טיפוסי גוף

לפני הצגתו, של רעיון טיפוסי גוף, חייבים אנו להכיר ולהבין את החלוקה של האדם למהות ואגו.
״כל חייו הפנימיים של האדם, כל תפיסותיו ותגובותיו נחלקים לשניים.
המהות – אותם הדברים הנולדים עמנו: תכונות גופניות, נטיות, העדפות וכו׳.
האגו – כל אותם התפיסות שרוכש האדם ע״י חיקוי במהלך חייו: דעות, השקפות ועוד…״ לקרוא עוד…

לקח

אני לא זוכר האם פרסמתי כבר פוסט בנושא, אך המקרה עליו אני כותב, שב לאחרונה וטיפס ממעמקי הזיכרון אל תודעתי הפצועה, העייפה והעצלנית.

במחשה שניה, אני מניח שאוכל לקטלג את המקרה לאותם רגעים ספורים, אשר הענקתי להם כבר לפני מספר שנים את הכינוי ״רגעים זכורים היטב״.
מהסיבה שאותם רגעים, גם כאשר תודעתי לא מאירה עליהם כל תשומת לב, והם נמצאים אי שם בחשכה, ובכל זאת זוהרים באור מיוחד, ואני יכול לשלוף אותם בכל עת ולהתבונן בהם כאילו התרחשו רק לפני רגע, ואף פרט בהם, אפילו לא הקטן ביותר לא מכהה או משנה את צורתו או נשכח… לקרוא עוד…

עמלק

זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

 אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ–וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.

 וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח.

דברים פרק כה

האם אתם יכולים לזהות את העמלק בתוככם?

עבודה פרקטית

האישיות המזויפת, מאוד משתעממת מעבודת האדם על עצמו.

בעיני רוחה עבודה אמיתית היא טיפוס על הר ההימליה, ופגישה בגורו ארוך זקן העושה נפלאות ועונה על שאלותינו בשאלות משלו.
העבודה האמיתית מאתגרת אותה בהרבה פחות.

המאמץ להיות נוכח כאשר אני נועל דלת, המאמץ להיות נוכח כאשר אני מכין קפה, שוטף כלים, או רושם שורות אלו.
זו היא עבודה פרקטית…

תנו להם את רצונם

בתחילת העבודה של האדם על עצמו, יש צורך לעבוד נגד המכונה, זו הדרך היחידה ללמוד את המכונה, את המקום בו אנו נמצאים. להבין שאנו לא יכולים לעשות ושהמכונה רק מגיבה לגירויים. אך אם הזמן מגיע האדם למקום אחר, העבודה משתנה ולא בכל דבר האישיות המזויפת מעורבת. בשלב זה יכול האדם להתחיל לעבוד על עצמו בצורה יותר ערמומית: ואם הוא מזהה בעצמו חלקים המפריעים לעבודה, יכול הוא לתת לאותם חלקים את 'רצונם' תשוקתם וכך להרגיע אותם.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

התעוררות

לאישיות המזוייפת קשה לקבל, שהדבר היחיד המשתנה בהתעוררות הוא ההתעוררות עצמה. בדיוק כפי שאנו מתעוררים בבוקר וחודרים למצב תודעה שני ויכולים להבדיל בין חלום שחלמנו בלילה לבין ה'מציאות', כך גם בחדירה למצב תודעה שלישי, רק שכעת החלומות הם ההזדהויות, הדמיון, הדעות והשקרים, שאותם אנו מכנים 'אני'.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

כאשר אדם מגיב…

כאשר אדם מגיב על גירוי באגרסיביות ואלימות,
כאשר אדם אחר מגיב על אותו גירוי בצעקות,
כאשר אדם אחר מגיב על אותו גירוי בשלווה,
כאשר אדם אחר מגיב על אותו גירוי בצחוק,
זו האישיות המזויפת שלו המגיבה! ההבדל נמצא רק בשתלטנות נשית.
דבר זה נכון, כל עוד מדובר על אדם מס' 1,2,3.

מתחברים

הדעות וההשקפות שלנו מתגבשות מהשפעות חיצוניות.
לחלק מההשפעות אנו מגיבים בצורה חיובית ומכנים זאת – "התחברות" ועל חלק אחר של השפעות אנו נומר ש"אנו לא מתחברים".
משום מה האדם מאוד סומך על עצמו ועל כושרו להבחין בהשפעות המיטיבות עמו; כל דבר שאליו הוא "מתחבר" נחשב כטוב וכל דבר שאינו "מתחבר" נחשב כלא מתאים ורע.
הבעיה שהאדם לא עוצר לרגע ושואל את עצמו, "מי בדיוק מתחבר או לא מתחבר?".
אם נבדוק שאלה זו לעומק, נגלה כמה דברים מאוד מעניינים.

האחד והחשוב ביותר לדעתי, קשור במכניות ומאמצים מודעים: כל דבר שמצריך את שינויה של המכניות של האדם או/ו עשיית מאמצים מודעים, יתורגם מיד כדבר מה שאין האדם "מתחבר" אליו.
כמובן שכל אחד והמכניות שלו: אם למשל נומר לאדם מאוד פסיבי שעליו להתחיל לנהוג בצורה אקטיבית יותר, יהיה זה נגד המכניות שלו.
אך אם אדם אקטיבי ירצה לפעול נגד המכניות שלו, יצטרך הוא לעשות את המאמץ ההפוך, להיות יותר פסיבי.

הדבר השני קשור בידע ובהשקפות קודמות שכבר גיבשנו בעבר. אם השקפות אלה משלימות או מתאימות להשפעות חדשות, הרי שהאדם "מתחבר", אם הם מנוגדות או לא מתאימות לתמונה הדמיונית שלנו, הרי שהאדם לא "יתחבר".
אין הדבר קשור כלל לכך שהידע וההשקפות הישנים שלנו מוטעים או נובעים מדמיון.

ובגדול בסופו של דבר, מי שקובע האם יש "חיבור" או לא, היא האישיות המזויפת והתכונה העיקרית.

יש עוד דבר הנקרא מצפון, אותו מצפון יכול לכוון אותנו למקומות שבאמת יכולים להועיל ולעזור לנו, אך רוב האנשים כלל לא שומעים ולא יודעים שמצפון זה קיים, או שהם קוראים לאישיות מזוייפת ולמוסר מצפון, ואצל בודדים אחרים שהמצפון כן פועל, הוא רק קול קטן וחלוש בין כל שאר הקולות והבלגן הקיים באדם, כמו טיפה בים.

בפעם הבאה כשתרגישו שאתם "מתחברים", נסו לבדוק ולראות מהיכן ולמה יש או אין "חיבור".
מניסיוני תהיה זו עבודה נכונה (לא בכל שלבי העבודה) ולא מכנית, לנסות כמה דברים שאנו לא מתחברים אליהם. דבר זה פותח הזדמנויות חדשות לגמרי לעבודה על עצמינו.

זיהוי ערות ושינה

לאחר שנים של עבודה ולימוד האישיות המזוייפת, הבנת השינה, והחשוב ביותר התנסות של זכירה עצמית ומצבי תודעה גבוהים.
קשה מאוד לטעות ולהחשיב את האישיות המזוייפת כתודעה…..
בזמן השינה אתה יכול לספר לך כל סיפור שתרצה, אך ברגע שהתעוררת התחושה או ההרגשה…(זה לא זה ולא זה) דומה לאדם ששהה זמן רב מתחת למיים, וכעת הוא הצליח להוציא את ראשו מתוך המיים ולנשום…. באותו רגע אתה מבין שעד אותו רגע היית מתחת למיים – ישנת וסיפרת לעצמך סיפורים שאתה ער.

שלבים שונים בעבודה והתפתחות


התרשים הבא עשוי להביא תועלת‮, ‬כיוון שהוא מראה מה שהננו‮, ‬אם אכן נשכיל לראות זאת‮. ‬הוא מתאר את השינויים במהלך התפתחותנו‮, ‬מה שאנחנו עכשיו ומה שביכולתנו להפוך להיות‮. ‬כאשר תלמדו להשתמש בתרשים זה‮, ‬יסייע לכם הדבר להגדיר שלבים שונים בעבודה‮.‬ לקרוא עוד…

מהות

אומרים שמצבי לחץ יכולים לגרום לחלקים האמתיים שבנו לצאת ולהתגלות.
אני הייתי מנסח זאת אחרת: מצבי לחץ יכולים לגרום לחלקים המזייפים שבנו להסתלק ולהשאיר אותנו ערומים, עם האמת בלבד.

בסוף תהליך אשר היה קשור בקבלת תעודת מדריך ממכון וינגייט, מצאתי את עצמי בסיטואציה מוזרה ומפתיעה.
המדריך שלנו החל חונק את אחד החניכים, ובעודו חונק, הוא הביט בנו ואמר:
"אני אחנוק אותו עד העלפון, את ההחייאה יעשה אחד ממכם, אחד שאני אבחר."
ראיתי איך החניך מנסה להיאבק ואז מכה בידו על המזרן לאות כניה, אך המדריך צחקק, "לא לא" הוא אמר "הפעם זה עד הסוף."
צבעו של החניך החל משתנה, עיניו התגלגלו והוא כבר הפסיק להיאבק. כל אותו הזמן המדריך סרק אותנו במבטו המטורף, מחפש אדם למשימה ההזויה.

מבטו נעצר, וננעץ היישר בעיניי……
באותו הרגע, כל הגאווה של אותו האיש הצעיר בן ה – 19/אני, נעלמה כלא הייתה.
מהאיש בעל החגורה השחורה ושני תארי האליפות וכעת גם מדריך מוסמך, נשאר רק ילד קטן.
זה כל מה שנשאר ממני, ילד בן 5, החוויה הייתה כה חזקה שאין אני יכול לשכוח עד היום, גם אחרי 15 שנים.
הילד רצה רק דבר אחד, הוא רצה את אמא שלו, לא היה שם כלום, הכל התרוקן, ורק ילד קטן ומפוחד שרצה להתחבא, ורצה את אמא שלו…
ממש לפני שהחניך איבד את הכרתו, ידו של המדריך שחררה אותו….

היה מוזר לראות, איך רגעים ספורים אחרי כן, את האישיות המזויפת וכל החברה שלה: גאווה, שקר, תמונה דמיונית, חציצה, חוזרים ומעלימים את המהות, אותי, את הילד הקטן עם המהות שהפסיקה להתפתח כבר אז בגיל חמש.
"אני"ים רבים הציפו אותי באותו רגע, החזקים שבהם דיברו על כך, שללא ספק הייתי מצליח להנשים את הבחור המסכן, ללא ספק.

מה שלא נאמר בהודעה זו, הוא הדבר החשוב ביותר.
הקשר של החוויה שעברתי עם התודעה!
מי הוא זה שראה את המתרחש? מי הוא זה שראה את האישיות המזוייפת עוזבת, את המהות נשארת לבד, את הילד הקטן, ואת האישיות המזוייפת שבה ומשתלטת על המהות שוב?

היה זה מצב תודעה גבוה יותר, זה הוא מצב שקשה לתאר במילים, או להגדיר שכלית, אני מקווה שהסיפור הזה עזר במשהו.

עוד דבר מעניין שראיתי הוא שאישיות המזוייפת מתיחסת לעצמה כ – "אני" אני כולי, היא קוראת לעצמה "אני" אני יכלתי לעשות, או אני רוצה וכו'…
גם המהות מתיחסת לעצמה כאני, אני אוהב, אני מפחד, אני מעדיףֿ אני רוצה….
אך אותו מצב גבוהה אותו עצמי אמיתי שראה את הכל, לא התיחס לעצמו כ"אני"…
אבל הוא ראה את הכל מהצד, מופרד לגמרי.

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )