התמרת רגש שלילי

עמדתי מול אדם מבוגר, שכעס מאוד, הוא קילל וצעק והניף את ידיו לכל הכיוונים.
משהוא בתווי פניו הגרוטסקיים משך את תשומת לבי, השתמשתי בכך, חילקתי את תשומת לבי בזווית אינו השמאלית ובמקביל בעצמי.
באותו רגע היה נדמה שחדרתי למישור אחר לגמרי.
הייתי מודע לעצמי, לגופי ותחושותי, לרגשות והמחשבות שלי, רק שהפעם היה נדמה שהכל מתרחש בשיא האיטיות, ויכולתי לבחון כל דבר מכל הכיוונים. לקרוא עוד…

תשוקות, רצון וסבל

אנו מלאים בתשוקות העולות ללא כל שליטה, ולאחר זמן מה מתחלפות בתשוקות אחרות.
אנו אוהבים לבלבל ולהחשיב תשוקות אלה כרצונות.
לאמתו של דבר, כדי לפתח את הרצון שלנו, עלינו להתנגד לכל מה שנחשב על ידינו כרצון.
כלומר להתנגד לתשוקות אלו. לקרוא עוד…

לאן אתה בורח?

האדם עסוק כל ימי חייו בבריחה מהסבל. על ידי סבל מדומה, רגשות שליליים, דמיון ושקר עצמי מצליח האדם לעמם את הסבל האמתי.
אך אין זו בריחה, זו רק בזבוז של אנרגיה שבעקבותיה ואיתה נוצרת השינה וחוסר ההתמודדות עם הסבל האמתי והחיים.
לכן נאמר שאנו מבזבזים את החיים, אנו לא חיים את הרגע ומעדיפים לחלום על עתיד, עבר ועל מקומות אחרים ללא סבל.
החיים שלנו נושאים בתוכם סבל, ואין כל דרך לשנות עובדה זו כל עוד אנו חיים כאן; על כדור הארץ, בגוף פיזי.
בשלב מסוים יש להבין שאין לאן לברוח, הסבל והחיים ישיגו אותנו בכל מקום. "אדם פוגש בגורלו בדרך בה בחר כדי לחמוק ממנו."
אדם המנסה לברוח מכלב מעיים, רץ הישר אל הבור העמוק שלפניו. אך ממה בדיוק הוא נמלט? מהכלב או מהאיום?
האם יש סיבה לברוח מהכלב אם הוא לא מאיים? הכלב ישיג אותנו במהרה והבריחה תגרום לו רק לממש יותר את איומו. ואם במקרה לא ישיג? הרי שאנו נמלטים הישר לאותו בור עמוק, שאותו בגלל השינה, אנו כלל לא רואים.
אם אין לאן לברוח, ולפנינו נמצא כלב אחר או איום אף גדול יותר, כל מה שנשאר הוא להתמודד עם האיום.
אם נרצה להתמודד עם האיום, הרי שעלינו קודם לראות אותו ולהבין למה והיכן הוא גורם לסבל, מי הוא זה שסובל?
תאוריה לא תועיל כאן כלל, רק פרקטיות יכולה לעזור לאדם להבין, שלא 'הוא' זה שסובל. צעד זה קשה במיוחד, כיוון שהאדם מזוהה לגמרי עם הסובל – המכונה שלו.
עדיין לא ברור לי מה קודם למה? ההפרדות קודמת לקבלה או ההפך? אולי שניהן מתרחשות במקביל!? אך ברור לי שאם מצליח האדם להיפרד מהמכונה חייב הוא לקבל אותה כפי שהיא. כך גם עם חייו וסבלו.
אז האדם נשאר מול הכלב, כך הוא לומד להכיר, להתיידד ולחיות עמו, והאיום נעלם. זו היא המלטות מהסבל.
הסבל מייצר אנרגיה יקרה, אם נצליח שלא להירדם ולבזבז אנרגיה זו, נוכל ללמוד להתמיר אותה לצרכינו…

תשוקה, רצון וסבל מרצון

הרבה פעמים כשאני צריך לנהוג, מתעוררת אצלי תשוקה לשמוע מוזיקה מסוימת. אני בטוח שדבר זה מוכר לרובכם.
במקרה זה אני אומר, "אני רוצה לשמוע את זה או את זה."
אך לאמתו של דבר אין זה רצון, רק תשוקה, אני שקפץ בצורה מכנית והשתוקק לשמוע משהוא.
או למשל דוגמה אחרת שאני חווה: תשוקה לאכול משהוא בשעה מאוחרת של ערב, תשוקה זו עולה בדרך כלל גם כשאין אני רעב כלל, בדרך כלל אני אומר: "בא לי" או "אני רוצה לאכול משהוא", אך שוב פעם אין כאן קשר לרצון… זה הוא אני אינסטינקטיבי שמשתוקק מסיבות מכניות לגמרי לאכול….
אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות לתשוקות אלה שאנו כה אוהבים לכנות רצון או רצונות, דבר אחד משוטף לכולן, הן מכניות: הן עולות בצורה מכנית וללא כל מעורבות שלנו, הן עולות עקב הרגלים או מגירויים חיצוניים. ואין לנו כלל שליטה על הצורה הזמן או סוג התשוקה שמתעוררת לפתע.

אם כן, מה הוא הרצון?
ברמה של האדם הישן, לא קיים רצון, רצון הוא דבר מה שעלינו ליצור בתוכנו…
איך ניתן ליצור רצון זה? ישנם תרגולים שונים ורבים, אך למה לנו לסבך את העניינים, כל חיינו מלאים בתשוקות, אז למה לא להשתמש בהן כדי ליצור רצון?
בא לי לשמוע מסיקה מסוימת בזמן נהיגה? עבודה נכונה על רצון תהיה לשמוע דבר מה שונה לגמרי, או לא לשמוע מסיקה כלל.
אני משתוקק לאכול לפני השינה, העבודה על הרצון תהיה אי אכילה.
מדובר כאן במאמץ שלי, עשיה שלי, מאמץ זה קיים בכל רגע ורגע, ברגע שמפסיק המאמץ אני נופל חזרה אל התשוקה.
ההליכה נגד התשוקות שלנו תיצור בתוכנו חיכוך, לא נעים לי לשמוע את מוצרט כל הנהיגה, "אני" השתוקקתי לשמוע את לד זפלין, ואת מוצרט אני לא סובל – חיכוך.
אני לא אכלתי לפני השינה, ואני חש ברעב – חיכוך.
חיכוך בתורו גורם לסבל, אז כעת אני נוהג במשך שעה ושומע את מוצרט ומקלל כל רגע.
כך פספסתי את כל העבודה על הרצון, ובזבזתי את הסבל שנוצר על רגש שלילי.
סבל שנוצר = אנרגיה, ביטוי רגש שלילי = בזבוז אנרגיה.
אז עבדתי קשה סבלתי כדי להפיק אנרגיה ואז בזבזתי את הכל ברגע…
כאן דרוש עוד מאמץ, אי ביטוי רגשות שליליים, שגם הן תשוקות שלנו.
אם נלמד לא לבטא רגשות שליליים, יבצר מצב מעניין בו נוכל לראות את הסבל שנוצר…
בדרך כלל אנו לא רואים אותו, כי אנו עסוקים באותו רגש שלילי, ולאחר כל הרגשות השליליים אנו מרגישים הקלה, כי הוצאנו את כל האנרגיה וכל הסבל.
אך אם אנו לא נבטה את הרגש השלילי, הנה נוצר מצב בו אנו יכולים לראות את הסבל שמוצרט גורם למכונה שלנו, כעת אנו יכולים אף להפיק תועלת מאותו סבל, להתמיר אותו…

איך אפשר לא לבטא רגש שלילי?
עלינו לראות את הרגש השלילי, ולנסות לא להזדהות עימו, דבר זה יכול להיעשות רק ע"י חלוקת תשומת לב.

כאן אנו מגיעים לסבל מרצון, הרצון שלנו גרם לאותו סבל, ואנו מקבלים אותו מרצון :).
ברגע שאנו מקבלים את הסבל, הוא נהפך לסבל מרצון, ורק כך אנו יכולים להגיע להתמרה של סבל.

כמה מילים על סבל

רוב סבלנו הוא סבל דמיוני!
סבל זה נוצר מתוך הזדהות ודמיון שלנו.
כל חיכוך יכול לגרום סבל למכונה.
הסבל יכול להיות אינסטינקטיבי, תנועתי, רגשי או שכלי.
אך, המכונה לא יכולה ולא רוצה להתמודד עם הסבל,
אנו אף לא יודעים שדרך הסבל או בעזרתו יכולים אנו להתעורר.
לכן כל מה שמעניין את המכונה הוא הבריחה מהסבל.
כיוון שאין המכונה יודעת כיצד לברוח מהסבל, הדבר היחיד שנוטר לעשות הוא לחצוץ את הסבל.
החציצות הן רבות ומגוונות; אחת הדרכים שבעזרתה אנו חוצצים את הסבל, היא רגשות שליליים.
ביטוי רגשות שלילים = חציצת סבל, ברגע שנצליח לא לבטא רגש שלילי, נוכל לראות או להיות מודעים לסבל שלנו.
כך נהיה מסוגלים לראות האם מדובר על סבל דמיוני או סבל אמתי.
הדבר הקשה ביותר, הוא לוותר או להיפרד או להקריב את הסבל הדמיוני שלנו, דרך הסבל, האישיות המזייפת מרגישה הכי אמתית.
ההיגיון שלה: אני סובלת לכן אני קיימת ואמתית.

ראיה של האדם את עצמו, ראיה של כל הסתירות, כל השקרים, כל הדמיון וחוסר אחדות.
ראיה מסוג זה יכולה לגרום לסבל אמתי.
אך עלינו להיזהר לא להזדהות! האישיות המזויפת תנסה להכניס מיד לתוך ראיה זו – הזדהות, ניתוח דמיוני ולהפוך סבל זה לרחמים עצמיים, אשר יחצצו את הסבל האמתי.
גם מכה יכולה לגרום לסבל אמתי, או פגיעה רגשית, אך עלינו להיזהר ולא להזדהות.

הצעד הבא הוא התמרת סבל.

* האסון מעצב את האיש ומכריחו להכיר את עצמו‮;‬
הסבל מכפיל בנשמה שאיפות וכחות‮.‬
סבלו של אדם מלמדו לחלוק עם סיבלות זולתו‮,‬
חסרונותיו של אדם מניבים ענוה והבנה‮.‬

אורח על כדור אפל‮ / ‬י.ו‮. ‬גיתה

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )