שממה

מדי פעם צץ לו 'אני' מאוכזב,
אך לרוב, הוא נגוז אל תוך האין סוף,
מבלי שהצליח למצוא לו תומכים.

הבצורת, כך הוא מכנה את המצב,
שלחה את שורשיה לכל כיוון.
נאחזת היטב ומתחפרת.
צדה, את אחיו ומעבירה אותם לצידה.

שממה…

מדי פעם צץ לו 'אני' מאוכזב,
ועדיין ניתן למצוא בו תקווה קטנה.
היתכן, שגם זה שלב הכרחי?
היתכן, שכלל לא מדובר בבצורת?
היתכן, שלא מדובר בסוף…?

כך הוא שואל,
אך, השממה לא מספקת תשובות.
לפני שהוא קמל ונעלם,
הוא מספיק להודות לשממה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: