פרק 10 – ניצוצות

"מכירים את פימה?" שאלתי את אליס ורגרדי, שישבו מולי בבית הקפה הקטן בו פגשתי לראשונה את שטיין.
ישבנו במתחם החיצוני, והמזג אויר היה נפלא, הרגשה מוזרה של יום חג כוננה בתוך לבי והכל מסביבי נראה והרגיש חגיגי.
"פימה הוא שם החיבה של שטיין" אמרה אליס בהיסוס. "כמה נחמד" אמרתי, "למה לכל הרוחות אני חולם על פימה כל לילה?" "אני מבין שאתה לא ידעת ששם החיבה של שטיין הוא…." הנדתי בראשי בעצבנות לאות שלילה. "אז אולי מדובר בפימה אחר?" ניסה רגרדי שוב.
"פימה סאטיין, נשמע לכם מוכר? סאטיין? חייל צעיר במדים כחולים, עם חרב ארוכה במיוחד וזקנקן אדמדם…"
באותו רגע הגיעה המלצרית ובידה מגש עמוס כל טוב, הודיתי לה והתנפלתי על הקפה המהול בליקר והעוגה שלי. "אנחנו מסייפים, ואז הוא מספר לי את הסיפור העצוב על מלחמה ומחלה…" העברתי את תשומת לבי אל העוגה, ונתתי להם שהות להגיב על דברי.
"אתה חולם את החלום הזה כל לילה?" שאלה אליס, "בווריאציות שונות" עניתי לה בפה מלא עוגה, עוד כמה נגיסות מהעוגה ועדיין לא שמעתי מהם כלום. התרווחתי על הכיסא שלי, הרמתי את כוס הקפה והצמדתי אותו לחזי, לגמתי והבטתי באליס ורגרדי.
רגרדי נראה די מרותק, ויכולתי לראות על פניו שהוא ציפה שאמשיך לספר עוד. אך אליס, מי יודע מה היא מסתירה? היה נראה לי שלא נוח לה והיא מנסה להתחמק ממבטי.
הנדתי בראשי, להבהיר להם שאני ממתין לתגובה…
רגרדי הרים את ידיו, והעלה על פניו מין מבט של הלוואי והייתי יודעה משהו, "זה נשמע מרתק והייתי שמח לשמוע עוד, אך אין לי כל מושג על מה אתה מקשקש," הוא אמר והביט באליס.
אליס רק שיחקה בשאריות עוגה שעל צלחתה, ובעזרת מזלג קטן היא דקרה וחצתה שוב ושוב את השאריות. לבסוף מבלי להביט בי היא שאלה, "האם יש עוד משהו בחלום המוזר הזה שלא סיפרת לנו?"
משום מה לא רציתי לספר להם על הקשישים, שעון הקוקייה, הינשוף והעכביש. הרגשתי שאני חושף כאן משהוא מאוד אישי, החלטתי לדלג על זה וסיפרתי להם על הפורץ וההתעוררות בתוך החלום.
אליס נראתה כעת יותר בתשומת לב, היא הפסיקה את המשחק עם המזלג. רגרדי צחקק ואמר שמשום מה הקטע עם הפורץ מאוד מוכר לו.

"בהיכנסך לביתך, גילית גנב. אל תאמין לדבריו, על היותו שוטר."
"זה היה אחד מהנושאים ששטיין דאג לדבר עליו לפני מותו," אמרה אליס. "אני זוכרת את זה כאילו שזה היה אתמול".
"o.k" אמרתי, "איך בדיוק את מקשרת את זה? מה המשמעות של זה?"
"הגנב" היא המשיכה, אתה זוכר שדיברנו על התבוננות בגנב?"
"ברגע שאתה מצליח להבחין בו, הוא מתחזה וסוחף אותך עד השכחה."
"עליך ללמוד לחמוק הצידה מבלי שאף אחד מבחין בכך" קולו של שטיין הדהד בראשי. "נפל האסימון?" אליס נופפה בידה, "אתה בכלל כאן?"
"כן, רק נזכרתי במשהו, אני חושב שאני מתחיל להבין."
"החכמה" אמרתי, "להיות שם, לראות את הגנב, אך לא להראות! ואם הוא הבחין בי, עלי להיעלם שנית".
"נכון" אמר רגרדי, "או כפי ששטיין אמר, אל תאמין לו, שחק אותה כאילו שאתה מאמין." אליס גיחכה, "לשחק כאילו שאתה מאמין זה הינו הך, גם כך אתה נעלם ממנו."
רגרדי נראה מרוצה במיוחד, "אני יודע שזו שאלה שנשאלה שוב ושוב, אך אני חייב… מי זה לכל הרוחות הגנב הזה?" "הגנב הוא אותו אחד שקורא לעצמו "אני", במקרה שלך, הוא קורא לעצמו 'רגרדי', אך יש הבדל גדול בין ה'אני' לרגרדי'", אמרה אליס. "שוב לא הבנתי" נאנח רגרדי.
"אני חייב לומר שהשיחה הזו מועילה במיוחד" אמרתי, "אך איך כל זה קשור לחלום שלי?"
"נשמע לי כאילו שאתה מתוכנת לחלום את החלומות האלה, אבל לפני שאתה מתנפל עלי בשאלות, זו רק ספקולציה."
"עיבדת אותי" אמר רגרדי, "גם אותי" הדתי באי רצון.
אליס חשבה לרגע, ותנועות ראשה וידיה הזכירו לי את שטיין, כמה זמן היא למדה אצלו? כמה היא באמת יודעת וכמה היא מגלה לנו ולמה אני לא בוטח בה לגמרי? הצלחתי לראות את המחשבות בעודן חולפות בראשי, הצלחתי להבחין בהזדהות עם המחשבות, מחשבות אלה לא היו שלי ובכל זאת הן קראו לעצמן 'אני'. ואז הבחנתי בגנב. הייתי מגושם כמו פיל בחנות חרסינה, הוא הבחין בי מיד, "כמה נפלא" הוא אמר, "אתה מתבונן בעצמך, אל תפסיק." לאחר רגע או שתיים או אולי יותר, הבחנתי בשתף רב של מחשבות ורגשות אשר עסקו ודנו בפליאה באפשרות להתבונן בעצמנו, ידעתי שזו הייתה עבודתו של הגנב, אך הייתי כבר חלש מידי. שמעתי את אליס אומרת – "אתה בטח מכיר את הקלישאות על כוחן של מילים או של השבעות? קומבינציה של מילים מסוימות יכולה ליצור השפעה אנרגטית על בן אדם. אף על פי שבמקרה שלך אני לא חושבת שמדובר במילים."
"כן" הנהנתי, " אני מכיר, אך הכוח נמצא לא במילה אלא במי שהוגה אותה". "לא בהכרח" היא ענתה, "תחשוב על מנגנון; למשל מתג חשמלי. לא משנה מי מפעיל אותו, אך ברגע שמרימים אותו נדלק אור."
"אז"…ניסיתי להמשיך, "אז מי שיוצר את המנגנון, צריך לדעת מה הוא עושה, כשהמנגנון כבר קיים, כל אחד יכול להפעיל או לכבות אותו. במודע או שלא במודע."
"מה את בעצם אומרת? שאני מכושף?" "לאאאא" נאנחה אליס, "אתה מתוכנת." "במילים אחרות מכושף" התעקשתי, "מישהו אמר 'הוקוס פוקוס' ומאז אני חולם על שטיין ועל הינשוף המזורגג". "איזה ינשוף?" שאל רגרדי, אך אליס המשיכה להסביר, "לא הוקוס ולא פוקוס, לדעתי זה קשור בצורת ההתנהלות היום יומית שלך: הרגלים, גישה, הזדהויות וכאלה…. נסה לשנות משהו ותראה האם זה משפיעה…"
התכנסתי בעצמי, ונראה היה שלא רק אני, השתררה דממה.
אליס הייתה הראשונה שדיברה, "אם תרצה לבדוק את דברי ולשנות משהו, הרי שעליך תחילה לראות את ההרגלים ואת ההזדהויות שלך, כדי שתדע מה לשנות." רציתי לומר לה שאני לא יכול לעשות מאומה, אך משום מה המשכתי לשתוק.
ביקשנו חשבון, וכל אחד מאיתנו השליך על השולחן כמה מטבעות ושטרות, ואני עמדתי להוסיף טיפ שמן כהרגלי, אך שוב חמקתי ויכולתי לראות ממקום המסתור שלי את כל אשר התרחש בראשי ולבי: משום מה, היה ברור לי שעלי להשאיר טיפ שמן למלצרית, זה היה כמו פקודה שהופעלה עלי ברגע שראיתי את החשבון. "למה?" שאלתי, "כי זה לא נעים" ענה הקול, "וכך אתה אמור לנהוג" הוא הוסיף. "אני רוצה לנהוג אחרת" הקשתי, וניסיתי להכניס את הכסף חזרה אל הארנק, ושוב ראיתי את הגנב עומד מולי, "כל הכבוד לך ידידי", הוא אמר, אל תיתן לפקודות האלה לשלוט בך", הוא השתתק לרגע ואז הוסיף – "אולי בכל זאת? המלצרית המסכנה עבדה כה קשה, מה יחשבו עליך? אל תכנה לפקודות, אך התחשב במלצרית!"
"הקפה היה קר, ולא מגיע לה טיפ", באותו הרגע עוד יכולתי להבחין, ויכולתי להבין ששוב נפלתי במלכודת הגנב, הייתי מזוהה לגמרי עם הטיעונים שלי, וההזדהות הותירה אותי מאחור, נרדם, רואה אך בקושי את הגנב, מנחית שוב את מהלומת הניצחון שלו…
הנחתי כמה שטרות על השולחן כטיפ, המלצרית חייכה אלי, ואני הסמקתי, שמעתי את הגנב לוחש שזה היה מאוד נחמד מצידי…

עשיתי את דרכי אל בייתי, מהורהר. מצד אחד התחלתי ללמוד להבחין בגנב, ואף הצלחתי לחמוק ממנו לזמן מה… מצד שני הבנתי שלא מספיק להבין שאני לא יכול לעשות! אני צריך ללמוד לעשות…

לפרקים נוספים

 מאת Mist2be

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: