השפעות

בהיותי נער, נשאלתי – ממה אני מושפע?
לאחר הירהור קצר, עניתי בבטחון מלא שאינני מושפע ממאומה.
ואף נתתי כמה דוגמאות והסברתי כיצד הדברים השונים עימם בא אני במגע, כלל לא משפיעים עלי. לקרוא עוד…

יצחק והכדורים הצבעוניים 2

כפי שכבר רשמתי, יצחק (הכלי המעוגל המלא בכדורים קטנים וצבעוניים) מטולטל ללא הפסקה.
הוא מתגלגל ומתהפך עקב השפעות חיצוניות. כל גירוי חיצוני משפיע על יצחק:
מזג אוויר מסוים, משפיע על יצחק וגורם לו לשמוח, לכעוס או לסבול.
בני-אדם משפיעים על יצחק וגורמים לו לשמוח או לכעוס או לאהוב או לשנוא או להאמין או לזלזל ועוד…
כל מאורע ומאורע בחייו משפיע עליו.

יצחק הוא אדם מצליח מאוד מבחינה עסקית ומבחינה חברתית.
אין לו דאגות הקשורות לקיום היום יומי. הוא אדם משכיל מאוד ואף מתעניין במדע, פילוסופיה ובעוד כמה תחומים נחשבים.
באופן כללי אנשים המכירים את יצחק, מחשיבים אותו כאדם חכם, נבון, נעים הליכות ומצליח.
כך גם יצחק רואה ומחשיב את עצמו; הוא אדם של העולם הגדול, ולפעמים הוא אף מעז ומשתעשע במחשבה על כך שהוא אדם טוב האוהב לעזור ולתרום לזולת.
אם נבקש מיצחק, שיגדיר את עצמו, יומר הוא ללא היסוס, שהוא אדם חופשי!

הבוקר מתעורר יצחק עם כאב ראש וזיכרונות מטרידים במיוחד מחלום רע.
התחושה הכללית של יצחק בבוקר זה כה מעיקה, עד שהוא משתעשע שוב ושוב במחשבה להישאר במיטה.
אך לבסוף בהתערבותה של השלפוחית, הוא קם ומגשש את דרכו בקושי רב אל חדר האמבטיה.
כאשר הוא מתחיל לצחצח את שיניו, המברשת נופלת מידיו, הוא מרים אותה מהרצפה וראשו נחבל בכיור.
יצחק מפטיר קללה עסיסית, וההרגשה השלילית אשר אותה הוא החל מטפח עוד במיטה, הולכת ומתעצמת.
קוביית קרח מרגיע את הכאב, ולאחר בדיקה מול המראה, יצחק שמח לגלות שלא נשארה כל חבורה.
מצב רוחו משתפר מעט והוא מחליט לצאת לעיר ולשתות קפה בבית הקפה האהוב עליו.
ביציאה מביתו, הוא מגלה ששוב פעם שכנו גנב את העיתון. הוא מתמלא בשליליות רבה ומתחיל לקלל ולאחל צורות שונות של מוות בייסורים לשכנו.
רגע אחרי כן, הוא נזכר שבבית הקפה מחלקים עיתון בחינם, הוא נרגע שוב ויוצא מביתו.
בחוץ ממתין לו מזג אוויר נפלא, בדיוק כפי שהוא אוהב, הוא שואף אוויר ומחליט שהליכה ברגל תועיל למצב רוחו.
ואכן, במיוחד אחרי שהוא פוגש כמה מכרים טובים בדרכו לבית הקפה, מצב רוחו משתפר פלאים.
בהמשך הדרך, רואה יצחק קבוצה של אנשים ואמבולנס. הוא מתקרב יותר ומבחין באדם שכוב על המדרכה.
יצחק בטוח שמדובר בתאונה, הוא חש באי נוחות כאשר מכניסים את האדם הנפגע לתוך האמבולנס, רגשות כועסות ומחשבות על נהגים לא זהירים ממלאים את כול ישותו.
האיש הפצוע, מזכיר לו את חברו הטוב, שנהרג בתאונת דרכים דומה, יצחק מתחיל להרגיש כיצד עצב ורחמים עצמיים מתחילים להישתלט עליו.
הוא ממשיך מדוכדך אל בית הקפה, ומזמין ארוחת בוקר. משום מה הארוחה והקפה כלל לא טעימים הבוקר, ומהעיתון הוא שכח לגמרי.
בזווית עינו הוא מבחין בשתי חברות, היושבות לא הרחק משולחנו. אחת מהן לא מפסיקה להגניב לעברו מבטים ולצחקק.
היא פונה אל חברתה ואומרת, כך שדבריה ישמעו היטב, “הוא מאוד חמוד”.
אחרי שיצחק מצטרף אל שולחנן, ומקבל את הטלפון של המגניבה מבטים, מצב רוחו ממש משתפר. הוא כלל לא זוכר כבר את התאונה ואת חברו ז”ל.
אפילו האוכל טעים מאוד, ואחרי שהחברות נפרדות ממנו ויוצאות מבית הקפה הוא לא מצליח למחוק את החיוך מפרצופו.
הוא נזכר שוב בעיתון, שכה רצה לקרוא הבוקר, ובמדור ספורט הוא קורא על כך שהקבוצה אותה הוא אוהד הביסה את יריבתה.
כעת יצחק בטוח שכבר מזמן לא היה לו בוקר כה מוצלח!

אני יכול להמשיך ולתאר את בוקרו של חברנו החופשי, ולספר על הטלפון שהוא קיבל ומהקו השני, זקנה צרחה עליו ודרשה בתוקף לדבר עם ז’אנט, ועל כך שאחרי שהוא הבטיח לה שחלה כאן טעות, היא התקשרה שוב ושוב וטענה בכעס שהוא חוצפן ואידיוט.
אך אני חושב שניתן לעצור כבר כאן, ולהבין שיצחק שלנו, רחוק מאוד מלהיות אדם חופשי, ושהוא אכן מטולטל, מתגלגל ומתהפך ללאג הפסקה, עקב השפעות/גירויים חיצוניים.

כל תגובותיו, על אותם גירויים חיצוניים; המחשבות, הרגשות, התחושות, הפעולות, הדמיון, ההזדהויות… הם אותם כדורים קטנים וצבעוניים המגיבים על הטלטולים. או במילים אחרות – ה’אני’ים הרבים.

מה מתנגן

ישנם נגנים (נגן מוזיקה אלקטרוני) המסוגלים לקרוא ולנגן מתוך מדיה ספציפית ורק פורמט ספציפי.
נגנים אחרים ומשוכללים יותר מסוגלים לקרוא מתוך מדיות שונות, פורמטים רבים.
אבל לא משנה מאילו מדיות הנגן קורא, ואילו יצירות הוא מנגן, הנגן יישאר אותו נגן, הוא לא ישתנה או יתפתח מכך, שכעת הוא מנגן מוזיקה שונה. המוזיקה שונה, אך הנגן הוא אותו נגן.
במידה מסוימת האדם, דומה מאוד לאותו נגן.

בתקופות שונות כתגובה על השפעות שונות, הוא מגיב (מנגן) בצורה שונה, אומר דברים אחרים, חושב על דברים חדשים, חש ומרגיש אחרת…
הבעיה, שאותו אדם בטוח שהוא זה שמייצר את אותן תגובות, הוא לא מודע לכך שהוא רק נגן.
הוא בטוח שהוא זה שמחליט ליצר את אותן תגובות: מחשבות, התנהגויות, רגשות ותחושות. לפעמים כאשר הוא שם לב שהוא מנגן דבר מה אחר, הוא בטוח שהוא השתנה ואף אולי התפתח.

לאמתו של דבר, האדם אכן יכול להשתנות ע״י השפעות, אך מה שמשתנה בו, הוא דבר מה אחר, הנגן לאומת זאת נשאר אותו נגן.
ובדרך כלל, לא די בהשפעות כדי ליצור את אותו שינוי.
דרושה לאדם, הבנה והכרה אמתית על מצבו. אותה הבנה הנוצרת מידע והוויה. ללא הבנה זו, האדם ימשיך לדמיין שהוא, הנגן, מתפתח ומשתנה.
כל עוד לא מתחיל האדם לעבוד על עצמו בצורה כנה ואמתית, כל מה שיש לו, או כל מה שהוא – זה רק נגן.

לא מאמין לאף אחד, אפילו לא לעצמי

אנו ממש מאמינים לעצמנו, כשאנו אומרים, "אני לא מאמין לאף אחד, אפילו לא לעצמי", כלומר אני נקי מהשפעות ואמונות, אני בודק ומודא כל דבר.

יש לזכור שאנו מושפעים כל הזמן מהרשמים מהם אנו ניזונים, לכן יש צורך לעבוד עם רשמים מאוד מסוימים בצורה מאוד מסויימת.

מורה על ארבע

שמתי לב, שבמהלך טיולי עם כלבי, ה'אני'ים שלי מאוד משפיעים על התנהגותו, במיוחד 'אני'ים אינסטינקטיביים: כאשר המרכז האינסטינקטיבי שלי, חש בטוח, גם הכלב מתנהג בצורה בטוחה ורגילה. גם במקרים שהוא עצמו חש ב'סכנה', זה עובר אחרי כמה צעדים, לאחר שהתרחקנו מ'הסכנה' (כלב או דבר מה אחר מעיים).
לאומת זאת כאשר הוא מושפע מ'אני'ים אינסטינקטיביים שלי, התנהגותו נעשית מאוד מוזרה ולא שקטה. ההבנה שהכלב שלי מכיר ורואה את המרכז האינסטינקטיבי שלי טוב יותר ממני הייתה משעשעת.
התחלתי להתבונן בתופעה זו, והדבר דרש ממני ערנות והתבוננות, ולאחר מכן אף מאמצים כפולים של הניסיון להישאר במצב מודעות גבוה יותר במהלך הטיולים, ושליטה על 'אני'ים כאלה ואחרים הנובעים מתכונות שלי.
שמתי לב למשל שכאשר אני עובר ליד חבורה של אנשים, המרכז האינסטינקטיבי חש חשוף ופגיע; המרכז האינסטינקטיבי מאוד טריטוריאלי, וכאשר אנשים זרים חודרים למרחב שלו הוא מיד נזעק וחש בסכנה. אפילו כאשר מישהו מביט בנו זמן מה, המרכז האינסטינקטיבי מיד חש בכך וחש מאיזה כיוון מביטים בנו ומיד מחזיר מבט.
כך בעידודו ועזרתו של כלבי, הטיולים איתו נהפכו לעוד מאמצים להתבונן ולזכור את עצמי.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

הגורל והמקרה

במצבו הנוכחי, האדם לא יכול כלל לדבר על שינוי הגורל.
נושא הגורל הוא נושא מאוד תאורטי ורחב וניתן לגשת אליו מכיוונים שונים ורבים.
אך עלינו להבין תחילה שחוק הגורל חל על בני אדם ולא חל על מכונות.
שרוי בתוך שנתו העמוקה וההיפנוטית, כל מה שנשאר מהאדם היא המכונה המקולקלת שלו.
במצב שכזה (מצב לא טבעי) נכנס האדם לממלכת חוק המקרה.
חוק המקרה פועל על המכונה בצורה כל כך טוטלית, עד שחוק הגורל כלל לא יכול לחדור ולהשפיע על האדם במהלך חייו.
מה הוא חוק המקרה? בפוסט הקודם דיברתי על השפעות, וחוק המקרה קשור מאוד לאותן השפעות:
הכל קורה, והמכונה מגיבה ללא כל שליטה. אין אדון בבית שיכול לכוון ולסדר, הכל קורה לנו ואנו לא מסוגלים לעשות מאומה.
הדוגמה עם מזג אויר בפוסט "השפעות" מדגימה עניין זה בצורה טובה. נוח לנו להאמין לדמיון שלנו ולספר לעצמנו שאנו עושים ובוחרים, אך כל עוד אנו נמצאים תחת חוק המקרה, אין אנו מחליטים ואין אנו עושים מאומה. דומה הדבר לכדור מתגלגל המספר לעצמו על כך שהוא בעצמו החליט להתגלגל וכלל לא מודע לכך שמישהו בעט בו.
התאוריה מספרת שמאורעות מאוד גדולים בחיינו יכולים להיות קשורים לגורל שלנו: המקום בו נולדנו, ההורים שלנו, המוות ועוד.
את הגורל ניתן לראות כתפקיד אותו אנו צריכים לשחק, קיבלנו עובדות ברורות המאפיינות אותנו (טיפוס גוף, מין, מהות, אזור גאוגרפי, תקופה, הורים ומשפחה), קיבלנו שחקנים אחרים לצידנו, והמטרה היא לבצעה את התפקיד שלנו בהצגה על הצד הטוב ביותר. לא ממש משנה מה הוא התסריט, הוא יכול להיות קשה או קשה פחות לכן אני לא מקבל את עניין הגורל הטוב או הגורל הרע.
רודני קולין אמר:

“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change. It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played. Some parts of life are very hard. At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”


אך כיצד יכול האדם לשחק את תפקידו בצורה טובה, כל עוד הוא ישן? וכיצד הוא יכול לשחק את תפקידו, כאשר הוא כלל לא נמצא?
לכן אין מה לדבר על שינוי הגורל, תחילה עלינו לנסות לקיים את הגורל שלנו. אם לא נצליח, נחזור לכאן שוב ושוב לאותו התפקיד.
רק כאשר יצליח האדם לצאת מחוק המקרה ולחיות תחת חוק הגורל, רק אז ניתן יהיה לדבר על שינוי הגורל, אם בכלל יש צורך לשנותו.
כדי להבין נושאים אלה טוב יותר, עלינו להבין נושאים רבים הקשורים אליו, כגון "מהות, אישיות ואישיות מזויפת" ועוד…

השפעות

המכונה שלנו מושפעת מאין סוף גירויים חיצוניים.
הכל משפיע עלינו: בני זוג, משפחה, חברים, זרים, רעיונות, שמועות, רכילות, מזג אויר, טבע וגורמי השמיים. (יסלחו לי אלה שאותם עקב התרדמת שלי פספסתי).
המכונה מושפעת ומגיבה בצורות שונות, לרוב התגובות שלה מאוד לא מאוזנות.
לדוגמה: מזג האוויר אמור להשפיע על המרכז האינסטינקטיבי, כיוון שכל מה שקשור לתחושות שלנו, נשלט ע"י המרכז האינסטינקטיבי.
חם נורא היום והמרכז האינסטינקטיבי חש בחום ובאי נעימות, עד כה הכל נורמלי, המרכז האינסטינקטיבי ינסה למצוא מקום מוצל וקריר כדי להירגע. אך הדברים לא נעצרים כאן, המזג האוויר החם מעצבן אותנו! אנחנו מתעצבנים (רגש שלילי), כי נמאס לנו להזיע בעבודה, כי החום דפק לנו את התכניות להמשך היום. וזה לא נגמר כאן, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו ולדמיין מה היה קורה עם היה קריר יותר היום, אילו דברים אנו היינו יכולים לעשות שכעת בגלל החום אנו מפספסים. כמובן שזו רק ההתחלה ומכאן הכל פתוח, האדם יכול להסתובב עצבני כל אותו יום…
אז אם נתבונן טוב על המקרה, נצליח להבחין בחיכוך שהופעל על המרכז האינסטינקטיבי שלנו, נוצר סבל במרכז האינסטינקטיבי שאמור היה להיפסק ברגע שהחיכוך מופסק או אם החיכוך לא מופסק ואנו לא מוצאים מקום מוצל וקריר הסבל היה אמור להיות רק אינסטינקטיבי. זהו סבל אמתי שהמכונה שלנו חווה, אך מאוד מהר אנו יוצרים סבל דמיוני ומזויף, בכך שמרכזים אחרים נכנסים לפעולה: המרכז הרגשי שמתחיל לייצר רגש שלילי, לרחם על עצמו ועוד. המרכז התנועתי שמתחיל לדמיין מה ואיך היה קורה אם…ועוד. והמרכז השכלי שמתחיל לנתח את כל המצב.
זו היא לרוב עבודה לא נכונה של המרכזים, הנוצרת מהזדהות ופירושה הוא בזבוז ענק של אנרגיה. והכל בגלל גירוי קטן הקשור למזג אויר וחום. תארו לעצמכם מה קורה במשך כל היום כאשר אנו חשופים לאין ספור גירויים מסוגים שונים.
אבל רציתי לדבר על גירויים הנוצרים ע"י גורמי השמיים: הירח, כוכבי הלכת ובמטאורים והמטאוריטים שבדיוק בתקופה זו ממלאים את שמי כדור הארץ.
למה לנו בכלל לדבר על נושאים אלה?
הכל קשור לעבדות שלנו, אם נראה ונבין שאנו עבדים גמורים לאותם השפעות וגירויים אולי נצליח גם להשתחרר מהם ולצאת לחרות. בדרך כלל בני האדם כלל לא מודעים לעבדותם, הם בטוחים שהם בני חורין ואדונים לעצמם, אך זה רק החלום שהם חולמים-השינה. אם נצליח לפקוח את העיניים לרגע או שתיים ולראות את האמת ואת העבדות הטוטלית שלנו, ללא ספק רובנו נרצה להשתחרר מאותה עבדות.
נחזור כעת לגורמי השמיים, הדבר הפשוט ביותר הוא להתבונן בהשפעותיו של הירח! עקב קרבתו (ועקב סיבות אובייקטיביות אחרות) השפעתו עלינו חזקה מאוד. ניתן להבחין בהשפעות אלה במיוחד כאשר הירח הוא מלא או חסר. כיוון שמצבים אלה של הירח חוזרים על עצמם בכל חודש אנו יכולים לוודא טוב יותר את ההתבוננויות שלנו. הדבר המעניין במיוחד היא העובדה שהשפעות אלה חלים לא רק על יחידים אלה על קבוצות גדולות של בני אדם. בהרבה מקרים, הפגנות ענק, מלחמות ועוד, מתרחשות בעקבות השפעתו של הירח.
עוד דבר שמשפיע עלינו הוא המטאורים והמטאוריטים הממלאים את השמיים בתקופת הקיץ והשיא בדרך כלל ב-תשע באב.

מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?

"מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?
פירושו שאין לו תנועות בלתי-תלויות, הן בתוך עצמו והן מחוצה לו. הוא מכונה מונעת על-ידי השפעות חיצוניות ודחיפות חיצוניות. כל תנועותיו, פעולותיו, דיבוריו, רעיונותיו, רגשותיו, מצבי-רוחו ומחשבותיו הם תולדה של השפעות מן החוץ. הוא עצמו אוטומאט בעל מלאי מסוים של זכרונות על נסיונות קודמים ומידת-מה של מרץ שמור."

כך אמר מר' אוספנסקי. אם נבחן את דבריו, נבחין מיד ב'אני'ים שכליים שונים בעד או נגד, או חלק מה'אני'ים בעד וחלק נגד.
אך לאמיתו של דבר, אם נתבונן על עצמנו, אזי במהרה יתברר לנו שהוא צודק לגמרי…אפילו אותה תגובה של המרכז השכלי שלנו על דבריו – בעד ונגד, רק מוכיחה שדבריו נכונים. דבריו הם גירוי/השפעה והתגובה של המרכז השכלי היא תגובה אוטומטית לדבריו. או במילים אחרות – מישהו לחץ על כפתור והפעיל משהו.
אנו אפילו לא בוחנים או בודקים איך נגיב, התגובה היא מכנית/אוטומטית לגמרי וקשורה בידע קודם על הנושא. אם דבריו בצורה זו או אחרת מוכרים או לא יוצרים 'סתירה' ביחס לידע שכבר קיים התגובה תהיה חיובית, אך אם נוצרת 'סתירה' התגובה תהיה שלילית.

עוד שיטה מצוינת לבדוק את דבריו היא פשוט לנסות לשלוט.
על מה ההשפעות או הגירויים החיצוניים יכולים להשפיע?
1. על המרכז המוטורי שלנו: תחושות, חום, קור, נעים לא נעים, דמיון ועוד…
2. על המרכז הרגשי שלנו: רגשות חיוביים ורגשות שליליים…
3. על המרכז השכלי שלנו: תגובה שכלית על רעיון, מחשבות אסוציאטיביות ועוד…

ניתן להתחיל עם הקל ביותר – המרכז השכלי.
האם מישהו ניסה לחשוב בצורה רצונית? שאלה זו מבלבלת, אך לפני שאתם עונים אני ממליץ לכם לנסות תרגיל קטן.
בחרו לכם יום ושעה בעתיד הקרוב ותקבעו מראש שבאותו יום ושעה אתם הולכים לחשוב על נושא מסוים שתבחרו מראש.
יהיה הנושא אשר יהיה, עליכם לנסות לחשוב רק עליו מבלי לסטות כלל לנושאים אחרים שונים או דומים.
נניח שהנושא הוא: "כיצד אני יכול למצוא לעצמי עבודה טובה יותר?" כמובן שתרגיל זה מחייב תשומת לב ויכולת התבוננות עצמית, כדי שנצליח באמת לראות האם אנו חושבים על הנושא או שכבר מזמן סטינו ממנו לדבר מה אחר.
הייתי שמח לשמוע מכם התבוננויות על מה שיקרה לכם ולמחשבות שלכם בזמן התרגיל ורק מאוחר יותר להגיב, אך כיוון שהמציאות מכתיבה התנהלות שונה, אהיה חייב להתייחס למה שיש לצפות מתרגיל זה.
יש להניח שבהתחלה תהיה לכם שליטה מסוימת על המחשבה, כיוון שאם עוד יש לנו שליטה על משהו הרי שמדובר על מרכז שכלי. אך מאוד מהר יהיה ניתן לשים לב שהנושא מחליק הצידה ובמקומו מגיעות מחשבות לא רצוניות אלא מחשבות שהן בעצם התגובה לתרגיל שלנו או לנושא שעליו בחרנו לחשוב.
"איזה יופי אני מצליח לשלוט על המחשבה שלי" או "מיסט דיבר שטויות כרגיל" או "איזה מסכן אני שאני תקועה בעבודה הזו ולא מצליח למצוא משהוא חדש, הבן של דוד לאומת זאת כבר פתח עסק" …….בהתחלה כשנבחין בכך ננסה לחזור ולשלוט במחשבה, אך במהרה נגלה שזה רק הולך ומדרדר, וכעת השליטה תעבור למחשבות אסוציאטיביות – למשל הדוגמה עם העסק של הבן של דוד: "עסק טוב הוא פתח, הוא עושה המון כסף —-אני חייב לקפוץ לסניף הבנק שלי ולהפקיד סכום כסף—-מעניין אם שוב אפול על הפקיד המעצבן——הפעם אני אתלונן עליו——-שמעתי משרה שהוא חולה נפש——איזה מסכנים חולי נפש—–יש לזה טיפול?—–מה שמזכיר לי שהיום אני נפגש עם…..וכך עד בלי קץ. ברור שמתרגיל על חשיבה רצונית בנושא מסוים מאוד מהר הגענו לדבר מה אחר.
כמובן שמדובר על עוד דרך של בזבוז אנרגיה ושינה.

זו הייתה רק דוגמה מאוד קטנה וחלקית הקשורה למרכז השכלי ותנועתי שלנו. אנשים עושים תרגילים הקשורים בהפסקת מחשבות, בעוד שהם לא מסוגלים לחשוב באמת יותר מכמה שניות או דקות. כל מה שקשור למרכזים אחרים, הרי שהמצב שם בהרבה יותר גרוע, כי על המרכז הרגשי והאינסטינקטיבי אנו לא מסוגלים לשלוט בכלל.
המרכז האינסטינקטיבי מתוכנת ופועל בעצמו ללא כל התערבות מצידנו, הוא מושפע כמו כל שאר המרכזים מהשפעות אך אין לנו כל דרך לשלוט עליו בצורה רצונית (יש תרגילים היכולים אחרי הרבה זמן לשלוט על חלקים שונים של המרכז האינסטינקטיבי, אך תרגילים אלה עלולים לגרום לנזק חמור).
המרכז הרגשי נשלט לגמרי מהשפעות חיצוניות, אנו לא מסוגלים לשלוט עליו ועל המהירות שלו (המרכז הרגשי הוא המהיר ביותר), נסו להרגיש טוב או רע ללא כל השפעה חיצונית….
יש כאלה הטוענים שזה אפשרי, אך הם משקרים לעצמם, הם משכנעים את המרכז השכלי שהכל טוב או הכל רע וטוענים שהם מרגישים טוב או רע, אך לאמיתו של דבר אין כל קשר לכך ומדובר בעוד ניסיון לשקר עצמי. המרכז הרגשי מושפע מכל שטות: פספסנו את הרכבת, התכנית האהובה בטלוויזיה לא משודרת היום, מישהו אמר עלי משהו, התייחסו עלי שלא בצדק ועוד ועוד ועוד…

מרכזים ו'אני'ים

במצבינו אין אנו מסוגלים לראות מעבר למרכז השכלי.
אנו מבחינים ב'אני'ים של המרכז השכלי, אך אלה הם 'אני'ים, שברובם נוצרים מגירוייהם של המרכזים האחרים.
המרכז הרגשי מבטא רגש המשפיע על המרכז השכלי לחשוב ולומר דבר מה…
אנו חווים אי שקט או אי נחת במרכז התנועתי והמרכז השכלי מיד ממציא סיבה "הגיונית" על מה שאנו חווים ואת הסיבה לכך.
כדי ללמוד את המכונה, עלינו לראות את הדברים כפי שהם, במקום להזדהות עם הניתוחים המסורבלים, הדמיוניים והלא נכונים של המרכז השכלי.

טעמן של הטובות והרעות

"…אם אמנם נכון הדבר שהרעות אינן פוגעות בנו אלא באמצעות שיפוטנו, אזי דומה כי יש בכוחנו לבוז להן ולהופכן לנו לטובה.
אם כפופים הדברים לחסדינו, מדוע לא נמשול בהם ומדוע לא נהפכם לנו ליתרון? אם מה שאנו מכנים רע וייסורים אינם רע ואינם ייסורים כשלעצמם אלא רק דמיוננו הוא המקנה להם תכונה זו, אזי יש בכוחנו לשנותם; והואיל והבררה היא בידינו ואיש אינו כופה עלינו, כי אז מעשה טירוף מוזר הוא שאנו מתרכזים במה שמייסר אותנו יותר מכול ומשווים למחלות, לעוני ולעלבונות טעם מר ורע אם בידינו לשוות להם טעם טוב; והואיל והגורל מספק לנו את החומר, ניטל עלינו לתת לחומר צורה.
מה שקרוי בפינו רע אינו רע כשלעצמו או לפחות — ויהי אשר יהי — יכולים אנו לשוות לו לחלוחית אחרת ופנים אחרים, כי הכל היינו הך."

מישל דה מונטיין

רשמים

אני מרגיש שזה לא הזמן המתאים לכתוב פוסט זה, אך אכתוב אותו בכל זאת ואם יבוא הזמן ואבין הרגשה זו, הרי שאוסיף או אתקן את הפוסט הזה.
ברצוני לדבר על הרשמים ועל ההשפעה שלהם עלינו.
רושם כפי שכבר הגדרתי אותו הוא בעצם סוג של אנרגיה או מזון שממנו אנו ניזונים, הוא יכול להיות כל דבר: צליל, מראה, תחושה, הרגשה, מחשבה. כפי שמזון רגיל משפיע עלינו, למשל: מזון בריא או מזון בריא פחות, מזון טעים או מזון לא טעים ומזון מכולכל מול מזון טרי, כך גם הרשמים. אנשים רבים עסוקים מאוד בלברור את המזון הרגיל שלהם, ומקפידים מאוד לאכול מזון מאוד מסויים שבעיניהם הוא בריא יותר, אך אין להם כל מושג שהרשמים משפיעים עלינו בצורה אף קיצונית יותר, ההשפעה יכולה להיות השפעה גופנית, רגשית או רוחנית.
הכל קשור בהכל, הסביבה שאת רשמיה אנו קולטים משפיעה על התפקודים שלנו, לכן אם ברצוננו לקלוט רשמים "בריאים" יותר, הרי שיש בידינו לבחור להיחשף לרשמים המתאימים.
לא סתם נאמר "במושב לצים לא תשב", קודם כל כיוון שהרשמים שנקבל מאותם לצים ישפיעו עלינו, ועד מהרה גם אנו נתחיל להתנהג כלצים, ושנית יש לנו את הברירה לשבת במקום אחר ולספוג רשמים טובים יותר.
ע"י התבוננות נכונה אנו יכולים להבין טוב יותר את הרשמים ואת ההשפעות שלהם עלינו, אנו יכולים להבחין על איזה חלק בנו רושם מסויים משפיע, ולהבחין בתוצאה שלאחר ההשפעה.
כשאני מדבר על חלקים, אני מדבר בעצם על המרכזים האנרגטיים שלנו, הרשמים משפיעים ישירות על אותם מרכזים או בחלקי המרכזים.
כך אנו יכולים להבחין ברושם שמשפיעה על המרכז הרגשי, או השכלי, או התנועתי והאינסטינקטיבי.
ברגע שיש לנו מושג, איזה רושם משפיע על איזה חלק בנו, יכולים אנו לכוון רשמים ספציפיים לחיזוק חלק זה או אחר.
לפי הדרך הרביעית האדם ניזון משלוש מזונות או שלוש סוגי דלקים: האחד הוא המזון הרגיל שלנו, השני הוא האוויר והשלישי הוא הרשמים. הרושם הוא סוג מזון העדין ביותר, או במילים אחרות בעל התנודה המהירה ביותר, זה הוא בעצם המזון החיוני ביותר לאדם.

מה זאת אומרת לבחור רשמים שונים או להיחשף לרשמים מתאימים? מישל דה מונטיין כותב (מתוך המסות):
"כמו הרוח הנחלשת וגוועת באוויר אם אין יערות עבותים עוצרים בעדה, כן גם הנפש המטולטלת והנסערת אובדת, כמדומני, בתוך עצמה, אם אין נותנים לה דבר-מה להיאחז בו. על כן יש לתת לה תמיד חפץ שתיעצר בו ותפעל עליו. פלוטרכוס אומר על הנכבשים לאהוב קופים וכלכלבים, שהחלק האוהב המצוי בקרבנו באין לו דבר-מה שראוי להיאחז בו, צר לו מושא שקרי ושטחי, ובלבד שלא ייוותר עקר. ואמנם רואים אנו כי הנפש בהתרגשותה מבכרת להוליך את עצמה שולל ובודה לה מושא כוזב ודמיוני, אפילו הוא נוגד את אמונתה, כדי שלא לפעול לריק."

במילים אחרות, אנו נושפע תמיד, ובכל מקרה נספוג רשמים ונגיב, גם אם הרשמים הם נמוכים.
ככל שזה ישמע מוזר, קל לו לאדם להיות בסביבת רשמים נמוכים יותר, הם קלים יותר לעיכול כיוון שהם משפיעים על חלקים בנו שלא זקוקים לתשומת לב מבחינתנו. רשמים גבוהים יותר מצריכים את פעולתם של החלקים המנוונים יותר ופעולתם זקוקה לתשומת לב ומאמץ. לכן רוב האנושות מקיפה את עצמה ברשמים נמוכים ובריאים פחות, ואת זה ניתן לראות בכל תחום והבט בחיינו: אומנות, קולנוע, בילוי, ספרות, מסיקה, תחביבים ועוד…

כמובן שאין זה מספיק רק להיחשף לרשמים המתאימים או הגבוהים יותר, זו רק ההתחלה, עלינו ליצור מאותם רשמים אנרגיה עדינה אף יותר, שתשמש אותנו לזכירה עצמית והתעוררות, אך זו התחלה חשובה ולא פשוטה כלל.

אנרגיה

האדם יכול להבין ולקלוט אנרגיות או חומרים הקיימים בעולם החיצוני,
רק אם יש לאותו אדם מימנים מקבילים.
לכן כדי להיפתח לקליטת השפעות גבוהות יותר, צריך האדם לייצר בתוך עצמו כמות מספקת
של מימנים מקבילים כדי להמריץ לפעולה את המרכזים הגבוהים.

מתחברים

הדעות וההשקפות שלנו מתגבשות מהשפעות חיצוניות.
לחלק מההשפעות אנו מגיבים בצורה חיובית ומכנים זאת – "התחברות" ועל חלק אחר של השפעות אנו נומר ש"אנו לא מתחברים".
משום מה האדם מאוד סומך על עצמו ועל כושרו להבחין בהשפעות המיטיבות עמו; כל דבר שאליו הוא "מתחבר" נחשב כטוב וכל דבר שאינו "מתחבר" נחשב כלא מתאים ורע.
הבעיה שהאדם לא עוצר לרגע ושואל את עצמו, "מי בדיוק מתחבר או לא מתחבר?".
אם נבדוק שאלה זו לעומק, נגלה כמה דברים מאוד מעניינים.

האחד והחשוב ביותר לדעתי, קשור במכניות ומאמצים מודעים: כל דבר שמצריך את שינויה של המכניות של האדם או/ו עשיית מאמצים מודעים, יתורגם מיד כדבר מה שאין האדם "מתחבר" אליו.
כמובן שכל אחד והמכניות שלו: אם למשל נומר לאדם מאוד פסיבי שעליו להתחיל לנהוג בצורה אקטיבית יותר, יהיה זה נגד המכניות שלו.
אך אם אדם אקטיבי ירצה לפעול נגד המכניות שלו, יצטרך הוא לעשות את המאמץ ההפוך, להיות יותר פסיבי.

הדבר השני קשור בידע ובהשקפות קודמות שכבר גיבשנו בעבר. אם השקפות אלה משלימות או מתאימות להשפעות חדשות, הרי שהאדם "מתחבר", אם הם מנוגדות או לא מתאימות לתמונה הדמיונית שלנו, הרי שהאדם לא "יתחבר".
אין הדבר קשור כלל לכך שהידע וההשקפות הישנים שלנו מוטעים או נובעים מדמיון.

ובגדול בסופו של דבר, מי שקובע האם יש "חיבור" או לא, היא האישיות המזויפת והתכונה העיקרית.

יש עוד דבר הנקרא מצפון, אותו מצפון יכול לכוון אותנו למקומות שבאמת יכולים להועיל ולעזור לנו, אך רוב האנשים כלל לא שומעים ולא יודעים שמצפון זה קיים, או שהם קוראים לאישיות מזוייפת ולמוסר מצפון, ואצל בודדים אחרים שהמצפון כן פועל, הוא רק קול קטן וחלוש בין כל שאר הקולות והבלגן הקיים באדם, כמו טיפה בים.

בפעם הבאה כשתרגישו שאתם "מתחברים", נסו לבדוק ולראות מהיכן ולמה יש או אין "חיבור".
מניסיוני תהיה זו עבודה נכונה (לא בכל שלבי העבודה) ולא מכנית, לנסות כמה דברים שאנו לא מתחברים אליהם. דבר זה פותח הזדמנויות חדשות לגמרי לעבודה על עצמינו.

השפעות ומרכז מגנטי

האדם הוא מכונה הנשלטת על ידי השפעות חיצוניות.
הוא כפוף לשני סוגי השפעות.
השפעות א' והשפעות ב'.

השפעות א': השפעות מכניות הקשורות לחיים ועוסקות בכל הגילויים המכניים של האדם בחיים;
תשוקה לעושר, תשוקה לפרסום, לחיים טובים, להצלחה ועוד…
השפעות אלו נוצרות ע"י בני אדם ישנים – 1,2,3.

השפעות ב': השפעות אלו במקורן נוצרו על ידי אנשים מודעים!
הן מגיעות אלינו בצורה לא ישירה.
בצורת דת, מדע, פילוסופיה, אזוטריה, אומנות ועוד…

רוב בני האדם חיים תחת השפעות א'. אותם אנשים נפגשים בחייהם בהשפעות ב', אך הם חולפים על פניהן מבלי להבחין בהן.
יש כאלה שמבחינים בהשפעות ב' ומבינים אותן, ויש כאלה שלא מבינים אותן כלל, ורק חוזרים על המילים ללא הבנה.

שתי ההשפעות הללו קובעות את המשך התפתחותו של האדם!

השפעות ב', אשר נצברות באדם, יכולות ליצור בתוכו מסה מגובשת, אשר מושכת אותו לכיוון מאוד מסוים.
אותה מסה נקראת בדרך הרביעית – "מרכז מגנטי".
"מרכז מגנטי" מושך אליו עוד השפעות ב', והשפעות א' לא מעניינות אותו.
אותו "מרכז מגנטי" מורכב בעצם מ'אני'ים שנוצרו מאותן השפעות ב'.
'אני'ים אלו מתחילים להתעניין ברעיונות הקשורים בהתפתחות האדם.
כעת תפקידו של "מרכז מגנטי" הוא למצוא מקור טוב יותר, היכול לעזור להתפתחות האדם. דבר מה שלא כלול בהשפעות ב' ולו אנו קוראים השפעה ג'!
השפעה ג' היא השפעה מודעת, וניתן להעבירה באמצעות הנחייה ישירה.
לא בדרכים עקיפות, כמו השפעות ב', אלא באמצעות מגע ישיר!
זאת אומרת; אדם מודע – מורה, אשר יכול להעביר השפעה זו, אל האדם ישירות.

הגורל והמקרה

למכונה לא יכול להיות גורל, אין הדבר אפשרי כל עוד מדובר על ריבוי של 'אני'ים המשתנים בכל כמה שניות בהשפעת גירויים חיצוניים או פנימיים.
לכן חוק הגורל לא חל עלינו, חוק המקרה שולט בחיינו, שום דבר לא ידוע והכל קורה. כמובן שניתן ללמוד את המכניות שלנו ולדעת איך גירויים משפיעים עלינו, ולחזות את התגובות שלנו, אך עדיין לא תהיה כל שליטה, אנו נדע איך נגיב אך לא נדע מה ומתי ישפיע עלינו.
הגורל הוא התפקיד שעלינו לשחק, אך אנו כל חיינו מנסים לברוח מאותו תפקיד, אנו לא מסוגלים להתמודד עם החיים ומבזבזים את כל חיינו בדמיונות על חיים אחרים.
הגורל פועל על המהות, שהיא הדבר היחיד שאמתי בתוכנו, חוק המקרה פועל על האישיות המזויפת, והיא נוצרת ע"י חיקוי של אנשים אחרים.
כך נוצר המצב שבגיל מאוד צעיר 5-6 מפסיקה המהות להתפתח והאישיות המזויפת משתלטת על כל חיינו. אנו מחקים גישות, דעות, השקפות ועקרונות ללא כל קשר למהות, וקוראים להם הדעות וההשקפות שלי!
במצב זה הגורל לא יכול לחדור אלינו, כי אין כל דרך לחדור אל המהות, שהפסיקה להתפתח ונבלעה ע"י האישיות המזויפת.
ב"חיפוש אחר המופלא" מתואר שגורדייף ערך ניסוי על 2 תלמידים, והפריד את המהות שלהם מהאישיות, ואף הרדים את האישיות ונתן למהות את האפשרות להתבטא.
התוצאה הייתה מדהימה, אדם שכל חייו היה בעל עקרונות מאוד ברורים והשקפות מאוד ברורות לא זכר כלל על מה מדברים איתו כשהזכירו לו את השקפותיו, למרות זאת היה חשוב לו לומר שהוא אוהב סוכריה. דבר זה מזכיר מאוד את מה שקרה לי באחת מההתנסויות שלי עם המהות (ישנו פוסט על כך בבלוג בשם "מהות").
לכן במצבנו הנוכחי-שינה היפנוטית, הגורל כלל לא נוגע לנו, חוץ מכמה דברים כמו: לידה ומוות.
כדי שהגורל יחול עלינו אנו צריכים להיות בני אדם ולא מכונות, וגם אז יש בידינו לפתח רצון ואף לשנות את הגורל.

האדם אינו מכיר את עצמו

אין הוא מכיר את הגבלותיו ואת אפשרויותיו‮. ‬הוא אינו יודע אפילו עד כמה גדול ההיקף‮, ‬שבו אין הוא יודע את עצמו‮.‬
האדם המציא מכונות רבות‮, ‬והוא יודע‮, ‬שמכונה מסובכת דורשת לפעמים שנים של לימוד מדויק‮, ‬קודם שאפשר להשתמש בה ולפקח עליה‮.‬
אך אין הוא משתמש בידיעה זו כלפי עצמו‮, ‬אף-על-פי שהוא עצמו מכונה הרבה יותר מסובכת מכל מכונה שהמציא‮.‬
יש לאדם כל מיני רעיונות בלתי-נכונים על עצמו‮. ‬קודם-כל‮, ‬הוא אינו תופס שהוא למעשה מכונה‮.‬
מה פירוש של דבר שהאדם הוא מכונה‮?‬
פירושו שאין לו תנועות בלתי-תלותיות‮, ‬הן בתוך עצמו והן מחוצה לו‮. ‬הוא מכונה מונעת על-ידי השפעות חיצוניות וגירויים חיצוניים‮.‬
כל תנועותיו‮, ‬פעולותיו‮, ‬רעיונותיו‮, ‬רגשותיו‮, ‬מצבי-רוחו ומחשבותיו הם תולדה של השפעות מן החוץ‮. ‬הוא עצמו אוטומאט בעל מלאי מסוים של זכרונות מנסיונות קודמים ומידת-מה של מרץ שמור‮.‬

פ.ד‮. ‬אוספנסקי
הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )