קצת על המרכזים

דיברתי כבר על כך שישנם חלקים מסוימים במרכזים היכולים לפעול/לתפקד ללא כל תשומת לב.
כל המערכת האינסטינקטיבית: כל המערכות הפנימיות שלנו, מזרימת הדם, העיכול ועד לפעולת העצבים.
ברמה התנועתית, כל הפעולות כגון – הליכה, הקלדה עיוורת, נהיגה, ריקוד ועוד.
ברמה הרגשית, כל הרגשות המכנים והמוכנים לכל מיקרה שיבוא.
ברמה השכלית, כל אגירת המידע והשוואתו עם מידע חדש ועוד.

ישנם חלקים במרכזים האחראים ללימוד, אך כאשר חלק זה סיים את הלימוד, האחראי על הביצוע הוא החלק שלא זקוק לתשומת הלב.
וכך הדברים אמורים להתנהל.
אם נפריע לאותו חלק המתנהל ללא תשומת לב, פעולתו תיפגע, לדוגמה: אם נקליד בצורה עיוורת ובאמצע ההקלדה ננסה לחשוב היכן נמצא מקש האנטר, באותו הרגע הכל יתבלבל. דוגמה אף פשוטה יותר: באמצע הנהיגה ננסה לחשוב היכן נמצאת דוושת הגז והיכן דוושת הברקס ומיד נתבלבל.

ישנן דוגמאות אחרות המראות שאותם חלקים יכולים להתנהל ולבצע אף פעולות מורכבות יותר.
אדם השקוע בהזדהות ודמיון הנוהג ברכב. כולו עסוק בדבר מה שקרה לו או אמור לקרות לו, לפתע חוזר לעצמו ומבחין שהוא הגיע ליעדו. מבלי לשים כלל לדרך.
מקרה כזה קרה לי, ואף חמור מזה: הייתי נוהג לבקר את הורי בכל סוף שבוע, ולאחר הביקור לנסוע הביתה, באותה תקופה התגוררתי בראש העין.
רצה הגורל וימים ספורים לפני הביקור עברתי דירה לעיר אחרת. בסוף השבוע כהרגלי נסעתי לבקר את הורי, ולאחר הביקור יצאתי לביתי.
הייתי שקוע מאוד ומזוהה מאוד עם משהו שקרה בעבודתי, וכאשר יצאתי מהרכב הבנתי שהגעתי לביתי הישן, אליו הייתי רגיל לנסוע.

גורדייף אף מזכיר מקרים מורכבים יותר, בהם האדם מבצע פעולות מורכבות ללא כל תשומת לב, ולדעתי אני יכול לשלוף לפחות 2 כאלה מחיי.
המקרה הראשון קשור באומנויות לחימה; ולדעתי קרה רק בזכות השנים הרבות בהם התאמנתי באומנויות אלה.
נקלעתי למקרה בו 7 בני טובים, החליטו לשים קץ לחיי, ובעזרת אגרופים ונשק קר התנפלו עלי ללא כל אזהרה מוקדמת.
במקרה זה חוויתי בלאק-אוט גמור, אני זוכר רק את ה'אני'ים החולפים בי לפני האירוע, הפעולה הראשונה שלי וזהו.
כאשר חזרתי לעצמי, עמוד מולי רק אחד מהחבורה המתקיפה, מה שמעניין שיכולתי להבחין בהכל, אך לא שלטתי בפעולותי, לאחר שניות בודדות, הוא מצא את דרכו אל הרצפה, ואני קיבלתי חזרה את השליטה בגופי. מאוחר יותר, כאשר ניגשו אלי עוברים ושווים ושני חברי שהיו עדים למקרה, שמעתי מהם שפעלתי כמו מכונת מלחמה. אני לא זוכר מזה מאומה!

המקרה השני היה בצבא. במסגרת מסוימת הגענו למצב בו לא ישנו כמה ימים. המנוחה הראשונה הייתה כרוכה בשמירה על המחנה, כלומר אחד שומר וכל השאר ישנים. התברר לי מאוחר יותר שאני שברתי את הסבב: כאשר הגיע תורי לשמור, והחייל ששמר לפני ניסה להעיר אותי, התנגדתי נמרצות לשמור. מה שמעניין שכאשר הוא צוטט אותי וסיפר לי מה אמרתי לו, כלל לא נשמעתי אני :). השתמשתי במילים ובחיבורי מילים שמעולם מעולם לא השתמשתי. כאשר הוא התעצבן והתחיל לצעוק עלי החזרתי לו בצעקות משלי וחזרתי לישון. כל החברה באוהל חזרו וסיפרו לי שהתעוררו מהצעקות, ואישרו גם הם שדיברתי בסגנון מוזר.
אני לא זוכר מאומה מהמקרה.

אתם מוזמנים להגיב על הודעה זו בפורום, לחצו כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: