התמרת רגש שלילי

עמדתי מול אדם מבוגר, שכעס מאוד, הוא קילל וצעק והניף את ידיו לכל הכיוונים.
משהוא בתווי פניו הגרוטסקיים משך את תשומת לבי, השתמשתי בכך, חילקתי את תשומת לבי בזווית אינו השמאלית ובמקביל בעצמי.
באותו רגע היה נדמה שחדרתי למישור אחר לגמרי.
הייתי מודע לעצמי, לגופי ותחושותי, לרגשות והמחשבות שלי, רק שהפעם היה נדמה שהכל מתרחש בשיא האיטיות, ויכולתי לבחון כל דבר מכל הכיוונים. לקרוא עוד…

השפעות

המכונה שלנו מושפעת מאין סוף גירויים חיצוניים.
הכל משפיע עלינו: בני זוג, משפחה, חברים, זרים, רעיונות, שמועות, רכילות, מזג אויר, טבע וגורמי השמיים. (יסלחו לי אלה שאותם עקב התרדמת שלי פספסתי).
המכונה מושפעת ומגיבה בצורות שונות, לרוב התגובות שלה מאוד לא מאוזנות.
לדוגמה: מזג האוויר אמור להשפיע על המרכז האינסטינקטיבי, כיוון שכל מה שקשור לתחושות שלנו, נשלט ע"י המרכז האינסטינקטיבי.
חם נורא היום והמרכז האינסטינקטיבי חש בחום ובאי נעימות, עד כה הכל נורמלי, המרכז האינסטינקטיבי ינסה למצוא מקום מוצל וקריר כדי להירגע. אך הדברים לא נעצרים כאן, המזג האוויר החם מעצבן אותנו! אנחנו מתעצבנים (רגש שלילי), כי נמאס לנו להזיע בעבודה, כי החום דפק לנו את התכניות להמשך היום. וזה לא נגמר כאן, אנחנו מתחילים לרחם על עצמנו ולדמיין מה היה קורה עם היה קריר יותר היום, אילו דברים אנו היינו יכולים לעשות שכעת בגלל החום אנו מפספסים. כמובן שזו רק ההתחלה ומכאן הכל פתוח, האדם יכול להסתובב עצבני כל אותו יום…
אז אם נתבונן טוב על המקרה, נצליח להבחין בחיכוך שהופעל על המרכז האינסטינקטיבי שלנו, נוצר סבל במרכז האינסטינקטיבי שאמור היה להיפסק ברגע שהחיכוך מופסק או אם החיכוך לא מופסק ואנו לא מוצאים מקום מוצל וקריר הסבל היה אמור להיות רק אינסטינקטיבי. זהו סבל אמתי שהמכונה שלנו חווה, אך מאוד מהר אנו יוצרים סבל דמיוני ומזויף, בכך שמרכזים אחרים נכנסים לפעולה: המרכז הרגשי שמתחיל לייצר רגש שלילי, לרחם על עצמו ועוד. המרכז התנועתי שמתחיל לדמיין מה ואיך היה קורה אם…ועוד. והמרכז השכלי שמתחיל לנתח את כל המצב.
זו היא לרוב עבודה לא נכונה של המרכזים, הנוצרת מהזדהות ופירושה הוא בזבוז ענק של אנרגיה. והכל בגלל גירוי קטן הקשור למזג אויר וחום. תארו לעצמכם מה קורה במשך כל היום כאשר אנו חשופים לאין ספור גירויים מסוגים שונים.
אבל רציתי לדבר על גירויים הנוצרים ע"י גורמי השמיים: הירח, כוכבי הלכת ובמטאורים והמטאוריטים שבדיוק בתקופה זו ממלאים את שמי כדור הארץ.
למה לנו בכלל לדבר על נושאים אלה?
הכל קשור לעבדות שלנו, אם נראה ונבין שאנו עבדים גמורים לאותם השפעות וגירויים אולי נצליח גם להשתחרר מהם ולצאת לחרות. בדרך כלל בני האדם כלל לא מודעים לעבדותם, הם בטוחים שהם בני חורין ואדונים לעצמם, אך זה רק החלום שהם חולמים-השינה. אם נצליח לפקוח את העיניים לרגע או שתיים ולראות את האמת ואת העבדות הטוטלית שלנו, ללא ספק רובנו נרצה להשתחרר מאותה עבדות.
נחזור כעת לגורמי השמיים, הדבר הפשוט ביותר הוא להתבונן בהשפעותיו של הירח! עקב קרבתו (ועקב סיבות אובייקטיביות אחרות) השפעתו עלינו חזקה מאוד. ניתן להבחין בהשפעות אלה במיוחד כאשר הירח הוא מלא או חסר. כיוון שמצבים אלה של הירח חוזרים על עצמם בכל חודש אנו יכולים לוודא טוב יותר את ההתבוננויות שלנו. הדבר המעניין במיוחד היא העובדה שהשפעות אלה חלים לא רק על יחידים אלה על קבוצות גדולות של בני אדם. בהרבה מקרים, הפגנות ענק, מלחמות ועוד, מתרחשות בעקבות השפעתו של הירח.
עוד דבר שמשפיע עלינו הוא המטאורים והמטאוריטים הממלאים את השמיים בתקופת הקיץ והשיא בדרך כלל ב-תשע באב.

קבלה (המשך)

עד כה דיברתי על קבלה עצמית; קבלה של המכונה שלי וקבלת המאורעות שמשפיעים על המכונה, כעת כדי להאיר טיפה יותר את הנושא, ניתן להוסיף ולדבר על קבלת האחר.
אנשים רבים חושבים שקבלה היא ראיית העולם כוורוד וחיובי ואהבה של כל אשר נמצא בו.
אך הדברים שונים במקצת ופחות פורמוטורים.
במקרה שנוצר קשר כלשהו בין שני בני אדם, נקרא לכך אהבה או חברות או אכפתיות, ינסו אותם אנשים לשנות זה את זה.
כלומר, הראיה הסובייקטיבית והתפיסה הסובייקטיבית של כל אחד את הטוב והמוצלח, תמצא תמיד מגרעות בצד השני ותנסה שוב ושוב לחנך, ללמד ולתקן.
ככל שאכפת לנו יותר מהאדם שמולנו, כך ננסה יותר בעקשנות והתמדה לשנות בו את מה שבעני דמיוננו לא טוב ומזיק. (לדוגמה: התנהגות מסוימת שלדעתנו יכולה רק להזיק לו בחייו).
ניתן לכנות תופעה זו – "אי קבלה". לאמתו של דבר, מדובר כאן על שפיטה והזדהות, הפכים גמורים לקבלה. מכך ניתן להבין כמובן שאין כל קשר בין קבלה לאהבה.
כל עוד לא נפסיק לשפוט ולהזדהות עם מגרעותיו של האחר, לא יכולה להיווצר קבלה.
ניקח לדוגמה חצץ, אנו מקבלים אותו כפי שהוא, לא מצפים ממנו להיהפך ליהלום או לשנות את תכונותיו הטבעיות, ומצד שני אנו מקבלים אותו ללא אהבה. כך צריכים אנו לנהוג עם בני אדם.
הכוונה לא לשינוי יחסינו כלפיהם או ניסיון מזויף לאהוב ולחבב אותם יותר, אלא לקבל אותם כפי שהם עם המגרעות שלהם, גם אם מדובר במגרעות דמיוניים או אמתיים.

אז אני לא חייב לאהוב או לחבב את האדם שאני מקבל, אלא להימנע משיפוט (דבר שלעצמו לא קל ודורש יכולות של אי הזדהות, הפסקת הדמיון, הרגש השלילי ועוד). מעבר לכך, ליחס שלי לאותו אדם אין כל קשר, אני יכול לתקשר איתו ברמות שונות או לא לתקשר איתו כלל, (כאשר אני פוגש באדם שכל דעותיו נוגדים את שלי, ואין כל סיכוי לגשר בינינו, הרי שאני יכול לקבל אותו ואת דעותיו גם אם התקשורת בינינו בלתי אפשרית..)
ניתן להשליך את הנאמר כאן גם על קבלה עצמית…

המשך רגשות שליליים וקבלה

אם אנסה לנסח את דברי במילים אחרות ולתאר את התהליך בצורה מתומצתת יותר, הרי שאני יכול לומר שגירויים חיצוניים או מאורעות שונים יוצרים חיכוך למכונה שלנו.
חיכוך נמצא בכל, והמכונה כל הזמן מנסה למצוא דרך לצעוד בין חיכוכים כמו בין שלוליות. כיוון שאין כזו אפשרות, המכונה מסתפקת בדמיון שבבריחה מחיכוכים גדולים אל הקטנים יותר.
המכונה מנסה לברוח מחיכוכים כיוון שהללו מפריעים להתנהלותה הטוטלית והמכנית המשמרת את השינה*. חיכוך יכול להיות השעון המעורר המצלצל בבוקר ומעיר אותנו, אך אנו למדנו זה מכבר להתעלם מהצלצול, לשלב אותו בחלום, להתרחק ממנו או פשוט להפסיק אותו. ובכל זאת, גם אם הצלחנו להתעלם ממנו, החיכוך יוצר אנרגיה! כך זה פועל בעולם שלנו; בכל תהליך בו קיים חיכוך, נוצרת אנרגיה. כעת גם האנרגיה מפריעה לנו, אנו מרגישים אי שקט, חוסר מנוחה ומרגישים שעוד שנייה נתפוצץ כמו בלון נפוח. לכן נמצא גם דרך להוציא ולבזבז אנרגיה זו, העיקר לישון בשקט וללא הפרעה.
אם האנרגיה לא מתבזבזת מיד, נוצר סבל… כאב פיזי, רגשי או אחר.
כדי לסבול פחות, האדם שכלל לעצמו כל כך הרבה שיטות לבזבוז אנרגיה, עד שהגיעה למצב בו אין לו מספיק אנרגיה אפילו כדי לפקוח את עיניו ולהביט בעצמו או בסביבה לרגעים בודדים.
מה שמצחיק, שלאחר שמבזבז האדם את האנרגיה, הוא נאנח ואומר: "אך כעת אני מרגיש נפלא, מלא אנרגיה, לפני כן הרגשתי רע, בטח הייתי חסר אנרגיה…"
אחת הדרכים היעילות ביותר לבזבוז אנרגיה, היא ביטאו רגשות שליליים. כמובן שישנן סיבות רבות ואחרות חוץ מבזבוז אנרגיה שבגינן אנו מכורים לבטאו רגשות שליליים (ברשומה הקודמת התייחסתי לכך).
אז מה יש לנו עד כה? כל חייו עסוק האדם בבריחה דמיונית מחיכוכים ובבזבוז אנרגיה.
במילים אחרות…
במקום הניסיון להתמודד עם החיים וקשיי החיים, האדם עסוק כל הזמן ב"המלטות" מהם. הוא קורה ל"הימלטות" זו – "חופש", וכך הוא רואה את עצמו בדמיונו, אדם "חופשי."
אך לאמיתו של של דבר, אין ביכולתו להימלט מהסבל ומהחיים, כל מה שהוא יכול לעשות הוא לחלום על המלטות, הבריחה המתמדת של האדם או חוסר ההתמודדות שלו עם החיים מכניסה אותו שוב ושוב למצבים בהרבה יותר קשים.
לאומת זאת, התמודדות היא קבלה, קבלה של החיים שלנו, של התפקיד שלנו, של הסבל שלנו ושל המכונה שלנו.

אז איך יכול האדם לקבל את עצמו? ומה הוא יכול לעשות עם אותה אנרגיה שעד כה בזבז?
כדי לענות על השאלות האלה, צריך אני להסביר תחילה מה היא "קבלה" מבחינתי.

* כבר התייחסתי לכך בעבר, אך אומר זאת שוב. אין כל רע במכניות, כל עוד המכונה עובדת כשורה. המכונה לא יכולה להתנהל שלא בצורה מכנית. ישנן תפקודים שמומלץ כלל לא להתערב בהם ולתת להם לעבוד בצורה מכנית. אך אם ניתן לכנות דבר מה כ-רע, יהיה זה מצב של מכניות ללא שמץ של מודעות. או במילים אחרות מרכבה עם רכב וסוס ללא נוסעה.

תשוקה, רצון וסבל מרצון

הרבה פעמים כשאני צריך לנהוג, מתעוררת אצלי תשוקה לשמוע מוזיקה מסוימת. אני בטוח שדבר זה מוכר לרובכם.
במקרה זה אני אומר, "אני רוצה לשמוע את זה או את זה."
אך לאמתו של דבר אין זה רצון, רק תשוקה, אני שקפץ בצורה מכנית והשתוקק לשמוע משהוא.
או למשל דוגמה אחרת שאני חווה: תשוקה לאכול משהוא בשעה מאוחרת של ערב, תשוקה זו עולה בדרך כלל גם כשאין אני רעב כלל, בדרך כלל אני אומר: "בא לי" או "אני רוצה לאכול משהוא", אך שוב פעם אין כאן קשר לרצון… זה הוא אני אינסטינקטיבי שמשתוקק מסיבות מכניות לגמרי לאכול….
אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות לתשוקות אלה שאנו כה אוהבים לכנות רצון או רצונות, דבר אחד משוטף לכולן, הן מכניות: הן עולות בצורה מכנית וללא כל מעורבות שלנו, הן עולות עקב הרגלים או מגירויים חיצוניים. ואין לנו כלל שליטה על הצורה הזמן או סוג התשוקה שמתעוררת לפתע.

אם כן, מה הוא הרצון?
ברמה של האדם הישן, לא קיים רצון, רצון הוא דבר מה שעלינו ליצור בתוכנו…
איך ניתן ליצור רצון זה? ישנם תרגולים שונים ורבים, אך למה לנו לסבך את העניינים, כל חיינו מלאים בתשוקות, אז למה לא להשתמש בהן כדי ליצור רצון?
בא לי לשמוע מסיקה מסוימת בזמן נהיגה? עבודה נכונה על רצון תהיה לשמוע דבר מה שונה לגמרי, או לא לשמוע מסיקה כלל.
אני משתוקק לאכול לפני השינה, העבודה על הרצון תהיה אי אכילה.
מדובר כאן במאמץ שלי, עשיה שלי, מאמץ זה קיים בכל רגע ורגע, ברגע שמפסיק המאמץ אני נופל חזרה אל התשוקה.
ההליכה נגד התשוקות שלנו תיצור בתוכנו חיכוך, לא נעים לי לשמוע את מוצרט כל הנהיגה, "אני" השתוקקתי לשמוע את לד זפלין, ואת מוצרט אני לא סובל – חיכוך.
אני לא אכלתי לפני השינה, ואני חש ברעב – חיכוך.
חיכוך בתורו גורם לסבל, אז כעת אני נוהג במשך שעה ושומע את מוצרט ומקלל כל רגע.
כך פספסתי את כל העבודה על הרצון, ובזבזתי את הסבל שנוצר על רגש שלילי.
סבל שנוצר = אנרגיה, ביטוי רגש שלילי = בזבוז אנרגיה.
אז עבדתי קשה סבלתי כדי להפיק אנרגיה ואז בזבזתי את הכל ברגע…
כאן דרוש עוד מאמץ, אי ביטוי רגשות שליליים, שגם הן תשוקות שלנו.
אם נלמד לא לבטא רגשות שליליים, יבצר מצב מעניין בו נוכל לראות את הסבל שנוצר…
בדרך כלל אנו לא רואים אותו, כי אנו עסוקים באותו רגש שלילי, ולאחר כל הרגשות השליליים אנו מרגישים הקלה, כי הוצאנו את כל האנרגיה וכל הסבל.
אך אם אנו לא נבטה את הרגש השלילי, הנה נוצר מצב בו אנו יכולים לראות את הסבל שמוצרט גורם למכונה שלנו, כעת אנו יכולים אף להפיק תועלת מאותו סבל, להתמיר אותו…

איך אפשר לא לבטא רגש שלילי?
עלינו לראות את הרגש השלילי, ולנסות לא להזדהות עימו, דבר זה יכול להיעשות רק ע"י חלוקת תשומת לב.

כאן אנו מגיעים לסבל מרצון, הרצון שלנו גרם לאותו סבל, ואנו מקבלים אותו מרצון :).
ברגע שאנו מקבלים את הסבל, הוא נהפך לסבל מרצון, ורק כך אנו יכולים להגיע להתמרה של סבל.

בית חרושת

רשמתי בהודעה אחרת, שאין בידינו מספיק אנרגיה כדי להתעורר ולהשאר ערים לזמן ממושך.
אנו מוגבלים על ידי כמות האנרגיה שמייצר האורגניזם/מכונה שלנו.
כל מרכז שלנו ניזון מאנרגיה שונה – גסה או עדינה יותר.
לכל מחשבה, הרגשה, פעולה, דרושה אנרגיה שמתאימה לה.
כך גם לגבי זכירת עצמנו או התעוררות.
אנו יכולים להתעורר רק אם יש בידיינו את האנרגיה המתאימה לכך.

למזלנו הגדול כל אדם (חוץ מהיוצאים מהכלל) מצוייד במספיק אנרגיה כדי להתחיל בעבודה על עצמו.

רוב האנרגיה מתבזבזת בעיקר על:
רגשות לא נחוצים, רגשות לא נעימים, מצבי רוח רעים, עצבנות, רוגז, דימיון וציפיה לכל מיני דברים נעימים או בלתי נעימים, חלומות בהקיץ, מתח בשרירים, פיטפוט תמידי, הזדהות או בקיצור על עבודה לא נכונה של המרכזים.

אם נצליח להתגבר על הרגלים אלו, נצליח לחסוך כמות גדולה של אנרגיה, שתאפשר לנו להתחיל בעבודה רצינית ומשמעותית על עצמנו.
בשלב מסויים נגלה שגם הכמות החדשה של אנרגיה לא תספיק.

האורגניזם שלנו הוא בעצם בית חרושת כימי, שיכול להפיק כמות גדולה של אנרגיה, אך למעשה כל המנגנון המשוכלל הזה מייצר רק כמות אנרגיה שבקושי שומרת על קיומו שלו.

בית חרושת זה יכול ומסוגל לקלוט חומרים גסים ולהפכם לחומרים עדינים בהרבה.
בית החרושת מקבל חומר גלם גס מהעולם החיצוני והופך אותו לחומר עדין יותר, על ידי תהליכים אלכימיים מסובכים.

החומרים או האנרגיה שבה אנו מעוניינים להתעוררות או למצבי תודעה גבוהים, הם חומרים עדינים במיוחד, שבמצבו הרגיל של בית החרושת מבוזבזים או כלל לא מגיעים לעידון הדרוש.

החומר העדין דרוש לנו בעצם, לגידולו של הגוף האסטרלי והמנטלי ועוד…
על מנת לגדול, גופים אלו זקוקים למזון המתאים להם.
אותו החומר העדין שהאורגניזם שלנו יכול לייצר.

אמנות כמזון

באחד ההודעות שלי הזכרתי כבר שאנו ניזונים משלושה סוגי מזונות.
המזון הראשון הוא המזון הרגיל שאנו מכירים.
המזון השני הוא האויר שאנו נושמים.
והמזון השלישי הוא הרשמים הנקלטים על ידינו.
רשמים יכולים להיות כל גירוי חיצוני או פנימי הנקלט ע"י המרכזים שלנו.
רשמים אלה יכולים להיות מזון למרכז האינסטינקטיבי, תנועתי, שכלי ורגשי.
במילים אחרות ובכלליות, כל סוגי המזון הם בעצם אנרגיה, או דלק המניע את המרכזים שלנו.
אז נתמקד במזון מהסוג השלישי.

כדי להיות ברור יותר אני אדבר על סוג מאוד מסוים של רשמים – מוסיקה.
כפי שחילקנו בעבר את האנושות לכמה קטגוריות – אדם: 1,2,3 ועוד, כך אפשר גם לחלק את סוגי המוסיקה, ע"י הבחנה על איזה מרכז אותה מוסיקה משפיעה.
לדוגמה: מוסיקה בסיסית הנהוגה בשבטים "פרימיטיביים" משפיעה ישירות על המרכז האינסטינקטיבי והתנועתי.
גם סוגים מסוימים של "מטאל" ו"דום" משפיעים על המרכז האינסטינקטיבי תנועתי.
מוסיקת "דנס" ו"האוס" משפיעות על המרכז התנועתי במיוחד.
"פופ" "רוק" ו"בלוז" משפיעים על המרכז התנועתי, וחלק על החלקים הנמוכים של המרכז הרגשי.
מוסיקה קלאסית יכולה להשפיעה על המרכז התנועתי והשכלי, אך בחלקה גם על החלקים הגבוהים של המרכז הרגשי.
ג'ז בעיקר משפיע על החלק השכלי של המרכז התנועתי ולפעמים גם על המרכז השכלי עצמו.
באותה השיטה אנו יכולים להגדיר כל רושם ולדעת על איזה מרכז הוא משפיע.
אבל מה שמעניין אותי במיוחד, הוא: מה משפיע על המרכז הרגשי שלנו, ובמיוחד על הקומה העליונה שלו.
החלק השכלי של המרכז הרגשי, שמעתה אכנה אותו "מלך רגשי"! ולמה דווקא החלק הזה?
מתברר (וכל אחד יכול ע"י התבוננות לוודא את זה) שבחלק הזה נמצא המצפון שלנו.
להבדיל ממוסר שנרכש ע"י חינוך חיקוי ושתלטנות נשית, המצפון הוא המצפן הפנימי והאישי שלנו.
למזלנו, זהו אחד הכלים שנמצא בכולנו ובידינו להיעזר בו בדרכנו להתעוררות.
זהו כלי, שאם נצליח לשמוע לו, יוכל לכוון אותנו אל המקום האמתי, וידע לזהות את הזיוף והשינה.
לצערנו, בדרך כלל החלק הזה נרמס שוב ושוב במהלך חיינו, וכשאנו מגיעים לגיל בגרות, או שהוא כה חלש שאין אנו יודעים על קיומו, ומחליפים אותו עם המוסר, או שהוא מת לגמרי.
ניתן לחזק ולגלות את המצפון ע"י פיתוח של המלך הרגשי!
איך ניתן לפתח את המלך הרגשי?
לפני שניגש לנקודה זו, עלינו להבין שחלק זה של המרכז הרגשי שלנו, מכני כמו כל שאר החלקים האחרים, אך אנו יכולים ליצור בעזרתו פתח אל המרכזים הגבוהים והמודעות!
כדי להבין טוב יותר את מה שאני עומד לומר, עלינו להבין את רעיון האלכימיה, אשר מחלק את הרשמים (המזון מהסוג השלישי) לשלוש קטגוריות: אלכימית ברונזה, אלכימית כסף ואלכימית זהב. ובקיצור מה שהרעיון הזה אומר הוא: שרשמים אלו יכולים להיות עדינים יותר וגסים יותר. יש עוד הרבה מה לומר על רעיון האלכימיה אך כרגע זה מיותר.
כדי לפתח את המלך הרגשי עלינו להיחשף לרשמים עדינים במיוחד, זה הוא מזונו של המלך רגשי, וזו הסיבה שהוא נשאר לא מפותח, כיוון שרוב חיינו אנו נחשפים לרשמים גסים בלבד. אם כך, רשמים עדינים או גבוהים יכולים להשפיע ולעורר את המלך הרגשי שלנו.
ניתן להיחשף לאותם רשמים גבוהים, ע"י חשיפה לאומנות, לטבע, לבני אדם (אם יש באפשרותנו לא להביע רגשות שליליים) ועוד…
לא מדובר על אומנות מודרנית, כי היא ברובה אלכימיה ברונזה, מדובר על אומנות מאלכימיה זהב!
יש הרבה דוגמאות לאומנות מסוג זה, אך רק לדוגמה: מוסיקה קלאסית – באך, ויולדי ועוד, ציוריו של לאונרדו דאוינצ'י, ספרות כמו: האודיסיה של הומרוס, דון קיחוטה של סרונטס, גיטה ועוד…
כל אלה ועוד הרבה; אי הבעת רגשות שליליים, לבוש מסוים (וזה במיוחד ללוסט) יכולים לחזק את המלך הרגשי שלנו.
כאשר נצליח לחזק את המלך הרגשי, הוא יהיה היחיד שיכול להתמודד עם המלך האינסטינקטיבי, אשר שולט על האנרגיה בגוף שלנו, ואין לו כל קשר או סיבה לנסות להתעורר, ההפך הוא הנכון, כדי להתעורר זקוקים אנו לאנרגיה שהמלך האינסטינקטיבי אוגר ושומר עליה בקנאות, כמו דרקון על הר זהב, מבחינתו כל מי שמנסה להשתמש באנרגיה זו הוא אויב.
יש עוד מה לומר על אומנות ובמיוחד על אומנות גבוהה או מודעת, אך זה מתחיל להיות ארוך מידי, אז בפעם הבאה.

הרגלים

כדי לראות את ההרגלים שלנו, חייבים אנו לנסות לצאת מהם ולהאבק בהם:
חייבים אנו לנסות להתנהל בצורה שונה ולא רגילה!
לנסות לעמוד ולשבת בתנוחות לא מקובלות, לעמוד כשאנו רגילים לשבת וההפך, אם אנו יושבים בזמן האוכל בצורה מסויימת לנסות ולשנות את התנוחה.
אם אנו רגילים לשתות קפה אחרי האוכל, לנסות שלא לעשות את זה…ועוד…
כל זה יאפשר לנו להסתכל בעצמנו וללמוד את ההרגלים והאסוציאציות של המרכזים התנועתי והאינסטינקטיבי שלנו.
בכל מה שקשור ברגשות, מועיל מאוד לנסות להיאבק בהרגל של ביטוי מיידי לכל הרגשות השליליים שלנו.
קשה לנו מאוד להמנע מלהביע את רגשותינו על מזג אויר!
קשה עוד יותר לא להביע רגשות שליליים כשנדמה לנו שמישהו פוגע במה שלדעתנו הוא הטוב והצודק.
אי הבאת רגשות שליליים תאפשר לנו לראות את המרכז הרגשי שלנו ולשנות את עצמנו ללא יצירת הרגלים חדשים!

אנו מבזבזים את רוב האנרגיה שלנו על רגשות שליליים ולא נחוצים, האדם מעביר את זמנו בציפייה לכל מיני דברים לא נעימים, שבחלקם אפשריים ובחלקם דימיוניים לגמרי, על מצבי רוח רעים, עצבנות, רוגז, חיפזון, דמיון, חלומות בהקיץ, פיטפוט ועוד…
כשמתחיל האדם להאבק בכל ההרגלים האלה, הוא מתחיל לחסוך כמות רבה של אנרגיה, בעזרתה של אנרגיה זו, יכול האדם להתחיל בעבודת לימוד עצמו…

רגשות שליליים

בכל מה שקשור ברגשות, מועיל מאוד לנסות להיאבק בהרגל של ביטוי מיידי לכל הרגשות השליליים שלנו.
קשה לנו מאוד להמנע מלהביע את רגשותינו על מזג אויר!
קשה עוד יותר לא להביע רגשות שליליים כשנדמה לנו שמישהו פוגע במה שלדעתנו הוא הטוב והצודק.
אי הבאת רגשות שליליים תאפשר לנו לראות את המרכז הרגשי שלנו ולשנות את עצמנו ללא יצירת הרגלים חדשים!

אנו מבזבזים את רוב האנרגיה שלנו על רגשות שליליים ולא נחוצים, האדם מעביר את זמנו בציפייה לכל מיני דברים לא נעימים, שבחלקם אפשריים ובחלקם דימיוניים לגמרי,
על מצבי רוח רעים, עצבנות, רוגז, חיפזון, דמיון, חלומות בהקיץ, פיטפוט ועוד…
כשמתחיל האדם להאבק בכל ההרגלים האלה, הוא מתחיל לחסוך כמות רבה של אנרגיה, בעזרתה של אנרגיה זו, יכול האדם להתחיל בעבודת לימוד עצמו…

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )