פרק 4 – ניצוצות

השעה הייתה שעת ערב מוקדמת, כאשר צלצל הפעמון בכניסה לביתי והעיר אותי מהזדהות מתמשכת, אשר עסקה בעובדה מעצבנת במיוחד, שאי שם לפני כמה שעות החלה מתפתחת מהשפעה קטנה של מכתב מהבנק והידרדרה עד לבדיקה כללית של מצבי הפיננסי.
כמובן שעמדתי ממש לפני גילוי משמח הקשור לכך שמגיע לי החזר מס, כשלפתע צלצל הפעמון.
כיוון שלא ציפיתי לאורחים, נתתי לפעמון להשמיע את קולו, ושקעתי בחזרה לתוך הניירת. אך הפעמון לא הרפה; צלצול לאחר צלצול, הוא הוביל אותי אל דלת הכניסה של ביתי.
הבטתי דרך העינית, הפרצוף שהתגלה לי היה פרצוף נשי לא מוכר. פתחתי את הדלת ועוד לפני שהספקתי לשאול, היא הושיטה את ידה לעברי ואמרה, "שמי אליס, אני בקשר למר' שטיין", לחצתי את ידה והיא נכנסה פנימה, על פניה היה מרוח מן חיוך שובב, אך לא מרוצה.
היא הורידה את מעילה והושיטה אותו אלי, מבחוץ נשמע צופר של מכונית, שוב ושוב… "או" היא התנצלה, "תועיל בטובך לשלם למונית!?"
כאשר חזרתי ונכנסתי לביתי, היא כבר ישבה על הכורסה, רגל על רגל, והביטה בספריה שעמדה מולה. "מה המבט הזה" היא שאלה, "אני משקיעה כאן את זמני והכל לטובתך, אז לפחות תשלם על המונית!"
"אז את מכירה את שטיין?" שאלתי, היא הנהנה בראשה, "התלמידה החביבה עליו" היא חייכה חיוך רחב, התיישבתי מולה, "האמת שכלל לא ידעתי שיש לו תלמידים", "כן, יש לו", היא נאנחה קלות, "לא תציע לי משהוא לשתות?" קמתי ממקומי, "קפה תה?" "קוניאק או ברנדי" היא ענתה במתיקות, "אם יש כמובן".
"יופי יש חברה לשתייה, אני לא אוהב לשתות לבד", ניגשתי אל הבר הקטן שלי ושלפתי את בקבוק ה- Saint-Vivant ואת שתי הכוסות התואמות שקיבלתי איתו ומזגתי לתוכן את הנוזל הצהבהב.
חזרתי לסלון והושטתי כוס אחת לאליס, היא עצמה את עיניה ורחרחה בתשומת לב את הארומה. היא הביטה בחבורה שעל ראשי, "אני רואה שהחלמת לגמרי" היא צחקקה, "שטיין התלוצץ על חשבונך לא מעט". "מעניין אם הוא הזכיר את כל הסיפור?" שאלתי, היא רק המשיכה לחייך.
היה לי קשה לקבוע את גילה, במבט ראשון היא נראתה בהרבה יותר מבוגרת ממני, אך ככל שניסיתי לקבוע את גילה, כך היא השתנתה מול עיני, וכעת היא נראתה בהרבה יותר צעירה. לאחר ששיחקה קצת עם הכוס בידה, וסובבה אותה בעדינות, היא טעמה מהמשקה, "לא רע, תודה!" היא אמרה, הנהנתי בראשי ולגמתי בעצמי.
"אז איך הכרת את שטיין?" היא שאלה, "הזמנתי אותו לקפה", עניתי לה, "אבל משום מה יש לי תחושה או הרגשה שאני מכיר אותו זה זמן רב. הוא ישב מחוץ לבית קפה, כשראיתי אותו לראשונה הוא נראה לי אדם זקן, חלוש וחולה, הוא מילמל משהו בשפה לא מובנת והיה נדמה לי שהוא מתפלל. מדי פעם הוא הושיט את ידיו לעבר העוברים והשבים אבל אף אחד לא התייחס אליו. באותו ערב עברתי על פניו ואף שחשתי שגופי רוצה לעצור הכרחתי את עצמי להמשיך ללכת, מאוחר יותר הבטחתי לעצמי שאם אראה אותו שוב אדאג להחליף איתו כמה מילים ולנדב לו כמה מטבעות. ביקרתי באותו בית קפה יום ביומו, אך הוא לא הופיע, עד אותו ערב, ששמעתי את המלצר מתלונן שהזקן שוב יושב מחוץ לבית קפה. מיהרתי לסיים את הקפה שלי ויצאתי אל הרחוב, היה ערב קריר והוא ישב באותה נקודה שבה ישב בפעם הראשונה שראיתי אותו. התקרבתי אליו והצצתי בפניו שהיו מכוסים בקפוצ'ון. אני חייב לומר שזו הייתה הפתעה, במקום אותן הפנים המסכנות שציפיתי למצוא, גיליתי חיוך רחב ועיניים בורקות."
"האם תועיל בטובך להזמין אותי לקפה" "הוא שאל אותי בקולו המתנגן, הוא קם והפך את כיסיו הריקים כלפי חוץ כאילו רצה להסביר לי את סיבת הבקשה, הושטתי לו כמה מטבעות, אך הוא המשיך להביט בפני, ואמר "תארח לי חברה, אני לא נוהג לשתות לבד."
באותו רגע החלו זיכרונות עמומים במיוחד להלום בראשי, וככל שהמשכתי להביט בו, כך הייתי בטוח יותר ויותר שאני מכיר את האיש." אליס הקשיבה לדברי בתשומת לב ומידי פעם חייכה והנהנה בראשה לעודד אותי להמשיך בסיפורי.
"כשנכנסנו לבית הקפה, לא ניתן היה להכיר את האיש, הוא כלל לא נראה זקן וממש לא מסכן, הוא סימן בידו למלצר, הכה באגרופו על השולחן והסביר לי עד כמה שהוא זקוק לקפה חם.
בעודי יושב מולו, ודי מתקשה להאמין לשינוי שחל באיש, ניסיתי להבין למה הוא מוכר לי ולמה הוא מעורר בי זיכרונות כה עמומים ולא ברורים."
"הפתעתי רק הלכה וגברה, כאשר הוא התחיל לדבר על כמה מהנושאים שעניינו אותי במיוחד באותה תקופה."
השיחה הובילה אותנו מנושא לנושא עד שהזכרתי את החלומות שלי, סיפרתי לו על כמה מהם ובעודי מספר נחתה עלי ההכרה שחלק מאותם חלומות הם בעצם זיכרונות."
בשלב זה אליס סימנה לי בידה, "אנו נמשיך את השיחה הזו בפעם אחרת" היא אמרה, "תתחיל להתלבש, אתה לא רוצה שנאחר נכון?" פניה לבשו כעת הבעה רצינית. "אולי תסבירי לי על מה מדובר!" התחלתי להרגיש שאני מאבד את הסבלנות שלי. "אני אסביר בדרך", היא הניחה את המשקה על השולחן, קמה על רגליה ודחפה אותי, "קדימה, אין מה להתעצבן, הכל יתברר".
אני לא מהטיפוסים שמרגישים בנוח בחברת אנשים שתלטנים, הדבר יכול להוציא אותי משלוותי, אך כפי שקרה עם מר שטיין קרה גם כעת: משהו בתוכי החליט לא להתנגד, הייתה לי הרגשה חזקה שאליס ומר שטיין יכולים להראות ולגלות לי דברים שלבדי לא היה כל סיכוי לגלות. היה נראה כאילו שהם משחקים, או כאילו שהם מתייחסים לעצמם כאל שחקנים בהצגה, ועוד לא הבנתי לגמרי האם אני הקהל או חלק מאותה הצגה.
נעלתי נעליים, זרקתי על עצמי את מעיל העור הקרוע שלי ואת הכובע, פתחתי את דלת הכניסה, "אחריך" אמרתי לה והוריתי בידי לעבר הדלת, היא לגמה עוד לגימה מהמשקה, "המעיל שלי?" תלשתי את מעילה מהמתלה והשלכתי אותו עליה.

הנסיעה הייתה קצרה, ואליס לא ממש הספיקה להסביר לי לאן פנינו מועדות, הצלחתי להבין רק שמדובר בפגישה מסוג כל שהוא עם אנשים המכירים את מר שטיין.
"כל האנשים שאתה עומד לפגוש, יכולים לעזור לך ללמוד לעשות", אמרה אליס, "אבל לפני שתלמד לעשות עליך להבין בצורה אמיתית ומעמיקה, שאתה במצבך הנוכחי לא יכול לעשות! וזו הסיבה להכרות בינינו, אני אשתדל לעזור לך להבין."
הגענו לבית משותף ועלינו במדרגות לקומה שלישית, אליס צלצלה בפעמון ובחור מחוייך פתח את הדלת והכניס אותנו לתוך דירה קטנה וטיפוסית לאותו אזור של העיר.
אליס מיד נכנסה לחדר צדדי ואני נשארתי בסלון עם עוד כמה אנשים ששוחחו ביניהם.
להפתעתי חשתי מאוד בנוח, ציפיתי למבוכה או עצבנות, אך במקום זאת הרגשתי מאוד נינוח ומאוד מסוקרן.
מישהו חילק כוסות יין ואני שמחתי לקבל אחת, לגמתי מהיין, והבחנתי שלידי עומד מישהו שהמתין בסבלנות, שאחוש בנוכחות שלו, הבטתי בו והנדתי בראשי, הוא היה מאוד רזה ומאוד גבוהה, הוא פשוט עמד שם והביט בי, על פניו היה מרוח חיוך ענק, "נעים מאוד" הוא הושיט את ידו הענקית, "שמי רגרדי", לחצתי את ידו והחזרתי לו חיוך, "נעים מאוד, אני בראנד".
"לא יכולתי שלא לשים לב" הוא גלגל את עיניו לעבר הדלת, "נכנסת יחד עם המכשפה!" "מכשפה? אתה מתכון לאליס?"…

לפרקים נוספים

 מאת Mist2be

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: