טיפוסי גוף

לפני הצגתו, של רעיון טיפוסי גוף, חייבים אנו להכיר ולהבין את החלוקה של האדם למהות ואגו.
״כל חייו הפנימיים של האדם, כל תפיסותיו ותגובותיו נחלקים לשניים.
המהות – אותם הדברים הנולדים עמנו: תכונות גופניות, נטיות, העדפות וכו׳.
האגו – כל אותם התפיסות שרוכש האדם ע״י חיקוי במהלך חייו: דעות, השקפות ועוד…״ לקרוא עוד…

שינוי

אם נבחן את עצמנו בכנות, האם נמצא שלאורך השנים חל בנו שינוי?

האם מדובר בשינוי מהותי, פנימי ואמתי?
האם השינוי הוא רק חיצוני, ואנו חשים/מרגישים את עצמנו/מהותנו בדיוק כפי שחשנו/הרגשנו תמיד, גם לפני שנים רבות?
או שלא נבחין בכל שינוי, לא בחיצוני ולא בפנימי?

השתלטן הקטן

הספקתי כבר להכיר היטב את הקול הזה, שמופיע משום מקום בלי כל אזהרה מוקדמת.
הוא מכנה את עצמו ״אני״ כמו כל שאר הקולות, אבל למדתי לזהות אותו לפי הרעיונות המיוחדים שלו.
כפי שנאמר, לכל דבר הזמן והמקום המתאים, ונדמה היה שהוא הופיע בדיוק בזמן ובמקום המתאים כדי לשכנע אותי לממש רעיון ישן שכבר דחיתי בעבר מספר פעמים.
הכל התאים לניסוי הקטן, האווירה, המקום והאירוע.

הרעיון הגדול היה להשתכר עד לאבדן שליטה.
או, כפי שאותו קול הציג את זה: ״להשתחרר מהשתלטן הקטן, שתמיד נמצא שם, ותמיד מוצא לנכון לומר מה נכון או לא נכון לעשות, מה ראוי או לא ראוי, כיצד להתנהג, מה נעים ומה לא נעים לעשות, ובמיוחד היה חשוב לו מה יחשבו עלי אחרים וכיצד יגיבו…״

עד אותו ערב החשבתי את עצמי כעמיד לאלכוהול, מעולם לא הצלחתי להשתכר עד אבדן חושים, הייתי בטוח שגם באותו ערב שום דבר מיוחד לא יקרה.
לא יודע מה בדיוק עשה את העבודה? האלכוהול הזול, הכמויות הגדולות והערבוב של המשקאות, העובדה שלא ממש אכלתי לפני כן, האווירה או השילוב של הכל.
מה שבטוח, שעד שלב מסוים הכל היה רגיל, האלכוהול השפיע כפי שהוא משפיע בדרך כלל, ההרגשה והתחושה היו טובים, והיה נדמה לי ששום דבר כבר לא ישתנה.

התרחקתי משאר החוגגים, ומצאתי את עצמי בחדר קטן עם מיטה מערכת סטריאו והמון דיסקים.
הפעלתי את המערכת, בחרתי דיסק, כיוונתי לשיר מאוד מסוים, ונשכבתי על המיטה…..
לצערי, הספקתי לשמוע רק את הצליליו הפותחים של השיר… קפצתי מהמיטה ורצתי אל השירותים, שם הקאתי את נשמתי.
אך זה לא היה הכל, ביחד עם ההקאות, העולם החל להסתחרר בצורה מטורפת סביבי, ומהירות הסחרור רק עלתה והתגברה עוד ועוד.
ניסיתי לעצום את עיני, אך זה רק הגביר את תחושת הסחרור, ניסיתי להתמקד בנקודה אחת, אך הצלחתי רק לשניות בודדות. התחלתי לאבד את שליטתי על גופי, והרגשתי שאני הולך לאבד את הכרתי.
בכל אותו זמן הנמשך בערך 3 שעות, המשכתי להקיא ללא הפסקה והעולם המשיך להסתחרר בעצמה.
אני יכול לומר בבטחה, שזה היה הסבל הפיזי הקשה ביותר שחוויתי בכל חיי!

אך, מה אתם יודעים, בכל אותו זמן, חצי מעולף, בקושי נאחז בידי בכיור, ומידי פעם נופל ומקבל מכות בכל גופי, אותו שתלטן קטן שממנו כה רציתי להיפטר, כלל לא הושפע מהאלכוהול.
בכל דפיקה על הדלת, ובכל צעקה מחוץ לחדרון הקטן, על כך שאנשים חייבים להשתמש בשירותים, הגיב אותו שתלטן בשיא הכושר.
הוא טען שוב ושוב, שזה ממש לא בסדר מצידי, להיתקע בשירותים כבר שעות ובכך למנוע מאנשים אחרים להיכנס.
הוא אף הבחין בכל גועל, שבינתיים התפזר בכל החדר, והעיר על כך שזה כלל לא נעים, איך יגיב על כך בעל הבית?…

למזלי, היה שם עוד מישהו שנכח וראה הכל בצורה מאוד צלולה, במיוחד הוא ראה את השתלטן הקטן…

הגורל והמקרה

במצבו הנוכחי, האדם לא יכול כלל לדבר על שינוי הגורל.
נושא הגורל הוא נושא מאוד תאורטי ורחב וניתן לגשת אליו מכיוונים שונים ורבים.
אך עלינו להבין תחילה שחוק הגורל חל על בני אדם ולא חל על מכונות.
שרוי בתוך שנתו העמוקה וההיפנוטית, כל מה שנשאר מהאדם היא המכונה המקולקלת שלו.
במצב שכזה (מצב לא טבעי) נכנס האדם לממלכת חוק המקרה.
חוק המקרה פועל על המכונה בצורה כל כך טוטלית, עד שחוק הגורל כלל לא יכול לחדור ולהשפיע על האדם במהלך חייו.
מה הוא חוק המקרה? בפוסט הקודם דיברתי על השפעות, וחוק המקרה קשור מאוד לאותן השפעות:
הכל קורה, והמכונה מגיבה ללא כל שליטה. אין אדון בבית שיכול לכוון ולסדר, הכל קורה לנו ואנו לא מסוגלים לעשות מאומה.
הדוגמה עם מזג אויר בפוסט "השפעות" מדגימה עניין זה בצורה טובה. נוח לנו להאמין לדמיון שלנו ולספר לעצמנו שאנו עושים ובוחרים, אך כל עוד אנו נמצאים תחת חוק המקרה, אין אנו מחליטים ואין אנו עושים מאומה. דומה הדבר לכדור מתגלגל המספר לעצמו על כך שהוא בעצמו החליט להתגלגל וכלל לא מודע לכך שמישהו בעט בו.
התאוריה מספרת שמאורעות מאוד גדולים בחיינו יכולים להיות קשורים לגורל שלנו: המקום בו נולדנו, ההורים שלנו, המוות ועוד.
את הגורל ניתן לראות כתפקיד אותו אנו צריכים לשחק, קיבלנו עובדות ברורות המאפיינות אותנו (טיפוס גוף, מין, מהות, אזור גאוגרפי, תקופה, הורים ומשפחה), קיבלנו שחקנים אחרים לצידנו, והמטרה היא לבצעה את התפקיד שלנו בהצגה על הצד הטוב ביותר. לא ממש משנה מה הוא התסריט, הוא יכול להיות קשה או קשה פחות לכן אני לא מקבל את עניין הגורל הטוב או הגורל הרע.
רודני קולין אמר:

“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change. It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played. Some parts of life are very hard. At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”


אך כיצד יכול האדם לשחק את תפקידו בצורה טובה, כל עוד הוא ישן? וכיצד הוא יכול לשחק את תפקידו, כאשר הוא כלל לא נמצא?
לכן אין מה לדבר על שינוי הגורל, תחילה עלינו לנסות לקיים את הגורל שלנו. אם לא נצליח, נחזור לכאן שוב ושוב לאותו התפקיד.
רק כאשר יצליח האדם לצאת מחוק המקרה ולחיות תחת חוק הגורל, רק אז ניתן יהיה לדבר על שינוי הגורל, אם בכלל יש צורך לשנותו.
כדי להבין נושאים אלה טוב יותר, עלינו להבין נושאים רבים הקשורים אליו, כגון "מהות, אישיות ואישיות מזויפת" ועוד…

שלבים שונים בעבודה והתפתחות


התרשים הבא עשוי להביא תועלת‮, ‬כיוון שהוא מראה מה שהננו‮, ‬אם אכן נשכיל לראות זאת‮. ‬הוא מתאר את השינויים במהלך התפתחותנו‮, ‬מה שאנחנו עכשיו ומה שביכולתנו להפוך להיות‮. ‬כאשר תלמדו להשתמש בתרשים זה‮, ‬יסייע לכם הדבר להגדיר שלבים שונים בעבודה‮.‬ לקרוא עוד…

מהות

אומרים שמצבי לחץ יכולים לגרום לחלקים האמתיים שבנו לצאת ולהתגלות.
אני הייתי מנסח זאת אחרת: מצבי לחץ יכולים לגרום לחלקים המזייפים שבנו להסתלק ולהשאיר אותנו ערומים, עם האמת בלבד.

בסוף תהליך אשר היה קשור בקבלת תעודת מדריך ממכון וינגייט, מצאתי את עצמי בסיטואציה מוזרה ומפתיעה.
המדריך שלנו החל חונק את אחד החניכים, ובעודו חונק, הוא הביט בנו ואמר:
"אני אחנוק אותו עד העלפון, את ההחייאה יעשה אחד ממכם, אחד שאני אבחר."
ראיתי איך החניך מנסה להיאבק ואז מכה בידו על המזרן לאות כניה, אך המדריך צחקק, "לא לא" הוא אמר "הפעם זה עד הסוף."
צבעו של החניך החל משתנה, עיניו התגלגלו והוא כבר הפסיק להיאבק. כל אותו הזמן המדריך סרק אותנו במבטו המטורף, מחפש אדם למשימה ההזויה.

מבטו נעצר, וננעץ היישר בעיניי……
באותו הרגע, כל הגאווה של אותו האיש הצעיר בן ה – 19/אני, נעלמה כלא הייתה.
מהאיש בעל החגורה השחורה ושני תארי האליפות וכעת גם מדריך מוסמך, נשאר רק ילד קטן.
זה כל מה שנשאר ממני, ילד בן 5, החוויה הייתה כה חזקה שאין אני יכול לשכוח עד היום, גם אחרי 15 שנים.
הילד רצה רק דבר אחד, הוא רצה את אמא שלו, לא היה שם כלום, הכל התרוקן, ורק ילד קטן ומפוחד שרצה להתחבא, ורצה את אמא שלו…
ממש לפני שהחניך איבד את הכרתו, ידו של המדריך שחררה אותו….

היה מוזר לראות, איך רגעים ספורים אחרי כן, את האישיות המזויפת וכל החברה שלה: גאווה, שקר, תמונה דמיונית, חציצה, חוזרים ומעלימים את המהות, אותי, את הילד הקטן עם המהות שהפסיקה להתפתח כבר אז בגיל חמש.
"אני"ים רבים הציפו אותי באותו רגע, החזקים שבהם דיברו על כך, שללא ספק הייתי מצליח להנשים את הבחור המסכן, ללא ספק.

מה שלא נאמר בהודעה זו, הוא הדבר החשוב ביותר.
הקשר של החוויה שעברתי עם התודעה!
מי הוא זה שראה את המתרחש? מי הוא זה שראה את האישיות המזוייפת עוזבת, את המהות נשארת לבד, את הילד הקטן, ואת האישיות המזוייפת שבה ומשתלטת על המהות שוב?

היה זה מצב תודעה גבוה יותר, זה הוא מצב שקשה לתאר במילים, או להגדיר שכלית, אני מקווה שהסיפור הזה עזר במשהו.

עוד דבר מעניין שראיתי הוא שאישיות המזוייפת מתיחסת לעצמה כ – "אני" אני כולי, היא קוראת לעצמה "אני" אני יכלתי לעשות, או אני רוצה וכו'…
גם המהות מתיחסת לעצמה כאני, אני אוהב, אני מפחד, אני מעדיףֿ אני רוצה….
אך אותו מצב גבוהה אותו עצמי אמיתי שראה את הכל, לא התיחס לעצמו כ"אני"…
אבל הוא ראה את הכל מהצד, מופרד לגמרי.

הגורל והמקרה

למכונה לא יכול להיות גורל, אין הדבר אפשרי כל עוד מדובר על ריבוי של 'אני'ים המשתנים בכל כמה שניות בהשפעת גירויים חיצוניים או פנימיים.
לכן חוק הגורל לא חל עלינו, חוק המקרה שולט בחיינו, שום דבר לא ידוע והכל קורה. כמובן שניתן ללמוד את המכניות שלנו ולדעת איך גירויים משפיעים עלינו, ולחזות את התגובות שלנו, אך עדיין לא תהיה כל שליטה, אנו נדע איך נגיב אך לא נדע מה ומתי ישפיע עלינו.
הגורל הוא התפקיד שעלינו לשחק, אך אנו כל חיינו מנסים לברוח מאותו תפקיד, אנו לא מסוגלים להתמודד עם החיים ומבזבזים את כל חיינו בדמיונות על חיים אחרים.
הגורל פועל על המהות, שהיא הדבר היחיד שאמתי בתוכנו, חוק המקרה פועל על האישיות המזויפת, והיא נוצרת ע"י חיקוי של אנשים אחרים.
כך נוצר המצב שבגיל מאוד צעיר 5-6 מפסיקה המהות להתפתח והאישיות המזויפת משתלטת על כל חיינו. אנו מחקים גישות, דעות, השקפות ועקרונות ללא כל קשר למהות, וקוראים להם הדעות וההשקפות שלי!
במצב זה הגורל לא יכול לחדור אלינו, כי אין כל דרך לחדור אל המהות, שהפסיקה להתפתח ונבלעה ע"י האישיות המזויפת.
ב"חיפוש אחר המופלא" מתואר שגורדייף ערך ניסוי על 2 תלמידים, והפריד את המהות שלהם מהאישיות, ואף הרדים את האישיות ונתן למהות את האפשרות להתבטא.
התוצאה הייתה מדהימה, אדם שכל חייו היה בעל עקרונות מאוד ברורים והשקפות מאוד ברורות לא זכר כלל על מה מדברים איתו כשהזכירו לו את השקפותיו, למרות זאת היה חשוב לו לומר שהוא אוהב סוכריה. דבר זה מזכיר מאוד את מה שקרה לי באחת מההתנסויות שלי עם המהות (ישנו פוסט על כך בבלוג בשם "מהות").
לכן במצבנו הנוכחי-שינה היפנוטית, הגורל כלל לא נוגע לנו, חוץ מכמה דברים כמו: לידה ומוות.
כדי שהגורל יחול עלינו אנו צריכים להיות בני אדם ולא מכונות, וגם אז יש בידינו לפתח רצון ואף לשנות את הגורל.

אישיות מזוייפת ומהות

* כל חייו הפנימיים של האדם, כל תפיסותיו ותגובותיו נחלקים לשניים.
המהות – אותם הדברים הנולדים עימנו: תכונות גופניות, נטיות, העדפות וכו'.
האישיות המזוייפת – כל אותם התפיסות שרוכש האדם ע"י חיקוי במהלך חייו: דעות, השקפות ועוד…

* היה זה טיול אל חוף ים‮, ‬ביום אביבי נעים ובהיר‮.‬
קבוצה של ילדים בני ארבע המלווים בהוריהם‮, ‬והמדריכה‮, ‬אשר ארגנה את הטיול‮.‬
המדריכה הסבירה לילדים על החיות המתגוררות באזור‮, ‬העופות‮, ‬הקונכיות והצמחיה‮.‬
והילדים היו עסוקים בהקשבה ובחיפוש אחר כל אותם יצורים החיים לאורכו של החוף‮.‬
בסופו של הטיול נאספו הילדים סביב הגננת‮, ‬וסיפרו לה את רשמיהם‮.‬
‮"‬מה הדבר שמצא חן בעיניכם‮" ‬שאלה הגננת‮, ‬והתשובות לא איחרו להגיע‮.‬
‮"‬קול הים וצורות הגלים‮", ‬אמר ילד אחד‮.‬
‮"‬העקבות שהסרטנים משאירים על החול ואת ארנבת הים המיוחדת‮" ‬אמרה ילדה אחרת‮.‬
‮"‬השחפים‮, ‬הצמחיה והאצות‮" ‬הוסיפו שאר הילדים‮…‬
רק ילד אחד‮, ‬הקטן שבחבורה אמר‮ – "‬אהבתי את המיץ‮, ‬שאמא נתנה לי‮"…‬

האישיות המזוייפת‮, ‬יודעת מה מצפים ממנה‮, ‬היא רוצה להישמע ולהראות תמיד בשליטה ומבינה עניין‮. ‬היא תנסה תמיד להרשים במורכבותה‮.‬

המהות לעומתה פשוטה אמיתית ותמימה‮!

* אין למהות כל קשר לנשמה, המהות היא המכונה שלנו או המכניות שלנו, המכניות איתה אנו נולדים.
זאת אומרת: ‬אותם הדברים הנולדים עימנו‮: ‬תכונות גופניות‮, ‬נטיות‮, ‬העדפות וכו‮'.‬
למשל אדם שנולד עם עיניים חומות, זו המהות שלו; הוא נולד עם קישרון לציור, זו המהות שלו; הוא נולד עם תכונה כזו או אחרת, זו המהות שלו; הוא נולד כאשר מרכז מסויים, נגיד התנועתי מפותח אצלו יותר והוא ממורכז בו, זו המהות שלו.
כל אותם התפיסות שרוכש האדם ע"י חיקוי במהלך חייו‮: ‬דעות‮, ‬השקפות ועוד‮…כבר לא קשורות למהות אלא לאישיות או לאישיות מזוייפת.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )