לקח

אני לא זוכר האם פרסמתי כבר פוסט בנושא, אך המקרה עליו אני כותב, שב לאחרונה וטיפס ממעמקי הזיכרון אל תודעתי הפצועה, העייפה והעצלנית.

במחשה שניה, אני מניח שאוכל לקטלג את המקרה לאותם רגעים ספורים, אשר הענקתי להם כבר לפני מספר שנים את הכינוי ״רגעים זכורים היטב״.
מהסיבה שאותם רגעים, גם כאשר תודעתי לא מאירה עליהם כל תשומת לב, והם נמצאים אי שם בחשכה, ובכל זאת זוהרים באור מיוחד, ואני יכול לשלוף אותם בכל עת ולהתבונן בהם כאילו התרחשו רק לפני רגע, ואף פרט בהם, אפילו לא הקטן ביותר לא מכהה או משנה את צורתו או נשכח… לקרוא עוד…

האדם הערמומי

אדם המצליח ליישם פרקטית את עבודתו הרוחנית, הוא אדם ערמומי.
כאשר אני אומר פרקטי, איני מתכוון למעשי מבחינת תרגול כזה או אחר, אלא ניצול של כל דבר ודבר בחיינו, כל סיטואציה בחיינו ליצירת מצבי תודעה גבוהים יותר.

פרקטיות אף פעם לא סטטית, ברגע אחד להיות פרקטי פירושו מאמץ מסוים, וברגע אחר פירושו מאמץ אחר ושונה לגמרי.

ואכן החיים שלנו מספקים מספיק חומר, בו נוכל להשתמש לעבודה פרקטית.
החיים מספקים את החומר,
השיטה מספקת את הכלים,
והאדם אמור לספק את המאמצים.

אנרגיה

ציינתי כמה פעמים שהמרכז האינסטינקטיבי אחראי על האנרגיה – הדלק הדרוש למכונה לקיום יום יומי ויותר מכך.
מדובר בחלק מאוד ספציפי במרכז האינסטינקטיבי.
אותו חלק אוגר אנרגיה ומשתמש בה או מתחלק בה עם המרכזים האחרים לפי ראות עיניו.
כמובן שבמצבו הרגיל והלא מאוזן של האדם קיימת מלחמה מתמדת על אנרגיה זו בין המרכזים.
כאשר מנסה האדם לעבוד על עצמו, המאמצים ומצבי תודעה גבוהים יותר מצריכים חלק מאותה אנרגיה. כמובן שלא ניתן להגיע למצב תודעה גבוה יותר בעזרת אותה אנרגיה גסה, אך יש בידינו האפשרות לעדן אותה.
אותו חלק האחראי על האנרגיה כלל לא מבין ולא מסכים לתרום אנרגיה למטרות הקשורות להתעוררות. מבחינתו זה בזבוז של אנרגיה יקרה במיוחד.
כל ניסיון לגזול או לגנוב ממנו אנרגיה יגמר בכישלון. ישנו רק חלק אחד במרכז הרגשי היכול להתמודד עמו ולהצליח.
הבעיה שאותו חלק כלל לא מפותח, הוא חלש מאוד ובמצבו הנוכחי לא יכול להתמודד עם הדרקון השומר על עוצר הזהב שלו.

חציית ים סוף מסמלת בדיוק את הרעיון הזה.
המצרים מסמלים את אותו חלק אינסטינקטיבי, עצמתי שבידיו אף אפשרויות וכוחות מיסטיים. ושיטות רבות המתיימרות להיות רוחניות, עסוקות רק בחיזוקו של החלק הזה.
הים/המים מסמל את המרכז הרגשי הבלעה את המרכז האינסטינקטיבי, ועם ישראל מייצג את האנרגיה שהולכת לעבור טרנספורמציה ולהתעדן.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

חשבון חיצוני

אם חשבון פנימי הוא חשיבה, התנהגות ופעולה מתוך הזדהות: צריך לנהוג, להרגיש ולחשוב כך, כיון שכך מקובל, כיון שלא נעים לי אחרת, כיון שמה יחשבו עלי אחרים, כיון שאני נוהג לפי ה'עקרונת שלי', ועוד. כמובן שמדובר גם בצורה אקטיבית וגם בצורה פסיבית של הדברים: אני צריך לנהוג כך כי, או אני לא צריך לנהוג כך כי.
החשבון החיצוני הוא חשיבה, התנהגות ופעולה שלא מהזדהות! לא כל פעולה ללא הזדהות הוא חשבון חיצוני, כאן מדובר עשית חשבון לחיצוני: לעזור ולהבין אחר, שלא מתוך הזדהות.
חשבון חיצוני, מחייב אותנו במצב תודעה גבוה יותר.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

התעוררות

לאישיות המזוייפת קשה לקבל, שהדבר היחיד המשתנה בהתעוררות הוא ההתעוררות עצמה. בדיוק כפי שאנו מתעוררים בבוקר וחודרים למצב תודעה שני ויכולים להבדיל בין חלום שחלמנו בלילה לבין ה'מציאות', כך גם בחדירה למצב תודעה שלישי, רק שכעת החלומות הם ההזדהויות, הדמיון, הדעות והשקרים, שאותם אנו מכנים 'אני'.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

מורה על ארבע

שמתי לב, שבמהלך טיולי עם כלבי, ה'אני'ים שלי מאוד משפיעים על התנהגותו, במיוחד 'אני'ים אינסטינקטיביים: כאשר המרכז האינסטינקטיבי שלי, חש בטוח, גם הכלב מתנהג בצורה בטוחה ורגילה. גם במקרים שהוא עצמו חש ב'סכנה', זה עובר אחרי כמה צעדים, לאחר שהתרחקנו מ'הסכנה' (כלב או דבר מה אחר מעיים).
לאומת זאת כאשר הוא מושפע מ'אני'ים אינסטינקטיביים שלי, התנהגותו נעשית מאוד מוזרה ולא שקטה. ההבנה שהכלב שלי מכיר ורואה את המרכז האינסטינקטיבי שלי טוב יותר ממני הייתה משעשעת.
התחלתי להתבונן בתופעה זו, והדבר דרש ממני ערנות והתבוננות, ולאחר מכן אף מאמצים כפולים של הניסיון להישאר במצב מודעות גבוה יותר במהלך הטיולים, ושליטה על 'אני'ים כאלה ואחרים הנובעים מתכונות שלי.
שמתי לב למשל שכאשר אני עובר ליד חבורה של אנשים, המרכז האינסטינקטיבי חש חשוף ופגיע; המרכז האינסטינקטיבי מאוד טריטוריאלי, וכאשר אנשים זרים חודרים למרחב שלו הוא מיד נזעק וחש בסכנה. אפילו כאשר מישהו מביט בנו זמן מה, המרכז האינסטינקטיבי מיד חש בכך וחש מאיזה כיוון מביטים בנו ומיד מחזיר מבט.
כך בעידודו ועזרתו של כלבי, הטיולים איתו נהפכו לעוד מאמצים להתבונן ולזכור את עצמי.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

עבודה עצמית או הזיות?

ישנו חלק במכונה שלי הרוצה כל הזמן לעשות משהו כדי לקדם מצבי תודעה גבוהים יותר. חלק זה שונה מחלקים אחרים המעוניינים בפעילות אחרת או בחוסר פעילות, ובכל זאת הינו מכני. אני נמנע לתת לו לעשות כרצונו כיוון שכעת, כאשר אני לבד ללא חברים לעבודה, בית ספר וללא מורה היכולים לעזור לי, כל כך קל להזדהות עמו ולשקוע לתוך חלום על מאמצים והזיות על עבודה עצמית…

אתם יכולים להגיב על הודעה זו גם בפורום

4 מצבי תודעה

ניתן לחלק רמות תודעה ל-4 קטגוריות.
מצב תודעה ראשון הוא השינה, מצב תודעה שני הוא מה שאנו מכנים 'ערות': כאשר אנו פעילים, מדברים, מקשיבים, כותבים, קוראים, מתקשרים ועוד…
מצב תודעה שלישי הוא מצב של מודעות עצמית, רוב בני האדם מחשיבים את עצמם כבעלי מצב זה. אך לאמתו של דבר האנושות מתקיימת בשני מצבי תודעה ראשונים – שינה ו'ערות'-יחסית ורק מאמצים רבים של התבוננות על עצמינו יבהירו לנו שאנו כלל לא מודעים לעצמנו.
הפוטנצייל שלנו באופן טבעי הוא מצב תודעה שלישי, אך ישנו עוד מצב תודעה גבוה יותר – מצב תודעה רביעי, אשר במצבנו הנוכחי נעול וסגור בפנינו לגמרי.
מדובר במודעות אובייקטיבית, אליה ניתן להגיע רק לאחר שנגיע למודעות עצמית.
ניתן לומר שהאדם חיי בבית גדול ומרווח, מלא בחדרים וריהוט יפה, אך האדם נמצא רק במרתף ובמטבח, ואינו יכול לצאת מהם. אם מישהו יומר לאותו אדם שישנם מדרגות המובילות לקומות עליונות ולחדרים נוספים, הוא לא יאמין ויצחק באומרו שאלה רק דיברי הבל ואגדות ילדים.

מצבי תודעה הם מצבים משתנים ולעולם לא קבועים, ישנם הרבה רמות בכל מצב תודעה, והאדם עובר מרמה לרמה או ממצב שני לשלישי ובחזרה. האדם יכול לחוות ניצוץ של מצב תודעה שלישי, אך מצב זה יכול להתקיים רק במקרה, כאשר זעזוע מיקרי מעיר אותו לרגע ומקפיץ אותו לשנייה מעלה למצב שלישי.
גם אם מגיע האדם למצב שלישי במקרה או עקב עבודה עצמית, אין זה אומר שהוא יישאר שם; נהוג לחשוב שאדם שמגיע למודעות עצמית יישאר במצב זה לנצח. זו הסיבה לשאלות טיפשיות כמו – "האם אתה מודע?"
דוגמה מצוינת למה שקורה ניתן למצוא בספרו של לואיס קרול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". הגיבורה-אליס עוברת שינויים ממש מתחילת הספר, היא גדלה וקטנה וכאשר הזחל שואל אותה, "מי את?" אליס לא ממש יודעת לענות…

"מי את שאל הזחל.

זו לא היתה פתיחה מעודדת לשיחה, אליס השיבה,
בביישנות-מה, "א – אני בקושי יודעת, אדוני,
ברגע זה – לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר,
אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז."
המאמצים של האדם שעובד על עצמו בצורה אמתית יהיו תמיד קשורים בניסיון להגיע למצב תודעה 3/4 והניסיון להישאר במצב זה זמן רב ככל שיוכל.

בית חרושת

רשמתי בהודעה אחרת, שאין בידינו מספיק אנרגיה כדי להתעורר ולהשאר ערים לזמן ממושך.
אנו מוגבלים על ידי כמות האנרגיה שמייצר האורגניזם/מכונה שלנו.
כל מרכז שלנו ניזון מאנרגיה שונה – גסה או עדינה יותר.
לכל מחשבה, הרגשה, פעולה, דרושה אנרגיה שמתאימה לה.
כך גם לגבי זכירת עצמנו או התעוררות.
אנו יכולים להתעורר רק אם יש בידיינו את האנרגיה המתאימה לכך.

למזלנו הגדול כל אדם (חוץ מהיוצאים מהכלל) מצוייד במספיק אנרגיה כדי להתחיל בעבודה על עצמו.

רוב האנרגיה מתבזבזת בעיקר על:
רגשות לא נחוצים, רגשות לא נעימים, מצבי רוח רעים, עצבנות, רוגז, דימיון וציפיה לכל מיני דברים נעימים או בלתי נעימים, חלומות בהקיץ, מתח בשרירים, פיטפוט תמידי, הזדהות או בקיצור על עבודה לא נכונה של המרכזים.

אם נצליח להתגבר על הרגלים אלו, נצליח לחסוך כמות גדולה של אנרגיה, שתאפשר לנו להתחיל בעבודה רצינית ומשמעותית על עצמנו.
בשלב מסויים נגלה שגם הכמות החדשה של אנרגיה לא תספיק.

האורגניזם שלנו הוא בעצם בית חרושת כימי, שיכול להפיק כמות גדולה של אנרגיה, אך למעשה כל המנגנון המשוכלל הזה מייצר רק כמות אנרגיה שבקושי שומרת על קיומו שלו.

בית חרושת זה יכול ומסוגל לקלוט חומרים גסים ולהפכם לחומרים עדינים בהרבה.
בית החרושת מקבל חומר גלם גס מהעולם החיצוני והופך אותו לחומר עדין יותר, על ידי תהליכים אלכימיים מסובכים.

החומרים או האנרגיה שבה אנו מעוניינים להתעוררות או למצבי תודעה גבוהים, הם חומרים עדינים במיוחד, שבמצבו הרגיל של בית החרושת מבוזבזים או כלל לא מגיעים לעידון הדרוש.

החומר העדין דרוש לנו בעצם, לגידולו של הגוף האסטרלי והמנטלי ועוד…
על מנת לגדול, גופים אלו זקוקים למזון המתאים להם.
אותו החומר העדין שהאורגניזם שלנו יכול לייצר.

'אני'ים על זכירה עצמית

כמובן שאדם שלמד את התפקודים שלו בצורה טובה, ידע להבדיל טוב יותר בין מצב תודעה גבוה לבין תפקוד כזה או אחר.
זכירה עצמית היא מצב תודעה, לא מדובר כאן ברגש או בשכל או באינסטינקט!
לא מדובר בתחושה נעימה או בלתי נעימה, אף על פי שזכירה עצמית יכולה להיות מלווה בתחושות מחשבות ורגשות, אך היא לא אחת מהן.
וזו גם הסיבה שכה קשה להסביר את המצב במילים, המילים יודעות להביא רק מחשבות רגשות ותחושות!
אם ננסה לשים לב למילים עצמן – ז כ י ר ה ע צ מ י ת – מה זה אומר לזכור את עצמי? נסו כרגע לזכור את עצמכם…
כשאני התחלתי לעבוד על עצמי לפי הדרך הרביעית, רק מהמושג "זכירה עצמית" הייתי נכנס להכרה שאני לא זוכר את עצמי, וזה היה ברור שאותו עצמי הוא לא תפקוד כזה או אחר.
אז איך יודעים אם אנו זוכרים את עצמנו? לא יודעים, וככל שאני שומע יותר מאנשים שמנסים לבד כך אני מבין עד כמה שזה ברור ועד כמה אנשים לא יכולים לעשות עם זה כלום. זה כמו הציור של מיכלאנג'לו על האדם שצריך רק להושיט את ידו כדי לגעת באלוהים, אך הוא לא יכול.
זה המושג החמקמק ביותר, כולם כל הדתות והשיטות האמתיות דיברו על זכירה עצמית, אך אף אחד מהשומעים לא הבין!
וכל זה קורה כיוון שאנשים מנסים להבין מצב תודעה גבוה ע"י המרכזים הנמוכים שלהם, דבר זה יכול לגרום רק לדמיונות, לדוגמה: הכרתי פעם מישהו שאחרי שקרא את ה"חיפוש אחר המופלא" הבין שזכירה עצמית היא הזכרות בגלגולים קודמים!?
מה שבעצם אני בא לומר הוא שאין טעם להתעסק ולנסות להבין מצב גבוה עם המרכז השכלי או מרכזים נמוכים אחרים. רק שנזכור את עצמנו נדע זאת. הדבר שיכול לעזור לנו מאוד, הוא בית ספר שמלמד זכירה עצמית!

קו עבודה ראשון ושעונים מעוררים

קו עבודה ראשון: יצירת זעזועים ע"י שעונים מעוררים.
אחד משלושת קוי העבודה, הוא קו עבודה ראשון, עבודתו הפנימית, האישית והפרטית של האדם על עצמו.
הלימוד, ההתבוננות על המכונה והניסיון להגיע למצבי תודעה גבוהים.

הבעיה היא, שאין אנו זוכרים כלל לעשות מאמצים אלה.
לא זוכרים להתבונן ולא זוכרים את עצמנו.
כדי שעבודה זו תהיה אפשרית, אנו חייבים ליצור זעזועים שיעירו אותנו ויעזרו לנו לזכור.
זעזועים אלה, ניתן ליצור ע"י שעונים מעוררים.

זיהוי ערות ושינה

לאחר שנים של עבודה ולימוד האישיות המזוייפת, הבנת השינה, והחשוב ביותר התנסות של זכירה עצמית ומצבי תודעה גבוהים.
קשה מאוד לטעות ולהחשיב את האישיות המזוייפת כתודעה…..
בזמן השינה אתה יכול לספר לך כל סיפור שתרצה, אך ברגע שהתעוררת התחושה או ההרגשה…(זה לא זה ולא זה) דומה לאדם ששהה זמן רב מתחת למיים, וכעת הוא הצליח להוציא את ראשו מתוך המיים ולנשום…. באותו רגע אתה מבין שעד אותו רגע היית מתחת למיים – ישנת וסיפרת לעצמך סיפורים שאתה ער.

מהות

אומרים שמצבי לחץ יכולים לגרום לחלקים האמתיים שבנו לצאת ולהתגלות.
אני הייתי מנסח זאת אחרת: מצבי לחץ יכולים לגרום לחלקים המזייפים שבנו להסתלק ולהשאיר אותנו ערומים, עם האמת בלבד.

בסוף תהליך אשר היה קשור בקבלת תעודת מדריך ממכון וינגייט, מצאתי את עצמי בסיטואציה מוזרה ומפתיעה.
המדריך שלנו החל חונק את אחד החניכים, ובעודו חונק, הוא הביט בנו ואמר:
"אני אחנוק אותו עד העלפון, את ההחייאה יעשה אחד ממכם, אחד שאני אבחר."
ראיתי איך החניך מנסה להיאבק ואז מכה בידו על המזרן לאות כניה, אך המדריך צחקק, "לא לא" הוא אמר "הפעם זה עד הסוף."
צבעו של החניך החל משתנה, עיניו התגלגלו והוא כבר הפסיק להיאבק. כל אותו הזמן המדריך סרק אותנו במבטו המטורף, מחפש אדם למשימה ההזויה.

מבטו נעצר, וננעץ היישר בעיניי……
באותו הרגע, כל הגאווה של אותו האיש הצעיר בן ה – 19/אני, נעלמה כלא הייתה.
מהאיש בעל החגורה השחורה ושני תארי האליפות וכעת גם מדריך מוסמך, נשאר רק ילד קטן.
זה כל מה שנשאר ממני, ילד בן 5, החוויה הייתה כה חזקה שאין אני יכול לשכוח עד היום, גם אחרי 15 שנים.
הילד רצה רק דבר אחד, הוא רצה את אמא שלו, לא היה שם כלום, הכל התרוקן, ורק ילד קטן ומפוחד שרצה להתחבא, ורצה את אמא שלו…
ממש לפני שהחניך איבד את הכרתו, ידו של המדריך שחררה אותו….

היה מוזר לראות, איך רגעים ספורים אחרי כן, את האישיות המזויפת וכל החברה שלה: גאווה, שקר, תמונה דמיונית, חציצה, חוזרים ומעלימים את המהות, אותי, את הילד הקטן עם המהות שהפסיקה להתפתח כבר אז בגיל חמש.
"אני"ים רבים הציפו אותי באותו רגע, החזקים שבהם דיברו על כך, שללא ספק הייתי מצליח להנשים את הבחור המסכן, ללא ספק.

מה שלא נאמר בהודעה זו, הוא הדבר החשוב ביותר.
הקשר של החוויה שעברתי עם התודעה!
מי הוא זה שראה את המתרחש? מי הוא זה שראה את האישיות המזוייפת עוזבת, את המהות נשארת לבד, את הילד הקטן, ואת האישיות המזוייפת שבה ומשתלטת על המהות שוב?

היה זה מצב תודעה גבוה יותר, זה הוא מצב שקשה לתאר במילים, או להגדיר שכלית, אני מקווה שהסיפור הזה עזר במשהו.

עוד דבר מעניין שראיתי הוא שאישיות המזוייפת מתיחסת לעצמה כ – "אני" אני כולי, היא קוראת לעצמה "אני" אני יכלתי לעשות, או אני רוצה וכו'…
גם המהות מתיחסת לעצמה כאני, אני אוהב, אני מפחד, אני מעדיףֿ אני רוצה….
אך אותו מצב גבוהה אותו עצמי אמיתי שראה את הכל, לא התיחס לעצמו כ"אני"…
אבל הוא ראה את הכל מהצד, מופרד לגמרי.

הרדמות

קשה מאוד להשאר במצב תודעה גבוה, אין לנו מספיק אנרגיה מתאימה כדי להשאר ערים.
כשהאנרגיה נגמרת אנו נרדמים…
והאישיות המזוייפת נמצאת שם כל הזמן;
שרה לנו שירי ערס.

מצבי תודעה

בדרך הרביעית קיים רעיון של 4 מצבי תודעה.
מצב 1 – שינה (בלילה).
מצב 2 – ערנות (המצבם הרגיל של אדם מס' 1,2,3 ביום יום).
מצב 3- מודעות עצמית.
מצב 4 – מודעות "אוניברסלית".
אותם מצבי תודעה הם לא מצבים קבועים, רגע אחד יכול אתה לחוות מצב 3 ורגע לאחר מכן אתה יכול לשוב למצב 2.
בני אדם מס' 1,2,3, נמצאים רק וכמעט תמיד במצב תודעה 1 ו-2, בגלל שחוק המקרה שולט בחייהם, כך גם עם המצבים הגבוהים.
הם יכולים לחוות מצב גבוהה, רק אם במקרה פעל עליהם זעזוע מאוד מסוים בזמן ובמקרה מאוד מסוימים.
אדם מס' 4 לומד איך ליצור את הזעזוע בעצמו, הוא לא יכול להמתין, שבמקרה יחול עליו זעזוע כזה או אחר.
עם המאמצים יש גם הישגים, בהתחלה אלו רק ניצוצות קצרים ממצב תודעה 3.
ניצוצות של שניות ולא יותר – כמה רגעים שמצליח אדם מס' 4 לחוות את מצב התודעה הגבוהה ואז הוא חוזר שוב למצב נמוך.
ככל שעובר הזמן והאדם ממשיך במאמציו, הוא מצליח לחוות מצבים גבוהים ליותר זמן, ובתכיפות גבוהה יותר.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )