לכל מי שצועד על הדרך

אני יודע שזכיתי במיטב הזמן והמרחב, ומעולם
לא נמדדתי ולעולם לא אמדד.

אני נודד במסע תמידי (בואו, הקשיבו כולכם!)
סימני הם מעיל חסין גשם, נעלים טובות, ומקל שנחטב ביער,
איש מידידי אינו מתרוח בכסאי,
אין לי כסא, לא כנסיה, לא פילוסופיה,
לא אוליך איש אל שולחן סעודה, ספריה, בורסה,
אבל כל איש ואישה ביניכם אוליך אל ראש תל,
ידי השמאלית כרוכה סביב מתניכם,
ידי הימנית מצביעה על נופי יבשות ודרך הרבים.

לא אני, לא איש מלבדי יוכל ללכת בדרך הזאת למענך,
עליך ללכת בה בעצמך.

היא לא רחוקה, היא בהשג יד,
אולי אתה הולך בה מיום הולדתך ולא ידעת,
אולי היא בכל מקום בים וביבשה.

תלה תרמילך על השכם, בן יקר, ואני את שלי, ונמהר הלאה,
ערים נפלאות ואומות חפשיות נשיג בדרכנו.

אם תתעיף, תן לי את שני המשאות, והשען
ידך על מתני,
ובבוא הזמן תשיב לי כגמולי,
כי מרגע צאתנו לדרך שוב לא נחנה.

היום לפני עלות השחר טפסתי על גבעה והתבוננתי
בשמים הצפופים,
ואמרתי לנשמתי "כאשר נהיה לחובקי כוכבים
אלה, וכל הענג והידע אשר בם,
הנמלא ונשבע אז?"
ונשמתי אמרה "שם לא נגביה עוף אלא כדי עבור והפלג הלאה."

גם אתה שואל שאלות ואני שומע אותך,
אני משיב שאיני יכול להשיב, עליך לגלות בעצמך.

שב לרגע, בן יקר,
הנה רקיקים למאכל והנה חלב לשתות,
אך תישן ותחליף כח בבגדי חמודות, אשק
לך נשיקה לשלום ואפתח את השער
לצאתך מכאן.

זמן רב הארכת בחלומות מאוסים,
עכשיו אני רוחץ עפעפיך הדביקים,
עליך לסגל עצמך לסנורים של אור ושל כל רגע בחייך.

זמן רב מהסס במים בוססת, נאחז בקרש על החוף,
עכשיו אצוה כי שחין נועז תהיה,
תזנק ללב ים, תתרומם שוב, תניד בראשך לעברי,
תצעק, וצוחק תתיז בשערך.

וולט ויטמן / שירת עצמי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: