חיבוק

אם נתבונן על עצמנו בכל הזדמנות בחיי היום יום שלנו, נוכל ללמוד דברים יקרים מפז. ניקח לדוגמה חיבוק, פעולה פשוטה, שממבט ראשון נדמה שאין בה דבר הניתן להתבונן וללמוד. אך, לדעתי ניתן להבחין בעזרתה בדברים רבים וחשובים, היכולים להעיר את עינינו ולספר על עצמנו דברים שלא נוכל לגלות, גם אם נמדוט שנים.הדבר הראשון שנוכל להבחין בו הוא המרכז האינסטינקטיבי, אשר נזעק בכל פעם שמי שהוא חודר לתוך ה"אזור" האישי שלנו; כאשר מי שהוא מתקרב יותר מידי פיזית, חודר לפרטיות שלנו. הדבר מתפרש כפלישה, התקפה, והמרכז האינסטינקטיבי מיד מגיב בתחושות המרמזות על סכנה, חוסר ביטחון ובמיוחד חוסר נעימות.כבר בשלב זה ניתן ללמוד המון על המרכז האינסטינקטיבי, על אופן הפעולה שלו ועל השפה בה הוא משתמש – תחושות.כמובן שלא כל אחד יכול להבחין בכך, כיוון שאנו מומחים להסתיר מעצמנו, לשקר לעצמנו ולחצוץ, להתעלם למה שקורה לנו. יש צורך בהתבונות, אחרת כל ההתרחשות המעניינת שתיארתי תחלוף לה מבלי שנשים לב אליה.אנו נעזרים בכל מיני שיטות כדי לשקר ולחצוץ לעצמו טוב יותר, אם הזמן המכונה לומדת לחצוץ בצורה חלקה והופכת את כל עניין החציצה לאומנות ממש.אם נחזור לחיבוק, אם מדובר בשני גברים, אזי ברוב המקרים החיבוק יהיה מלווה במכות הדדיות על גבי הגב של המתחבקים, זו היא למשל חציצה תנועתית. היא באה לא רק כדי לחצוץ את האי נעימות הנוצרת ע"י המרכז האינסטינקטיבי, אלה גם דבר מה נוסף.ישנה שתלטנות נשית המכתיבה תפסי התנהגות שונים בחברה, לגבי החיבוק, הרי זה לא נאה (חשבון פנימי) לחבק גבר אחר. נוכל להבחין גם, שבדרך כלל החיבוק יהיה מלווה בכל מיני הערות מילוליות, עוד לא ראיתי שני גברים מתחבקים בשקט (חוץ ממקרים מיוחדים), גם  הערות אלה הם חציצות!ניתן כמובן להמשיך ולהתבונן עוד ועוד, וללמוד על עצמינו בעזרת חיבוק פשוט אין ספור דברים, ניתן להבחין מה קורה עם נשקיע בחיבוק זה אנרגיה רגשית מסוימת, כיצד המרכז האינסטינקטיבי נרגע במידה מסוימת, וכיצד נוצר חיבור אמתי יותר נטול חציצות.
אז הנה, חיבוק של כמה שניות, ומה למדנו על עצמנו עד כה?* התפקוד של המרכז האינסטינקטיבי, כיצד הוא פועל.* חשבון פנימי שיש לנו לחבק גבר. או במקרה של אישה ישנו חשבון פנימי אחר.* בחציצות שיצרנו לעצמנו כדי להעלים את כל זה מעינינו ולהמשיך לישון.* ההזדהות הנוצרת, עוד לפני החיבור ובזמן החיבוק.* האפשרות לתפקוד הרגשי לשנות את המצב.
כמובן שאני מקצר ולא נכנס לעומק ולא מדבר על תכונות ועוד דברים אחרים, רבים ושונים, ומביא כאן רק טיפה בים.
ההתבוננות המעמיקה ביותר, היא על כך שהכל קורה מעצמו! הכל מכני, אנו לא שולטים על שום דבר ממה שהזכרתי.שפת הגוף שלנו, המרכז האינסטינקטיבי, החשבון הפנימי, ההזדהות ועוד, כולם קורים ללא כל התערבות מצידנו.
בשלבים שונים בעבודתו של האדם על עצמו, אחרי שהוא הצליח להתבונן ולראות את כל מה שדיברתי עליו כאן, עבודה נכונה תהיה לנסות לעבוד נגד המכניות הזו.לנסות להפסיק לחצוץ, לא להכות על גב המחבק ולא להעיר מילולית כל מיני דברים ולהתבדח.לנסות להיות ברגע ולנסות באמת להיות רגשי כלפי האדם השני.פשוט לחבק אותו בשקט, לקרב אותו ללבנו ולחבק.
את כל זה נוכל ללמוד בעזרתו של חיבוק קטן, וזו המשמעות האמתית של עבודה בחיים! מה יעזור לנו למדוט במשך שנים, נוכל ללמוד על עצמנו יותר רק אם נחבק מי שהוא או מי שהיא לשלוש שניות.


חשבון חיצוני

אם חשבון פנימי הוא חשיבה, התנהגות ופעולה מתוך הזדהות: צריך לנהוג, להרגיש ולחשוב כך, כיון שכך מקובל, כיון שלא נעים לי אחרת, כיון שמה יחשבו עלי אחרים, כיון שאני נוהג לפי ה'עקרונת שלי', ועוד. כמובן שמדובר גם בצורה אקטיבית וגם בצורה פסיבית של הדברים: אני צריך לנהוג כך כי, או אני לא צריך לנהוג כך כי.
החשבון החיצוני הוא חשיבה, התנהגות ופעולה שלא מהזדהות! לא כל פעולה ללא הזדהות הוא חשבון חיצוני, כאן מדובר עשית חשבון לחיצוני: לעזור ולהבין אחר, שלא מתוך הזדהות.
חשבון חיצוני, מחייב אותנו במצב תודעה גבוה יותר.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

כיצד להיות נוכח בשיחה?

באחד האתרים נשאלה השאלה: כיצד להיות נוכח בשיחה?

קודם כל עלינו לנסות ולעשות את המאמץ להיות נוכח! אך איך ננסה אם אנו לא זוכרים לנסות? חסרה לנו המטרה.אם אדם לקח על עצמו מטרה לנסות להיות נוכח בשיחה, הרי שבהתחלה עליו לנסות להיזכר במטרה זו.
רוב הזמן אנו לא זוכרים את המטרות שאנו מציבים לעצמנו.
לאחר מכן כשכבר נזכרנו, עלינו לנסות ולעשות מאמץ להיות נוכח.
אם נתמיד במאמצים, הרי, שאין כמו הכישלונות, בעזרתם בסופו של דבר יכול האדם להצליח במטרה.
כך יכול האדם ללמוד את המכונה שלו. בכל כישלון אפשר יהיה להתבונן וללמוד את סיבת הכישלון:
חשבון פנימי, הזדהות, דמיון, רגשות שליליים או תכונה כזו או אחרת שפעלה כמו תמיד וגרמה לשינה עמוקה.
למה בעצם כה קשה להיות נוכח בזמן שיחה עם אנשים אחרים?
כשמדובר על אינטראקציה עם אנשים אחרים הרי שמדובר בגירויים/רשמים רבים מאוד, אשר גורמים
מידית לתגובות מכניות מצידנו. כיוון שמדובר בבני אדם, הרי שבדרך כלל יהיו אלה גירויים רגשיים שיפעלו על המרכז הרגשי שלנו.
וכל מי שמכיר את עבודת ההתבוננות בעצמו, כבר יודע שלא קל בכלל להתבונן או לשלוט במרכז הרגשי שלנו.
לכן טוב יהיה אם ננסה להגיע מוכנים: בהתחלה אולי אפילו ליזום שיחות בזמן שאנו זוכרים את המטרה ולא ההפך.
ואם אנו נפגשים עם מישהו אז לנסות להגיע עם גישה מתאימה, שעלינו לנסות לזכור…
אוספנסקי דיבר על 'אני' שכלי (זקיף) שיהיה מוכן להתבונן ב'אני'ים רגשיים.
העבודה עצמה דומה מאוד לסיפור סופי המדבר על אדם הנופל לאותו בור שוב ושוב:
אדם, אשר נפל לתוך בור עמוק, שלא ראה בדרכו אל ביתו.
לאחר מאמצים רבים הצליח האדם לצאת מהבור…
למחרת, נפל האדם שוב לאותו בור, הפעם, הוא הצליח לצאת מהבור מהר יותר…
למחרת, האדם זכר וידע שהבור נמצא לפניו, אך הוא נפל לתוכו שוב. הוא יצא ממנו במהירות ובקלות…
למחרת, האדם עבר מסביב לבור והמשיך לביתו…
אז עלינו לעשות מאמצים, בהתחלה לא נזכור ונפול לבור, מאוחר יותר נזכור ובכל זאת ניפול ולא נצליח להיות נוכחים, כיוון שאנו לא יכולים לעשות.
בסופו של דבר נצליח להיות נוכחים. כמובן שהסדר שבדברי הוא פורמוטורי ולא נכון, האדם יכול להצליח להיות נוכח בניסיונו הראשון ולאחר מכן לא יצליח חודשים, אך אני מדבר על הוויה ולא על מקריות.

עוד דבר היכול לעזור להיות נוכח בשיחה (מניסיוני), אם כבר זכרנו את המטרה, טוב יהיה אם נקשיב לאדם שמולנו במקום להיכנס לדמיון ולהתחיל לחשוב מה ואיך נענה לו.
ועוד דבר אחד, להביט בעיני האיש שמולנו.

אנו לא יכולים לעשות

דיברתי כבר על כך, שהמכונה מנסה כל הזמן להימלט מסבל.
במהלך חיינו, המכונה נמצאת כל הזמן במנוסה מסבל, אך אין היא יודעת באמת איך להימלט מסבל.
לכן במהלך הניסיונות שלה, היא מוצאת את עצמה מסובכת יותר ויותר בסבל כזה או אחר.

אנו נולדים עם מכניות מסוימת, במהלך חיינו אנו בונים על אותה מכניות קומות על קומות של מכניות חדשה.
כל דבר שהוא לא מכני למכונה שלנו מהווה חיכוך למכונה, וחיכוך גורם לסבל.
לכן, כאשר המכונה מזהה חיכוך, היא תמיד תנסה להימנע ממנו ולפנות למקום בו לדעתה יש פחות חיכוך.

ישנן הרבה סיבות שבגינן נגרם חיכוך למכונה שלנו, חלק מהסיבות הן: תכונה עיקרית, חשבון פנימי, שתלטנות נשית ועוד…(להבהרת מושגים אלו, חפשו בבלוג).
לכן אדם ישן, תמיד ובאופן מכני ינסה לברוח מאותו חיכוך. מאוחר יותר יספר לעצמו, שהוא בחר לפנות לכיוון זה ולא לכיוון אחר מסיבה זו וזו. לאמתו של דבר לא הייתה כאן שום בחירה, הוא לא היה יכול לבחור אחרת!
המכונה פנתה לכיוון זה בגלל שהכיוון השני היה גורם לה לחיכוך גדול יותר.
בני אדם מבזבזים הרבה זמן על דמיון, הם מדמיינים מה היה קורה אילו בחרו אחרת, הם באמת חושבים שהבחירה הייתה שלהם, והם יכלו לבחור אחרת.
דומה הדבר לזרימת חשמל, הזרם תמיד יזרום בקו שבו יש פחות התנגדות.

לפעמים במבט לאחור אף נספר לעצמנו שבחרנו בדרך הקשה, אך לאמתו של דבר, באותו רגע הכיוון שאליו זרמה המכונה היה הכיוון בעל התנגדות קטנה יותר, במילים אחרות פחות חיכוך.
אדם יעדיף להסתכן ולצאת למלחמה ולספר לעצמו שהוא בחר באופציה הקשה, הרי היה יכול להיות קל ופשוט יותר להישאר בבית, אך לאמתו של דבר היה לו יותר קשה להישאר בבית: "מה יגידו עלי? אני פחדן? כל החברים שלי יצאו להלחם איך אני יכול להישאר? זה לא בסדר!"
לאומתו אדם אחר יישאר בביתו מכיוון שהוא מפחד להפצה או למות, יותר ממה שיחשבו עליו חבריו….

במצבינו הנוכחי – שינה, אין בידינו כל בחירה.
הדבר היחיד שיש בידינו לעשות הוא לראות את עצמנו.
כדי לפתח רצון ולהתחיל לעשות, עלינו תחילה להבין ולראות, שאנו לא יכולים לעשות.
כל מעשינו ללא יוצא מהכלל, נעשים בצורה מכנית/מסוימת כי הם לא היו יכולים להיעשות אחרת.

שתלטנות נשית

אם נמצא את עצמנו בסיטואציה בה אנו מפנים את מושבנו באוטובוס לאדם או אישה קשישה, זו היא שתלטנות נשית.
אם כך, בטח חושבים אתם ששתלטנות נשית היא דבר מה טוב ומוסרי!
בעניין הטוב אני חייב להסתייג, הפעולה המתוארת כאן נעשית בצורה מכנית, אין כאן קשר להתחשבות אמיתית.
מופעל עלינו חוק ואנו חייבים לפעול לפיו.
בעניין המוסר – כן אני חושב ששתלטנות נשית קשורה באופן ישיר למוסר, אך מה הוא המוסר??
מה שמוסרי בסין, לא מוסרי באירופה ומה שמוסרי באירופה לא מוסרי באפריקה, מה שמוסרי באפריקה לא מוסרי בארצות ערב, מה שמוסרי במעמד אחד של חברה אינו מוסרי במעמד אחר ולהפך.
לדוגמה: בארצות ערב נקמת דם הוא דבר מה מקובל ומוסרי, באירופה יחשב דבר זה לבלתי מוסרי במיוחד.
מוסר הוא תופעה מלאכותית, אשר בנוי מהגבלות ודרישות שונות, חלקן בעלות טעם ביסודן וחלקן חסרות כל משמעות. חייב אני כאן לבקש מכם לא לבלבל בין מושגים, אני מדבר על מוסר ולא על מצפון.
היום אין האנשים יודעים להבדיל בין המצפון למוסר, על המצפון אני אדבר מאוחר יותר, רק אומר שהוא לא מלאכותי, והוא קיים בצורה זו או אחרת בכל אחד מאיתנו, אך בדרך כלל הוא רדום מאוד.
שתלטנות נשית נוצרת על בסיס אותו מוסר וכבר מגיל צעיר אנו מתוכנתים ע"י הסביבה הקרובה; הורים, אחים משפחה, ויותר מאוחר ע"י סביבה מורחבת יותר.
התכנות הוא פשוט – התנהגות מקובלת בחברה – מה בעיני אותה חברה נחשב לחיובי ומה נחשב לשלילי, מה אפשר לעשות ומתי, מה אי אפשר או אסור לעשות, מתי ניתן להתנהג ואיך להתנהג, מה יפה ומה לא יפה, איך אנו אמורים להיות ואיך לא….
עד אותו רגע, בו נמצא את עצמנו ישובים באוטובוס, ואותו קשיש המביט עלינו בתקווה, שנפנה לו את מקומנו, נגלה, שאין אנו יכולים לעשות או להחליט, השתלטנות הנשית מיד נכנסת לפעולה ובלי שאפילו נשים לב – בצורה מכנית נמצא את עצמנו מפנים את מקומנו.
אם מסיבה זו או אחרת ננסה להישאר במקום ולא לפנות אותו, מיד יכנס לפעולה החשבון הפנימי (עליו דיברתי בפורום זה לפני כמה ימים), אשר יתחיל מיד להיכנס לחששות דמיון ופחדים: "זה לא יפה שאני לא קם ומפנה את המקום, מה אנשים אחרים חושבים עלי, בחור כל כך צעיר כמוני, בטח הם חושבים שלא חינכו אותי כמו שצריך ועוד ועוד ועוד…" אך עלולה להיווצר גם שתלטנות נשית שונה במקצת, למשל בארצנו השתלטנות הנשית יכולה להישמע כך: "אני לא פרייר, שיעמוד הזקן הזה, שמשהוא אחר יפנה לו את מקומו…"
דוגמה טובה לשתלטנות נשית היא הבדיחה על הפולנייה: פולנייה נכנסת לחדר בו נמצאים הרבה אנשים ישובים סביב שולחן וסועדים, כל המקומות תפוסים! "טוב" אומרת הפולנייה, "אני אעמוד". באותו רגע אם זה לא קרה עוד לפני כן, היא לוחצת על כפתור שמפעיל את התכנות שבנו.

שתלטנות נשית – במובן זה שילד בדרך כלל רוכש גישות אלו מאמו, תוך כדי תהליך הלימוד של ההתנהגות מקובלת.

הזדהות וחשבון פנימי

ברצוני לדבר על 2 גורמים, אשר בגינם אנו מבלים את רוב חיינו בשינה.
ההזדהות והחשבון הפנימי.

ההזדהות: זהו מצב בו אנו נשאבים לתוך מה שאנו אומרים, לתוך הרגשות שלנו, לתוך האמונות שלנו, לתשוקות ודחיות שלנו. כל דבר חיצוני או פנימי לוכד את
תשומת ליבנו ואנו שחכים את עצמינו. מאותו רגע, רק הנושא, אשר לקד אותנו קיים!
בני האדם בטוחים שללא הזדהות, לא ניתן לעשות מאומה, וכך הם משתעבדים להזדהות ושוכחים לזכור את עצמם.
גילויים שונים המפריעים לזכירה עצמית כגון – שקר עצמי, ביטוי רגשות שליליים ודמיון, לא יכולים להתקיים ללא הזדהות!

חשבון פנימי: זהו מצב שקל להבחין בו, אם רק נתבונן בעצמנו בזמן אינטראקציה עם בני אדם אחרים.
במצב זה, האדם נמצא בחשש ודמיון תמידיים, על מה שבני אדם אחרים חושבים עליו.
האם בני אדם אחרים מעריכים אותו מספיק, האם הוא לא עושה מעצמו צחוק, האם חולקים לו את הכבוד הראוי לו, מה מספרים עליו מאחורי גבו.
לרבים מאיתנו, חשבון פנימי נעשה דיבוק של ממש.

הדרך הטובה ביותר להפסיק גילויים אלו, היא ראיה שלהם בזמן הווה.
דומה הדבר לידיעה שהנה אני נמצא בתוך חלום, והנה אני מתעורר ממנו!

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )