תהליך

הדבר היחיד הקורה מעצמו הוא המוות, "כל רגע אנו הולכים וקרבים אל המוות."
המוות מתחיל את עבודתו כבר בימינו הראשון בעולם זה.
תהליך המוות יוצר אשליה של יצירה או עשיה, כיוון שהתהליך הפועל על הצורה ללא הפסקה, 'משנה' אותה.
השפעותיו לא חדלים לפעול על הצורה, עד אשר לא נשאר מהצורה מאומה.

ישנם עוד תהליכים היכולים להתקיים בעולם זה, הם אינם קורים מעצמם, לכן הם לא קיימים כל עוד לא ניצור אותם.
מודעות אינה קורת מעצמה, היא נבדלת מתהליך המוות, היא יכולה להתקיים במקביל אליו ואף בעזרתו.
הטבע מחדש ע"י הולדה ומוות, אך חידושים אלה יכולים לשנות רק את הצורה.
אם ברצוננו לחדש את התוכן ולהוליד דבר מה מודע יותר, עלינו להתחיל ליצור תהליך חדש.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

החיים והמוות

* "מוות הוא תכלית מסלול חיינו, הוא היעד הבלתי נמנע העומד לנגד עינינו: ואם הוא מפחיד אותנו, איך נוכל לצעוד ולו צעד אחד קדימה בלא להצטמרר? התרופה של ההדיוטות היא לא להגות בו. אבל כלום אין עיוורון גס שכזה נובע מטפשות בהמית?"

מישל דה מונטיין/המסות

* "כמו שיום שעבר כראוי מביא לילה של שינה טובה, כך גם חיים שנוצלו כראוי מביאים מוות טוב."

ליאונרדו דה וינצ'י



* "כל רגע אנו הולכים וקרבים אל המוות."

מארקוס אורליוס



* "גבול הושם לימי-חייך, ואם לא תשתמש בהם על-מנת להכניס צלילות לנפשך, יחלפו הללו, וגם אתה תחלוף, ולא תוכל עוד."

מארקוס אורליוס



* "כל מעשיך, דבריך ומחשבותיך יהיו כשל מי שעומד ברגע זה לצאת מן החיים."

מארקוס אורליוס



* "החיים קצרים הם; הפק תועלת מן ההווה באופן נבון וצודק."

מארקוס אורליוס



* "שווה בנפשך שכל יום המאיר לך הוא יומך האחרון:
אזי תקדם בתודה כל שעה שלא קיווית לה."

הורטיוס



* "מי שילמד את בני האדם למות, ילמד אותם לחיות."

מישל דה מונטיין/המסות



* "שעת חיינו הראשונה, זו אשר נתנה לנו את החיים,
כבר כרסמה בהם."

סנקה



* "מיום לידתנו אנו מתים: סוף חיינו משתלשל מראשיתם."

מרקוס מניליוס

זכירה עצמית / רוברט ארל ברטון

זכירה עצמית היא הפגם היחידי בחיים האורגניים על-פני כדור-הארץ.
זוהי הטעות היחידה של הטבע, משום שבאמצעות זכירה עצמית האדם יכול להתעלות מעל הטבע על-ידי הימלטות מהמוות, דבר שהטבע עצמו אינו יכול לעשות.

לפני מותנו אנו חייבים למהר ולאסוף את כל התודעה שביכולתנו לאסוף, משום שזה שלנו, זהו מה שניקח איתנו כאשר הגוף ימות.

אנשים הרודפים אחרי השפעה א' מתים מוות רדוד מבלי לרכוש דבר לעצמם.
אי אפשר לרמות את המוות. הוא לא יקבל המלצות או תרופות.
הדבר היחיד שמונע את המוות הוא זכירה עצמית. עבור כל אחד מאתנו יגיע יום שבו הוא יקפא במסלולו כאשר יראה את המוות על פניו שלו.

קורה לפעמים

קורה לפעמים ואני מבין עד כמה איני נמצא!
ואני חש ומרגיש את המחיצה ביני ובין העולם.

באותם מקרים נדירים, ברור לי שהכל הוא חלום.
אך, אין בידי להיאחז בהבנה זו, היא יותר מידי לא מוחשית.
חומקת היא ממני, ברגע שמנסה אני להתרכז בה, לאחוז בה.

עושה אני הכל, כדי לא להתעורר מאותו חלום, אשר נמשך כל חיי.
אף כי רב הזמן הוא סיוט, מעדיף אני להמשיך בסיוט זה, על פני ערות.
הערות נתפסת בעיני כמוות, מוות לאותו סיוט/חלום, אשר הם חיי.

באותם רגעים פורצת לרגע התשוקה להתעורר.
אך הרגע עובר, ובמקומו מופיעים הרחמים העצמיים.

ערות מוות ולידה

"אפשר לאדם להיוולד, אך על מנת להיוולד עליו תחילה למות, ועל מנת למות עליו תחילה להתעורר."
היוולדות‮ – ‬תחילה של צמיחה חדשה של המהות‮, ‬תחילת עיצובה של ה'יחידה‮', ‬לתחילת הופעתו של‮ '‬אני‮' ‬אחד בלתי ניתן לחלוקה‮.‬
אך על מנת שיוכל להגיע לידי כך‮, ‬או לפחות שיתחיל להגיע לידי כך‮, ‬חייב אדם למות‮, ‬כלומר‮, ‬עליו לשחרר את עצמו מאלף דבקויות והזדהויות פעוטות המחזיקות אותו במצב שבו הוא נתון‮.‬
הוא דבק בכל דבר שבחייו‮, ‬דבק בדימיונו‮, ‬דבק באיוולתו‮, ‬דבק אפילו ביסוריו‮; ‬יתכן שהוא דבק ביסוריו יותר מבכל דבר אחר‮.‬
עליו להשתחרר מדבקות זו‮. ‬הדבקות בדברים‮, ‬ההזדהות עם דברים‮, ‬מפרנסות בתוכו של אדם אלפי‮ '‬אני‮' ‬חסרי תועלת‮.‬
על ה'אני‮' ‬האלה למות על מנת שיהיה בידי האני הגדול להיוולד‮.‬
אך כיצד אפשר להביא למותם‮? ‬אין הם רוצים למות‮. ‬בנקודה זו באה לעזרה אפשרות ההתעוררות‮.‬
להתעורר פירושו לגבי אדם להיווכח באפסות עצמו‮, ‬כלומר‮, ‬להיווכח במכניות השלימה והמוחלטת שלו ובחוסר האונים השלם והמוחלט שלו‮.‬
ולא די להיווכח בכך באופן פילוסופי‮, ‬במילים‮. ‬יש להיווכח בכך בעובדות ברורות‮, ‬פשוטות ומוחשיות‮, ‬בעובדות הנוגעות לו עצמו‮.‬
כשמתחיל אדם לדעת מעט את עצמו‮, ‬הוא רואה בתוכו דברים רבים החייבים להחרידו‮. ‬כל עוד אין האדם נחרד מעצמו‮, ‬אין הוא יודע דבר על עצמו‮.‬
אדם רואה בעצמו דבר שמחריד אותו‮. ‬הוא מחליט לסלקו‮, ‬להפסיקו‮, ‬לשים לו קץ‮. ‬אך יהיו המאמצים שיעשה רבים כאשר יהיו‮, ‬הוא יבין שאין ביכולתו לעשות זאת‮, ‬שהכל נותר כפי שהיה‮. ‬כאן הוא רואה את חוסר כוחו‮, ‬את חוסר האונים שלו ואת אפסותו‮. ‬זאת ועוד‮: ‬כשמתחיל אדם לדעת את עצמו‮, ‬רואה הוא כי אין לו שום דבר משלו‮, ‬כלומר‮, ‬כל מה שראה כשלו‮, ‬השתקפותיו‮, ‬מחשבותיו‮, ‬אמונותיו‮, ‬טעמיו‮, ‬הרגליו‮, ‬אפילו חסרונותיו ומידותיו הרעות‮, ‬כל אלה אינם שלו‮, ‬אלה נוצרו על ידי חיקוי או הושאלו ממקום כלשהו כפי שהם‮. ‬בהרגישו‮ (‬בהבינו‮) ‬זאת עשוי אדם להרגיש באפסותו‮. ‬ובהרגישו באפסותו‮, ‬הוא ייראה לעצמו כפי שהוא באמת‮, ‬לא לשניה אחת‮, ‬לא לרגע‮, ‬אלא בתמידות‮, ‬בלי לשכוח זאת אף פעם‮.‬
התודעה התמידית הזאת של אפסותו ושל חוסר-האונים שלו תתן בסופו של דבר לאדם את האומץ‮ '‬למות‮', ‬כלומר‮, ‬למות לא סתם באופן שכלי או תיאורטי‮, ‬אלא למות בפועל‮, ‬ולוותר באופן ממשי ולעולם על כל אותם הצדדים של עצמו שהם בלתי נחוצים לצמיחתו הפנימית או המעכבים אותה‮.‬
צדדים אלה הם בראש וראשונה ה'אני המדומה‮' ‬שלו‮ (‬האישיות המזוייפת‮), ‬וכן כל מושגיו הדמיוניים לגבי ה'יחידה‮' ‬שלו‮, ‬ה'רצון‮' ‬שלו‮, ‬ה'תודעה‮'‬‮ ‬שלו‮, ‬ה'כושר לעשות‮', ‬כוחותיו‮, ‬יוזמתו‮, ‬ההחלטות שלו‮, ‬וכיו"ב‮.‬

דבריו של גורדייף חיפוש אחר המופלא
פ.ד‮. ‬אוספנסקי

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )