גיליתי כלי נפלא לעבודה עצמית!!!

אתם בטח מכירים אותו, או לפחות שמעתם עליו – "Pango"
אני הכרתי את פאנגו רק בגילגולו האחרון כאפליקציה לסמארטפון, ותפקידה פשוט לשלם עבור החניה.
כמה נפלא, פשוט לוחצים על כפתור ומשלמים על זמן החניה המדוייק.
אבל מהר מאוד גיליתי שמדובר באפליקציה זדונית במיוחד! לקרוא עוד…

התבוננויות קצרות

למה ההתבוננויות שלנו על עצמנו כה קצרות ונדירות?
כדי לקבל תשובה על שאלה זו, עלינו להבין כיצד העולם הפנימי שלנו מתפקד.
כיוון שמדובר בעולם ומלואו, עדיף בהתחלה לבודד ולהתמקד במערכות ספציפיות. לקרוא עוד…

התבוננות

מעניין לגלות, שבעת כאב פיזי, ישנן כמה רמות של הזדהות.
התפקוד השכלי מזוהה עם הכאב, מנסה להסביר בצורה הגיונית ממה הכאב נובע, עוסק במציאת פתרון ועוד…
התפקוד הרגשי מזוהה עם הכאב: רחמים עצמיים, רגשות שליליים,  יגון ועוד…
התפקוד המוטורי (נומר הגוף בעצמו), מזוהה עם הכאב: בעיקר תחושתית, פחדים ועוד…

וכל זה מתרחש באותה עת.

מעניין לגלות גם, שניתן להיפרד מכל זה, ולהתבונן על הכל מבחוץ.
במצב זה, הגוף נשאר בשליטה, אך הכאב ממשיך, רק שכעת נדמה שעצמתו נמוכה בהרבה.

ניתן להבחין גם, שההזדהות ברמת המכונה*, לא חדלה לגמרי…

יצחק והכדורים הצבעוניים 2

כפי שכבר רשמתי, יצחק (הכלי המעוגל המלא בכדורים קטנים וצבעוניים) מטולטל ללא הפסקה.
הוא מתגלגל ומתהפך עקב השפעות חיצוניות. כל גירוי חיצוני משפיע על יצחק:
מזג אוויר מסוים, משפיע על יצחק וגורם לו לשמוח, לכעוס או לסבול.
בני-אדם משפיעים על יצחק וגורמים לו לשמוח או לכעוס או לאהוב או לשנוא או להאמין או לזלזל ועוד…
כל מאורע ומאורע בחייו משפיע עליו.

יצחק הוא אדם מצליח מאוד מבחינה עסקית ומבחינה חברתית.
אין לו דאגות הקשורות לקיום היום יומי. הוא אדם משכיל מאוד ואף מתעניין במדע, פילוסופיה ובעוד כמה תחומים נחשבים.
באופן כללי אנשים המכירים את יצחק, מחשיבים אותו כאדם חכם, נבון, נעים הליכות ומצליח.
כך גם יצחק רואה ומחשיב את עצמו; הוא אדם של העולם הגדול, ולפעמים הוא אף מעז ומשתעשע במחשבה על כך שהוא אדם טוב האוהב לעזור ולתרום לזולת.
אם נבקש מיצחק, שיגדיר את עצמו, יומר הוא ללא היסוס, שהוא אדם חופשי!

הבוקר מתעורר יצחק עם כאב ראש וזיכרונות מטרידים במיוחד מחלום רע.
התחושה הכללית של יצחק בבוקר זה כה מעיקה, עד שהוא משתעשע שוב ושוב במחשבה להישאר במיטה.
אך לבסוף בהתערבותה של השלפוחית, הוא קם ומגשש את דרכו בקושי רב אל חדר האמבטיה.
כאשר הוא מתחיל לצחצח את שיניו, המברשת נופלת מידיו, הוא מרים אותה מהרצפה וראשו נחבל בכיור.
יצחק מפטיר קללה עסיסית, וההרגשה השלילית אשר אותה הוא החל מטפח עוד במיטה, הולכת ומתעצמת.
קוביית קרח מרגיע את הכאב, ולאחר בדיקה מול המראה, יצחק שמח לגלות שלא נשארה כל חבורה.
מצב רוחו משתפר מעט והוא מחליט לצאת לעיר ולשתות קפה בבית הקפה האהוב עליו.
ביציאה מביתו, הוא מגלה ששוב פעם שכנו גנב את העיתון. הוא מתמלא בשליליות רבה ומתחיל לקלל ולאחל צורות שונות של מוות בייסורים לשכנו.
רגע אחרי כן, הוא נזכר שבבית הקפה מחלקים עיתון בחינם, הוא נרגע שוב ויוצא מביתו.
בחוץ ממתין לו מזג אוויר נפלא, בדיוק כפי שהוא אוהב, הוא שואף אוויר ומחליט שהליכה ברגל תועיל למצב רוחו.
ואכן, במיוחד אחרי שהוא פוגש כמה מכרים טובים בדרכו לבית הקפה, מצב רוחו משתפר פלאים.
בהמשך הדרך, רואה יצחק קבוצה של אנשים ואמבולנס. הוא מתקרב יותר ומבחין באדם שכוב על המדרכה.
יצחק בטוח שמדובר בתאונה, הוא חש באי נוחות כאשר מכניסים את האדם הנפגע לתוך האמבולנס, רגשות כועסות ומחשבות על נהגים לא זהירים ממלאים את כול ישותו.
האיש הפצוע, מזכיר לו את חברו הטוב, שנהרג בתאונת דרכים דומה, יצחק מתחיל להרגיש כיצד עצב ורחמים עצמיים מתחילים להישתלט עליו.
הוא ממשיך מדוכדך אל בית הקפה, ומזמין ארוחת בוקר. משום מה הארוחה והקפה כלל לא טעימים הבוקר, ומהעיתון הוא שכח לגמרי.
בזווית עינו הוא מבחין בשתי חברות, היושבות לא הרחק משולחנו. אחת מהן לא מפסיקה להגניב לעברו מבטים ולצחקק.
היא פונה אל חברתה ואומרת, כך שדבריה ישמעו היטב, “הוא מאוד חמוד”.
אחרי שיצחק מצטרף אל שולחנן, ומקבל את הטלפון של המגניבה מבטים, מצב רוחו ממש משתפר. הוא כלל לא זוכר כבר את התאונה ואת חברו ז”ל.
אפילו האוכל טעים מאוד, ואחרי שהחברות נפרדות ממנו ויוצאות מבית הקפה הוא לא מצליח למחוק את החיוך מפרצופו.
הוא נזכר שוב בעיתון, שכה רצה לקרוא הבוקר, ובמדור ספורט הוא קורא על כך שהקבוצה אותה הוא אוהד הביסה את יריבתה.
כעת יצחק בטוח שכבר מזמן לא היה לו בוקר כה מוצלח!

אני יכול להמשיך ולתאר את בוקרו של חברנו החופשי, ולספר על הטלפון שהוא קיבל ומהקו השני, זקנה צרחה עליו ודרשה בתוקף לדבר עם ז’אנט, ועל כך שאחרי שהוא הבטיח לה שחלה כאן טעות, היא התקשרה שוב ושוב וטענה בכעס שהוא חוצפן ואידיוט.
אך אני חושב שניתן לעצור כבר כאן, ולהבין שיצחק שלנו, רחוק מאוד מלהיות אדם חופשי, ושהוא אכן מטולטל, מתגלגל ומתהפך ללאג הפסקה, עקב השפעות/גירויים חיצוניים.

כל תגובותיו, על אותם גירויים חיצוניים; המחשבות, הרגשות, התחושות, הפעולות, הדמיון, ההזדהויות… הם אותם כדורים קטנים וצבעוניים המגיבים על הטלטולים. או במילים אחרות – ה’אני’ים הרבים.

חלום ליל חורף

ישבתי על הנדנדה שבחצר שלי, ועישנתי מקטרת.
ניסיתי להיות ברגע ולחלק תשומת לב.
היה נדמה לי שאני מצליח.
טיפת גשם נחתה על האף שלי, ובאותו רגע קרה משהו והבחנתי עד כמה שאני רדום, עיף, מזוהה ורחוק מלהיות ברגע.

חיבוק

אם נתבונן על עצמנו בכל הזדמנות בחיי היום יום שלנו, נוכל ללמוד דברים יקרים מפז. ניקח לדוגמה חיבוק, פעולה פשוטה, שממבט ראשון נדמה שאין בה דבר הניתן להתבונן וללמוד. אך, לדעתי ניתן להבחין בעזרתה בדברים רבים וחשובים, היכולים להעיר את עינינו ולספר על עצמנו דברים שלא נוכל לגלות, גם אם נמדוט שנים.הדבר הראשון שנוכל להבחין בו הוא המרכז האינסטינקטיבי, אשר נזעק בכל פעם שמי שהוא חודר לתוך ה"אזור" האישי שלנו; כאשר מי שהוא מתקרב יותר מידי פיזית, חודר לפרטיות שלנו. הדבר מתפרש כפלישה, התקפה, והמרכז האינסטינקטיבי מיד מגיב בתחושות המרמזות על סכנה, חוסר ביטחון ובמיוחד חוסר נעימות.כבר בשלב זה ניתן ללמוד המון על המרכז האינסטינקטיבי, על אופן הפעולה שלו ועל השפה בה הוא משתמש – תחושות.כמובן שלא כל אחד יכול להבחין בכך, כיוון שאנו מומחים להסתיר מעצמנו, לשקר לעצמנו ולחצוץ, להתעלם למה שקורה לנו. יש צורך בהתבונות, אחרת כל ההתרחשות המעניינת שתיארתי תחלוף לה מבלי שנשים לב אליה.אנו נעזרים בכל מיני שיטות כדי לשקר ולחצוץ לעצמו טוב יותר, אם הזמן המכונה לומדת לחצוץ בצורה חלקה והופכת את כל עניין החציצה לאומנות ממש.אם נחזור לחיבוק, אם מדובר בשני גברים, אזי ברוב המקרים החיבוק יהיה מלווה במכות הדדיות על גבי הגב של המתחבקים, זו היא למשל חציצה תנועתית. היא באה לא רק כדי לחצוץ את האי נעימות הנוצרת ע"י המרכז האינסטינקטיבי, אלה גם דבר מה נוסף.ישנה שתלטנות נשית המכתיבה תפסי התנהגות שונים בחברה, לגבי החיבוק, הרי זה לא נאה (חשבון פנימי) לחבק גבר אחר. נוכל להבחין גם, שבדרך כלל החיבוק יהיה מלווה בכל מיני הערות מילוליות, עוד לא ראיתי שני גברים מתחבקים בשקט (חוץ ממקרים מיוחדים), גם  הערות אלה הם חציצות!ניתן כמובן להמשיך ולהתבונן עוד ועוד, וללמוד על עצמינו בעזרת חיבוק פשוט אין ספור דברים, ניתן להבחין מה קורה עם נשקיע בחיבוק זה אנרגיה רגשית מסוימת, כיצד המרכז האינסטינקטיבי נרגע במידה מסוימת, וכיצד נוצר חיבור אמתי יותר נטול חציצות.
אז הנה, חיבוק של כמה שניות, ומה למדנו על עצמנו עד כה?* התפקוד של המרכז האינסטינקטיבי, כיצד הוא פועל.* חשבון פנימי שיש לנו לחבק גבר. או במקרה של אישה ישנו חשבון פנימי אחר.* בחציצות שיצרנו לעצמנו כדי להעלים את כל זה מעינינו ולהמשיך לישון.* ההזדהות הנוצרת, עוד לפני החיבור ובזמן החיבוק.* האפשרות לתפקוד הרגשי לשנות את המצב.
כמובן שאני מקצר ולא נכנס לעומק ולא מדבר על תכונות ועוד דברים אחרים, רבים ושונים, ומביא כאן רק טיפה בים.
ההתבוננות המעמיקה ביותר, היא על כך שהכל קורה מעצמו! הכל מכני, אנו לא שולטים על שום דבר ממה שהזכרתי.שפת הגוף שלנו, המרכז האינסטינקטיבי, החשבון הפנימי, ההזדהות ועוד, כולם קורים ללא כל התערבות מצידנו.
בשלבים שונים בעבודתו של האדם על עצמו, אחרי שהוא הצליח להתבונן ולראות את כל מה שדיברתי עליו כאן, עבודה נכונה תהיה לנסות לעבוד נגד המכניות הזו.לנסות להפסיק לחצוץ, לא להכות על גב המחבק ולא להעיר מילולית כל מיני דברים ולהתבדח.לנסות להיות ברגע ולנסות באמת להיות רגשי כלפי האדם השני.פשוט לחבק אותו בשקט, לקרב אותו ללבנו ולחבק.
את כל זה נוכל ללמוד בעזרתו של חיבוק קטן, וזו המשמעות האמתית של עבודה בחיים! מה יעזור לנו למדוט במשך שנים, נוכל ללמוד על עצמנו יותר רק אם נחבק מי שהוא או מי שהיא לשלוש שניות.


כולם רוצים להגיע לגן עדן

ישנו שיר האומר, ״כולם רוצים להגיע לגן עדן, אבל אף אחד לא רוצה למות״.
כך גם עם רוב מחפשי ה״אמת״, הם כולם רוצים למצוא את האמת, להתעורר, להגיע למצבי תודעה גבוהים ועוד…
אך רובם לא מוכנים לוותר על התמונה הדמיונית שיצרו לעצמם על עצמם.
אותה תמונה דמיונית מכילה בתוכה שקרים על מי אני, מה אני אוהב, ממה אני סולד, מה הדעות שלי, מה העקרונות שלי, כיצד עלי להתנהג וכיצד אחרים אמורים להתנהג עימי.
אותם מחפשי אמת, שומרים בקנאות ולא מוכנים לוותר גם על רגשות שליליים, הזדהויות, תכונות ועוד גחמות לרוב, המעקבות ומבטלות כל אפשרות של מציאת האמת, התעוררות או מצבי תודעה גבוהים.
כאשר נאמר להם, שלמען שינוי עליהם לוותר על אותם גחמות, כדי שאפשר יהיה למלא אותם בדבר מה חדש, אחרת אם לא יוותרו כיצד יתאפשר השינוי?!
הם מתרגזים וטוענים שבוויתורם הם מוותרים על ״עצמם״, דבר שנחשב בעיניהם חמור במיוחד.

סבל

סבל הוא המפתח והסוד הגדול ביותר הקשור להתעוררות האדם.
סבל הוא הגורם היחיד, שיכול ליצור בנו אנרגיה היכולה לשמש להתעוררות.
אך באותו הזמן, אלול הסבל להוות אויב אכזר להתעוררות.

הסוד הוא בהתמרה או בהזדהות עם הסבל.
דומה הדבר לכוח אדיר היכולים אנו לנצל לטובה או לרעה.
הכוח הוא נטרלי, הכל תלוי כיצד האדם משתמש בו.
וכאן ישנה בעיה גדולה, במצבו של האדם הישן, לא קיימת כל בחירה. יותר נכון לומר שאין לו לאדם את היכולת להשתמש בסבל למטרה מועילה – התמרה, או במילים פשוטות יותר, יצירת אנרגיה עדינה יותר היכולה לשמש אותנו להתעוררות. סוד התמרת הסבל מתחיל בקבלת הסבל.
אם אין בידי האדם לקבל את הסבל, נוצר מיד ע"י הזדהות, סבל לא נחוץ ומדומה.
רוב בני האדם כלל לא רואים את הסבל האמתי, הם כה עסוקים בטיפוח הסבל המדומה והמיותר, שאין להם כל אפשרות לקבל את הסבל האמתי.

כל חיכוך יכול לגרום לסבל, בכל הרמות: כאב פיזי הוא סבל למרכז האינסטינקטיבי, פגיעה ברגש הוא סבל למרכז הרגשי ועוד.
נאמר בכמה תורות, שאנו נולדים בעולם זה, כיוון שכאן יכולים אנו לחוות סבל, אחרת לא הייתה לנו כל אפשרות להתפתח. כדי להשתנות או לעבור תהליך של זיכוך, עלינו לעבור תהליך של היתוך. כפי שמתיכים חומרים שונים כדי לשנות אותם. אותו תהליך של השתנות, זיכוך והיתוך גורמים לסבל רב.
אך כל עוד עסוקים אנו בהזדהות עם הסבל הדמיוני, לא יכול להתבצע כל תהליך של זיכוך, תהליך זה יכול לקרות רק בעזרתו של הסבל האמתי.

מבחינתי כפי שאמרתי, כל חיכוך מהקטן לגדול אלול לגרום לסבל.
הגורם העיקרי לסבל הוא היווצרותה של אנרגיה! במקום להשתמש בה אנו מבזבזים אותה ע"י סבל דמיוני.
כאשר האדם לומד את המכונה שלו, הוא יודע מה גורם לסבל וכיצד המכונה מגיבה לאותו סבל.
אז הוא יכול גם לנסות לעבוד על התמרת סבל וקבלת הסבל.

________________________________________________________
"הבה נניח לסבל לגעת בנו אך לא לכלות אותנו."
רוברט ארל ברטון / זכירה עצמית

ידע ווידוא

רשמתי כבר כמה פעמים, שאדם המתבונן בעצמו ללא ידע והדרכה ממקור מודע, גם אם יראה דבר מה, יסיק מסכנות מוטעות ודמיוניות.

אתמול נזכרתי במקרה שקרה בשנות השמונים. אימי שלחה חבילה לקרובי משפחה שהתגוררו בחוץ לארץ. לא זוכר למה בדיוק, אבל אני זוכר שהחבילה ברובה הכילה מוצרי מזון. בין המוצרים נמצא גם כמה שכיות 'זיפ'.
'תביא הבית זיפ והמשקה מוכן' זו הייתה הפרסומת בתחילת שנות השמונים למי שזוכר, מדובר במין אבקה מתוקה שערבבו עם מים. מין מיץ בטעם לא ברור.

לאחר זמן מה קיבלנו מכתב מקרובי המשפחה שהודו על החבילה, אך טענו שאבקת הכביסה שבתוך השקיות הקטנות והצבעוניות מאיכות ממש גרוע. לא רק שאותה אבקת כביסה לא הועילה, היא אף לא העלתה קצף.

כמובן שאם אותם קרובי משפחה יקרים, היו מקבלים הסבר-ידע, על אותו זיפ, בטוח אני שלא היו מנסים לכבס איתו. מדובר על ידע מאדם שכבר התנסה, מכיר ויודע על מה מדובר ומה ניתן לעשות עם זיפ. ושוב כמובן שאין צורך להאמין לאותו ידע, כיוון שאמונה לא תועיל לאף אחד, יש צורך לוודא, ובמקרה זה הוידוא הוא הכנה מעשית של משקה מאותה אבקת זיפ.

אם נחזור לנושא ההתבוננות, הרי שהאדם מנסה להתבונן ורואה אין ספור תופעות ותפקודים שמעולם לא ראה, לא הכיר ולא מבין. ללא ידע ממקור מודע הוא לא יפיק שום תועלת מאותן התבוננויות, ההפך הוא הנכון הוא רק יגביר את הבלבול ויצור לעצמו תאוריות על מה ואיך הוא ראה. במקרים רבים נוצר שיכנוע עצמי והזדהות חזקה מאוד שכך הם הדברים, איך יכול להיות אחרת הרי אני בעצמי ראיתי. במקרים אלה בלתי אפשרי להסביר לאותו אדם שהדברים פועלים בצורה שונה.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

הזדמנויות

האדם אינו יכול להרשות לעצמו לפספס ולבזבז הזדמנויות היכולות לקרב אותו למקור מודע.
לא משנה כיצד, או באיזו צורה נחשף הוא לאותו מקור: ספר, אדם המציג ומסביר, מורה, בית ספר ועוד.
דבר מה בתוכו אמור 'להרגיש' ולהבין שמדובר בדבר האמתי.
הזדמנויות אלה לא חוזרות על עצמן, ואם חוזרות הרי שבחזרה הבאה הן חסרות בעצמתן וקל יותר לפספס אותן שוב.
בדיוק כפי שלוחות הברית חסרים הרבה בהשוואה ללוחות המקוריים שנופצו. ואם היה צורך גם בפעם שלישית, מי יודע מה היה חסר בהם ואם בכלל היו מקבלים הזדמנות שלישית.

ללא כל קשר לאותה הרגשה המזהה את המקור המודע, המכונה תמיד תייצר 'אני'ים רבים שקל מאוד להזדהות עימם:
"האדם שהציג לי את החומר, לא נחמד אלי", "הספר כתוב בשפה מתנסת", "הבית ספר דורש כסף", "אני לא מוכן", "שמעתי וקראתי דברים שונים וסותרים", ועוד הרבה אחרים.
ברגע שמזדהה האדם עם 'אני'ים אלה, ומחליט לא להקשיב לאותו קול קטן, הוא מפספס הזדמנות חשובה.
האם זה משנה באיזו צורה מקבל האדם את האפשרות להתקרב לאותו מקור מודע? האם זה חשוב שהדמיון שלנו באותו רגע טוען שהאדם המציג לנו את הרעיון שלילי אלינו?

כל מגע עם מקור מודע מציב אותנו מול מבחן, כדי לעבור מבחן זה עלינו לוותר על חלק מהמכניות שלנו, לוותר על התמונה הדמיונית שלנו על איך אנו אמורים למצוא ומה אנו אמורים למצוא. מבחן זה מסנן את רוב האנשים ופותח את הדלת אל המודע רק לבודדים.
אנשים מעדיפים לבזבז את זמנם במקומות המתאימים לצורת החשיבה הפורמטורית שלהם הדברים מבחינתם תמיד שחורים או לבנים: "המורה תמיד מחייך ונעים אלינו, הוא לא גובה תשלום כי אנשים רוחניים לא צריכים כסף, הוא משרה עלי הרגשה נעימה ובטוחה…"
מקור מודע לעולם לא פורמטורי, לעולם לא שחור לבן, ברוב המקרים אדם המגיע לבית ספר מודע יקבל בדיוק את הדבר ההפוך ממה שהוא מצפה.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

חשבון חיצוני

אם חשבון פנימי הוא חשיבה, התנהגות ופעולה מתוך הזדהות: צריך לנהוג, להרגיש ולחשוב כך, כיון שכך מקובל, כיון שלא נעים לי אחרת, כיון שמה יחשבו עלי אחרים, כיון שאני נוהג לפי ה'עקרונת שלי', ועוד. כמובן שמדובר גם בצורה אקטיבית וגם בצורה פסיבית של הדברים: אני צריך לנהוג כך כי, או אני לא צריך לנהוג כך כי.
החשבון החיצוני הוא חשיבה, התנהגות ופעולה שלא מהזדהות! לא כל פעולה ללא הזדהות הוא חשבון חיצוני, כאן מדובר עשית חשבון לחיצוני: לעזור ולהבין אחר, שלא מתוך הזדהות.
חשבון חיצוני, מחייב אותנו במצב תודעה גבוה יותר.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

באחד הפורומים נשאלתי, האם ניתן להתבונן ללא ידע מקדים?

חשבתי שיש מקום לפרסם את תשובתי גם כאן…

אין לך מושג מה לעשות!? על מה להתבונן? איך להתבונן?
אז אתה מחליט להתבונן/לתרגל בעצמך מבלי הידע המתאים, ועד מהרה מגיע למסקנות מוטעות.

הרי כל כך קל להגיע למסקנות מוטעות, כיוון שאנו לא יכולים להתבונן ברצף ולעומק, ההתבוננויות שלנו מאוד חלקיות; אנו מתבוננים לרגע ורואים משהוא, לאחר מכן שוקעים בהזדהות ושינה. אחרי זמן מה שוב מצליחים לראות משהו… וכך זה ממשיך. לאילו מסקנות אנו יכולים להגיע בצורה זו?
דומה הדבר לסרט שממנו מוצאים סצנות שלמות, ונותנים לך לראות חלקים קצרים ומטושטשים מאוד שלא קשורים זה לזה כלל.

הבנה מתפתחת מידע והוויה, ללא הוויה הידע לא מועיל ואף מפריע, אך ללא הידע ההוויה לא תועיל אף היא. ללא הידע, רק עם הוויה תהיה לך היכולת לעשות, אך לא יהיה לך מושג מה ואיך לעשות.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

עבודה עצמית או הזיות?

ישנו חלק במכונה שלי הרוצה כל הזמן לעשות משהו כדי לקדם מצבי תודעה גבוהים יותר. חלק זה שונה מחלקים אחרים המעוניינים בפעילות אחרת או בחוסר פעילות, ובכל זאת הינו מכני. אני נמנע לתת לו לעשות כרצונו כיוון שכעת, כאשר אני לבד ללא חברים לעבודה, בית ספר וללא מורה היכולים לעזור לי, כל כך קל להזדהות עמו ולשקוע לתוך חלום על מאמצים והזיות על עבודה עצמית…

אתם יכולים להגיב על הודעה זו גם בפורום

סבל

מעניין, שרוב הדתות מדברות על הסבל כעל המפתח להתפתחות האדם והתעוררותו:
ניתן להתמירו וללמוד לא להזדהות עמו, וכך להגיע לאותו מצב של שלווה ואושר.
ובכל זאת מאמיני אותם דתות מקדישים את זמנם בתפילות ותחנונים להקלה בסבלם.
בעודם בטוחים שהם סובלים עקב חטאיהם, וההגעה לאותה שלווה ואושר תלויה בסלחנות האל והפחתת הסבל.

שאלות טובות

שאלות טובות נועדו להיות שעונים מעוררים.
עלינו ללמוד להתייחס לשאלות אלה בצורה נכונה: אין טעם להיאחז בשאלות אלה ולחפש תשובות. אם השאלה סיפקה את הזעזוע, עלינו לעזוב את השאלה ולנסות להמשיך להיות ברגע…
אנשים רבים איבדו כל קשר לעבודה כיוון שהם פגשו בשאלות טובות ולא מצאו עליהן תשובות טובות!
הם כל כך הזדהו עם אותן שאלות, שכל השאר נשכח. כיוון שלא מצאו תשובה מתאימה, הם היו חייבים להשקיע את כל האנרגיה בתשובות דמיוניות, או ברחמים על עצמם על כך שאין להם תשובה, או בהתפלספות על כך שאף אחד לא רואה את הסתירה חוץ מהם, או בחיפוש מטרף אחר תשובות…
עבודה נכונה והתבוננות נכונה תמיד יולידו שאלות טובות, אך העיקר הוא הרגע ולא התשובות!
W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )