תפקודים

עברתי ליד דוכן פלאפל, וריח הפלאפל הגיע עד לתפקודי האינסטינקטיבי, ״אני רעב״, הוא קבע מיד.
״יש ארוחת צהרים עם המשפחה, עדיף שנמשיך להתקדם״, ענה התפקוד השכלי…
התפקוד התנועתי הריץ 2 מסלולים והודיע ״שאם נזדרז נגיע לארוחה בזמן.״
התפקוד האינסטינקטיבי התעקש, ״אני רוצה פלאפל״!
״אני מעדיף לאכול עם המשפחה״ התערב התפקוד הרגשי…

יצחק והכדורים הצבעוניים 3

מהפרקים הקודמים:
"יצחק מורכב מכלי מעוגל וחלול המלא האינספור כדורים צבעוניים.
יצחק, עקב השפעות חיצוניות, מטולטל ללא הפסקה.
הוא מתגלגל ומתהפך, כדוריו הפנימיים, אף הם, עקב התנועה המתמדת של הכלי המעוגל, מתערבבים ומשנים את מקומם ללא הפסקה.
כל אחד מאותם כדורים צבעוניים, בטוח בכך, שהוא הוא יצחק.
כל כדור כזה, מכנה את עצמו – "אני"…"

 3 קבוצות של כדורים:
בתוך הכלי המעוגל והחלול – יצחק, ישנם 3 קבוצות של כדורים צבעוניים.
קבוצת הכדורים האדומים, אלה הם הכדורים בגוונים אדומים שונים.
קבוצת הכדורים הירוקים, אלה הם הכדורים בגוונים ירוקים שונים.
וקבוצת הכדורים הכחולים, אלה הם הכדורים בגוונים כחולים שונים.

 כל קבוצה של כדורים שייכת לתפקוד מאוד ספציפי של יצחק, לדוגמה:
הכדורים הכחולים שייכים לתפקוד השכלי;
כאשר יצחק דן על רעיונות, משווה ביניהם, חושב, ממציא הסברים דמיוניים או מוצא הסברים אמתיים,
אלה הם בעצם הכדורים הכחולים – השכליים שעושים את העבודה.

לעומתם, כאשר מדובר ביגון, שנאה, שמחה – אלה הם הכדורים הירוקים, הרגשיים, השייכים לתפקוד הרגשי.

הכדורים האדומים מתחלקים לשני תפקודים – התנועתי והאינסטינקטיבי:
התפקוד האינסטינקטיבי, אחראי לכל מה שקשור לפעולות הפנימיות של האורגניזם של יצחק: עיכול מזון, פעולת הלב, נשימה ועוד.
בנוסף הוא אחראי על חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש.
הסוג השני של הכדורים האדומים שייכים לתפקוד התנועתי, האחראי לכל מה שקשור לתנועה של יצחק.
וכאשר מדובר על תנועה, הרי שמדובר בכל תנועה – מהליכה, ריקוד, נהיגה ועד לתנועה "רוחנית" אשר מתבצעת ע"י דמיון.

 בכל אדם ואדם, ישנה קבוצת כדורים אחת דומיננטית יותר, כלומר כל אדם בעל תפקוד אחד דומיננטי יותר מהתפקודים האחרים.
כך נוכל למצוא 3 קבוצות בני אדם:

1. קבוצה שתפקודה האינסטינקטיבי ותנועתי דומיננטי יותר.

2. קבוצה שתפקודה הרגשי דומיננטי יותר.

3. קבוצה שתפקודה השכלי דומיננטי יותר.

 הקבוצה הראשונה, בעלת התפקוד האינסטינקטיבי/תנועתי דומיננטי יותר,
כלומר בעלת הכדורים האדומים הדומיננטיים יותר מחבריהם הירוקים והכחולים,
היא קבוצה של בני אדם, שעולמם סובב סביב נושאים כגון: אוכל, בריאות, ממון, נוחות פיזית ופיזיות באופן כללי…

 הקבוצה השנייה, בעלת התפקוד הרגשי הדומיננטי יותר,
כלומר, הכדורים הירוקים הדומיננטיים יותר מחבריהם האדומים והכחולים,
היא קבוצה של בני אדם, שעולמם סובב סביב רגשות, אנשים, יחסים, אהבות ושנאות…

הקבוצה השלישית, בעלת התפקוד השכלי הדומיננטי יותר,
כלומר בעל הכדורים הכחולים הדומיננטיים יותר מחבריהם האדומים והירוקים,
היא קבוצה של בני אדם, שעולמם סובב סביב השכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה ועוד…

תבניות ותרגילים כלליים

במהלך חייו של האדם, נוצרים קשרים חזקים מאוד בין תפקודיהם של המרכזים.

נוצרים דגמים ותבניות פעולה המשפיעים זה על זה.

המתבונן יכול להבחין בפעולת מרכז מסוים, הבאה תמיד לאחר פעולה של מרכז אחר, ואחריה תמיד תגיעה תגובה/פעולה נוספת של אותו מרכז או מרכז אחר.

וכך נוצר מצב בו אין ביכולתנו לשנות מאומה, מהרגע שתבנית מסוימת החלה בפעולת.

כל עוד אין לאדם רצון ויכולת לעשות, יכול הוא להיכנס תחת רצונו של מורו, ותחת חוקיו של מורו.

מדובר בחוקים כלליים מאוד ושווים לכל המתרגלים, ומטרתם למנוע מהמתרגלים ליפול שוב ושוב לאותו צעד ראשון של התבנית, אותו צעד אשר בעקבותיו תמיד יבואו חבריו לתבנית. יש להבין שתבניות אלה, מהוות מלכודות של שינה עמוקה.

ברגע שנלכדנו בתבנית כזו או אחרת, קיימים כל הסיכויים שנישן היטב לאורך כל התבנית.

רק לאחר שהאדם החל לעבוד על עצמו וללמוד את המכונה שלו, יכול הוא להוסיף לעבודתו תרגילים פחות ופחות כלליים, המתאימים ומותאמים לעבודתו האישית.

כך גם יעשה מורהו, אם וכאשר יטיל על האדם תרגיל חדש.

קצת על המרכזים

דיברתי כבר על כך שישנם חלקים מסוימים במרכזים היכולים לפעול/לתפקד ללא כל תשומת לב.
כל המערכת האינסטינקטיבית: כל המערכות הפנימיות שלנו, מזרימת הדם, העיכול ועד לפעולת העצבים.
ברמה התנועתית, כל הפעולות כגון – הליכה, הקלדה עיוורת, נהיגה, ריקוד ועוד.
ברמה הרגשית, כל הרגשות המכנים והמוכנים לכל מיקרה שיבוא.
ברמה השכלית, כל אגירת המידע והשוואתו עם מידע חדש ועוד.

ישנם חלקים במרכזים האחראים ללימוד, אך כאשר חלק זה סיים את הלימוד, האחראי על הביצוע הוא החלק שלא זקוק לתשומת הלב.
וכך הדברים אמורים להתנהל.
אם נפריע לאותו חלק המתנהל ללא תשומת לב, פעולתו תיפגע, לדוגמה: אם נקליד בצורה עיוורת ובאמצע ההקלדה ננסה לחשוב היכן נמצא מקש האנטר, באותו הרגע הכל יתבלבל. דוגמה אף פשוטה יותר: באמצע הנהיגה ננסה לחשוב היכן נמצאת דוושת הגז והיכן דוושת הברקס ומיד נתבלבל.

ישנן דוגמאות אחרות המראות שאותם חלקים יכולים להתנהל ולבצע אף פעולות מורכבות יותר.
אדם השקוע בהזדהות ודמיון הנוהג ברכב. כולו עסוק בדבר מה שקרה לו או אמור לקרות לו, לפתע חוזר לעצמו ומבחין שהוא הגיע ליעדו. מבלי לשים כלל לדרך.
מקרה כזה קרה לי, ואף חמור מזה: הייתי נוהג לבקר את הורי בכל סוף שבוע, ולאחר הביקור לנסוע הביתה, באותה תקופה התגוררתי בראש העין.
רצה הגורל וימים ספורים לפני הביקור עברתי דירה לעיר אחרת. בסוף השבוע כהרגלי נסעתי לבקר את הורי, ולאחר הביקור יצאתי לביתי.
הייתי שקוע מאוד ומזוהה מאוד עם משהו שקרה בעבודתי, וכאשר יצאתי מהרכב הבנתי שהגעתי לביתי הישן, אליו הייתי רגיל לנסוע.

גורדייף אף מזכיר מקרים מורכבים יותר, בהם האדם מבצע פעולות מורכבות ללא כל תשומת לב, ולדעתי אני יכול לשלוף לפחות 2 כאלה מחיי.
המקרה הראשון קשור באומנויות לחימה; ולדעתי קרה רק בזכות השנים הרבות בהם התאמנתי באומנויות אלה.
נקלעתי למקרה בו 7 בני טובים, החליטו לשים קץ לחיי, ובעזרת אגרופים ונשק קר התנפלו עלי ללא כל אזהרה מוקדמת.
במקרה זה חוויתי בלאק-אוט גמור, אני זוכר רק את ה'אני'ים החולפים בי לפני האירוע, הפעולה הראשונה שלי וזהו.
כאשר חזרתי לעצמי, עמוד מולי רק אחד מהחבורה המתקיפה, מה שמעניין שיכולתי להבחין בהכל, אך לא שלטתי בפעולותי, לאחר שניות בודדות, הוא מצא את דרכו אל הרצפה, ואני קיבלתי חזרה את השליטה בגופי. מאוחר יותר, כאשר ניגשו אלי עוברים ושווים ושני חברי שהיו עדים למקרה, שמעתי מהם שפעלתי כמו מכונת מלחמה. אני לא זוכר מזה מאומה!

המקרה השני היה בצבא. במסגרת מסוימת הגענו למצב בו לא ישנו כמה ימים. המנוחה הראשונה הייתה כרוכה בשמירה על המחנה, כלומר אחד שומר וכל השאר ישנים. התברר לי מאוחר יותר שאני שברתי את הסבב: כאשר הגיע תורי לשמור, והחייל ששמר לפני ניסה להעיר אותי, התנגדתי נמרצות לשמור. מה שמעניין שכאשר הוא צוטט אותי וסיפר לי מה אמרתי לו, כלל לא נשמעתי אני :). השתמשתי במילים ובחיבורי מילים שמעולם מעולם לא השתמשתי. כאשר הוא התעצבן והתחיל לצעוק עלי החזרתי לו בצעקות משלי וחזרתי לישון. כל החברה באוהל חזרו וסיפרו לי שהתעוררו מהצעקות, ואישרו גם הם שדיברתי בסגנון מוזר.
אני לא זוכר מאומה מהמקרה.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

רמות התבוננות

ישנו חלק הקשור למרכז השכלי שלנו, אשר עסוק כל הזמן בלהסביר שכלית את כל מה שאנו 'חווים'. הוא מסביר מה הרגשנו, מה טעמנו, איך חשנו איך פעלנו ולמה.
כאשר מתחיל האדם לעבוד על עצמו, כל מה שהוא יכול לעשות הוא לנסות להתבונן על עצמו בעזרת המרכז השכלי.
מהירותו של המרכז השכלי אטית בהרבה משאר המרכזים, והוא לא מספיק להתבונן ב'אני'ים רגשיים, אינסטינקטיביים ותנועתיים ברגע שהם מתרחשים. מידי פעם הוא מבחין ב'אני'ים שכליים ובאותם 'אני'ים של אותו חלק המסביר מה קרה לפני רגע.
וגם כאשר מדובר בתחושה או רגש מתמשכים, אין אנו מסוגלים להבחין בהם כיוון שאותו חלק מיד נכנס לפעולה וגורם לנו להזדהות עם הסבריו ולא לשים לב לתחושה או הרגש.
במצב זה, אכן אין האדם מסוגל לראות מאומה מעבר למחשבות שלו. אך אלו גם לא מחשבות, כיון שהאדם לא מסוגל לחשוב. לכן מדויק יותר לומר 'אני'ים שכליים.
בעזרת כלים וידע נכונים, יכול האדם להתחיל לעבוד על עצמו בצורה יעילה ולהבחין בכל תפקודיו, הרושם כל כך שונה ועז שאין כל סכנה לבלבול.

באחת הפעמים בזמן מחלה, הבחנתי שאני כולי מזוהה כל הזמן עם המחלה, כמובן שברגע הראשון הבחנתי באותם 'אני'ים שכליים שכל הזמן הסבירו כמה שאני מרגיש רע. אך כאשר חדרתי מעבר ל'אני'ים שכליים, הבחנתי שכל הגוף שלי מזוהה לגמרי עם המחלה. הייתה זו תחושה כבדה מאוד והזדהות עם הסבל… שמתי לב שהסבל לא כל כך גדול, אך המכונה בהזדהותה יוצרת לעצמה סבל מדומה העולה בעצמתו כמה מונים מהסבל האמתי.
רק אחרי שהצלחתי להתגבר בעזרת זכירה עצמית על אותה הזדהות, 'הרגשתי' בהרבה יותר טוב, יכולתי לראות את הסבל האמתי והלא נורא כל כך ולהיפתר מהסבל המדומה. במגביל יכולתי להבחין עדיין באותם 'אני'ים שכליים ובמרכז האינסטינקטיבי שלי ובסבל שלו, אך ידעתי שאני לא הם.

סיפור קצר שכתבתי לפני כמה שנים על אותו חלק המסביר כל מה שאנו 'חווים'.

צייר, מלחין ופילוסוף מצאו יום בהיר אחד את דרכם אל הים.
ההשראה, כך שמעו, אשר משרה הים וסביבתו על האדם, ברוכה היא עד מאוד.
והדרך אל הים קצרה היא ולא קשה כלל.

הצייר להתבונן רצה, לראות את הים בעיניו, לראות את צבעו, את קצפו,
את השמים המלאים בעננים, את החול הזהוב, אשר סודר בדגמים.
את הצבעים המשתלבים והנשברים זה בזה.
את השמש המטילה את קרניה ומחייה את הכל.
ואף ראה בדמיונו עופות ים הדואים על זרמי האוויר החמים.
"כן", חשב הוא לעצמו, "שם בים אקבל אני השראה לציורי הבא".

המלחין לשמוע רצה, לשמוע את הגלים הנשברים על החוף.
את הרוח המייבבת, את צליל העופות ושאר היצורים הדרים בקרבת הים.
את קולות האנשים השמחים שהתאספו על החוף.
את נגינת הים הלא פוסקת לעולם, המחליפה את צליליה בכל גל וגל.
"כן, השראה זו, רק הים יכול להעניק לי", כך חשב.

והפילוסוף, אשר חייב אני לומר, היה חסיד של אסכולות פסולות,
כלל לא הבין השראה מה היא.
נגרר הוא אחרי חבריו, ללא מטרה ועניין, ללא כל צורך בהשראה.
מוחו הקודח התמלא בידע כה רב, אשר אותו אסף, עד אשר בעיני הבריות הוא נחשב,
לחכם, מיוחד בעל אופק נרחב. אך מוחו החיל רק ידע ולא הבנה, ידע ללא הוויה.
"מבין אני יותר משניהם", חשב לעצמו, אעזור להם להבין את אשר יראו וישמעו.

הים נגלה לעיניהם ברוב הדרו, "פלא פלאים" הם אמרו, וחיש הסתדרו החברים והתמקמו.
המלחין, אשר עצם את עיניו, והתרכז בצלילי הים הרבים.
הצייר, לראות את המראות הקסומים.
והפילוסוף, להם להסביר.

וכך, לאחר ששמע המלחין צלילים נפלאים, פנה אליו הפילוסוף והסביר:
"הים נשמע כך" הוא הצמיד את שפתיו בחוזקה ונשף.
"והגלים הנשברים נשמעים כך": הוא פישק את שפתיו והוציא מין קול מוזר.
"והציפורים והרוח" הוא המשיך, "כך וכך".
"כן" חשב המלחין, "כך בערך הם נשמעים".
הוא החל לחזור על הנשיפות והשאיפות ופסק לשמוע את הצלילים.

הצייר, שאך ורק התחיל להבין את הצבעים הרבים, נאלץ אף הוא לפילוסוף להאזין.
אשר הסביר לו במרץ והתלהבות, על הצבעים, על צל ואור.
ובמיוחד התעכב על שבירת קרני השמש על פני הים.
"כן", חשב הצייר לעצמו, "כך זה נראה", והחל לחזור על הסברי הפילוסוף.
וכך פסק הוא לראות את המראות.

בערב חזרו שלושתם לבתיהם, ריקים מרשמים, אך מלאים בדמיונות.
המלחין הלחין יצירה, אשר הזכירה את הסברי הפילוסוף.
והצייר צייר תמונה, אשר הזכירה את הסברי הפילוסוף.
שניהם היו רחוקים מהאמת!

והפילוסוף… הוסיף עוד פרק בסיפורו, אשר כותרתו הייתה: תורת האמת.


אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

שינה ולא רק מטפורה

רעיון ארבעת מצבי התודעה מדבר על כך שהאדם נמצא כל חייו בשני מצבי תודעה נמוכים: המצב הראשון הוא השינה המוכרת לכולנו כשנת הלילה, והשני הוא הערות היחסית, כלומר הקיום היום יומי. נאמר שאותו קיום יום יומי, מהרגע שהתעוררנו משנתינו בלילה ועד הרגע בו אנו נרדמים שוב בלילה למחרת, גם הוא שינה.
ההבדל בין אותו מצב תודעה ראשון למצב תודעה שני מתבטא רק בפעילות מוגברת יחסית של המרכזים האנרגטיים. כלומר, במצב שני פועלים גם חלקי מרכזים שאינם פועלים בשנתינו בלילה.

רוב האנשים בשומעם שהם ישנים גם במצב השני – הערות היחסית, מתייחסים להגדרה או קביעה זו כאל מטפורה. הם חושבים שבהשוואה לאנשים מודעים/ערים, הם ישנים. אך מה שהם לא מסוגלים להבין הוא, שהם ישנים ללא כל השוואה עם אף אחד. מדובר בשינה אמתית, אין כאן שום מטפורה.

הרבה זמן לפני שפגשתי ברעיונות אלה, עסקתי בכמה דברים שמאוד עינינו אותי בזמנו.
אחד מהם היה "הקרנה אסטרלית" או במילים פשוטות, יציאה מהגוף.
אחד התרגולים החשובים ביותר שתרגלתי אז, היה הניסיון להיות ער לרגע בו אני נרדם בלילה.
המומחים להקרנה אסטרלית הגדירו זאת כגוף שנרדם ומוח שנשאר ער, בדומה למצב בו אנו מוצאים את עצמנו מודעים לכך שאנו ישנים וחולמים.

לאחר המון הכנות וניסיונות שנערכו כל לילה, הצלחתי להגיע למצב בו, יכולתי לראות את כל ה'אני'ים שלי לפני ההרדמות, אז קראתי להם מחשבות, אך היום אני יודע שמדובר ב'אני'ים שכליים, רגשיים, תנועתיים ואינסטינקטיביים. היה ברור לי שבדרך כלל אני כלל לא מודע לשטף הגדול הזה של 'אני'ים, שהתקיימו ללא הפסקה, ללא כל מאמץ, עזרה או תשומת לב שלי.
ההתבוננות הייתה מאוד צלולה, ויכולתי לראות בבירור שהמכונה שלי שוקעת למצב תודעה ראשון-שינה. ראיתי את כל אותם 'אני'ים ההופכים עם ההרדמות לחלומות.

אותם חלומות במצב תודעה ראשון, הם אותם 'אני'ים של מצב תודעה שני. ההבדל הוא שבמצב שני אנו לא רואים אותם ולא מודעים להם. אך זו אותה פעילות של אותם מרכזים. זה הוא חלק גדול מהשינה עליה מדובר ברעיון בו התחלתי פוסט זה.

יעקב ועשו

רבים לא מבינים כיצד ניתן ליישב בסיפור מקראי זה את שאלת המוסריות.
מאותה הסיבה רבים אחרים מנסים במשך מאות בשנים לפרש בצורות שונות סיפור זה, כדי ליישב סתירה זו.
ואף על פי שיעקב הוא זה המתגלה כרמאי וערמומי, מנסים אותם פרשנים להציג תמונה שונה.
כלומר, רק כיוון שעשו היה ציד – "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה" וכיוון שציד הוא מלאכה ערמומית, החליטו אותם מפרשים להאשים את עשיו ברמאות וגנבה.
כמובן שישנם עוד הרבה פרושים המציגים את עשיו כנבל אמתי.

ניתן להבין סיפור זה מזווית שונה לגמרי, בו אין כל צורך ליישב סתירה זו!
כדי להסביר ולהציג זווית זו, חייב אני להשתמש בשפה שונה במקצת. לכן, במקרה ויופיעו כאן מושגים לא ברורים, ממליץ אני לחפש הסברים בבלוג – "זוויות של אמת".

גם סיפור זה ככל הסיפורים המקראים, מתאר ומתייחס אל חייו הפנימיים של האדם, וגם כאן הסיפור מורה על עבודה פנימית נכונה, בעזרתה יכול האדם להתעורר.
בכמה מההודעות הקודמות שלי התייחסתי והסברתי שבבעלותו של כל אדם 4 מוחות. או 4 מרכזים אנרגטיים או 4 תפקודים.
רק כדי להזכיר ולתאר בקצרה, אביא כאן חלק קטן מדבריו של אוספנסקי:
"כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.
לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.
עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
התפקוד התנועתי קשור בפעולות כגון: הליכה, כתיבה, ריקוד, נהיגה ועוד."

הסיפור המקראי על יעקב ועשו, יעקוב מייצג חלק מסוים של המרכז הרגשי, ועשו מייצג חלק מסוים של המרכז האינסטינקטיבי!
כיוון שמרכזים אנרגטיים מתחלקים לשלוש קומות, ניתן לומר שיעקב מייצג את הקומה העליונה של המרכז הרגשי ועשו את הקומה העליונה של המרכז האינסטינקטיבי.
אחת התפקודים של המרכז האינסטינקטיבי, הוא בריאות ושימור הגוף: אם הגוף נפגע ומתגלה בו מחלה מסוימת, המרכז האינסטינקטיבי אחראי להזרים אנרגיה לחלקים הפגועים.
הוא זה שנלחם במחלות ובגורמיהם.
בידיו הבחירה איזו אנרגיה להשקיע לאן ומתי. אך במקרים רבים כאשר מדובר בצרכים 'ממדרגה משנית' בעיניו של המרכז האינסטינקטיבי, הוא יעדיף לשמור את האנרגיה לעצמו לזמנים חמורים יותר.
מה מחשיב המרכז האינסטינקטיבי כלא דחוף או מישני? כל מה שלא קשור לתפקוד שלו! בין כל הצרכים המשניים ואפילו נחות מהם ישנה עבודת האדם על עצמו וההתעוררות הדורשת אנרגיה רבה. כיוון שעבודה עצמית והתעוררות כלל לא תורמים בעיני המרכז האינסטינקטיבי לקידום תפקודיו ואפילו מדללים את מחסן האנרגיות שברשותו, מעדיף הוא במקרים אלה לשמור את האנרגיה לעצמו. מלחמה ישירה במלך אינסטינקטיבי תוביל ברוב המקרים לכישלון חרוץ. לכן דרושה כאן גישה שונה וערמומית.
וכאן אמור להיכנס לפעולה המרכז הרגשי או הקומה העליונה של המרכז הרגשי – יעקוב. ע"י סיפוק התשוקות של המרכז האינסטינקטיבי, יכול המרכז הרגשי המהיר יותר, לחמוק ולגנוב את האנרגיה הדרושה לו.

אין כל סתירה בסיפור המקראי, יעקב הוא הערמומי! הוא זה שגונב מעשו, ובמקרים רבים זו היא הדרך היחידה בא יכל האדם להתגבר על מכשולים רבים בדרכו להתעוררות. זו היא הדרך הרביעית, דרכו של האדם הערמומי.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

השפעות

המכונה שלנו מושפעת מאין סוף גירויים חיצוניים.
הכל משפיע עלינו: בני זוג, משפחה, חברים, זרים, רעיונות, שמועות, רכילות, מזג אויר, טבע וגורמי השמיים. (יסלחו לי אלה שאותם עקב התרדמת שלי פספסתי).
המכונה מושפעת ומגיבה בצורות שונות, לרוב התגובות שלה מאוד לא מאוזנות.
לדוגמה: מזג האוויר אמור להשפיע על המרכז האינסטינקטיבי, כיוון שכל מה שקשור לתחושות שלנו, נשלט ע"י המרכז האינסטינקטיבי.
חם נורא היום והמרכז האינסטינקטיבי חש בחום ובאי נעימות, עד כה הכל נורמלי, המרכז האינסטינקטיבי ינסה למצוא מקום מוצל וקריר כדי להירגע. אך הדברים לא נעצרים כאן, המזג האוויר החם מעצבן אותנו! אנחנו מתעצבנים (רגש שלילי), כי נמאס לנו להזיע בעבודה, כי החום דפק לנו את התכניות להמשך היום. וזה לא נגמר כאן, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו ולדמיין מה היה קורה עם היה קריר יותר היום, אילו דברים אנו היינו יכולים לעשות שכעת בגלל החום אנו מפספסים. כמובן שזו רק ההתחלה ומכאן הכל פתוח, האדם יכול להסתובב עצבני כל אותו יום…
אז אם נתבונן טוב על המקרה, נצליח להבחין בחיכוך שהופעל על המרכז האינסטינקטיבי שלנו, נוצר סבל במרכז האינסטינקטיבי שאמור היה להיפסק ברגע שהחיכוך מופסק או אם החיכוך לא מופסק ואנו לא מוצאים מקום מוצל וקריר הסבל היה אמור להיות רק אינסטינקטיבי. זהו סבל אמתי שהמכונה שלנו חווה, אך מאוד מהר אנו יוצרים סבל דמיוני ומזויף, בכך שמרכזים אחרים נכנסים לפעולה: המרכז הרגשי שמתחיל לייצר רגש שלילי, לרחם על עצמו ועוד. המרכז התנועתי שמתחיל לדמיין מה ואיך היה קורה אם…ועוד. והמרכז השכלי שמתחיל לנתח את כל המצב.
זו היא לרוב עבודה לא נכונה של המרכזים, הנוצרת מהזדהות ופירושה הוא בזבוז ענק של אנרגיה. והכל בגלל גירוי קטן הקשור למזג אויר וחום. תארו לעצמכם מה קורה במשך כל היום כאשר אנו חשופים לאין ספור גירויים מסוגים שונים.
אבל רציתי לדבר על גירויים הנוצרים ע"י גורמי השמיים: הירח, כוכבי הלכת ובמטאורים והמטאוריטים שבדיוק בתקופה זו ממלאים את שמי כדור הארץ.
למה לנו בכלל לדבר על נושאים אלה?
הכל קשור לעבדות שלנו, אם נראה ונבין שאנו עבדים גמורים לאותם השפעות וגירויים אולי נצליח גם להשתחרר מהם ולצאת לחרות. בדרך כלל בני האדם כלל לא מודעים לעבדותם, הם בטוחים שהם בני חורין ואדונים לעצמם, אך זה רק החלום שהם חולמים-השינה. אם נצליח לפקוח את העיניים לרגע או שתיים ולראות את האמת ואת העבדות הטוטלית שלנו, ללא ספק רובנו נרצה להשתחרר מאותה עבדות.
נחזור כעת לגורמי השמיים, הדבר הפשוט ביותר הוא להתבונן בהשפעותיו של הירח! עקב קרבתו (ועקב סיבות אובייקטיביות אחרות) השפעתו עלינו חזקה מאוד. ניתן להבחין בהשפעות אלה במיוחד כאשר הירח הוא מלא או חסר. כיוון שמצבים אלה של הירח חוזרים על עצמם בכל חודש אנו יכולים לוודא טוב יותר את ההתבוננויות שלנו. הדבר המעניין במיוחד היא העובדה שהשפעות אלה חלים לא רק על יחידים אלה על קבוצות גדולות של בני אדם. בהרבה מקרים, הפגנות ענק, מלחמות ועוד, מתרחשות בעקבות השפעתו של הירח.
עוד דבר שמשפיע עלינו הוא המטאורים והמטאוריטים הממלאים את השמיים בתקופת הקיץ והשיא בדרך כלל ב-תשע באב.

מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?

"מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?
פירושו שאין לו תנועות בלתי-תלויות, הן בתוך עצמו והן מחוצה לו. הוא מכונה מונעת על-ידי השפעות חיצוניות ודחיפות חיצוניות. כל תנועותיו, פעולותיו, דיבוריו, רעיונותיו, רגשותיו, מצבי-רוחו ומחשבותיו הם תולדה של השפעות מן החוץ. הוא עצמו אוטומאט בעל מלאי מסוים של זכרונות על נסיונות קודמים ומידת-מה של מרץ שמור."

כך אמר מר' אוספנסקי. אם נבחן את דבריו, נבחין מיד ב'אני'ים שכליים שונים בעד או נגד, או חלק מה'אני'ים בעד וחלק נגד.
אך לאמיתו של דבר, אם נתבונן על עצמנו, אזי במהרה יתברר לנו שהוא צודק לגמרי…אפילו אותה תגובה של המרכז השכלי שלנו על דבריו – בעד ונגד, רק מוכיחה שדבריו נכונים. דבריו הם גירוי/השפעה והתגובה של המרכז השכלי היא תגובה אוטומטית לדבריו. או במילים אחרות – מישהו לחץ על כפתור והפעיל משהו.
אנו אפילו לא בוחנים או בודקים איך נגיב, התגובה היא מכנית/אוטומטית לגמרי וקשורה בידע קודם על הנושא. אם דבריו בצורה זו או אחרת מוכרים או לא יוצרים 'סתירה' ביחס לידע שכבר קיים התגובה תהיה חיובית, אך אם נוצרת 'סתירה' התגובה תהיה שלילית.

עוד שיטה מצוינת לבדוק את דבריו היא פשוט לנסות לשלוט.
על מה ההשפעות או הגירויים החיצוניים יכולים להשפיע?
1. על המרכז המוטורי שלנו: תחושות, חום, קור, נעים לא נעים, דמיון ועוד…
2. על המרכז הרגשי שלנו: רגשות חיוביים ורגשות שליליים…
3. על המרכז השכלי שלנו: תגובה שכלית על רעיון, מחשבות אסוציאטיביות ועוד…

ניתן להתחיל עם הקל ביותר – המרכז השכלי.
האם מישהו ניסה לחשוב בצורה רצונית? שאלה זו מבלבלת, אך לפני שאתם עונים אני ממליץ לכם לנסות תרגיל קטן.
בחרו לכם יום ושעה בעתיד הקרוב ותקבעו מראש שבאותו יום ושעה אתם הולכים לחשוב על נושא מסוים שתבחרו מראש.
יהיה הנושא אשר יהיה, עליכם לנסות לחשוב רק עליו מבלי לסטות כלל לנושאים אחרים שונים או דומים.
נניח שהנושא הוא: "כיצד אני יכול למצוא לעצמי עבודה טובה יותר?" כמובן שתרגיל זה מחייב תשומת לב ויכולת התבוננות עצמית, כדי שנצליח באמת לראות האם אנו חושבים על הנושא או שכבר מזמן סטינו ממנו לדבר מה אחר.
הייתי שמח לשמוע מכם התבוננויות על מה שיקרה לכם ולמחשבות שלכם בזמן התרגיל ורק מאוחר יותר להגיב, אך כיוון שהמציאות מכתיבה התנהלות שונה, אהיה חייב להתייחס למה שיש לצפות מתרגיל זה.
יש להניח שבהתחלה תהיה לכם שליטה מסוימת על המחשבה, כיוון שאם עוד יש לנו שליטה על משהו הרי שמדובר על מרכז שכלי. אך מאוד מהר יהיה ניתן לשים לב שהנושא מחליק הצידה ובמקומו מגיעות מחשבות לא רצוניות אלא מחשבות שהן בעצם התגובה לתרגיל שלנו או לנושא שעליו בחרנו לחשוב.
"איזה יופי אני מצליח לשלוט על המחשבה שלי" או "מיסט דיבר שטויות כרגיל" או "איזה מסכן אני שאני תקועה בעבודה הזו ולא מצליח למצוא משהוא חדש, הבן של דוד לאומת זאת כבר פתח עסק" …….בהתחלה כשנבחין בכך ננסה לחזור ולשלוט במחשבה, אך במהרה נגלה שזה רק הולך ומדרדר, וכעת השליטה תעבור למחשבות אסוציאטיביות – למשל הדוגמה עם העסק של הבן של דוד: "עסק טוב הוא פתח, הוא עושה המון כסף —-אני חייב לקפוץ לסניף הבנק שלי ולהפקיד סכום כסף—-מעניין אם שוב אפול על הפקיד המעצבן——הפעם אני אתלונן עליו——-שמעתי משרה שהוא חולה נפש——איזה מסכנים חולי נפש—–יש לזה טיפול?—–מה שמזכיר לי שהיום אני נפגש עם…..וכך עד בלי קץ. ברור שמתרגיל על חשיבה רצונית בנושא מסוים מאוד מהר הגענו לדבר מה אחר.
כמובן שמדובר על עוד דרך של בזבוז אנרגיה ושינה.

זו הייתה רק דוגמה מאוד קטנה וחלקית הקשורה למרכז השכלי ותנועתי שלנו. אנשים עושים תרגילים הקשורים בהפסקת מחשבות, בעוד שהם לא מסוגלים לחשוב באמת יותר מכמה שניות או דקות. כל מה שקשור למרכזים אחרים, הרי שהמצב שם בהרבה יותר גרוע, כי על המרכז הרגשי והאינסטינקטיבי אנו לא מסוגלים לשלוט בכלל.
המרכז האינסטינקטיבי מתוכנת ופועל בעצמו ללא כל התערבות מצידנו, הוא מושפע כמו כל שאר המרכזים מהשפעות אך אין לנו כל דרך לשלוט עליו בצורה רצונית (יש תרגילים היכולים אחרי הרבה זמן לשלוט על חלקים שונים של המרכז האינסטינקטיבי, אך תרגילים אלה עלולים לגרום לנזק חמור).
המרכז הרגשי נשלט לגמרי מהשפעות חיצוניות, אנו לא מסוגלים לשלוט עליו ועל המהירות שלו (המרכז הרגשי הוא המהיר ביותר), נסו להרגיש טוב או רע ללא כל השפעה חיצונית….
יש כאלה הטוענים שזה אפשרי, אך הם משקרים לעצמם, הם משכנעים את המרכז השכלי שהכל טוב או הכל רע וטוענים שהם מרגישים טוב או רע, אך לאמיתו של דבר אין כל קשר לכך ומדובר בעוד ניסיון לשקר עצמי. המרכז הרגשי מושפע מכל שטות: פספסנו את הרכבת, התכנית האהובה בטלוויזיה לא משודרת היום, מישהו אמר עלי משהו, התייחסו עלי שלא בצדק ועוד ועוד ועוד…

אנרגיה מינית

כיצד המרכזים גוזלים אנרגיה המיועדת למרכז המיני.
ניתן לזהות אנרגיה זו לפי שלהוב מיוחד, להט שלא מתאים לסיטואציה.
המרכז השכלי בהשתמשו באנרגיה של המרכז המיני, לא מסתפק רק בתחומים המעניינים אותו, הוא יוצר תאוריות חדשניות וסובייקטיביות, כותב אנציקלופדיות שלמות, מבקר, נלחם ומתווכח.
המרכז הרגשי מטיף לאמונה עיוורת, מזהיר מפני החטא או מחולל מהפכות, יוצא למלחמות קודש, הורג, משמיד ועוד…
המרכז התנועתי מתאמץ להשיג שיאים הקשורים בתנועה. הוא מעסיק את עצמו בספורט, טיפוס על הרים, היום ניתן לראות זאת היטב בכל מה שקשור בספורט האקסטרים.
המרכז האינסטינקטיבי שוקע בצורה קיצונית בכל הקשור בבריאות ומחלות, או בממון ונוחות פיזית. לפעמים מדובר בכפייתיות למזון ולמין.

כלומר, אותה אנרגיה עדינה המיועדת ליצירת חיים; חיים חיצוניים – ילדים, חיים פנימיים – גוף אסטרלי, נגזלת ומבוזבזת על ידי מרכזים אחרים על עבודה חסרת ערך.
כך נוצר מצב בו המרכז המיני נשאר ללא אנרגיה המתאימה לו, הוא נאלץ להשתמש באנרגיה גסה יותר שלא מתאימה לצרכיו וחדל למלא באורגניזם את התפקיד שהיה יכול למלא.

מרכזים ו'אני'ים

במצבינו אין אנו מסוגלים לראות מעבר למרכז השכלי.
אנו מבחינים ב'אני'ים של המרכז השכלי, אך אלה הם 'אני'ים, שברובם נוצרים מגירוייהם של המרכזים האחרים.
המרכז הרגשי מבטא רגש המשפיע על המרכז השכלי לחשוב ולומר דבר מה…
אנו חווים אי שקט או אי נחת במרכז התנועתי והמרכז השכלי מיד ממציא סיבה "הגיונית" על מה שאנו חווים ואת הסיבה לכך.
כדי ללמוד את המכונה, עלינו לראות את הדברים כפי שהם, במקום להזדהות עם הניתוחים המסורבלים, הדמיוניים והלא נכונים של המרכז השכלי.

מה הוא רושם גבוה?

כפי שיין משובח מעורר כמה חושים במקביל, כך גם הרושם הגבוה!
ככל שהרושם יהיה גבוה יותר, כך הוא ישפיע על יותר מרכזים ועל הקומות העליונות יותר של אותם מרכזים.

התבוננות

טיילתי בחברת קבוצה גדולה של אנשים, הכרתי את כולם ולכולנו היינו תלמידים.
בשלב מסוים, מצאתי את עצמי מנהל שיחה עם אחת התלמידות.
דיברתי על כך שהמרכז התנועתי שלי נהנה לצאת מהמשרד וסוף סוף לעשות קצת פעילות תנועתית.
התקדמנו אל המקום בו הוחלט לעצור למנוחה. התלמידה הסכימה איתי ועם דברי, וכשעמדנו למצוא לעצמנו מקום מוצל לנוח, היא שאלה אותי: "אם אתה כה נהנה מההליכה הזו בטבע, למה שלא תמשיך בעצמך קדימה?"
"למה לא באמת?" שאלתי, הודיתי לה על הרעיון והתחלתי להתקדם לבדי קדימה.
בערך לאחר 200 מטר התחלתי לאבד את ההנאה שבהליכה ובטבע שסביבי, התחלתי לחוש במרכז האינסטינקטיבי שלי שהחל להתלונן על כך שהוא עייף מזיע וצמא, והמרכז התנועתי אף השתעמם מההליכה.
באותו רגע הבנתי ששיקרתי לעצמי, או שפשוט דמיינתי; מי שנהנה מכל הטיול היה המרכז הרגשי, וכעת כשנותרתי לבד ללא בני אדם סביבי, המרכז הרגשי נעלם ואיתו האנרגיה המיוחדת שלו וההנאה שלי בטיול.
חזרתי על עקבותיי, חזרה למקום בו חברי העבירו את זמנם במנוחה, והמרכז הרגשי הופיע שוב.

Connections between centers

A man's sleep is nothing else than interrupted connections between centers. A man's centers never sleep. Since associations are their life, their movement, they never cease, they never stop. A stoppage of associations means death. The movement of associations never stops for an instant in any center, they flow on even in the deepest sleep.
If a man in a waking state sees, hears, senses his thoughts, in half-sleep he also sees, hears, senses his thoughts and he calls this state sleep. Even when he thinks that he absolutely ceases to see or hear, which he also calls sleep, associations go on. The only difference is in the strength of connections between one center and another.
Memory, attention, observation is nothing more than observation of one center by another, or one center listening another…

G.I.GURDJIEFF

הבנה וקו עבודה שני

ההבנות שלנו יכולות להיות ברמות שונות. עומק ההבנה קשור ביחס ישיר לידע ולהוויה שלנו.
אך ישנה עוד דרך שבעזרתה יכולים אנו להעמיק את ההבנות שלנו.

קו עבודה שני, הוא קו הקשור בעבודה משותפת של התלמידים, הוא יכול לתרום בצורות רבות לתלמיד: מאמצים משותפים, ראיית המכניות שלנו בעזרת המכניות של האחר, תצלום (שיקוף), התבוננות בפעילות המרכזים שבמצבים אחרים לא פעילים או פעילים פחות, והדבר הפשוט ביותר, הניסיון להסביר לאחר את ההבנות שלי.
רק לאחר שהעלתי התבוננויות והבנות שלי מעל פני השטח וחלקתי אותם עם תלמידים אחרים, התבהרו אותם התבוננויות והבנות אף העמיקו יותר.

תפקודיהם של המרכזים הגבוהים

"לגבי עניין זה קיימות שלוש תיאוריות שונות. תיאוריה אחת אומרת שהם מתפקדים ושלא היינו מסוגלים לחיות בלא תיפקודם של המרכזים הגבוהים, אלא שהם אינם קשורים למרכזים הרגילים בשל ההבדל העצום במהירות הפעולה; לכן יש צורך לחסל את התיפקודים הלא נכונים במרכזים הרגילים, ולהביאם לפעול במהירות הגבוהה ביותר האפשרית להם, ודבר זה יכול לקרות רק כאשר נעבור לרמה אחרת של תודעה.
ההסבר השני הוא, שהמרכזים הגבוהים הינם חבויים; הם מפותחים במלואם, אבל הם אינם פועלים כפי שהיו צריכים לפעול. התיאוריה השלישית טוענת שהמרכזים הגבוהים אינם עובדים משום שאין דלק לפעולתם; וכי את המימנים העשויים לשמש להם כדלק לא ניתן לייצר אלא במצב אחר של תודעה.
המרכזים הגבוהים שרויים במצב של תרדמה, אך כאשר נייצר למענם מספיק חומר, הם יתעוררו.
כל ההסברים הללו נכונים, וכולם מסתכמים באותו דבר עצמו. עלינו להפוך למודעים ולשלוט בנרכזינו הנמוכים כדי להביאם למצבם הטוב ביותר האפשרי. או אז לא יהיה כל קושי ליצור קשר עם המרכזים הגבוהים, שכן אפילו במצבנו הנוכחי יש לנו לעיתים רחוקות מאוד, לעיתים נדירות מאוד, ניצוצים של מצבים יותר גבוהים…"

הדרך הרביעית/פ.ד. אוספנסקי

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )