יעקב ועשו

רבים לא מבינים כיצד ניתן ליישב בסיפור מקראי זה את שאלת המוסריות.
מאותה הסיבה רבים אחרים מנסים במשך מאות בשנים לפרש בצורות שונות סיפור זה, כדי ליישב סתירה זו.
ואף על פי שיעקב הוא זה המתגלה כרמאי וערמומי, מנסים אותם פרשנים להציג תמונה שונה.
כלומר, רק כיוון שעשו היה ציד – "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה" וכיוון שציד הוא מלאכה ערמומית, החליטו אותם מפרשים להאשים את עשיו ברמאות וגנבה.
כמובן שישנם עוד הרבה פרושים המציגים את עשיו כנבל אמתי.

ניתן להבין סיפור זה מזווית שונה לגמרי, בו אין כל צורך ליישב סתירה זו!
כדי להסביר ולהציג זווית זו, חייב אני להשתמש בשפה שונה במקצת. לכן, במקרה ויופיעו כאן מושגים לא ברורים, ממליץ אני לחפש הסברים בבלוג – "זוויות של אמת".

גם סיפור זה ככל הסיפורים המקראים, מתאר ומתייחס אל חייו הפנימיים של האדם, וגם כאן הסיפור מורה על עבודה פנימית נכונה, בעזרתה יכול האדם להתעורר.
בכמה מההודעות הקודמות שלי התייחסתי והסברתי שבבעלותו של כל אדם 4 מוחות. או 4 מרכזים אנרגטיים או 4 תפקודים.
רק כדי להזכיר ולתאר בקצרה, אביא כאן חלק קטן מדבריו של אוספנסקי:
"כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.
לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.
עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
התפקוד התנועתי קשור בפעולות כגון: הליכה, כתיבה, ריקוד, נהיגה ועוד."

הסיפור המקראי על יעקב ועשו, יעקוב מייצג חלק מסוים של המרכז הרגשי, ועשו מייצג חלק מסוים של המרכז האינסטינקטיבי!
כיוון שמרכזים אנרגטיים מתחלקים לשלוש קומות, ניתן לומר שיעקב מייצג את הקומה העליונה של המרכז הרגשי ועשו את הקומה העליונה של המרכז האינסטינקטיבי.
אחת התפקודים של המרכז האינסטינקטיבי, הוא בריאות ושימור הגוף: אם הגוף נפגע ומתגלה בו מחלה מסוימת, המרכז האינסטינקטיבי אחראי להזרים אנרגיה לחלקים הפגועים.
הוא זה שנלחם במחלות ובגורמיהם.
בידיו הבחירה איזו אנרגיה להשקיע לאן ומתי. אך במקרים רבים כאשר מדובר בצרכים 'ממדרגה משנית' בעיניו של המרכז האינסטינקטיבי, הוא יעדיף לשמור את האנרגיה לעצמו לזמנים חמורים יותר.
מה מחשיב המרכז האינסטינקטיבי כלא דחוף או מישני? כל מה שלא קשור לתפקוד שלו! בין כל הצרכים המשניים ואפילו נחות מהם ישנה עבודת האדם על עצמו וההתעוררות הדורשת אנרגיה רבה. כיוון שעבודה עצמית והתעוררות כלל לא תורמים בעיני המרכז האינסטינקטיבי לקידום תפקודיו ואפילו מדללים את מחסן האנרגיות שברשותו, מעדיף הוא במקרים אלה לשמור את האנרגיה לעצמו. מלחמה ישירה במלך אינסטינקטיבי תוביל ברוב המקרים לכישלון חרוץ. לכן דרושה כאן גישה שונה וערמומית.
וכאן אמור להיכנס לפעולה המרכז הרגשי או הקומה העליונה של המרכז הרגשי – יעקוב. ע"י סיפוק התשוקות של המרכז האינסטינקטיבי, יכול המרכז הרגשי המהיר יותר, לחמוק ולגנוב את האנרגיה הדרושה לו.

אין כל סתירה בסיפור המקראי, יעקב הוא הערמומי! הוא זה שגונב מעשו, ובמקרים רבים זו היא הדרך היחידה בא יכל האדם להתגבר על מכשולים רבים בדרכו להתעוררות. זו היא הדרך הרביעית, דרכו של האדם הערמומי.

ליחצו כאן להגיב על הודעה זו בפורום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: