמר כך סתם.
ובני חורים, בלא מילה, נפוצו לדרכם.

– בימי חלדי, אני ראיתי עצרות בשפע,
שמהן כלום לא צמח, הכל היה מאפע.
לא עצרת עכברים, אבל עצרת כמרים,
אפילו כנוסים של חשמנים והגמונים.
המה לא יעשו מאומה, חוץ מלהצהיר.
האולם ישרוץ כולו, מקיר-עד-קיר,
מומחים, יועצי סתר למכביר,
אולם כשבא הצורך לערוך מבצע,
שום איש בשטח, חפש – ולא תמצא.

המרכז הפורמטורי

החלק המכני של המרכז השכלי – המנגנון התבניתי – המרכז הפורמוטורי.

רוב בני האדם משתמשים אך ורק בחלק זה, הם אינם משתמשים בחלקיו האחרים של המרכז השכלי.
הפעילות של המרכז הפורמוטורי מאוד פשוטה – להשוות אך ורק בין שני דברים, הוא לא מסוגל לראות יותר משני דברים.
הוא תמיד ינסה לחפש את הניגוד הקוטבי לכל דבר.
צורת החשיבה של המרכז הפורמוטורי היא חשיבה קיצונית: הוא יודע הכול או שאינו יודע דבר.
אם למשל אומרים לנו שאנו אמורים לעשות את הדבר הזה או הזה, מיד נכנס המרכז הפורמוטורי ואומר, "הרי השיטה הסבירה שאין ביכולתנו לעשות."
אם נאמר לאנשים שהם זקוקים לרצון כדי לעשות, מיד המרכז הפורמוטורי שלהם מגיב ואומר, "הרי אין לנו כוח רצון."
כאשר נאמר שעלינו לנסות להיות מודעים יותר, המרכז הפורמוטורי אומר "אבל אין לנו מודעות".
כל אלה הם דוגמאות לחשיבה פורמוטורית, או תבניתית.

אמנות כמזון

באחד ההודעות שלי הזכרתי כבר שאנו ניזונים משלושה סוגי מזונות.
המזון הראשון הוא המזון הרגיל שאנו מכירים.
המזון השני הוא האויר שאנו נושמים.
והמזון השלישי הוא הרשמים הנקלטים על ידינו.
רשמים יכולים להיות כל גירוי חיצוני או פנימי הנקלט ע"י המרכזים שלנו.
רשמים אלה יכולים להיות מזון למרכז האינסטינקטיבי, תנועתי, שכלי ורגשי.
במילים אחרות ובכלליות, כל סוגי המזון הם בעצם אנרגיה, או דלק המניע את המרכזים שלנו.
אז נתמקד במזון מהסוג השלישי.

כדי להיות ברור יותר אני אדבר על סוג מאוד מסוים של רשמים – מוסיקה.
כפי שחילקנו בעבר את האנושות לכמה קטגוריות – אדם: 1,2,3 ועוד, כך אפשר גם לחלק את סוגי המוסיקה, ע"י הבחנה על איזה מרכז אותה מוסיקה משפיעה.
לדוגמה: מוסיקה בסיסית הנהוגה בשבטים "פרימיטיביים" משפיעה ישירות על המרכז האינסטינקטיבי והתנועתי.
גם סוגים מסוימים של "מטאל" ו"דום" משפיעים על המרכז האינסטינקטיבי תנועתי.
מוסיקת "דנס" ו"האוס" משפיעות על המרכז התנועתי במיוחד.
"פופ" "רוק" ו"בלוז" משפיעים על המרכז התנועתי, וחלק על החלקים הנמוכים של המרכז הרגשי.
מוסיקה קלאסית יכולה להשפיעה על המרכז התנועתי והשכלי, אך בחלקה גם על החלקים הגבוהים של המרכז הרגשי.
ג'ז בעיקר משפיע על החלק השכלי של המרכז התנועתי ולפעמים גם על המרכז השכלי עצמו.
באותה השיטה אנו יכולים להגדיר כל רושם ולדעת על איזה מרכז הוא משפיע.
אבל מה שמעניין אותי במיוחד, הוא: מה משפיע על המרכז הרגשי שלנו, ובמיוחד על הקומה העליונה שלו.
החלק השכלי של המרכז הרגשי, שמעתה אכנה אותו "מלך רגשי"! ולמה דווקא החלק הזה?
מתברר (וכל אחד יכול ע"י התבוננות לוודא את זה) שבחלק הזה נמצא המצפון שלנו.
להבדיל ממוסר שנרכש ע"י חינוך חיקוי ושתלטנות נשית, המצפון הוא המצפן הפנימי והאישי שלנו.
למזלנו, זהו אחד הכלים שנמצא בכולנו ובידינו להיעזר בו בדרכנו להתעוררות.
זהו כלי, שאם נצליח לשמוע לו, יוכל לכוון אותנו אל המקום האמתי, וידע לזהות את הזיוף והשינה.
לצערנו, בדרך כלל החלק הזה נרמס שוב ושוב במהלך חיינו, וכשאנו מגיעים לגיל בגרות, או שהוא כה חלש שאין אנו יודעים על קיומו, ומחליפים אותו עם המוסר, או שהוא מת לגמרי.
ניתן לחזק ולגלות את המצפון ע"י פיתוח של המלך הרגשי!
איך ניתן לפתח את המלך הרגשי?
לפני שניגש לנקודה זו, עלינו להבין שחלק זה של המרכז הרגשי שלנו, מכני כמו כל שאר החלקים האחרים, אך אנו יכולים ליצור בעזרתו פתח אל המרכזים הגבוהים והמודעות!
כדי להבין טוב יותר את מה שאני עומד לומר, עלינו להבין את רעיון האלכימיה, אשר מחלק את הרשמים (המזון מהסוג השלישי) לשלוש קטגוריות: אלכימית ברונזה, אלכימית כסף ואלכימית זהב. ובקיצור מה שהרעיון הזה אומר הוא: שרשמים אלו יכולים להיות עדינים יותר וגסים יותר. יש עוד הרבה מה לומר על רעיון האלכימיה אך כרגע זה מיותר.
כדי לפתח את המלך הרגשי עלינו להיחשף לרשמים עדינים במיוחד, זה הוא מזונו של המלך רגשי, וזו הסיבה שהוא נשאר לא מפותח, כיוון שרוב חיינו אנו נחשפים לרשמים גסים בלבד. אם כך, רשמים עדינים או גבוהים יכולים להשפיע ולעורר את המלך הרגשי שלנו.
ניתן להיחשף לאותם רשמים גבוהים, ע"י חשיפה לאומנות, לטבע, לבני אדם (אם יש באפשרותנו לא להביע רגשות שליליים) ועוד…
לא מדובר על אומנות מודרנית, כי היא ברובה אלכימיה ברונזה, מדובר על אומנות מאלכימיה זהב!
יש הרבה דוגמאות לאומנות מסוג זה, אך רק לדוגמה: מוסיקה קלאסית – באך, ויולדי ועוד, ציוריו של לאונרדו דאוינצ'י, ספרות כמו: האודיסיה של הומרוס, דון קיחוטה של סרונטס, גיטה ועוד…
כל אלה ועוד הרבה; אי הבעת רגשות שליליים, לבוש מסוים (וזה במיוחד ללוסט) יכולים לחזק את המלך הרגשי שלנו.
כאשר נצליח לחזק את המלך הרגשי, הוא יהיה היחיד שיכול להתמודד עם המלך האינסטינקטיבי, אשר שולט על האנרגיה בגוף שלנו, ואין לו כל קשר או סיבה לנסות להתעורר, ההפך הוא הנכון, כדי להתעורר זקוקים אנו לאנרגיה שהמלך האינסטינקטיבי אוגר ושומר עליה בקנאות, כמו דרקון על הר זהב, מבחינתו כל מי שמנסה להשתמש באנרגיה זו הוא אויב.
יש עוד מה לומר על אומנות ובמיוחד על אומנות גבוהה או מודעת, אך זה מתחיל להיות ארוך מידי, אז בפעם הבאה.

4 התפקודים

התבוננות נכונה צריכה להתבסס על ידע נכון של עולמינו הפנימי.
ידע על תפקודינו, צורת הפעולה וחלוקה נכונה שלהם.
אם רכשנו ידע זה, נוכל להתבונן נכון בעצמינו, ולהבחין בארבע תפקודים שונים.
ללא אותו ידע, כאשר מנסה האדם להתבונן על עצמו, הוא מבלבל בין התפקודים, ובדרך כלל לא מזהה את כולם.

לדוגמא: כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.

לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.

עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
האדם נולד לעולם זה עם תפקוד אינסטינקטיבי פעיל לגמרי, ואין כל צורך להתערב בפעולתו של תפקוד זה.

התפקוד התנועתי, פעיל בצורה מאוד חלקית בראשית דרכו.
ואנו צריכים ללמוד את רוב הפעולות שלו – איך ללכת, לכתוב, לרקוד, לנהוג…

כל 'אני' שנראה בהתבוננותינו יהיה קשור באחד התפקודים המוזכרים כאן.
כך בעזרת כלי זה של חלוקה וראיה של התפקודים שלנו, נוכל ללמוד בצורה טובה ונכונה על עולמינו הפנימי.
מהיכן נובעות התשוקות שלנו, איך אנו מגיבים על מה ולמה, ובמיוחד נלמד שאין לנו שליטה ב'אני'ים אלו, ושעולמינו הפנימי שרוי באי סדר מזעזע, ואין אף אחד שיעשה סדר! לאור עובדה זו, כל 'אני' הוא מלך לשניה, הכל תלוי בגירויים.

נגיד ומצאנו את הידע ואת השיטה, והתחלנו להתבונן בעצמינו.
אחד הדברים הראשונים שיצוץ הוא ההבחנה בכך, שאנו משתמשים כל הזמן במילה 'אני'.
"אני עושה, אני אומר, אני יושב, אני מרגיש, אני חושב….
זו האשליה הגדולה ביותר של האדם. אנו תמיד מתייחסים לעצמנו כ-'אני' וחושבים שתמיד מדובר באותו 'אני'.
לאמיתו של דבר אנו מפוצלים לאלפי 'אני'ים שונים, אותם 'אני'ים משתנים בכל כמה רגעים, רגע אחד כשאנו אומרים 'אני' חלק אחד שלנו מדבר, ורגע אחרי כן זה כבר חלק אחר!
האדם חושב שהוא אחד, הוא לא יודע שהוא מחולק לאלפי 'אני'ים שונים הקשורים לתפקודים שלו, ולו אין כל שליטה עליהם!

חלוקה של מרכזים ובני אדם

אם נקפיד בהתבוננותנו על המכונה שלנו, במהרה ניתן יהיה להבחין שכל אחד מהמרכזים האנרגטיים שלנו מתחלק ל-שנים: חיובי ושלילי.
לדוגמה: המרכז השכלי רואה הכל ככן או לא, חיוב או שלילה, נכון או לא נכון.
המרכז הרגשי – רגשות חיוביים או רגשות שליליים.
המרכז האינסטינקטיבי- תחושות נעימות או תחושות לא נעימות.
המרכז התנועתי – תנועה או חוסר תנועה.
אך זו לא החלוקה היחידה, מלבד החלוקה לשני חלקים, החיובי והשלילי, כל אחד מארבעת המרכזים מחולק לשלושה חלקים.
המכני, הרגשי והשכלי. כדי לראות חלקים אלה נדרשת מאתנו התבוננות יותר מעמיקה ומדייקת.
אנו יכולים להבחין ש'אני'ים שונים שייכים לחלקים שונים של המרכזים.
למשל החלק המכני של המרכז השכלי, הוא מין בנק של ידע, ידע נכון וידע לא נכון. הוא לא חושב או מסיק מסקנות, כאשר הוא נפגש בידע חדש. הוא מגיב מכנית ב-כן נכון או לא נכון. הוא יודע לספור רק עד שתיים, הוא מחלק הכל בשתיים – שחור או לבן.
החלק הרגשי של המרכז השכלי שלנו, מורכב מהתרגשויות שכליות. כלומר תשוקות לדעת ולהבין. שביעות רצון מידיעה או חוסר שביעות רצון מאי ידיעה.
החלק השכלי של המרכז השכלי, לא פעיל אצל רוב בני האדם, זהו החלק שמסוגל באמת לחשוב, להסיק מסקנות, ליצור, להמציא ולגלות. הוא מסוגל להשוות בין שני אמיתות ולהסיק את המסקנות המתבקשות. פעולה שלו דורשת מאמץ.
כך מחולקים גם המרכזים האחרים – הרגשי, התנועתי והאינסטינקטיבי.
ע"י התבוננות ניתן להבחין בעוד דבר חשוב, מרכז כובד שלנו! זאת אומרת שכל אחד מאיתנו פועל יותר דרך מרכז מסוים;
וכך יכולים אנו לחלק את האנושות חלוקה גסה אך מועילה ל- שלוש קבוצות: בני אדם אינסטינקטיביים, תנועתיים, רגשיים ושכליים.

או אדם מס 1 = אינסטינקטיבי ותנועתי.
אדם מס' 2 = רגשי.
אדם מס'3 = שכלי.

ברצוני להרחיב טיפה את רעיון החלוקה של האנושות.
אך חייב אני להוסיף ולומר שהחלוקה המלאה היא חלוקה ל – 7 קטגוריות של בני אדם:
בני אדם מס' 1,2,3 הם בני אדם ישנים – לא מודעים, מבחינת השיטה (הדרך הרביעית) הם באותה הרמה.
הם נולדים אדם מס' 1 או אדם מס' 2 או 3, וכך הם מתים, ללא התפתחות.

אדם מס' 1 – הוא אדם שמרכז כובד שלו הוא במרכז האינסטינקטיבי או תנועתי;
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז האינסטינקטיבי או התנועתי, כל עולמו סובב סביב תפקודים
אינסטינקטיביים ותנועתיים: כל מה שקשור ב- בריאות, אוכל, נוחות, ספורט, ממון ועוד… יהיה תמיד במרכז חייו.
המרכז השכלי והרגשי, אצל אדם מס' 1 דומיננטיים פחות.

אדם מס' 2 – הוא אדם שמרכז הכובד שלו הוא במרכז הרגשי.
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז הרגשי. כל עולמו הוא רגשות, אנשים, יחסים בינו לבין הסביבה, אהבות ושנאות ועוד…
המרכז השכלי האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 2.

אדם מס' 3 – זהוא האדם השכלי, מרכז הכובד שלו הוא במרכז השכלי.
זאת אומרת שהוא פועל מהמרכז השכלי, עולמו יהיה קשור לשכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה, נכון או לא נכון ועוד……
המרכז הרגשי, האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 3.

כעת נדבר קצת על אדם מס' 4.
אדם מס' 4 לא נולד כך! הוא נבדל מאדם מס' 1,2,3 בכך, שהוא מכיר את עצמו
הוא מבין את עצמו בעזרת התבוננות ועבודה על עצמו. הוא מנסה להיות מודע.
הרעיון של התפתחותו כבר נעשה בשבילו חשוב מכל העניינים האחרים.
באפשרותם של אדם מס' ,1,2,3 להפוך לאדם מס' 4, בעזרת העבודה על עצמו.

אדם מס' 5.
זהוא אדם שכבר רכש אחדות ותודעת-עצמו.
כבר פועל בו אחד מהמרכזים הגבוהים.

אדם מס' 6 ו – 7.
כאן כבר מדובר על תודעה אובייקטיבית, שני המרכזים הגבוהים פועלים.
אדם מס' 7 הוא אדם שיש לו "אני" קבוע ורצון חופשי. הוא הגיע לכל מה שהאדם יכול להגיע אליו.
הוא אינו עלול לאבד את מה שרכש.

אז כולנו נולדים אדם מס' 1,2,3!
אך יש באפשרותנו להתעורר ולהתפתח… אדם אשר הבין זאת והחל במאמצים ובעבודה על עצמו,
אדם שהבין שהוא ישן, והבין שמצבו לא ישתנה מעצמו, והוא רוצה להתעורר, ניתן לקרוא לו אדם מס' 4.

אדם מס' 5 כמו שנאמר כבר הוא אדם מודע לעצמו – אדם מס' 4 שהצליח להתפתח ולהגיע למודעות.
אך זה לא הסוף, יש בידינו להמשיך ולהתפתח, לרמות של אדם מס' 6 ו-7.
יותר מכך, אדם אשר הגיע לרמה של אדם 5 והתפתחותו נעצרה מסיבה כלשהי, עלול הוא לאבד את מודעתו ולחזור למצבו הראשוני כאדם מס' 1,2,3.

ראיה והתבוננות

ההבדל בין התבוננות עם מרכז אחד על מרכזים אחרים ( בדרך כלל עם המרכז השכלי) לבין ראייה של המכונה ממקום גבוה יותר – מצב תודעה גבוה.
כאשר אנו מתבוננים עם מרכז על מרכז אחר, זו עבודה מרושלת ואטית, בדרך כלל, כאשר אנו נתבונן במחשבות, הם ייעלמו, כדי להתבונן על הרגשות שלנו אנו נזדקק להכין מראש זקיף שיהיה מוכן לרגש שמהיר ממנו בהרבה.
אם נתבונן על התנועות שלנו, הם יהפכו למסורבלות ומבולבלות, אפילו התנועות הפשוטות ביותר, שאנו מבצעים שנים רבות ללא כל תשומת לב. אם ננסה להתבונן על האינסטינקט, חוץ מהחושים, נגלה שזו עבודה קשה במיוחד.

אך אם אנו מצליחים להגיע למצב תודעה גבוה, אנו רואים את כל המכונה כמקשה אחת; אנו רואים את כל התפקודים, ללא כל הפרעה, הכל ממשיך להתנהל בצורה הרגילה, 'אני'ים שכלים רגשיים תנועתיים ואינסטינקטיביים ממשיכים לעלות, ודומה הדבר שאנו מתבוננים על אדם זר מהצד!

כמה מילים על סבל

רוב סבלנו הוא סבל דמיוני!
סבל זה נוצר מתוך הזדהות ודמיון שלנו.
כל חיכוך יכול לגרום סבל למכונה.
הסבל יכול להיות אינסטינקטיבי, תנועתי, רגשי או שכלי.
אך, המכונה לא יכולה ולא רוצה להתמודד עם הסבל,
אנו אף לא יודעים שדרך הסבל או בעזרתו יכולים אנו להתעורר.
לכן כל מה שמעניין את המכונה הוא הבריחה מהסבל.
כיוון שאין המכונה יודעת כיצד לברוח מהסבל, הדבר היחיד שנוטר לעשות הוא לחצוץ את הסבל.
החציצות הן רבות ומגוונות; אחת הדרכים שבעזרתה אנו חוצצים את הסבל, היא רגשות שליליים.
ביטוי רגשות שלילים = חציצת סבל, ברגע שנצליח לא לבטא רגש שלילי, נוכל לראות או להיות מודעים לסבל שלנו.
כך נהיה מסוגלים לראות האם מדובר על סבל דמיוני או סבל אמתי.
הדבר הקשה ביותר, הוא לוותר או להיפרד או להקריב את הסבל הדמיוני שלנו, דרך הסבל, האישיות המזייפת מרגישה הכי אמתית.
ההיגיון שלה: אני סובלת לכן אני קיימת ואמתית.

ראיה של האדם את עצמו, ראיה של כל הסתירות, כל השקרים, כל הדמיון וחוסר אחדות.
ראיה מסוג זה יכולה לגרום לסבל אמתי.
אך עלינו להיזהר לא להזדהות! האישיות המזויפת תנסה להכניס מיד לתוך ראיה זו – הזדהות, ניתוח דמיוני ולהפוך סבל זה לרחמים עצמיים, אשר יחצצו את הסבל האמתי.
גם מכה יכולה לגרום לסבל אמתי, או פגיעה רגשית, אך עלינו להיזהר ולא להזדהות.

הצעד הבא הוא התמרת סבל.

* האסון מעצב את האיש ומכריחו להכיר את עצמו‮;‬
הסבל מכפיל בנשמה שאיפות וכחות‮.‬
סבלו של אדם מלמדו לחלוק עם סיבלות זולתו‮,‬
חסרונותיו של אדם מניבים ענוה והבנה‮.‬

אורח על כדור אפל‮ / ‬י.ו‮. ‬גיתה

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )