מתרגילים טובים באמצע הדרך

אם האדם הממוצע, כלל לא חושד בכך שהוא לא מודע לעצמו ולא מודע לסביבתו, הרי שהמתרגל הממוצע נמצא במצב דומה מאוד.

 ההבדל הוא, שהמתרגל, שמע, קרא ומכיר את הרעיונות המדברים על מצב התודעה הנמוך בה הוא שרוי, וכיוון שהוא מאמין לחלק מרעיונות אלה, הוא מנסה להיות יותר צנוע, ומחריז, שהוא צועד בדרך למודעות. כמובן שאין כל הבדל, והחרזה זו היא החרזה שיקרית לגמרי.
לאמיתו של דבר, רוב המתרגלים, מדשדשים בכל מיני שבילים צדדיים, המובילים אותם הרחק הרחק מאותה דרך… לקרוא עוד…

איך לעזאזל ממשיכים הלאה ולאן?

שלוש נקודות חשובות שבלעדיהן לא ניתן להתקדם לשום מקום.


הנקודה הראשונה: אנו צריכים להבין היכן אנו נמצאים על המפה.

הנקודה השנייה: לאן אנו רוצים להגיע.

הנקודה השלישית: אילו כלים עומדים לרשותנו, היכולים לעזור לנו להבין את מקומנו ומצבנו הנוכחי, ואילו כלים עומדים לרשותנו היכולים לעזור לנו להגיע לנקודה השנייה, היעד.


ללא הנקודות האלה, אנו יכולים:

* לפנות לכל כיוון כעיוורים ולהלך בסיבובים במשך שנים או אפילו מחזורי חיים.


* לטעות בכיוון הנקודה שאליה אנו רוצים להגיע, או לקבוע נקודה שקרית ולא אמתית.


* להבין מה היא המטרה ולדעת היכן אנו עומדים ביחס למטרה, אך ללא כלים מתאימים לא נצליח להתקדם כלל.

דלת אחורית

בהתחלה יכול התלמיד רק לנסות ולהתקדם ישר קדימה.
במהרה הוא נתקל בקשיים העוצרים אותו ומסיטים אותו מדרכו.
אם בשלב זה, למד הוא כיצד להכניס עבודה מהדלת האחורית, הרי שיגבר על הקשיים.
אך אם יתעקש לדחוף קדימה, במהרה ימצא את עצמו סוטה מדרכו, עוסק בדברים שונים לגמרי, ומכנה אותם עבודה עצמית.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

האם הדרך קיימת?

רבים מרבים היום להשתמש במשפט "הדרך לא קיימת".
טוב יהיה אם נבחן משפט זה בצורה טובה ועניינית.
אדם, אשר למד נושא מסוים בצורה "מושלמת", מבחינה תאורטית ופרקטית, יכול להביט על כל הנושא בצורה שונה.
הוא כבר לא זקוק לנוסחאות ולדרכים כדי להבין או להגיע לתוצאות! הוא נמצא כבר במקום שהדרך מיותרת לגמרי.
אך אדם שרק כעת ניגש ללמוד את אותו נושא; נומר מתמטיקה, חייב הוא להתחיל וללמוד את הבסיס, ללא אותו בסיס הוא לא יבין דברים מתקדמים יותר. לכן חייב הוא להתחיל ללמוד את החיבור והחיסור ואת לוח הכפל, וישנם דרכים מאוד ספציפיות ללימוד זה. במצבו ללא דרך, אותו אדם לא יכול להתקדם. לאחר שלמד את הבסיס, יכול אותו אדם להתקדם וללמוד דברים חדשים ומסובכים יותר, אך גם הם מצריכים דרכים, דרכים אחרות ושונות.
ברצוני לומר, שעלינו להגיע לשלב מסוים ומתקדם מאוד בעבודת האדם על עצמו, בו יכול האדם להביט על כל התמונה ממקום אחר ולומר שהדרך לא קיימת, אך כדי להגיע למצב זה עליו להלך בדרך כזו או אחרת, וללמוד בעזרת דברים רבים. ללא אותה דרך אותו אדם לעולם לא היה מגיע להבנה שהדרך לא קיימת.
כך שלמעשה הכל מאוד סובייקטיבי, ולמעשה לאדם שלא הגיע לאותה נקודה שעליה דיברתי, יהיה מאוד לא נכון לומר שהדרך לא קיימת.
רבים שעוסקים ב"רוחניות" או "מודעות" מצטטים מורים שכבר הגיעו לאותה נקודה, ולדידם הדרך כבר לא קיימת, אך המצוטטים נופלים כאן לפח. הם חוזרים על דבריהם של המורים בצורה מכנית, ואומרים, "העיקר זה להיות נוכח", או "העיקר להיות ברגע", או "העיקר להיות מודע והדרך לא קיימת".
הם צודקים, הבעיה היא הבסיס שעליו דיברתי לפני כן, הם חושבים שניתן לדלג על אותו בסיס ולהגיע היישר לאותה נקודה בה נמצא מוריהם.
לאומתו של דבר, אם ברצונם להתקדם, עליהם לעבור דרך ארוכה כדי להבין באמת את הדברים שהם מצטטים.
כדי להיות ברגע או להיות נוכחים, עלינו להבין תחילה בצורה אמתית וברורה שאנו לא ברגע ולא נוכחים! דבר זה מצריך עבודה מאומצת וארוכה. לאחר מכן ובמקביל יכולים אנו לנסות ולעשות מאמצים כדי להיות נוכחים. כן, העובדה שהבנו שאנו לא נוכחים, אולי הקפיצה אותנו למצב נוכחות לכמה רגעים, אך מיד לאחר מכן אנו נרדמים שוב, והנוכחות נעלמת. לכן אנו צריכים לעבוד ולנסות לחזור להיות נוכחים, וכאשר אנו מצליחים, עלינו לנסות ולהחזיק במצב זה ולא ליפול שוב לשינה.
איך עושים את כול מה שדיברתי עליו? איך מבינים שאנו לא נוכחים ואיך מנסים כן להיות נוכחים?
אדם שהגיע למצב בו הוא נוכח כל הזמן או רוב הזמן, יכול פשוט לומר שהעיקר הוא להיות נוכח, אך רוב האנושות שלא הגיעה למצב זה?

לכן רוב האנשים שמרבים להשתמש במשפט – "הדרך לא קיימת" חוזרים שוב ושוב על משפט זה מסיבה אחת! להצדיק את מעשיהם, או ליתר דיוק להצדיק את חוסר מעשיהם. הם חושבים שאם יחזרו על מנטרה זו שוב ושוב, זה יעזור להם להיות נוכחים או להתעורר.
אדם לא יכול לדבר על מתמטיקה גבוה, אם הוא לא למד את לוח הכפל…

דרכים ערמומיות

בעודנו מנסים להשיג דבר אחד, אנו משיגים דבר אחר לגמרי.
לכן כדי לקבל את עצמנו אנו צריכים לנסות להשתנות.
וכדי להשתנות אנו אמורים לקבל את עצמנו.
ואחרי שקיבלנו את עצמנו אנו יכולים להיפרד מעצמנו.
אם יודע האדם איך להשתמש במה שנאמר כאן, הרי שהוא הוא האדם הערמומי.
הוא יוביל את עצמו בדרכים ערמומיות שיובילו אותו למקום חפצו האמתי.
גם אם מסופר שדרכים אלו מובילות למקום אחר לגמרי…

הדרך הרביעית

הדרך הרביעית נבדלת מהדרכים האחרות בכך שאף -פעם אין היא קבועה.
אין לה צורות מוגדרות ואין שום מוסדות הקשורים בה.
היא מופיעה ונעלמת על פי מספר חוקים מיוחדים משלה.
הדרך הרביעית לעולם אינה ללא עבודה בעלת משמעות מוגדרת, לעולם אינה בלי משימה מסויימת, שהיא ורק היא מצדיקה ומאפשרת את קיומה.
כאשר נגמרת עבודה זו, כלומר, כאשר המטרה שנקבעה לה הוגשמה, נעלמת הדרך הרביעית; היא נעלמת מהמקום המסוים, נעלמת מצורתה המסוימת,
בהימשכה אולי במקום אחר בצורה אחרת.
בתי-ספר של הדרך הרביעית קיימים לצורך העבודה הנעשית למען המשימה שהוצבה לעולם אין הם קיימים כשלעצמם כבתי-ספר לתכלית של חינוך והדרכה.

עזרה

כשאתה עוזר למישהוא, אל תצפה לתמורה!

לעשות את הדרך לבד, בדרך כלל בלתי אפשרי.
אם עזרת למישהו להעלות על הדרך, הנה מהלכים שניכם ביחד.
זו היא תמורתך, וזו היא העזרה הגדולה ביותר שתקבל!

4 הדרכים

נתחיל עם שלוש הדרכים המסורתיות:
* דרך הפקיר.
* דרך הנזיר.
* דרך היוגי.

הדרך הראשונה, דרך הפקיר – מדובר על עבודה על הגוף הפיסי, המטרה היא לפתח רצון פיסי, שליטה על הגוף, דבר זה מושג ע"י יסורים ועינויי גוף.
מדובר בתרגילים פיזיים, קשים במידה קיצונית.
לדוגמה: הפקיר עומד ללא תנועה באותו המצב שעות, ימים, חודשים או אפילו שנים.
אם הפקיר לא נופל למשכב ומת בטרם התפתח בו מה שאפשר לכנות רצון פיסי, יגיע הוא למטרתו.
אך, תפקודיו האחרים, הרגשיים והשכליים נותרים לא מפותחים.
הפקיר רכש רצון, אך אין לו דבר שיוכל ליישם לגביו רצון זה.
הוא לא יכול להפעיל את הרצון, כדי לזכות בידע או כדי לשכלל את עצמו.
בדרך כלל בשלב זה, הוא כבר זקן מידי ולא יכול להתחיל בעבודה חדשה לפיתוח התפקודים האחרים.
בדרך כלל אם הפקיר מגיע למצב המתואר והוא עדיין "צעיר", ניתן ע"י הדרכה נכונה להחזיר לו את כושר התנועה ואחר כך ניתן ללמד אותו.
הפקיר צריך ללמוד ללכת ולדבר כתינוק. אך הוא כבר רכש רצון, שגבר על קשיים גדולים בדרכו.
הרצון הזה יכול לעזור לו להתגבר על קשיים בחלקה השני של דרכו.

הדרך השניה, דרכו של הנזיר – דרך האמונה, דרך הרגש הדתי, ההקרבה הדתית.
הנזיר אף הוא עובר דרך ארוכה וקשה. שנים רבות הנזיר נאבק עם עצמו, אבל כל עבודתו מרוכזת ברגשות.
הוא לומד לשעבד את כל רגשותיו לרגש אחד-אמונה.
כך הוא מפתח בתוכו אחדות, רצון מעל הרגש.
אך גופו הפיזי וכשריו השכליים נשארים לא מפותחים.
זאת אומרת שעלמנת לפתח אותם, צריך הנזיר להיעשות גם לפקיר וגם ליוגי.
מעטים מאוד מרחיקים לכת כל כך, רובם מתים לפני שהם מצליחים או מספיקים להתגבר על הקשיים החדשים.

הדרך השלישית, דרך היוגי – דרך הידע האינטלקט.
היוגי מפתח את שכלו, אך גופו ורגשותיו נשארים בלתי מפותחים.
כמו הפקיר והנזיר אין ביכולתו להשתמש בתוצאות הישגיו.
הוא יודע הכל, אך אינו יכול לעשות מאומה.
כדי לעשות עליו לשלוט על גופו ועל רגשותיו, זאת אומרת להתחיל הכל מהתחלה ולהגיע לתוצאות במאמצים ממושכים.
היתרון של היוגי הוא, שהוא מבין את מצבו, הוא יודע מה חסר לו ובאיזה כיוון עליו ללכת.

לפקיר אין מורה, הוא מחקה פקיר אחר שמשמש לו דוגמה.
לנזיר יש מורה וחלק מעבודתו וחובתו הוא אמונה מוחלטת במורו וציות.
אך העיקר בדרך הנזיר הוא האמונה באלוהים.
בדרך היוגי, אין אדם יכול לעשות דבר ללא מורה. תחילה עליו לחקות את מורו כמו הפקיר, ולהאמין בו כמו הנזיר, אבל אחר כך היוגי נעשה למורה של עצמו.

דבר אחד משותף לשלושת הדרכים: הן כולן מתחילות בדבר הקשה ביותר, בשינוי גמור של החיים;
בהסתלקות מכל עיניני העולם הזה.

הדרך הרביעית – דרכו של האדם הערמומי.
אומר רק כמה דברים קצרים על דרך זו. היא לא דורשת כל שינוי או פרישה מחיינו הרגילים.
אין לדרך הרביעית צורות קבועות כמו לשלושת הדרכים המסורתיות.
היא לא מוכרת כמו הדרכים האחרות ולכן קשה למצוא אותה.
הדרך הרביעית פועלת בעת ובעונה אחת על כל צד של הווית האדם, הפיסי, הרגשי והשכלי…!

הדרך

הדרך

" התואיל להגיד לי , בבקשה , באיזו דרך עלי ללכת מכאן ?"
" זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע " , אמר החתול .
" לא אכפת לי כל-כך לאן " – אמרה אליס .
" אם כך , לא משנה באיזו דרך תלכי ," אמר החתול .
"- בתנאי שאגיע לאנשהו ," הוסיפה אליס כהסבר .
" בטוח שתגיעי ," אמר החתול , " אם רק תתמידי בהליכה ."

לואיס קרול
הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )