Play

ניתן להגיע לפתרון בעיות בעזרת דרכים שונות.
* ע"י חכמה, ידע וניסיון.
* בצורה מקרית בעזרתו של חישוב מוטעה – כלומר מחוסר ידע וניסיון.
* או בעזרתו של ניחוש.

במקרים רבים הטיפש עולה על החכם בניחושיו ובחישוביו המוטעים והמקריים.
הכל תלוי ב – 'Play' של האדם.
אבל קשה לבני אדם להבין זאת, וכך הם מעלים את הטיפשים לגדולה.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

הגורל והמקרה

במצבו הנוכחי, האדם לא יכול כלל לדבר על שינוי הגורל.
נושא הגורל הוא נושא מאוד תאורטי ורחב וניתן לגשת אליו מכיוונים שונים ורבים.
אך עלינו להבין תחילה שחוק הגורל חל על בני אדם ולא חל על מכונות.
שרוי בתוך שנתו העמוקה וההיפנוטית, כל מה שנשאר מהאדם היא המכונה המקולקלת שלו.
במצב שכזה (מצב לא טבעי) נכנס האדם לממלכת חוק המקרה.
חוק המקרה פועל על המכונה בצורה כל כך טוטלית, עד שחוק הגורל כלל לא יכול לחדור ולהשפיע על האדם במהלך חייו.
מה הוא חוק המקרה? בפוסט הקודם דיברתי על השפעות, וחוק המקרה קשור מאוד לאותן השפעות:
הכל קורה, והמכונה מגיבה ללא כל שליטה. אין אדון בבית שיכול לכוון ולסדר, הכל קורה לנו ואנו לא מסוגלים לעשות מאומה.
הדוגמה עם מזג אויר בפוסט "השפעות" מדגימה עניין זה בצורה טובה. נוח לנו להאמין לדמיון שלנו ולספר לעצמנו שאנו עושים ובוחרים, אך כל עוד אנו נמצאים תחת חוק המקרה, אין אנו מחליטים ואין אנו עושים מאומה. דומה הדבר לכדור מתגלגל המספר לעצמו על כך שהוא בעצמו החליט להתגלגל וכלל לא מודע לכך שמישהו בעט בו.
התאוריה מספרת שמאורעות מאוד גדולים בחיינו יכולים להיות קשורים לגורל שלנו: המקום בו נולדנו, ההורים שלנו, המוות ועוד.
את הגורל ניתן לראות כתפקיד אותו אנו צריכים לשחק, קיבלנו עובדות ברורות המאפיינות אותנו (טיפוס גוף, מין, מהות, אזור גאוגרפי, תקופה, הורים ומשפחה), קיבלנו שחקנים אחרים לצידנו, והמטרה היא לבצעה את התפקיד שלנו בהצגה על הצד הטוב ביותר. לא ממש משנה מה הוא התסריט, הוא יכול להיות קשה או קשה פחות לכן אני לא מקבל את עניין הגורל הטוב או הגורל הרע.
רודני קולין אמר:

“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change. It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played. Some parts of life are very hard. At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”


אך כיצד יכול האדם לשחק את תפקידו בצורה טובה, כל עוד הוא ישן? וכיצד הוא יכול לשחק את תפקידו, כאשר הוא כלל לא נמצא?
לכן אין מה לדבר על שינוי הגורל, תחילה עלינו לנסות לקיים את הגורל שלנו. אם לא נצליח, נחזור לכאן שוב ושוב לאותו התפקיד.
רק כאשר יצליח האדם לצאת מחוק המקרה ולחיות תחת חוק הגורל, רק אז ניתן יהיה לדבר על שינוי הגורל, אם בכלל יש צורך לשנותו.
כדי להבין נושאים אלה טוב יותר, עלינו להבין נושאים רבים הקשורים אליו, כגון "מהות, אישיות ואישיות מזויפת" ועוד…

לאן אתה בורח?

האדם עסוק כל ימי חייו בבריחה מהסבל. על ידי סבל מדומה, רגשות שליליים, דמיון ושקר עצמי מצליח האדם לעמם את הסבל האמתי.
אך אין זו בריחה, זו רק בזבוז של אנרגיה שבעקבותיה ואיתה נוצרת השינה וחוסר ההתמודדות עם הסבל האמתי והחיים.
לכן נאמר שאנו מבזבזים את החיים, אנו לא חיים את הרגע ומעדיפים לחלום על עתיד, עבר ועל מקומות אחרים ללא סבל.
החיים שלנו נושאים בתוכם סבל, ואין כל דרך לשנות עובדה זו כל עוד אנו חיים כאן; על כדור הארץ, בגוף פיזי.
בשלב מסוים יש להבין שאין לאן לברוח, הסבל והחיים ישיגו אותנו בכל מקום. "אדם פוגש בגורלו בדרך בה בחר כדי לחמוק ממנו."
אדם המנסה לברוח מכלב מעיים, רץ הישר אל הבור העמוק שלפניו. אך ממה בדיוק הוא נמלט? מהכלב או מהאיום?
האם יש סיבה לברוח מהכלב אם הוא לא מאיים? הכלב ישיג אותנו במהרה והבריחה תגרום לו רק לממש יותר את איומו. ואם במקרה לא ישיג? הרי שאנו נמלטים הישר לאותו בור עמוק, שאותו בגלל השינה, אנו כלל לא רואים.
אם אין לאן לברוח, ולפנינו נמצא כלב אחר או איום אף גדול יותר, כל מה שנשאר הוא להתמודד עם האיום.
אם נרצה להתמודד עם האיום, הרי שעלינו קודם לראות אותו ולהבין למה והיכן הוא גורם לסבל, מי הוא זה שסובל?
תאוריה לא תועיל כאן כלל, רק פרקטיות יכולה לעזור לאדם להבין, שלא 'הוא' זה שסובל. צעד זה קשה במיוחד, כיוון שהאדם מזוהה לגמרי עם הסובל – המכונה שלו.
עדיין לא ברור לי מה קודם למה? ההפרדות קודמת לקבלה או ההפך? אולי שניהן מתרחשות במקביל!? אך ברור לי שאם מצליח האדם להיפרד מהמכונה חייב הוא לקבל אותה כפי שהיא. כך גם עם חייו וסבלו.
אז האדם נשאר מול הכלב, כך הוא לומד להכיר, להתיידד ולחיות עמו, והאיום נעלם. זו היא המלטות מהסבל.
הסבל מייצר אנרגיה יקרה, אם נצליח שלא להירדם ולבזבז אנרגיה זו, נוכל ללמוד להתמיר אותה לצרכינו…

הגורל והמקרה

למכונה לא יכול להיות גורל, אין הדבר אפשרי כל עוד מדובר על ריבוי של 'אני'ים המשתנים בכל כמה שניות בהשפעת גירויים חיצוניים או פנימיים.
לכן חוק הגורל לא חל עלינו, חוק המקרה שולט בחיינו, שום דבר לא ידוע והכל קורה. כמובן שניתן ללמוד את המכניות שלנו ולדעת איך גירויים משפיעים עלינו, ולחזות את התגובות שלנו, אך עדיין לא תהיה כל שליטה, אנו נדע איך נגיב אך לא נדע מה ומתי ישפיע עלינו.
הגורל הוא התפקיד שעלינו לשחק, אך אנו כל חיינו מנסים לברוח מאותו תפקיד, אנו לא מסוגלים להתמודד עם החיים ומבזבזים את כל חיינו בדמיונות על חיים אחרים.
הגורל פועל על המהות, שהיא הדבר היחיד שאמתי בתוכנו, חוק המקרה פועל על האישיות המזויפת, והיא נוצרת ע"י חיקוי של אנשים אחרים.
כך נוצר המצב שבגיל מאוד צעיר 5-6 מפסיקה המהות להתפתח והאישיות המזויפת משתלטת על כל חיינו. אנו מחקים גישות, דעות, השקפות ועקרונות ללא כל קשר למהות, וקוראים להם הדעות וההשקפות שלי!
במצב זה הגורל לא יכול לחדור אלינו, כי אין כל דרך לחדור אל המהות, שהפסיקה להתפתח ונבלעה ע"י האישיות המזויפת.
ב"חיפוש אחר המופלא" מתואר שגורדייף ערך ניסוי על 2 תלמידים, והפריד את המהות שלהם מהאישיות, ואף הרדים את האישיות ונתן למהות את האפשרות להתבטא.
התוצאה הייתה מדהימה, אדם שכל חייו היה בעל עקרונות מאוד ברורים והשקפות מאוד ברורות לא זכר כלל על מה מדברים איתו כשהזכירו לו את השקפותיו, למרות זאת היה חשוב לו לומר שהוא אוהב סוכריה. דבר זה מזכיר מאוד את מה שקרה לי באחת מההתנסויות שלי עם המהות (ישנו פוסט על כך בבלוג בשם "מהות").
לכן במצבנו הנוכחי-שינה היפנוטית, הגורל כלל לא נוגע לנו, חוץ מכמה דברים כמו: לידה ומוות.
כדי שהגורל יחול עלינו אנו צריכים להיות בני אדם ולא מכונות, וגם אז יש בידינו לפתח רצון ואף לשנות את הגורל.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )