זאב הערבה
״אני, זאב הערבה, שועט, דוהר הרחק
שלגים כיסו את פני החלד
מראש עץ הלבנה עורב נוסק
אך אין בכל אשר אפנה
אף לא ארנב אחד, אף לא איילת!
הה, אל האיילות לבי יוצא
אחת לו נקרתה רק לפני
כי אז אחזתי בה בכפותי ובשיני
היש דבר יפה מזה!
לבי היה יוצא אל זו הנאווה,
את חמוקי שוקיה הרכים זולל הייתי,
ואת דמה הזך עד רוויה שתיתי
ואז, גלמוד וקרוע-דאבה
באפלת הליל בילל מר געיתי.
אפילו מארנב לבטח לא הייתי מתנזר.
מתוק בשרו בלילה, טעם עדנים —
אבוי לי, כי מדוע יחסרו חיי המסכנים
כל שנועד לעשותם מקצת שמחים יותר?
הזמן חולף ובזנבי זרקה שיבה,
וכבר קהו מעט עיני מראות.
ואנוכי עודני משוטט, חולם על איילות,
חולם על איילות או על ארנבת,
שומע את הרוח בליל החורף מיבבת…
במי שלגים ארווה את גרגרתי הצרובה,
ולשטן אגיש את נשמתי העלובה.
הרמן הסה / זאב הערבה
