הווה (ניסוח ידידותי)

כמה נפלא הוא ההווה, וכמה נפלא שיש בידינו האפשרות להציץ לתוכו ולשהות בו.
היה לי קשה לחדור לתוכו, אך בחסר פעילות, אחיזתי בו הייתה איתנה.
היו לו מתנגדים רבים, אחד מהם ניסה למוטט את הרגע בעזרתו של גל חום אשר נוצר במרכז גופי.

מתנגד אחר החל לנתח את המתרחש, ושותפו יצר תסריטים הקשורים בעתיד דמיוני.
מעדתי, וחזרתי לתוך ההווה, מעדתי שוב וחזרתי שוב.

כאשר הוספתי פעולה, אחיזתי נחלשה; תשומת לבי זרמה אל הפעולה וההווה ואני עמו נעלמנו…
נדרשו ממני מאמצים גדולים יותר לחזור ולצעוד לצידו של ההווה.
קשה לתאר את התחושה/הרגשה/קיום בהווה, דומה הדבר לתנועה במקום, הזמן נהפך לדבר מה אחר ונראה שאינו מתקדם כלל.
ובכל זאת ישנה תנועה…ישנו אני, ישנו כאן וישנו עכשיו.

הווה

כמה נפלא הוא ההווה, וכמה נפלא שיש בידינו האפשרות להציץ לתוכו ולשהות בו.
היה לי קשה לחדור לתוכו, אך בחסר פעילות, אחיזתי בו הייתה איתנה:
המרכז האינסטינקטיבי ניסה להפריע והעביר בי גל חום הנוצר במרכז גופי.
'אני'ים שכליים, ניסו לנתח את המתרחש, ו'אני'ים תנועתיים כבר יצרו תסריטים הקשורים בעתיד דמיוני.
מעדתי, וחזרתי לתוך ההווה, מעדתי שוב וחזרתי שוב.
כאשר הוספתי פעולה, אחיזתי נחלשה; תשומת לבי זרמה אל הפעולה וההווה ואני עמו חמקו…
נדרשו ממני מאמצים גדולים יותר לחזור ולצעוד לצידו של ההווה.
קשה לתאר את התחושה/הרגשה/קיום בהווה, דומה הדבר לתנוע במקום, הזמן נהפך לדבר מה אחר ונראה שאינו מתקדם כלל.
ובכל זאת ישנה תנועה…ישנו אני, ישנו כאן וישנו עכשיו.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

למה לא ניתן למסור הבנה ואמונה לאחר

"אין מעניקים אמונה לאנשים. האמונה שנולדת באדם ומתפתחת בו באופן פעיל אינה תוצאה של ידע אוטומטי המבוסס על קביעת הגובה, האורך, הרוחב, הצורה או המשקל של עצם מסוים, אף לא על תפיסתו באמצעות ראייה, שמיעה, מגע, ריח או טעם. האמונה היא תוצאתה של הבנה.
ההבנה היא התמצית המתקבלת ממידע שנרכש באופן מכוון ומהתנסויות שחווה האדם עצמו.
לדוגמה, לו היה בא לקראתי עכשיו אחי שלי אהוב נפשי והיה מתחנן שאתן לו ולו-גם את החלק העשירי מהבנתי, ואני הייתי רוצה בכל הוויתי לעשות כן, לא הייתי יכול, גם אם עז היה חפצי, למסור לו אפילו אלפית מן ההבנה הזו, מפני שאין בו לא הידע שרכשתי ולא ההתנסויות שניתן לי לעברן במהלך חיי.

ההבנה, כפי שאמרתי, היא תוצאת מכלול המידע שנרכש במכוון ושל התנסויות אישיות; ואילו הידיעה אינה אלא זכירה אוטומטית של קבוצת מלים שנלמדה בסדרה מסוים."

ג.א. גורדייף

מה לוקח אותנו מהרגע?

מה לוקח אותנו מהרגע?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העבר, ושאלות מטופשות של:
מה היה קורה אם הדברים היו שונים, מה היה קורה אם היינו נוהגים אחרת…?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון, אשר משתולל בין העבר לעתיד, ויוצר חלום מתוק על העתיד, אשר מתקרב ובא,
ואיך הוא יראה עתידנו זה? ומה נעשה? ומה היינו רוצים שיקרה? ומה היינו רוצים שלא יקרה?

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
ללא ההזדהות והדמיון; אותה תמונה דמיונית, אשר יצרנו לעצמנו, אותו שקר אשר עטף אותנו בשלמות.
ללא אותו דמיון של: מי אני, למה אני, מה טוב ומה רע בי, ומה אני חייב לעשות ומה אסור לי לעשות…

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?
וראיתם את עצמכם? כפי שאתם? ללא ההזדהות והדמיון?

מה הוא הרגע? האם זו שנייה שעוברת?
אני נוכח הרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..והרגע, והרגע, והרגע, והרגע………………..
ההווה הוא הכל, ההווה הוא נצח, ההווה לא קשור בזמן. אין עבר ואין עתיד, הם קיימים רק בחלום.

האם חוויתם את המצב בו אתם נכחים ברגע?

זכירה עצמית

* ‮'‬זעזוע‮' ‬נוצר מ'זכירת עצמנו‮'‬
כשאני צופה במשהו‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי אל מה שאני צופה בו‮ – ‬קו בעל ראש חץ אחד‮.
בנסותי בו בזמן לזכור את עצמי‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי גם כלפי הדבר הנצפה וגם כלפי עצמי‮. ‬ראש חץ שני מופיע על הקו‮.

פטר אוספנסקי

* זכירת עצמנו היא הניסיון להיות ערים לעצמינו. ההסתכלות בעצמנו מכוונת תמיד אל תיפקוד מוגדר כלשהו: או שאתה צופה במחשבותיך, או בתנועותיך, או ברגשותיך, או בתחושתיך. להסתכלות חייב להיות נושא מוגדר אשר בו צופה האדם אצל עצמו.

מאידך, זכירת עצמנו איננה מחלקת אותנו, עלינו לזכור את השלם; אין זו אלא הרגשה של 'אני', הרגשת עצמיותנו שלנו. שתיהן עשויות לבוא יחדיו, בפרט בשלבים מאוחרים יותר, ואז נהיה מסוגלים לעשות את שתיהן כאחד – לצפות בדבר מוגדר, או לזהות גילויים בתוכנו, ובו בזמן לזכור את עצמנו; אבל בהתחלה שני הדברים הינם שונים.
אנו פותחים בהסתכלות בעצמנו – זאת היא הדרך הנורמלית – ובאמצעות ההסתכלות בעצמנו מתברר לנו כי אין אנו זוכרים את עצמנו.
לכשניווכח בזאת וכן בעובדה כי אך ורק ברגעים נדירים ביותר אנחנו זוכרים את עצמנו, או אז, אם דעתנו אינה משוחדת בעליל, נהיה מסוגלים להבין כי אפשר להאריך את משך הרגעים הללו של זכירת עצמנו.

* זכירה עצמית פירושה שהאדם מודע גם לעצמו וגם למה שהוא צופה בו. אם אתם צופים באובייקט בלי להיות מודעים לעצמכם, אזי הינכם במצב של מוקסמות, שהוא אחד המחסומים האחרונים בין שינה למרכזים גבוהים.

רוברט ארל ברטון

* זכירה עצמית אמיתית היא לא במרכזים, היא מעל למרכזים.

פטר אוספנסקי

* זכירה עצמית היא הגמול של עצמה. היא תהליך בן אלמוות שאינו מכריז על עצמו, ואינו מסעיר. בכל פעם שאתם זוכרים את עצמכם, אתם יוצרים הבזק של נצח שלא ימות. אנו נוהגים בטפשות כשאנו מעריכים את המוחשי על-פני הבלתי-נתפס. זכירה עצמית חייבת להמשיך ולהופיע ללא הרף לאורך חייכם. מה פירוש המונח זכירה עצמית? פירושו הוא שהעצמי הרדום שלכם זוכר להיות ער.

רוברט ברטון

* די לו לאדם שישים לב למה שלפניו, כלומר להווה.

דנטה אליגיירי

* כשאתה אוכל, הולך, או בדרכך, הייה היכן שאתה, אחרת תחמיץ את רוב חייך.

בודהא

* זכירה עצמית היא ההתחלה והמרכז של השיטה והדבר החשוב ביותר להבנה. לא תוכלו להסביר אותה כפעולה שכלית או כרעיון שכלי. עליכם להתחיל וללמוד מה פירושה של זכירה עצמית באופן שכלי, אולם במציאות היא אינה שכלית מכיוון שהיא רגע של רצון.

פטר אוספנסקי

* אם האדם אינו מבוסס בהווה, אזי הוא אינו באף מקום ודבר אינו אפשרי. ברגע הנוכחי הזה, כשהוא זוכר את עצמו, האדם יכול ליצור קשר עם מקום מחוץ לזמן. עלינו לסחוט מכל רגע את כל תוכנו.

רודני קולין

* אם מצאת את האהוב, מדוע אתה מאבד אותו שוב ושוב? עזוב את הדמיון ועמוד איתן במה שאתה.

כביר

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )