שיחה

האדם יכול ללמוד דבר מה מהתבוננות בעצמו, רק בתנאים מסויימים.
התנאי החשוב ביותר הוא, הדרכה חיצונית מתאימה היכולה לכוון את האדם להתבוננות אמיתית ונכונה.
הדרכה זו יכולה למנוע עיסוק בהזיות וחלומות שווא על התבוננות ולמידה עצמית. לקרוא עוד…

מתרגילים טובים באמצע הדרך

אם האדם הממוצע, כלל לא חושד בכך שהוא לא מודע לעצמו ולא מודע לסביבתו, הרי שהמתרגל הממוצע נמצא במצב דומה מאוד.

 ההבדל הוא, שהמתרגל, שמע, קרא ומכיר את הרעיונות המדברים על מצב התודעה הנמוך בה הוא שרוי, וכיוון שהוא מאמין לחלק מרעיונות אלה, הוא מנסה להיות יותר צנוע, ומחריז, שהוא צועד בדרך למודעות. כמובן שאין כל הבדל, והחרזה זו היא החרזה שיקרית לגמרי.
לאמיתו של דבר, רוב המתרגלים, מדשדשים בכל מיני שבילים צדדיים, המובילים אותם הרחק הרחק מאותה דרך… לקרוא עוד…

שינה ולא רק מטפורה

רעיון ארבעת מצבי התודעה מדבר על כך שהאדם נמצא כל חייו בשני מצבי תודעה נמוכים: המצב הראשון הוא השינה המוכרת לכולנו כשנת הלילה, והשני הוא הערות היחסית, כלומר הקיום היום יומי. נאמר שאותו קיום יום יומי, מהרגע שהתעוררנו משנתינו בלילה ועד הרגע בו אנו נרדמים שוב בלילה למחרת, גם הוא שינה.
ההבדל בין אותו מצב תודעה ראשון למצב תודעה שני מתבטא רק בפעילות מוגברת יחסית של המרכזים האנרגטיים. כלומר, במצב שני פועלים גם חלקי מרכזים שאינם פועלים בשנתינו בלילה.

רוב האנשים בשומעם שהם ישנים גם במצב השני – הערות היחסית, מתייחסים להגדרה או קביעה זו כאל מטפורה. הם חושבים שבהשוואה לאנשים מודעים/ערים, הם ישנים. אך מה שהם לא מסוגלים להבין הוא, שהם ישנים ללא כל השוואה עם אף אחד. מדובר בשינה אמתית, אין כאן שום מטפורה.

הרבה זמן לפני שפגשתי ברעיונות אלה, עסקתי בכמה דברים שמאוד עינינו אותי בזמנו.
אחד מהם היה "הקרנה אסטרלית" או במילים פשוטות, יציאה מהגוף.
אחד התרגולים החשובים ביותר שתרגלתי אז, היה הניסיון להיות ער לרגע בו אני נרדם בלילה.
המומחים להקרנה אסטרלית הגדירו זאת כגוף שנרדם ומוח שנשאר ער, בדומה למצב בו אנו מוצאים את עצמנו מודעים לכך שאנו ישנים וחולמים.

לאחר המון הכנות וניסיונות שנערכו כל לילה, הצלחתי להגיע למצב בו, יכולתי לראות את כל ה'אני'ים שלי לפני ההרדמות, אז קראתי להם מחשבות, אך היום אני יודע שמדובר ב'אני'ים שכליים, רגשיים, תנועתיים ואינסטינקטיביים. היה ברור לי שבדרך כלל אני כלל לא מודע לשטף הגדול הזה של 'אני'ים, שהתקיימו ללא הפסקה, ללא כל מאמץ, עזרה או תשומת לב שלי.
ההתבוננות הייתה מאוד צלולה, ויכולתי לראות בבירור שהמכונה שלי שוקעת למצב תודעה ראשון-שינה. ראיתי את כל אותם 'אני'ים ההופכים עם ההרדמות לחלומות.

אותם חלומות במצב תודעה ראשון, הם אותם 'אני'ים של מצב תודעה שני. ההבדל הוא שבמצב שני אנו לא רואים אותם ולא מודעים להם. אך זו אותה פעילות של אותם מרכזים. זה הוא חלק גדול מהשינה עליה מדובר ברעיון בו התחלתי פוסט זה.

עבודה עצמית או הזיות?

ישנו חלק במכונה שלי הרוצה כל הזמן לעשות משהו כדי לקדם מצבי תודעה גבוהים יותר. חלק זה שונה מחלקים אחרים המעוניינים בפעילות אחרת או בחוסר פעילות, ובכל זאת הינו מכני. אני נמנע לתת לו לעשות כרצונו כיוון שכעת, כאשר אני לבד ללא חברים לעבודה, בית ספר וללא מורה היכולים לעזור לי, כל כך קל להזדהות עמו ולשקוע לתוך חלום על מאמצים והזיות על עבודה עצמית…

אתם יכולים להגיב על הודעה זו גם בפורום

כלים מתאימים

בהעדר כלים מתאימים, טוב יהיה אם האדם לא יעסוק כלל בעבודה עצמית.
בהעדר כלים מתאימים, התבוננות, גם אם מדובר בהתבוננות אמתית ולא דמיון, תוביל להסקת מסקנות שגויות.
מסקנות שגויות יובילו לעבודה בלתי נכונה ומזיקה: שינה תוך כדי חלומות על עבודה עצמית ומודעות.
בהרבה יותר קל להתחיל לבנות מאשר להרוס תחילה עולם שלם של חלום ודמיון.

השפעות

המכונה שלנו מושפעת מאין סוף גירויים חיצוניים.
הכל משפיע עלינו: בני זוג, משפחה, חברים, זרים, רעיונות, שמועות, רכילות, מזג אויר, טבע וגורמי השמיים. (יסלחו לי אלה שאותם עקב התרדמת שלי פספסתי).
המכונה מושפעת ומגיבה בצורות שונות, לרוב התגובות שלה מאוד לא מאוזנות.
לדוגמה: מזג האוויר אמור להשפיע על המרכז האינסטינקטיבי, כיוון שכל מה שקשור לתחושות שלנו, נשלט ע"י המרכז האינסטינקטיבי.
חם נורא היום והמרכז האינסטינקטיבי חש בחום ובאי נעימות, עד כה הכל נורמלי, המרכז האינסטינקטיבי ינסה למצוא מקום מוצל וקריר כדי להירגע. אך הדברים לא נעצרים כאן, המזג האוויר החם מעצבן אותנו! אנחנו מתעצבנים (רגש שלילי), כי נמאס לנו להזיע בעבודה, כי החום דפק לנו את התכניות להמשך היום. וזה לא נגמר כאן, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו ולדמיין מה היה קורה עם היה קריר יותר היום, אילו דברים אנו היינו יכולים לעשות שכעת בגלל החום אנו מפספסים. כמובן שזו רק ההתחלה ומכאן הכל פתוח, האדם יכול להסתובב עצבני כל אותו יום…
אז אם נתבונן טוב על המקרה, נצליח להבחין בחיכוך שהופעל על המרכז האינסטינקטיבי שלנו, נוצר סבל במרכז האינסטינקטיבי שאמור היה להיפסק ברגע שהחיכוך מופסק או אם החיכוך לא מופסק ואנו לא מוצאים מקום מוצל וקריר הסבל היה אמור להיות רק אינסטינקטיבי. זהו סבל אמתי שהמכונה שלנו חווה, אך מאוד מהר אנו יוצרים סבל דמיוני ומזויף, בכך שמרכזים אחרים נכנסים לפעולה: המרכז הרגשי שמתחיל לייצר רגש שלילי, לרחם על עצמו ועוד. המרכז התנועתי שמתחיל לדמיין מה ואיך היה קורה אם…ועוד. והמרכז השכלי שמתחיל לנתח את כל המצב.
זו היא לרוב עבודה לא נכונה של המרכזים, הנוצרת מהזדהות ופירושה הוא בזבוז ענק של אנרגיה. והכל בגלל גירוי קטן הקשור למזג אויר וחום. תארו לעצמכם מה קורה במשך כל היום כאשר אנו חשופים לאין ספור גירויים מסוגים שונים.
אבל רציתי לדבר על גירויים הנוצרים ע"י גורמי השמיים: הירח, כוכבי הלכת ובמטאורים והמטאוריטים שבדיוק בתקופה זו ממלאים את שמי כדור הארץ.
למה לנו בכלל לדבר על נושאים אלה?
הכל קשור לעבדות שלנו, אם נראה ונבין שאנו עבדים גמורים לאותם השפעות וגירויים אולי נצליח גם להשתחרר מהם ולצאת לחרות. בדרך כלל בני האדם כלל לא מודעים לעבדותם, הם בטוחים שהם בני חורין ואדונים לעצמם, אך זה רק החלום שהם חולמים-השינה. אם נצליח לפקוח את העיניים לרגע או שתיים ולראות את האמת ואת העבדות הטוטלית שלנו, ללא ספק רובנו נרצה להשתחרר מאותה עבדות.
נחזור כעת לגורמי השמיים, הדבר הפשוט ביותר הוא להתבונן בהשפעותיו של הירח! עקב קרבתו (ועקב סיבות אובייקטיביות אחרות) השפעתו עלינו חזקה מאוד. ניתן להבחין בהשפעות אלה במיוחד כאשר הירח הוא מלא או חסר. כיוון שמצבים אלה של הירח חוזרים על עצמם בכל חודש אנו יכולים לוודא טוב יותר את ההתבוננויות שלנו. הדבר המעניין במיוחד היא העובדה שהשפעות אלה חלים לא רק על יחידים אלה על קבוצות גדולות של בני אדם. בהרבה מקרים, הפגנות ענק, מלחמות ועוד, מתרחשות בעקבות השפעתו של הירח.
עוד דבר שמשפיע עלינו הוא המטאורים והמטאוריטים הממלאים את השמיים בתקופת הקיץ והשיא בדרך כלל ב-תשע באב.

רגשות שליליים

רגש שלילי נוצר ע"י מנגנון פנימי, המתפתח מגיל צעיר מאוד.
אם השליליות כולה נוצרת ע"י גירויים חיצוניים, הרי שאין דרך להימנע ממנה.
אך עלינו להבין, שלגירויים חיצוניים יש השפעה עלינו, ובידינו, או יכולה להיות בידינו היכולת לא להזדהות ולהימנע מהשליליות.
אנו מחזיקים בתמונה דמיונית על הצורה בה אמור העולם לנהוג; יש לנו דמיון על איך הדברים אמורים להתרחש, מתי ולמה.
כאשר דמיון זה מופרח ע"י המאורעות, אנו נעשים שליליים ומאשימים את הסביבה.

"אין כל טעם לזעום על האירועים. לכעסינו הם אינם שועים." – פלוטרכוס.

זו עוד דרך למנוע את פירוקה של התמונה הדמיונית שלנו ולהימנע שוב מהאמת;
מנגנון זה פועל תמיד ובצורה מועילה. אם היינו מצליחים לא לבטא שליליות, היינו יכולים להבחין באותו מנגנון האחראי ליצירת רגשות שליליים, היינו יכולים לבחון וללמוד אותו ולהבין את דרך פעולתו. אך ברגע שביטאתי את הרגש השלילי, שקעתי בשינה עמוקה אף יותר. כעת אני מזוהה לגמרי: הדברים לא מצליחים לי, אני מסכן, אין לי מזל, הסביבה לא מתייחסת אלי בכבוד הראוי לי וכמה שאני כועס על כל זה ובצדק!
במצב זה אין כל סיכוי לראות ולהבין משהו, בטח שלא להבין דבר מה מורכב כמנגנון האחראי לרגשות שליליים.
למה לי בכלל לנסות לראות ולהבין? 'אני' מאוד מרוצה מאותה הבאה של רגשות שליליים; יש בה מן תחושה/הרגשה של 'אני', כלומר 'אני' שלילי = 'אני' קיים.
אני שלילי כי: יש לי רגשות, יש לי ערכים, יש לי דעות, אני מסכן, אני מתנגד, אני לא מסכים… המון 'אני' והמון שקר עצמי.
כאשר חולמים חלום כה עצמתי על מי הוא 'אני', למה שנרצה להתעורר?

נקודה מעניית: קל לנו בהרבה למצוא מה אנו לא מאשר מה אנו כן…

As soon as a man awakens

As soon as a man awakens for a moment and opens his eyes, all the forces that caused him to fall asleep begin to act upon him with tenfold energy and he immediately falls asleep again, very often dreaming that he is awake or is awakening. – George Gurdjieff

בית חרושת

רשמתי בהודעה אחרת, שאין בידינו מספיק אנרגיה כדי להתעורר ולהשאר ערים לזמן ממושך.
אנו מוגבלים על ידי כמות האנרגיה שמייצר האורגניזם/מכונה שלנו.
כל מרכז שלנו ניזון מאנרגיה שונה – גסה או עדינה יותר.
לכל מחשבה, הרגשה, פעולה, דרושה אנרגיה שמתאימה לה.
כך גם לגבי זכירת עצמנו או התעוררות.
אנו יכולים להתעורר רק אם יש בידיינו את האנרגיה המתאימה לכך.

למזלנו הגדול כל אדם (חוץ מהיוצאים מהכלל) מצוייד במספיק אנרגיה כדי להתחיל בעבודה על עצמו.

רוב האנרגיה מתבזבזת בעיקר על:
רגשות לא נחוצים, רגשות לא נעימים, מצבי רוח רעים, עצבנות, רוגז, דימיון וציפיה לכל מיני דברים נעימים או בלתי נעימים, חלומות בהקיץ, מתח בשרירים, פיטפוט תמידי, הזדהות או בקיצור על עבודה לא נכונה של המרכזים.

אם נצליח להתגבר על הרגלים אלו, נצליח לחסוך כמות גדולה של אנרגיה, שתאפשר לנו להתחיל בעבודה רצינית ומשמעותית על עצמנו.
בשלב מסויים נגלה שגם הכמות החדשה של אנרגיה לא תספיק.

האורגניזם שלנו הוא בעצם בית חרושת כימי, שיכול להפיק כמות גדולה של אנרגיה, אך למעשה כל המנגנון המשוכלל הזה מייצר רק כמות אנרגיה שבקושי שומרת על קיומו שלו.

בית חרושת זה יכול ומסוגל לקלוט חומרים גסים ולהפכם לחומרים עדינים בהרבה.
בית החרושת מקבל חומר גלם גס מהעולם החיצוני והופך אותו לחומר עדין יותר, על ידי תהליכים אלכימיים מסובכים.

החומרים או האנרגיה שבה אנו מעוניינים להתעוררות או למצבי תודעה גבוהים, הם חומרים עדינים במיוחד, שבמצבו הרגיל של בית החרושת מבוזבזים או כלל לא מגיעים לעידון הדרוש.

החומר העדין דרוש לנו בעצם, לגידולו של הגוף האסטרלי והמנטלי ועוד…
על מנת לגדול, גופים אלו זקוקים למזון המתאים להם.
אותו החומר העדין שהאורגניזם שלנו יכול לייצר.

מה לוקח אותנו מהרגע?

מה לוקח אותנו מהרגע?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העבר, ושאלות מטופשות של:
מה היה קורה אם הדברים היו שונים, מה היה קורה אם היינו נוהגים אחרת…?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העתיד, אשר מתקרב ובא,
ואיך הוא יראה עתידנו זה? ומה נעשה? ומה היינו רוצים שיקרה? ומה היינו רוצים שלא יקרה?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון; אותה תמונה דמיונית, אשר יצרנו לעצמנו, אותו שקר אשר עטף אותנו בשלמות.
ללא אותו דמיון של: מי אני, למה אני, מה טוב ומה רע בי, ומה אני חייב לעשות ומה אסור לי לעשות…

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
וראיתם את עצמכם? כפי שאתם? ללא ההזדהות והדמיון?

מה הוא הרגע? האם זו שנייה שעוברת?
אני נוכח הרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..והרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..
ההווה הוא הכל, ההווה הוא נצח, ההווה לא קשור בזמן. אין עבר ואין עתיד, הם קיימים רק בחלום.

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?

חלימה

היה אחד‮, ‬שנרדם ובעודו ישן‮, ‬נקלע לערוץ נחל‮, ‬אשר זרם במורד ההר‮. ‬ובעודו נסחף עם הזרם ביחד עם האנושות כולה‮, ‬חלם אותו אחד חלומות רבים‮, ‬על אחריות‮, ‬החלטות‮, ‬רצון ובחירה‮!‬
כאשר התעורר אותו אחד והחל במאמציו לטפס במעלה ההר נגד זרם הנחל‮, ‬ידע מה פשרם של אחריות‮, ‬החלטות‮, ‬רצון ובחירה‮!‬
ידע אותו אחד‮, ‬שבאחריותו להמשיך במאמציו לטפס מעלה‮.‬
ואם יפסיק מאמצים אלו יסחף הוא שוב מטה לרגלי ההר‮, ‬וכל מה‮, ‬שישאר לו‮, ‬הוא החלימה על אחריות‮… ‬ומי יודע מתי יתעורר שוב‮…‬

התבוננות וחציצה

אם התמזל מזלנו‮, ‬והנה אנו מתבוננים במכניות זו או אחרת השייכת למכונה‮, ‬הרי שבמהרה אוקטבה זו של התבוננות סוטה מדרכה‮, ‬ע"י‮ "‬אני"ים רבים‮, ‬שכל עיסוקם במקרה המדובר הזה הוא‮: "‬איך ומה צריך וכדאי לעשות נוכח המכניות הנצפת באותו רגע‮?".‬
דיון מעמיק זה‮, ‬אשר לרוב מחסל את ההתבוננות‮, ‬כה יעיל וקטלני‮, ‬שתוך רגע‮, ‬הוא סוחף אותנו בהזדהות גדולה לתוך חלום עמוק על הדרך הנכונה‮ ‬לעבודה על עצמנו‮.‬
חלום זה יכול להמשך זמן רב‮, ‬ובו יעלו ויצופו רעיונות והחלטות חשובות וקיצוניות בהקשר להמשך העבודה‮: ‬על כך שחייבים אנו חלקים מסוימים‮ ‬לחסל וחלקים אחרים לפתח‮, ‬ולבסוף‮, ‬כאשר יחלוף החלום ואת מקומו יתפוס חלום אחר‮, ‬שלא קשור כלל לעבודה על עצמינו ולאחריו חלום אחר וכד‮', ‬עד אשר יתמזל מזלנו שוב‮, ‬והנה אנו מתבוננים במכניות זו או אחרת‮…‬
כל אחד‮, ‬אשר חווה חוויה זו‮, ‬אשר תיארתי‮, ‬יכול להסכים אתי בכך‮, ‬שאין זו אלא חציצה‮ – ‬מנגנון‮ ‬משומן היטב המופעל בכל עת‮, ‬שמזהה רגע של ערות‮, ‬המחסל ומונע מאותו רגע של ערות להמשיך ולהתקיים‮.‬
העובדה‮, ‬שאנו חולמים על עבודה‮, ‬מקשה עלינו להבין‮, ‬שזהו אכן חלום‮. ‬נוצרת אשליה של עבודה‮, ‬המקשה עלינו להתעורר‮.‬
אותה אשליה‮, ‬אף גורמת להרגשה טובה וטפיחה על שכמינו אנו‮.‬

קורה לפעמים

קורה לפעמים ואני מבין עד כמה איני נמצא!
ואני חש ומרגיש את המחיצה ביני ובין העולם.

באותם מקרים נדירים, ברור לי שהכל הוא חלום.
אך, אין בידי להיאחז בהבנה זו, היא יותר מידי לא מוחשית.
חומקת היא ממני, ברגע שמנסה אני להתרכז בה, לאחוז בה.

עושה אני הכל, כדי לא להתעורר מאותו חלום, אשר נמשך כל חיי.
אף כי רב הזמן הוא סיוט, מעדיף אני להמשיך בסיוט זה, על פני ערות.
הערות נתפסת בעיני כמוות, מוות לאותו סיוט/חלום, אשר הם חיי.

באותם רגעים פורצת לרגע התשוקה להתעורר.
אך הרגע עובר, ובמקומו מופיעים הרחמים העצמיים.

תודעה קוסמית

"אינני יודע מה אתה מכנה בשם תודעה קוסמית",
אמר ג. "זהו מונח מעורפל ובלתי מוגדר;

כל אחד יכול לכנות כל מה שהוא רוצה בשם זה.
ברוב המקרים, מה שמכנים בשם 'תודעה קוסמית' אינו אלה הזיה,
חלום אסוציאטיבי בהקיץ המלווה בפעולה מוגברת של המרכז הרגשי.
לעתים הוא מתקרבלאכסטזה, אולם על-פי רוב אין הוא אלא חוויה רגשית סוביקטיבית
ברמה חלומית…"

דבריו של גורדייף – חיפוש אחר נמופלא

אז תזהרו לכם, במיוחד בכל מה שקשור בציפיה לתגובות וסימנים של הגוף להתפתחות רוחנית.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )