אופטימיות

יש צורך בראיה ברורה והבנה של המצב בוא אנו שרויים.
וביחד עם זאת עלינו לזכור שהמודעות והערות בהישג יד.
רוברט ברטון אמר: "המרכזים הגבוהים הם תמיד די קרובים."

תפקודיהם של המרכזים הגבוהים

"לגבי עניין זה קיימות שלוש תיאוריות שונות. תיאוריה אחת אומרת שהם מתפקדים ושלא היינו מסוגלים לחיות בלא תיפקודם של המרכזים הגבוהים, אלא שהם אינם קשורים למרכזים הרגילים בשל ההבדל העצום במהירות הפעולה; לכן יש צורך לחסל את התיפקודים הלא נכונים במרכזים הרגילים, ולהביאם לפעול במהירות הגבוהה ביותר האפשרית להם, ודבר זה יכול לקרות רק כאשר נעבור לרמה אחרת של תודעה.
ההסבר השני הוא, שהמרכזים הגבוהים הינם חבויים; הם מפותחים במלואם, אבל הם אינם פועלים כפי שהיו צריכים לפעול. התיאוריה השלישית טוענת שהמרכזים הגבוהים אינם עובדים משום שאין דלק לפעולתם; וכי את המימנים העשויים לשמש להם כדלק לא ניתן לייצר אלא במצב אחר של תודעה.
המרכזים הגבוהים שרויים במצב של תרדמה, אך כאשר נייצר למענם מספיק חומר, הם יתעוררו.
כל ההסברים הללו נכונים, וכולם מסתכמים באותו דבר עצמו. עלינו להפוך למודעים ולשלוט בנרכזינו הנמוכים כדי להביאם למצבם הטוב ביותר האפשרי. או אז לא יהיה כל קושי ליצור קשר עם המרכזים הגבוהים, שכן אפילו במצבנו הנוכחי יש לנו לעיתים רחוקות מאוד, לעיתים נדירות מאוד, ניצוצים של מצבים יותר גבוהים…"

הדרך הרביעית/פ.ד. אוספנסקי

אנרגיה

האדם יכול להבין ולקלוט אנרגיות או חומרים הקיימים בעולם החיצוני,
רק אם יש לאותו אדם מימנים מקבילים.
לכן כדי להיפתח לקליטת השפעות גבוהות יותר, צריך האדם לייצר בתוך עצמו כמות מספקת
של מימנים מקבילים כדי להמריץ לפעולה את המרכזים הגבוהים.

האדם משול לבית ללא בעל-בית וללא ממונה

‮"‬אחת התורות משווה את האדם לבית שיש בו המוני משרתים‮, ‬אך אין בו בעל-בית ואין בו ממונה‮. ‬המשרתים שכחו כולם את חובותיהם‮; ‬איש מהם אינו‮ ‬רוצה לעשות את המוטל עליו‮; ‬כל אחד מנסה להיות בעל-בית‮, ‬ולו גם לרגע‮; ‬באי-סדר כזה מאיימת על הבית סכנה חמורה‮. ‬הסיכוי היחיד להצלה הוא‮ ‬בכך שקבוצה מן המשרתים הנבונים תתכנס ותבחר בממונה זמני‮, ‬כלומר‮, ‬בממלא מקום לממונה‮. ‬אז יוכל ממלא המקום הזה להורות לשאר המשרתים את‮ ‬מקומם ולהביא לכך שכל אחד מהם יעשה את עבודתו שלו‮: ‬הטבח במטבח‮, ‬העגלון באורוות‮, ‬הגנן בגינה‮, ‬וכן הלאה‮. ‬כך אפשר יהיה להכין את ה'בית‮' ‬לבואו של הממונה האמיתי‮, ‬שיכין אותו לקראת בואו של בעל הבית‮.‬

פ.ד‮. ‬אוספנסקי
חיפוש אחר המופלא

אמנות כמזון

באחד ההודעות שלי הזכרתי כבר שאנו ניזונים משלושה סוגי מזונות.
המזון הראשון הוא המזון הרגיל שאנו מכירים.
המזון השני הוא האויר שאנו נושמים.
והמזון השלישי הוא הרשמים הנקלטים על ידינו.
רשמים יכולים להיות כל גירוי חיצוני או פנימי הנקלט ע"י המרכזים שלנו.
רשמים אלה יכולים להיות מזון למרכז האינסטינקטיבי, תנועתי, שכלי ורגשי.
במילים אחרות ובכלליות, כל סוגי המזון הם בעצם אנרגיה, או דלק המניע את המרכזים שלנו.
אז נתמקד במזון מהסוג השלישי.

כדי להיות ברור יותר אני אדבר על סוג מאוד מסוים של רשמים – מוסיקה.
כפי שחילקנו בעבר את האנושות לכמה קטגוריות – אדם: 1,2,3 ועוד, כך אפשר גם לחלק את סוגי המוסיקה, ע"י הבחנה על איזה מרכז אותה מוסיקה משפיעה.
לדוגמה: מוסיקה בסיסית הנהוגה בשבטים "פרימיטיביים" משפיעה ישירות על המרכז האינסטינקטיבי והתנועתי.
גם סוגים מסוימים של "מטאל" ו"דום" משפיעים על המרכז האינסטינקטיבי תנועתי.
מוסיקת "דנס" ו"האוס" משפיעות על המרכז התנועתי במיוחד.
"פופ" "רוק" ו"בלוז" משפיעים על המרכז התנועתי, וחלק על החלקים הנמוכים של המרכז הרגשי.
מוסיקה קלאסית יכולה להשפיעה על המרכז התנועתי והשכלי, אך בחלקה גם על החלקים הגבוהים של המרכז הרגשי.
ג'ז בעיקר משפיע על החלק השכלי של המרכז התנועתי ולפעמים גם על המרכז השכלי עצמו.
באותה השיטה אנו יכולים להגדיר כל רושם ולדעת על איזה מרכז הוא משפיע.
אבל מה שמעניין אותי במיוחד, הוא: מה משפיע על המרכז הרגשי שלנו, ובמיוחד על הקומה העליונה שלו.
החלק השכלי של המרכז הרגשי, שמעתה אכנה אותו "מלך רגשי"! ולמה דווקא החלק הזה?
מתברר (וכל אחד יכול ע"י התבוננות לוודא את זה) שבחלק הזה נמצא המצפון שלנו.
להבדיל ממוסר שנרכש ע"י חינוך חיקוי ושתלטנות נשית, המצפון הוא המצפן הפנימי והאישי שלנו.
למזלנו, זהו אחד הכלים שנמצא בכולנו ובידינו להיעזר בו בדרכנו להתעוררות.
זהו כלי, שאם נצליח לשמוע לו, יוכל לכוון אותנו אל המקום האמתי, וידע לזהות את הזיוף והשינה.
לצערנו, בדרך כלל החלק הזה נרמס שוב ושוב במהלך חיינו, וכשאנו מגיעים לגיל בגרות, או שהוא כה חלש שאין אנו יודעים על קיומו, ומחליפים אותו עם המוסר, או שהוא מת לגמרי.
ניתן לחזק ולגלות את המצפון ע"י פיתוח של המלך הרגשי!
איך ניתן לפתח את המלך הרגשי?
לפני שניגש לנקודה זו, עלינו להבין שחלק זה של המרכז הרגשי שלנו, מכני כמו כל שאר החלקים האחרים, אך אנו יכולים ליצור בעזרתו פתח אל המרכזים הגבוהים והמודעות!
כדי להבין טוב יותר את מה שאני עומד לומר, עלינו להבין את רעיון האלכימיה, אשר מחלק את הרשמים (המזון מהסוג השלישי) לשלוש קטגוריות: אלכימית ברונזה, אלכימית כסף ואלכימית זהב. ובקיצור מה שהרעיון הזה אומר הוא: שרשמים אלו יכולים להיות עדינים יותר וגסים יותר. יש עוד הרבה מה לומר על רעיון האלכימיה אך כרגע זה מיותר.
כדי לפתח את המלך הרגשי עלינו להיחשף לרשמים עדינים במיוחד, זה הוא מזונו של המלך רגשי, וזו הסיבה שהוא נשאר לא מפותח, כיוון שרוב חיינו אנו נחשפים לרשמים גסים בלבד. אם כך, רשמים עדינים או גבוהים יכולים להשפיע ולעורר את המלך הרגשי שלנו.
ניתן להיחשף לאותם רשמים גבוהים, ע"י חשיפה לאומנות, לטבע, לבני אדם (אם יש באפשרותנו לא להביע רגשות שליליים) ועוד…
לא מדובר על אומנות מודרנית, כי היא ברובה אלכימיה ברונזה, מדובר על אומנות מאלכימיה זהב!
יש הרבה דוגמאות לאומנות מסוג זה, אך רק לדוגמה: מוסיקה קלאסית – באך, ויולדי ועוד, ציוריו של לאונרדו דאוינצ'י, ספרות כמו: האודיסיה של הומרוס, דון קיחוטה של סרונטס, גיטה ועוד…
כל אלה ועוד הרבה; אי הבעת רגשות שליליים, לבוש מסוים (וזה במיוחד ללוסט) יכולים לחזק את המלך הרגשי שלנו.
כאשר נצליח לחזק את המלך הרגשי, הוא יהיה היחיד שיכול להתמודד עם המלך האינסטינקטיבי, אשר שולט על האנרגיה בגוף שלנו, ואין לו כל קשר או סיבה לנסות להתעורר, ההפך הוא הנכון, כדי להתעורר זקוקים אנו לאנרגיה שהמלך האינסטינקטיבי אוגר ושומר עליה בקנאות, כמו דרקון על הר זהב, מבחינתו כל מי שמנסה להשתמש באנרגיה זו הוא אויב.
יש עוד מה לומר על אומנות ובמיוחד על אומנות גבוהה או מודעת, אך זה מתחיל להיות ארוך מידי, אז בפעם הבאה.

חלוקה של מרכזים ובני אדם

אם נקפיד בהתבוננותנו על המכונה שלנו, במהרה ניתן יהיה להבחין שכל אחד מהמרכזים האנרגטיים שלנו מתחלק ל-שנים: חיובי ושלילי.
לדוגמה: המרכז השכלי רואה הכל ככן או לא, חיוב או שלילה, נכון או לא נכון.
המרכז הרגשי – רגשות חיוביים או רגשות שליליים.
המרכז האינסטינקטיבי- תחושות נעימות או תחושות לא נעימות.
המרכז התנועתי – תנועה או חוסר תנועה.
אך זו לא החלוקה היחידה, מלבד החלוקה לשני חלקים, החיובי והשלילי, כל אחד מארבעת המרכזים מחולק לשלושה חלקים.
המכני, הרגשי והשכלי. כדי לראות חלקים אלה נדרשת מאתנו התבוננות יותר מעמיקה ומדייקת.
אנו יכולים להבחין ש'אני'ים שונים שייכים לחלקים שונים של המרכזים.
למשל החלק המכני של המרכז השכלי, הוא מין בנק של ידע, ידע נכון וידע לא נכון. הוא לא חושב או מסיק מסקנות, כאשר הוא נפגש בידע חדש. הוא מגיב מכנית ב-כן נכון או לא נכון. הוא יודע לספור רק עד שתיים, הוא מחלק הכל בשתיים – שחור או לבן.
החלק הרגשי של המרכז השכלי שלנו, מורכב מהתרגשויות שכליות. כלומר תשוקות לדעת ולהבין. שביעות רצון מידיעה או חוסר שביעות רצון מאי ידיעה.
החלק השכלי של המרכז השכלי, לא פעיל אצל רוב בני האדם, זהו החלק שמסוגל באמת לחשוב, להסיק מסקנות, ליצור, להמציא ולגלות. הוא מסוגל להשוות בין שני אמיתות ולהסיק את המסקנות המתבקשות. פעולה שלו דורשת מאמץ.
כך מחולקים גם המרכזים האחרים – הרגשי, התנועתי והאינסטינקטיבי.
ע"י התבוננות ניתן להבחין בעוד דבר חשוב, מרכז כובד שלנו! זאת אומרת שכל אחד מאיתנו פועל יותר דרך מרכז מסוים;
וכך יכולים אנו לחלק את האנושות חלוקה גסה אך מועילה ל- שלוש קבוצות: בני אדם אינסטינקטיביים, תנועתיים, רגשיים ושכליים.

או אדם מס 1 = אינסטינקטיבי ותנועתי.
אדם מס' 2 = רגשי.
אדם מס'3 = שכלי.

ברצוני להרחיב טיפה את רעיון החלוקה של האנושות.
אך חייב אני להוסיף ולומר שהחלוקה המלאה היא חלוקה ל – 7 קטגוריות של בני אדם:
בני אדם מס' 1,2,3 הם בני אדם ישנים – לא מודעים, מבחינת השיטה (הדרך הרביעית) הם באותה הרמה.
הם נולדים אדם מס' 1 או אדם מס' 2 או 3, וכך הם מתים, ללא התפתחות.

אדם מס' 1 – הוא אדם שמרכז כובד שלו הוא במרכז האינסטינקטיבי או תנועתי;
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז האינסטינקטיבי או התנועתי, כל עולמו סובב סביב תפקודים
אינסטינקטיביים ותנועתיים: כל מה שקשור ב- בריאות, אוכל, נוחות, ספורט, ממון ועוד… יהיה תמיד במרכז חייו.
המרכז השכלי והרגשי, אצל אדם מס' 1 דומיננטיים פחות.

אדם מס' 2 – הוא אדם שמרכז הכובד שלו הוא במרכז הרגשי.
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז הרגשי. כל עולמו הוא רגשות, אנשים, יחסים בינו לבין הסביבה, אהבות ושנאות ועוד…
המרכז השכלי האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 2.

אדם מס' 3 – זהוא האדם השכלי, מרכז הכובד שלו הוא במרכז השכלי.
זאת אומרת שהוא פועל מהמרכז השכלי, עולמו יהיה קשור לשכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה, נכון או לא נכון ועוד……
המרכז הרגשי, האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 3.

כעת נדבר קצת על אדם מס' 4.
אדם מס' 4 לא נולד כך! הוא נבדל מאדם מס' 1,2,3 בכך, שהוא מכיר את עצמו
הוא מבין את עצמו בעזרת התבוננות ועבודה על עצמו. הוא מנסה להיות מודע.
הרעיון של התפתחותו כבר נעשה בשבילו חשוב מכל העניינים האחרים.
באפשרותם של אדם מס' ,1,2,3 להפוך לאדם מס' 4, בעזרת העבודה על עצמו.

אדם מס' 5.
זהוא אדם שכבר רכש אחדות ותודעת-עצמו.
כבר פועל בו אחד מהמרכזים הגבוהים.

אדם מס' 6 ו – 7.
כאן כבר מדובר על תודעה אובייקטיבית, שני המרכזים הגבוהים פועלים.
אדם מס' 7 הוא אדם שיש לו "אני" קבוע ורצון חופשי. הוא הגיע לכל מה שהאדם יכול להגיע אליו.
הוא אינו עלול לאבד את מה שרכש.

אז כולנו נולדים אדם מס' 1,2,3!
אך יש באפשרותנו להתעורר ולהתפתח… אדם אשר הבין זאת והחל במאמצים ובעבודה על עצמו,
אדם שהבין שהוא ישן, והבין שמצבו לא ישתנה מעצמו, והוא רוצה להתעורר, ניתן לקרוא לו אדם מס' 4.

אדם מס' 5 כמו שנאמר כבר הוא אדם מודע לעצמו – אדם מס' 4 שהצליח להתפתח ולהגיע למודעות.
אך זה לא הסוף, יש בידינו להמשיך ולהתפתח, לרמות של אדם מס' 6 ו-7.
יותר מכך, אדם אשר הגיע לרמה של אדם 5 והתפתחותו נעצרה מסיבה כלשהי, עלול הוא לאבד את מודעתו ולחזור למצבו הראשוני כאדם מס' 1,2,3.

זכירה עצמית

* ‮'‬זעזוע‮' ‬נוצר מ'זכירת עצמנו‮'‬
כשאני צופה במשהו‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי אל מה שאני צופה בו‮ – ‬קו בעל ראש חץ אחד‮.
בנסותי בו בזמן לזכור את עצמי‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי גם כלפי הדבר הנצפה וגם כלפי עצמי‮. ‬ראש חץ שני מופיע על הקו‮.

פטר אוספנסקי

* זכירת עצמנו היא הניסיון להיות ערים לעצמינו. ההסתכלות בעצמנו מכוונת תמיד אל תיפקוד מוגדר כלשהו: או שאתה צופה במחשבותיך, או בתנועותיך, או ברגשותיך, או בתחושתיך. להסתכלות חייב להיות נושא מוגדר אשר בו צופה האדם אצל עצמו.

מאידך, זכירת עצמנו איננה מחלקת אותנו, עלינו לזכור את השלם; אין זו אלא הרגשה של 'אני', הרגשת עצמיותנו שלנו. שתיהן עשויות לבוא יחדיו, בפרט בשלבים מאוחרים יותר, ואז נהיה מסוגלים לעשות את שתיהן כאחד – לצפות בדבר מוגדר, או לזהות גילויים בתוכנו, ובו בזמן לזכור את עצמנו; אבל בהתחלה שני הדברים הינם שונים.
אנו פותחים בהסתכלות בעצמנו – זאת היא הדרך הנורמלית – ובאמצעות ההסתכלות בעצמנו מתברר לנו כי אין אנו זוכרים את עצמנו.
לכשניווכח בזאת וכן בעובדה כי אך ורק ברגעים נדירים ביותר אנחנו זוכרים את עצמנו, או אז, אם דעתנו אינה משוחדת בעליל, נהיה מסוגלים להבין כי אפשר להאריך את משך הרגעים הללו של זכירת עצמנו.

* זכירה עצמית פירושה שהאדם מודע גם לעצמו וגם למה שהוא צופה בו. אם אתם צופים באובייקט בלי להיות מודעים לעצמכם, אזי הינכם במצב של מוקסמות, שהוא אחד המחסומים האחרונים בין שינה למרכזים גבוהים.

רוברט ארל ברטון

* זכירה עצמית אמיתית היא לא במרכזים, היא מעל למרכזים.

פטר אוספנסקי

* זכירה עצמית היא הגמול של עצמה. היא תהליך בן אלמוות שאינו מכריז על עצמו, ואינו מסעיר. בכל פעם שאתם זוכרים את עצמכם, אתם יוצרים הבזק של נצח שלא ימות. אנו נוהגים בטפשות כשאנו מעריכים את המוחשי על-פני הבלתי-נתפס. זכירה עצמית חייבת להמשיך ולהופיע ללא הרף לאורך חייכם. מה פירוש המונח זכירה עצמית? פירושו הוא שהעצמי הרדום שלכם זוכר להיות ער.

רוברט ברטון

* די לו לאדם שישים לב למה שלפניו, כלומר להווה.

דנטה אליגיירי

* כשאתה אוכל, הולך, או בדרכך, הייה היכן שאתה, אחרת תחמיץ את רוב חייך.

בודהא

* זכירה עצמית היא ההתחלה והמרכז של השיטה והדבר החשוב ביותר להבנה. לא תוכלו להסביר אותה כפעולה שכלית או כרעיון שכלי. עליכם להתחיל וללמוד מה פירושה של זכירה עצמית באופן שכלי, אולם במציאות היא אינה שכלית מכיוון שהיא רגע של רצון.

פטר אוספנסקי

* אם האדם אינו מבוסס בהווה, אזי הוא אינו באף מקום ודבר אינו אפשרי. ברגע הנוכחי הזה, כשהוא זוכר את עצמו, האדם יכול ליצור קשר עם מקום מחוץ לזמן. עלינו לסחוט מכל רגע את כל תוכנו.

רודני קולין

* אם מצאת את האהוב, מדוע אתה מאבד אותו שוב ושוב? עזוב את הדמיון ועמוד איתן במה שאתה.

כביר

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )