בולמי זעזועים

כה קשה להתעורר וכה קל לשקוע בשינה עמוקה לזמן בלתי מוגבל.
כל אותם הדברים, ההתרחשויות שסביבנו, הפרעות, כלל לא מפריעים לנו בשנתנו.
איך נוצר מצב זה, המאפשר את אותה שינה ארוכה ועמוקה?

אז ברור, שמדובר בכמה גורמים, אך על אחד מהם ברצוני לדבר כעת.

בולמי זעזועים: זה הוא מנגנון מלאכותי, אשר נוצר על ידינו (ולא ע"י הטבע), בצורה לא מודעת.
תפקידו הוא לחצוץ או לבלום את הזעזועים.
הסיבה להופעתו של מנגנון זה, נובעת מהעובדה שאנו חסרים את האחדות ושבעצם אנו ריבוי, ריבוי ה'אני'ים.
עובדה זו יוצרת אין ספור סתירות בתוך המכונה שלנו: בין דעות, רגשות, חיבות, סלידות ומעשים….

אם היה בידינו לראות במהלך כל חיינו את כל הסתירות הקיימות בנו, לא היינו מצליחים להעביר את חיינו בשינה עמוקה. הידיעה וההבנה של כל אותן סתירות הייתה מטרפדת את השינה השלווה שלנו.
אם היה בידינו לראות את אותן סתירות, היינו יודעים מי אנו באמת, ומה מצבנו הנוכחי.
דבר זה היה גורם לחיכוך תמידי ולאי מנוחה מתמדת. אולי אף לשיגעון מוחלט.

אז איך מנגנון זה מתגבש בתוכנו?
אם האדם לא מצליח לסלק את כל אותן סתירות, הוא למד להתעלם מהן.
הוא יחדל לראות אותן!
זה הוא בדיוק תפקידם של בולמי הזעזועים: להסתיר מעינינו את אותן סתירות ולתת לנו את התחושה הנעימה והשלווה שהכל יהיה טוב, שאין שום סתירות ואפשר לישון בשקט, שאנו אחדות ולא ריבוי.

הגילויים של בולמי הזעזועים יכולים להיות: התעלמות משגיאותינו אנו, השתדלות להתחמק מכל האמיתות הבלתי נעימות שגורמות לחיכוך, הונאה עצמית מתמדת, הצדקת עצמנו והאשמת הזולת ועוד…
או בקיצור, בניית תמונה נוחה ודמיונית לחלוטין של מי אני? למה אני? ואיך אני?

אני מעדיף את המונח "חציצה" – להעמיד חציצות בין הסתירות. לכן אשתמש במונח זה לתאר את הפעולה הנגרמת ע"י בולמי זעזועים.

4 התפקודים

התבוננות נכונה צריכה להתבסס על ידע נכון של עולמינו הפנימי.
ידע על תפקודינו, צורת הפעולה וחלוקה נכונה שלהם.
אם רכשנו ידע זה, נוכל להתבונן נכון בעצמינו, ולהבחין בארבע תפקודים שונים.
ללא אותו ידע, כאשר מנסה האדם להתבונן על עצמו, הוא מבלבל בין התפקודים, ובדרך כלל לא מזהה את כולם.

לדוגמא: כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.

לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.

עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
האדם נולד לעולם זה עם תפקוד אינסטינקטיבי פעיל לגמרי, ואין כל צורך להתערב בפעולתו של תפקוד זה.

התפקוד התנועתי, פעיל בצורה מאוד חלקית בראשית דרכו.
ואנו צריכים ללמוד את רוב הפעולות שלו – איך ללכת, לכתוב, לרקוד, לנהוג…

כל 'אני' שנראה בהתבוננותינו יהיה קשור באחד התפקודים המוזכרים כאן.
כך בעזרת כלי זה של חלוקה וראיה של התפקודים שלנו, נוכל ללמוד בצורה טובה ונכונה על עולמינו הפנימי.
מהיכן נובעות התשוקות שלנו, איך אנו מגיבים על מה ולמה, ובמיוחד נלמד שאין לנו שליטה ב'אני'ים אלו, ושעולמינו הפנימי שרוי באי סדר מזעזע, ואין אף אחד שיעשה סדר! לאור עובדה זו, כל 'אני' הוא מלך לשניה, הכל תלוי בגירויים.

נגיד ומצאנו את הידע ואת השיטה, והתחלנו להתבונן בעצמינו.
אחד הדברים הראשונים שיצוץ הוא ההבחנה בכך, שאנו משתמשים כל הזמן במילה 'אני'.
"אני עושה, אני אומר, אני יושב, אני מרגיש, אני חושב….
זו האשליה הגדולה ביותר של האדם. אנו תמיד מתייחסים לעצמנו כ-'אני' וחושבים שתמיד מדובר באותו 'אני'.
לאמיתו של דבר אנו מפוצלים לאלפי 'אני'ים שונים, אותם 'אני'ים משתנים בכל כמה רגעים, רגע אחד כשאנו אומרים 'אני' חלק אחד שלנו מדבר, ורגע אחרי כן זה כבר חלק אחר!
האדם חושב שהוא אחד, הוא לא יודע שהוא מחולק לאלפי 'אני'ים שונים הקשורים לתפקודים שלו, ולו אין כל שליטה עליהם!

חלוקה של מרכזים ובני אדם

אם נקפיד בהתבוננותנו על המכונה שלנו, במהרה ניתן יהיה להבחין שכל אחד מהמרכזים האנרגטיים שלנו מתחלק ל-שנים: חיובי ושלילי.
לדוגמה: המרכז השכלי רואה הכל ככן או לא, חיוב או שלילה, נכון או לא נכון.
המרכז הרגשי – רגשות חיוביים או רגשות שליליים.
המרכז האינסטינקטיבי- תחושות נעימות או תחושות לא נעימות.
המרכז התנועתי – תנועה או חוסר תנועה.
אך זו לא החלוקה היחידה, מלבד החלוקה לשני חלקים, החיובי והשלילי, כל אחד מארבעת המרכזים מחולק לשלושה חלקים.
המכני, הרגשי והשכלי. כדי לראות חלקים אלה נדרשת מאתנו התבוננות יותר מעמיקה ומדייקת.
אנו יכולים להבחין ש'אני'ים שונים שייכים לחלקים שונים של המרכזים.
למשל החלק המכני של המרכז השכלי, הוא מין בנק של ידע, ידע נכון וידע לא נכון. הוא לא חושב או מסיק מסקנות, כאשר הוא נפגש בידע חדש. הוא מגיב מכנית ב-כן נכון או לא נכון. הוא יודע לספור רק עד שתיים, הוא מחלק הכל בשתיים – שחור או לבן.
החלק הרגשי של המרכז השכלי שלנו, מורכב מהתרגשויות שכליות. כלומר תשוקות לדעת ולהבין. שביעות רצון מידיעה או חוסר שביעות רצון מאי ידיעה.
החלק השכלי של המרכז השכלי, לא פעיל אצל רוב בני האדם, זהו החלק שמסוגל באמת לחשוב, להסיק מסקנות, ליצור, להמציא ולגלות. הוא מסוגל להשוות בין שני אמיתות ולהסיק את המסקנות המתבקשות. פעולה שלו דורשת מאמץ.
כך מחולקים גם המרכזים האחרים – הרגשי, התנועתי והאינסטינקטיבי.
ע"י התבוננות ניתן להבחין בעוד דבר חשוב, מרכז כובד שלנו! זאת אומרת שכל אחד מאיתנו פועל יותר דרך מרכז מסוים;
וכך יכולים אנו לחלק את האנושות חלוקה גסה אך מועילה ל- שלוש קבוצות: בני אדם אינסטינקטיביים, תנועתיים, רגשיים ושכליים.

או אדם מס 1 = אינסטינקטיבי ותנועתי.
אדם מס' 2 = רגשי.
אדם מס'3 = שכלי.

ברצוני להרחיב טיפה את רעיון החלוקה של האנושות.
אך חייב אני להוסיף ולומר שהחלוקה המלאה היא חלוקה ל – 7 קטגוריות של בני אדם:
בני אדם מס' 1,2,3 הם בני אדם ישנים – לא מודעים, מבחינת השיטה (הדרך הרביעית) הם באותה הרמה.
הם נולדים אדם מס' 1 או אדם מס' 2 או 3, וכך הם מתים, ללא התפתחות.

אדם מס' 1 – הוא אדם שמרכז כובד שלו הוא במרכז האינסטינקטיבי או תנועתי;
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז האינסטינקטיבי או התנועתי, כל עולמו סובב סביב תפקודים
אינסטינקטיביים ותנועתיים: כל מה שקשור ב- בריאות, אוכל, נוחות, ספורט, ממון ועוד… יהיה תמיד במרכז חייו.
המרכז השכלי והרגשי, אצל אדם מס' 1 דומיננטיים פחות.

אדם מס' 2 – הוא אדם שמרכז הכובד שלו הוא במרכז הרגשי.
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז הרגשי. כל עולמו הוא רגשות, אנשים, יחסים בינו לבין הסביבה, אהבות ושנאות ועוד…
המרכז השכלי האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 2.

אדם מס' 3 – זהוא האדם השכלי, מרכז הכובד שלו הוא במרכז השכלי.
זאת אומרת שהוא פועל מהמרכז השכלי, עולמו יהיה קשור לשכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה, נכון או לא נכון ועוד……
המרכז הרגשי, האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 3.

כעת נדבר קצת על אדם מס' 4.
אדם מס' 4 לא נולד כך! הוא נבדל מאדם מס' 1,2,3 בכך, שהוא מכיר את עצמו
הוא מבין את עצמו בעזרת התבוננות ועבודה על עצמו. הוא מנסה להיות מודע.
הרעיון של התפתחותו כבר נעשה בשבילו חשוב מכל העניינים האחרים.
באפשרותם של אדם מס' ,1,2,3 להפוך לאדם מס' 4, בעזרת העבודה על עצמו.

אדם מס' 5.
זהוא אדם שכבר רכש אחדות ותודעת-עצמו.
כבר פועל בו אחד מהמרכזים הגבוהים.

אדם מס' 6 ו – 7.
כאן כבר מדובר על תודעה אובייקטיבית, שני המרכזים הגבוהים פועלים.
אדם מס' 7 הוא אדם שיש לו "אני" קבוע ורצון חופשי. הוא הגיע לכל מה שהאדם יכול להגיע אליו.
הוא אינו עלול לאבד את מה שרכש.

אז כולנו נולדים אדם מס' 1,2,3!
אך יש באפשרותנו להתעורר ולהתפתח… אדם אשר הבין זאת והחל במאמצים ובעבודה על עצמו,
אדם שהבין שהוא ישן, והבין שמצבו לא ישתנה מעצמו, והוא רוצה להתעורר, ניתן לקרוא לו אדם מס' 4.

אדם מס' 5 כמו שנאמר כבר הוא אדם מודע לעצמו – אדם מס' 4 שהצליח להתפתח ולהגיע למודעות.
אך זה לא הסוף, יש בידינו להמשיך ולהתפתח, לרמות של אדם מס' 6 ו-7.
יותר מכך, אדם אשר הגיע לרמה של אדם 5 והתפתחותו נעצרה מסיבה כלשהי, עלול הוא לאבד את מודעתו ולחזור למצבו הראשוני כאדם מס' 1,2,3.

התפתחות

יש שחושבים, שהאדם כפי שאנו מכירים אותו – הוא מוצר מוגמר ושלם, אחרים טוענים, שהסביבה הלא בריאה והלא מאוזנת השפיעה על מערכות האדם, לכן יש להחזיר את האיזון לקדמותו. לפי הבנתי, הטבע מפתח את האדם עד לנקודה מסוימת, מעבר לנקודה זו הכל תלוי באדם עצמו, להמשיך ולהתפתח בעזרת מאמצים משלו או להתנוון ולפספס את האפשרות להתפתח.

במילים אחרות, איכויות מסוימות שבמצב רגיל נשארות לא מפותחות באדם, יכולות להתפתח רק בעזרת מאמצים של האדם ועזרה מבחוץ.
מר' אוספנסקי אמר, ש"התפתחותו של האדם תלויה בכך, שיבין מה הוא עשוי לקבל ומה התמורה שהוא חייב לתת".
ישנה בעיה גדולה העומדת חוצץ בין האדם ולבין האפשרות להתפתח: האדם מדמה שברשותו כוחות ויכולות מסוימות, הוא סבור, שהוא מכיר ויכול להשתמש בהן. לאמיתו של דבר, צריך האדם לרכוש תכונות שלדעתו הן כבר ברשותו.

(דומה הדבר למקרה של אדם החי כל חייו במערה ואינו מודע לעולם האמיתי יותר שמעל פני הקרקע, לדידו המערה שלו היא העולם. ראה – משל המערה).

האדם מדמה, שברשותו רצון וכוח לעשות, הוא מדמה שהוא מודע ושהוא אחד ולא רבים!

כל עוד, משלה האדם את עצמו ומדמה שכל אלו ברשותו, אין כל אפשרות להתפתחות!
השקר הגדול ביותר, שהאדם מספר לעצמו – "אני מודע".
לאמיתו של דבר, לא רק שהוא לא מודע, הוא אף לא מבין את משמעות המילה.
התודעה היא סוג של הכרה של האדם! ואין לבלבל אותה עם שכל או עם תפקוד אחר!
עוד דבר שאין האדם יודע – לתודעה יש דרגות, היא לא קבועה. היא משתנה מדרגה לדרגה, אלו הם מצבי תודעה.
בעזרת אימונים מיוחדים ולימוד, ניתן יהיה לאדם להתפתח ולרכוש לעצמו מודעות.

אין אחדות באדם

הדבר הראשון, שהאדם חייב לדעת: שהוא איננו אחד; הוא רבים.
אין לו "אני" אחד קבוע שאיננו משתנה। ברגע אחד הוא איש אחד, ברגע שני הוא איש אחר, ברגע שלישי הוא איש שלישי, וכן הלאה, כמעט ללא קץ.

האשליה של היחידות או של האחדות נוצרת באדם על-ידי הגורמים האלה: ראשית, על-ידי התחושה של גוף פיסי אחד; שנית, על-ידי שמו, שבמקרים רגילים נשאר תמיד אותו השם, ושלישית, על-ידי מספר של הרגלים מכניים, אשר נשתלו באדם על-ידי החינוך או נרכשו על-ידי חיקוי.
הואיל ויש לו תמיד אותן התחושות הפיסיות, הואיל והוא שומע תמיד את אותו השם, הואיל והוא מוצא בתוך עצמו אותם הרגלים ואותן נטיות שהיו לו קודם-לכן, הריהו חושב, שהוא תמיד אותו האיש.
למעשה אין אחדות באדם ואין בו מרכז שולט, אין בו "אני" קבוע.
כל מחשבה, כל רגש, כל תחושה, כל משאלה, כל אהבה וכל שנאה היא "אני". ה"אני"ים האלה אינם קשורים זה לזה ואינם מותאמים זה לזה. כל אחד מהם תלוי בשינוי הנסיבות החיצוניות, ובשינוי הרשמים.
אחדים מהם באים זה אחרי זה באופן מכני, ואחדים מופיעים תמיד כשהם מלווים על-ידי אחרים, אך אין בכך לא סדר ולא שיטה.

פ.ד. אוספנסקי
הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )