יעקב ועשו

רבים לא מבינים כיצד ניתן ליישב בסיפור מקראי זה את שאלת המוסריות.
מאותה הסיבה רבים אחרים מנסים במשך מאות בשנים לפרש בצורות שונות סיפור זה, כדי ליישב סתירה זו.
ואף על פי שיעקב הוא זה המתגלה כרמאי וערמומי, מנסים אותם פרשנים להציג תמונה שונה.
כלומר, רק כיוון שעשו היה ציד – "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה" וכיוון שציד הוא מלאכה ערמומית, החליטו אותם מפרשים להאשים את עשיו ברמאות וגנבה.
כמובן שישנם עוד הרבה פרושים המציגים את עשיו כנבל אמתי.

ניתן להבין סיפור זה מזווית שונה לגמרי, בו אין כל צורך ליישב סתירה זו!
כדי להסביר ולהציג זווית זו, חייב אני להשתמש בשפה שונה במקצת. לכן, במקרה ויופיעו כאן מושגים לא ברורים, ממליץ אני לחפש הסברים בבלוג – "זוויות של אמת".

גם סיפור זה ככל הסיפורים המקראים, מתאר ומתייחס אל חייו הפנימיים של האדם, וגם כאן הסיפור מורה על עבודה פנימית נכונה, בעזרתה יכול האדם להתעורר.
בכמה מההודעות הקודמות שלי התייחסתי והסברתי שבבעלותו של כל אדם 4 מוחות. או 4 מרכזים אנרגטיים או 4 תפקודים.
רק כדי להזכיר ולתאר בקצרה, אביא כאן חלק קטן מדבריו של אוספנסקי:
"כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.
לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.
עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
התפקוד התנועתי קשור בפעולות כגון: הליכה, כתיבה, ריקוד, נהיגה ועוד."

הסיפור המקראי על יעקב ועשו, יעקוב מייצג חלק מסוים של המרכז הרגשי, ועשו מייצג חלק מסוים של המרכז האינסטינקטיבי!
כיוון שמרכזים אנרגטיים מתחלקים לשלוש קומות, ניתן לומר שיעקב מייצג את הקומה העליונה של המרכז הרגשי ועשו את הקומה העליונה של המרכז האינסטינקטיבי.
אחת התפקודים של המרכז האינסטינקטיבי, הוא בריאות ושימור הגוף: אם הגוף נפגע ומתגלה בו מחלה מסוימת, המרכז האינסטינקטיבי אחראי להזרים אנרגיה לחלקים הפגועים.
הוא זה שנלחם במחלות ובגורמיהם.
בידיו הבחירה איזו אנרגיה להשקיע לאן ומתי. אך במקרים רבים כאשר מדובר בצרכים 'ממדרגה משנית' בעיניו של המרכז האינסטינקטיבי, הוא יעדיף לשמור את האנרגיה לעצמו לזמנים חמורים יותר.
מה מחשיב המרכז האינסטינקטיבי כלא דחוף או מישני? כל מה שלא קשור לתפקוד שלו! בין כל הצרכים המשניים ואפילו נחות מהם ישנה עבודת האדם על עצמו וההתעוררות הדורשת אנרגיה רבה. כיוון שעבודה עצמית והתעוררות כלל לא תורמים בעיני המרכז האינסטינקטיבי לקידום תפקודיו ואפילו מדללים את מחסן האנרגיות שברשותו, מעדיף הוא במקרים אלה לשמור את האנרגיה לעצמו. מלחמה ישירה במלך אינסטינקטיבי תוביל ברוב המקרים לכישלון חרוץ. לכן דרושה כאן גישה שונה וערמומית.
וכאן אמור להיכנס לפעולה המרכז הרגשי או הקומה העליונה של המרכז הרגשי – יעקוב. ע"י סיפוק התשוקות של המרכז האינסטינקטיבי, יכול המרכז הרגשי המהיר יותר, לחמוק ולגנוב את האנרגיה הדרושה לו.

אין כל סתירה בסיפור המקראי, יעקב הוא הערמומי! הוא זה שגונב מעשו, ובמקרים רבים זו היא הדרך היחידה בא יכל האדם להתגבר על מכשולים רבים בדרכו להתעוררות. זו היא הדרך הרביעית, דרכו של האדם הערמומי.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

היעלמותה של הדרך הרביעית

בעבר הלא רחוק, לפני כמה עשרות שנים, אדם אשר חיפש בית ספר של הדרך הרביעית, היה יכול למצוא אותו במקום אחד או שניים.
היום המצב שונה מאוד: כל כך הרבה קבוצות נוצרו, העונות לשם הדרך הרביעית, שלא ניתן לפלס את דרכינו אל הדבר האמיתי.
כל מיני ממשיכים של הדרך, אשר לא הבינו או הבינו רק באופן חלקי את הדרך, שרלטנים אשר מסתתרים מאחורי השם הדרך הרביעית, ומשמרי הצורה למיניהם אשר יצרו מציאות שבא האדם הרגיל לא מסוגל לזהות את הדבר האמתי.
וכך זה היה אמור להיות! הדרך הרביעית השלימה את תפקידה בתקופה זו, וכעת עליה להיעלם. ואין דרך טובה יותר להיעלם מהדרך הנוכחית.
אם הדרך הרביעית עדיין קיימת בימים אלה, הרי שהיא נראת אחרת, נשמעת אחרת, וללא ספק שמה כבר לא "הדרך הרביעית"…

הדרך הרביעית

הדרך הרביעית נבדלת מהדרכים האחרות בכך שאף -פעם אין היא קבועה.
אין לה צורות מוגדרות ואין שום מוסדות הקשורים בה.
היא מופיעה ונעלמת על פי מספר חוקים מיוחדים משלה.
הדרך הרביעית לעולם אינה ללא עבודה בעלת משמעות מוגדרת, לעולם אינה בלי משימה מסויימת, שהיא ורק היא מצדיקה ומאפשרת את קיומה.
כאשר נגמרת עבודה זו, כלומר, כאשר המטרה שנקבעה לה הוגשמה, נעלמת הדרך הרביעית; היא נעלמת מהמקום המסוים, נעלמת מצורתה המסוימת,
בהימשכה אולי במקום אחר בצורה אחרת.
בתי-ספר של הדרך הרביעית קיימים לצורך העבודה הנעשית למען המשימה שהוצבה לעולם אין הם קיימים כשלעצמם כבתי-ספר לתכלית של חינוך והדרכה.

4 הדרכים

נתחיל עם שלוש הדרכים המסורתיות:
* דרך הפקיר.
* דרך הנזיר.
* דרך היוגי.

הדרך הראשונה, דרך הפקיר – מדובר על עבודה על הגוף הפיסי, המטרה היא לפתח רצון פיסי, שליטה על הגוף, דבר זה מושג ע"י יסורים ועינויי גוף.
מדובר בתרגילים פיזיים, קשים במידה קיצונית.
לדוגמה: הפקיר עומד ללא תנועה באותו המצב שעות, ימים, חודשים או אפילו שנים.
אם הפקיר לא נופל למשכב ומת בטרם התפתח בו מה שאפשר לכנות רצון פיסי, יגיע הוא למטרתו.
אך, תפקודיו האחרים, הרגשיים והשכליים נותרים לא מפותחים.
הפקיר רכש רצון, אך אין לו דבר שיוכל ליישם לגביו רצון זה.
הוא לא יכול להפעיל את הרצון, כדי לזכות בידע או כדי לשכלל את עצמו.
בדרך כלל בשלב זה, הוא כבר זקן מידי ולא יכול להתחיל בעבודה חדשה לפיתוח התפקודים האחרים.
בדרך כלל אם הפקיר מגיע למצב המתואר והוא עדיין "צעיר", ניתן ע"י הדרכה נכונה להחזיר לו את כושר התנועה ואחר כך ניתן ללמד אותו.
הפקיר צריך ללמוד ללכת ולדבר כתינוק. אך הוא כבר רכש רצון, שגבר על קשיים גדולים בדרכו.
הרצון הזה יכול לעזור לו להתגבר על קשיים בחלקה השני של דרכו.

הדרך השניה, דרכו של הנזיר – דרך האמונה, דרך הרגש הדתי, ההקרבה הדתית.
הנזיר אף הוא עובר דרך ארוכה וקשה. שנים רבות הנזיר נאבק עם עצמו, אבל כל עבודתו מרוכזת ברגשות.
הוא לומד לשעבד את כל רגשותיו לרגש אחד-אמונה.
כך הוא מפתח בתוכו אחדות, רצון מעל הרגש.
אך גופו הפיזי וכשריו השכליים נשארים לא מפותחים.
זאת אומרת שעלמנת לפתח אותם, צריך הנזיר להיעשות גם לפקיר וגם ליוגי.
מעטים מאוד מרחיקים לכת כל כך, רובם מתים לפני שהם מצליחים או מספיקים להתגבר על הקשיים החדשים.

הדרך השלישית, דרך היוגי – דרך הידע האינטלקט.
היוגי מפתח את שכלו, אך גופו ורגשותיו נשארים בלתי מפותחים.
כמו הפקיר והנזיר אין ביכולתו להשתמש בתוצאות הישגיו.
הוא יודע הכל, אך אינו יכול לעשות מאומה.
כדי לעשות עליו לשלוט על גופו ועל רגשותיו, זאת אומרת להתחיל הכל מהתחלה ולהגיע לתוצאות במאמצים ממושכים.
היתרון של היוגי הוא, שהוא מבין את מצבו, הוא יודע מה חסר לו ובאיזה כיוון עליו ללכת.

לפקיר אין מורה, הוא מחקה פקיר אחר שמשמש לו דוגמה.
לנזיר יש מורה וחלק מעבודתו וחובתו הוא אמונה מוחלטת במורו וציות.
אך העיקר בדרך הנזיר הוא האמונה באלוהים.
בדרך היוגי, אין אדם יכול לעשות דבר ללא מורה. תחילה עליו לחקות את מורו כמו הפקיר, ולהאמין בו כמו הנזיר, אבל אחר כך היוגי נעשה למורה של עצמו.

דבר אחד משותף לשלושת הדרכים: הן כולן מתחילות בדבר הקשה ביותר, בשינוי גמור של החיים;
בהסתלקות מכל עיניני העולם הזה.

הדרך הרביעית – דרכו של האדם הערמומי.
אומר רק כמה דברים קצרים על דרך זו. היא לא דורשת כל שינוי או פרישה מחיינו הרגילים.
אין לדרך הרביעית צורות קבועות כמו לשלושת הדרכים המסורתיות.
היא לא מוכרת כמו הדרכים האחרות ולכן קשה למצוא אותה.
הדרך הרביעית פועלת בעת ובעונה אחת על כל צד של הווית האדם, הפיסי, הרגשי והשכלי…!

'אני'ים על זכירה עצמית

כמובן שאדם שלמד את התפקודים שלו בצורה טובה, ידע להבדיל טוב יותר בין מצב תודעה גבוה לבין תפקוד כזה או אחר.
זכירה עצמית היא מצב תודעה, לא מדובר כאן ברגש או בשכל או באינסטינקט!
לא מדובר בתחושה נעימה או בלתי נעימה, אף על פי שזכירה עצמית יכולה להיות מלווה בתחושות מחשבות ורגשות, אך היא לא אחת מהן.
וזו גם הסיבה שכה קשה להסביר את המצב במילים, המילים יודעות להביא רק מחשבות רגשות ותחושות!
אם ננסה לשים לב למילים עצמן – ז כ י ר ה ע צ מ י ת – מה זה אומר לזכור את עצמי? נסו כרגע לזכור את עצמכם…
כשאני התחלתי לעבוד על עצמי לפי הדרך הרביעית, רק מהמושג "זכירה עצמית" הייתי נכנס להכרה שאני לא זוכר את עצמי, וזה היה ברור שאותו עצמי הוא לא תפקוד כזה או אחר.
אז איך יודעים אם אנו זוכרים את עצמנו? לא יודעים, וככל שאני שומע יותר מאנשים שמנסים לבד כך אני מבין עד כמה שזה ברור ועד כמה אנשים לא יכולים לעשות עם זה כלום. זה כמו הציור של מיכלאנג'לו על האדם שצריך רק להושיט את ידו כדי לגעת באלוהים, אך הוא לא יכול.
זה המושג החמקמק ביותר, כולם כל הדתות והשיטות האמתיות דיברו על זכירה עצמית, אך אף אחד מהשומעים לא הבין!
וכל זה קורה כיוון שאנשים מנסים להבין מצב תודעה גבוה ע"י המרכזים הנמוכים שלהם, דבר זה יכול לגרום רק לדמיונות, לדוגמה: הכרתי פעם מישהו שאחרי שקרא את ה"חיפוש אחר המופלא" הבין שזכירה עצמית היא הזכרות בגלגולים קודמים!?
מה שבעצם אני בא לומר הוא שאין טעם להתעסק ולנסות להבין מצב גבוה עם המרכז השכלי או מרכזים נמוכים אחרים. רק שנזכור את עצמנו נדע זאת. הדבר שיכול לעזור לנו מאוד, הוא בית ספר שמלמד זכירה עצמית!

מצבי תודעה

בדרך הרביעית קיים רעיון של 4 מצבי תודעה.
מצב 1 – שינה (בלילה).
מצב 2 – ערנות (המצבם הרגיל של אדם מס' 1,2,3 ביום יום).
מצב 3- מודעות עצמית.
מצב 4 – מודעות "אוניברסלית".
אותם מצבי תודעה הם לא מצבים קבועים, רגע אחד יכול אתה לחוות מצב 3 ורגע לאחר מכן אתה יכול לשוב למצב 2.
בני אדם מס' 1,2,3, נמצאים רק וכמעט תמיד במצב תודעה 1 ו-2, בגלל שחוק המקרה שולט בחייהם, כך גם עם המצבים הגבוהים.
הם יכולים לחוות מצב גבוהה, רק אם במקרה פעל עליהם זעזוע מאוד מסוים בזמן ובמקרה מאוד מסוימים.
אדם מס' 4 לומד איך ליצור את הזעזוע בעצמו, הוא לא יכול להמתין, שבמקרה יחול עליו זעזוע כזה או אחר.
עם המאמצים יש גם הישגים, בהתחלה אלו רק ניצוצות קצרים ממצב תודעה 3.
ניצוצות של שניות ולא יותר – כמה רגעים שמצליח אדם מס' 4 לחוות את מצב התודעה הגבוהה ואז הוא חוזר שוב למצב נמוך.
ככל שעובר הזמן והאדם ממשיך במאמציו, הוא מצליח לחוות מצבים גבוהים ליותר זמן, ובתכיפות גבוהה יותר.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )