מיומנו של ׳הלוחם המובס׳ (3)

הכל התחיל שם…
לעולם לא הרגשתי או חשתי שאני שייך או קשור לאזור או לבני האדם שחיו בו.
ההפך הוא הנכון; נפשי התייסרה מחוסר התאמה ותחושת זרות קשה, וגופי כבר מהרגע הראשון סבל ממחושים ומחלות שונות.
היום כאשר אני מכיר קצת יותר את נפשי, חייב אני להודות שתחושת הזרות שזורה בה ופועלת את פעילותה ללא כל קשר למיקומי הגאוגרפי.
ובכל זאת ההבדל נמצא שם, ברור ובולט לכל עין מאומנת בתורת ההתבוננות.

ולמרות הזרות, לא שפטתי את המקום, לא כאשר חייתי בו, לא אחרי כן ולא כעת…
לאמתו של דבר, לא ידעתי על האפשרות לשפוט, הייתי צעיר מידי, ועדיין לא פיתחתי לעצמי מנגנון הגנה שכזה, אשר עוסק בהסברים והצדקות ע״י שפיטה.
פשוט חוויתי את החיים ואת הקשיים הסובייקטיביים שלי, כפי שהם.
ואולי בגלל שלא נאסף חומר שיפוטי שכזה, גם לאחר מכן כאשר עזבתי את המקום, לא ביקרתי אותו לעולם.

כאשר תחושת זרות וחוסר שייכות הם המלווים הקבועים שלנו, אשר לא מרפים מאחיזתם בנו, עם הזמן מצטרף אליהם גם הפחד. הוא תופס את מקומו ומתבסס היטב, כל כך מוכר הוא שלפעמים נידמה שקדם למלווים המקוריים אשר זימנו אותו.

הרי, כאשר מרגיש אדם שייך למקום, לסובבים אותו, מלווה אותה תחושת שייכות בתחושות נוספות כגון רוגע, נעימות וביטחון.
וכאשר הפוך מצבו, ואינו חש שייך, התחושות הנוספות המלוות אותו הפוכות אף הן.
הנעימות והרוגע נעלמות ובמקומן מופיעים הלחץ והעצבנות, ובסופו של דבר מופיע גם הפחד.

ובכל זאת, לכל מטבע שני צדדים, ומלבד הפחד, אותה זרות העניקה לי גם מתנה נדירה.
בעודה דוחקת בי שוב ושוב לפינת הזרות, יצרה היא בתוכי שאלות מהותיות על עצמי.

לדעתי הייתי אז בן 4 או 5, זוכר אני היטב שהמקרה התרחש לפני תקופת בית הספר.
נסעתי יחד עם אבי בתחבורה הציבורית ולפתע שמעתי את עצמי שואל:
״אבא, תראה, הנה מולנו כמה אנשים המשוחחים ביניהם בשפה הגאורגית, הם גאורגים.
בצד ילד צעק משהו בשפה הארמנית, הוא ארמני.
מאחורינו יושבות שתי נשים המדברות רוסית, הן רוסיות.
ממש לידנו שוחחו אנשים בשפה האזרית והכורדית, הם אזרים וכורדים.

מי אני?״

(אף על פי ששפת האם שלי הייתה רוסית, היה ברור לי שאינני רוסי).

לאחר כמה שניות ארוכות של שתיקה, אבי התכופף עד שפניו נגעו בפני ולחש באוזני, ״אתה יהודי.״

זו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי מילה זו, ״יהודי״, לא ידעתי מה משמעותה, אך התמלאתי שימחה גדולה.
אף יותר משימחה, היה זה אושר, היה נדמה שאחרי מאות שנים של חקירה וחיפוש גיליתי סוף סוף מי אני!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: