הבנה

אני רק זוכר שהיא הופיעה, נתגלתה בכל הדרה, נוצצת ומרשימה.
היה בה משהו מנחם, מרגש ומופלא. והיא הייתה שלי! קרובה כל כך…
לפתע גיליתי שהיא כבר לא כאן, לא איתי. הרגשתי נבגד ובודד.

לאחר שכל הניסיונות שלי להחזירה כשלו, נוכחתי שאני אף לא זוכר אותה כלל.
מאומה ממנה לא נותר, רק הזיכרון שהיא הייתה כאן, והרושם שהיא הותירה בי.

 היו בי חלקים שהתעצבו, היו אחרים שהתאכזבו.
חלקם רגזו על שהרשו לעצמם לאבד הבנה כה חשובה ונוצצת.
חלקם רגזו על אחרים והאשימו אותם בכישלון חרוץ.
ישנם חלקים שעד עכשיו מנסים להיזכר באותה הבנה…
וחלקים אחרים שכל מה שמעניין אותם הוא ניסוחם של הדברים והבאתם לכתב.

 ובכל זאת, האין זה רגע קסום ומיוחד, בו אנו נוכחים בשינוי זה;
אותו רגע של גילוי והכרה בכך שרגע לפני היינו שונים, וכעת אנו אפילו לא יכולים להיזכר.
רק הרושם נותר בנו, וגם הוא מתפוגג.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: