מתינות / איזון – Temperance

Temperance

ירידתו של השוטה מטה אל השאול או אל המערה, מסמלת כאמור את הירידה לעומק, עומקו של השוטה עצמו. על השוטה ללמוד את עצמו היטב, ועל כן עליו להתבונן בעצמו ולהבין מה מצבו האמתי.

השוטה נמצא במצב מוזר של היפנוט עצמי, ומתוך מצב זה, הוא יצר לעצמו תמונה דמיוניות ושקרית לגמרי וכך משלה את עצמו בכל מה שקשור בו ובחייו.
ניתן לומר שהשוטה עקב אותה תמונה דמיונית, שכח את עצמו לגמרי, ובירידתו מטה תתחיל להתגלות בפניו התמונה האמתית.

כדי להצליח בירידה מטה / בהתבוננות, על השוטה לוותר על אשליותיו, עליו לוותר על התמונה הדמיונית שיצר לעצמו. אם ימשיך להחזיק בהן, ימשיך להשלות את עצמו וימשיך להאמין לשקריו, כך, אין כל סיכוי שיצליח להתבונן בכנות ולגלות את מצבו האמתי.
אם כן, על השוטה תחילה להתעורר מהחלום בו הוא נמצא, ואחרי כן יהיה עליו למות כדי להיוולד מחדש.

עד מהרה מגלה השוטה המנסה להתעורר, שמדובר באחד הדברים הקשים ביותר שניסה לעשות בכל חייו. לא רק שקשה הדבר, הרי שהשוטה כלל לא מצליח לזכור שעליו לנסות להתעורר, והוא נרדם שוב ושוב, ושוקע בחלומותיו.
לפעמים גורמים חיצוניים מצליחים להעיר אותו לשניות בודדות, אך מדובר במקרים בודדים המתרחשים לעתים נדירות בלבד. באותן שניות של ערות יחסית, מבין השוטה שעליו להתחיל לפעול בצורה שונה…

בשלב זה, התקדמותו של השוטה נבלמת שוב, הוא מגיע שוב למרווח.
המרווח הראשון היה כאמור כאשר השוטה ניסה להתקדם מהכוהנת  הגדולה אל הקיסרית.
במרווח זה לא נדרש מהשוטה מאומה, עליו היה רק להתחיל את התהליך השני, כלומר להתחיל להתקדם גם במישור השני, דבר אשר נוצר ללא מאמץ ותשומת לב. וכך השלב הראשון במישור השני – קלף המרכבה, אפשר את המשך ההתקדמות.

כעת על השוטה להתחיל את התהליך השלישי, עליו להתחיל להתקדם גם במישור השלישי, אך הפעם עליו להשקיע במאמצים וחלוקת תשומת לב.
על השוטה כעת ללמוד לחלק תשומת לב, או במילים אחרות עליו ללמוד לזכור את עצמו.
אם לא ילמד לחלק את תשומת ליבו, לא יוכל לרדת אל השאול ועבודתו במישור השני והשלישי תיפסק כבר בשלב זה.

כמובן שמדובר בקלף המתינות, המייצג את חלוקת תשומת הלב.
הדמות אשר על הקלף מייצגת שיווי משקל ואיזון, רגלה האחת הניצבת על האדמה, רגלה השנייה הנמצאת בתוך המים וכנפיה מייצגים את העבודה וחלוקה של תשומת לב בין תפקודיה הפיזי/תנועתי לבין הרגשי והשכלי. בשתי ידיה היא שופכת נוזל מגביע אחד אל השני, כלומר היא קולטת אנרגיה ומעבדת אותה, דבר המרמז על המשך עבודתה עם אותה אנרגיה והפיכתה לאנרגיה עדינה יותר.
בידה השלישית היא מצביעה אל השמים – השאיפה להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר. ובידה הרביעית היא מצביעה מטה אל האדמה – המקור המאפשר את התנאים להתפתחותה.
ברגלה הימנית היא דורכת על הנחש המסמל כאן את השכחה העצמית וחוסר המודעות.

קלף המתינות מזכיר מאוד את האל שיווה הרוקד ודורך עם רגלו הימנית על השד אפאסמארה, המייצג את הכוחות האחראיים לשכחה של האדם את עצמו, ואת חוסר המודעות.
לעומתו האל שיווה מייצג כאן זכירה עצמית, איזון ומודעות.

במיתולוגיה השומרית / אכדית, ניתן למצוא את דמותו של האל אנכי המזכיר מאוד את הקלף; מכתפיו או ידיו נשפכים מים, רגלו האחת דורכת על האדמה והשנייה על מים ועל ידו הימנית יושב נשר.

זכירה עצמית / חלוקת תשומת לב
״כשאני צופה במשהו‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי אל מה שאני צופה בו‮ – ‬קו בעל
ראש חץ אחד‮.
בנסותי בו בזמן לזכור את עצמי‮, ‬מכוונת תשומת‮ – ‬הלב שלי גם כלפי הדבר הנצפה וגם כלפי עצמי‮. ‬ראש חץ שני מופיע על הקו‮.״
פטר אוספנסקי

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: