ניצוצות

• פרק 1
ההבנה היא דבר מה חלקלק, כמו אותו דג שמנסים אנו לשלוף בידיים חשופות מתוך הנהר הזורם, לאחר כה הרבה ניסיונות שבהן מחליק הדג מהידיים, עולה בידינו לאחוז בדג לכמה שניות, אך אין זה אותו דג ראשון, אשר החליק והמשיך בשחייה נמרצת. גם אם דומים הם דמיון רב.
וגם הדג הזה, אשר ידינו אוחזות בו, בהעדר אחיזה נכונה, ימצא את דרכו בחזרה אל הנהר.
• פרק 2
לא רציתי שהוא ידע, אך זכרתי היטב את פגישותינו הראשונה, הנדתי בראשי, "החדר שם" כיוונתי אותו לחדר צדדי, "אתה תמצא את המצעים בארון". הוא פיהק שוב, "מחר" הוא אמר "מחר נדבר על הכל".
הוא פתח את דלת החדר ונעלם לתוכו, הדלת חרקה ונסגרה אחריו. אני המשכתי לעמוד על מקומי, מביט אל הדלת, קפוא, לרגע הכל נעלם ממני, הייתי שם לבד בתוך כתם שחור, הייתה זו הכרה במצבי…
• פרק 3
גם כיוון שרכשתי כבוד לאנשים מבוגרים ממני, וגם כיוון שמסיבה זו או אחרת העדפתי לא להרים את ידי ראשון על אף בריאה, העדפתי לתת למר שטיין להכתיב את עוצמת ההתמודדות בינינו.
המהלומה הראשונה שלו נחתה הישר על מפתח הלב שלי, לא ניסיתי לבלום, רציתי לבחון ולהתאים את הקצב ואת העוצמה לעוצמה בה הוא יתקוף. ללא כל ספק, מר שטיין לא בא לשחק משחקים.
• פרק 4
השעה הייתה שעת ערב מוקדמת, כאשר צלצל הפעמון בכניסה לביתי והעיר אותי מהזדהות מתמשכת, אשר עסקה בעובדה מעצבנת במיוחד, שאי שם לפני כמה שעות החלה מתפתחת מהשפעה קטנה של מכתב מהבנק והידרדרה עד לבדיקה כללית של מצבי הפיננסי.
כמובן שעמדתי ממש לפני גילוי משמח הקשור לכך שמגיע לי החזר מס, כשלפתע צלצל הפעמון.
• פרק 5
"היא ולא אחרת", אמר רגרדי, "תן לה מטאטא ותראה אותה מעופפת."
החלטתי שעדיף לי פשוט לחייך כתגובה לדבריו, כך לפחות לא הסגרתי את המבוכה והבלבול שלי באותו רגע. האמת שלאחר כמה הערות של שטיין והתנהגותה המוזרה של אליס, כלל לא שללתי את עניין המכשפה.
• פרק 6
לאחר ההתרגשות, התיישבנו על הספסל עליו ישבתי כל אותו בוקר, שטיין פשפש בכיסיו והוציא חפיסת סיגריות מקומטת, לאחר עוד חיפוש קצר עלה בידיו למצוא גפרורים.
הוא הצית גפרור והדליק סיגריה שבורה.
זה זמן רב שהמתנתי להזדמנות בה אוכל לדבר עם שטיין ביחידות, וכולי הייתי אכול ציפיה להסברים חדשים ולהזדמנות לשאול אותו אין ספור שאלות, שהצטברו אצלי בתקופה האחרונה.
• פרק 7
עברו שבועיים מאז ההלוויה, ואני הסתגרתי בביתי. לא עניתי לטלפונים ולא החזרתי הודעות כתובות. רציתי להיות לבד.
ככל שהימים עברו כך עיכלתי יותר את מה שקרה. עברתי את כל השלבים הקלאסיים מחוסר הבנה דרך ההכחשה, כעס ופחד…רחמים עצמיים ואבל על שטיין.
• פרק 8
אני לא יודע אם אתם יכולים להבין את ההרגשה והתחושה הלא נעימה שחשתי, כאשר צעדתי לתוך קרחת יער קטנה, המוארת באורה הקלוש של המדורה, שדלקה במרכזה.
האיש שטיפל באש והשליך מספר זרדים לתוכה, נראה כאדם פשוט, אך שתי הגופות המוטלות מצידיו ניבאו רעות.
• פרק 9
לא ברור למה בחרתי שלא להתייחס לעובדה, שאנו יושבים, שותים ומפטפטים ליד המדורה במקום ההתקלות עם האויב.
משהוא בתוכי נדרך וניסה בכל כוחו להתבטא, אך בחרתי להתעלם ממנו וניסיתי להתרכז בדבריו של פימה.
• פרק 10
"מכירים את פימה?" שאלתי את אליס ורגרדי, שישבו מולי בבית הקפה הקטן בו פגשתי לראשונה את שטיין.
ישבנו במתחם החיצוני, והמזג אויר היה נפלא, הרגשה מוזרה של יום חג כוננה בתוך לבי והכל מסביבי נראה והרגיש חגיגי.
 
 מאת Mist2be

2 thoughts on “ניצוצות”

  1. יש בפרק הראשון תיאורים מדוייקים של עומס נפשי-רגשי,
    לכן הוא מפתה להזדהות.
    תחילת ההתפתחות מקורית ומסקרנת.

    הרהורים על הדג:
    – "מקומו של הדג במים. אי אפשר לאחוז בדג. אם תצליח לאחוז בו – יפסיק למלא את יעודו. תמשיך לאחוז בו – ימות."
    – "יעודו של הדג – להזין את הדייג. על הדייג לתפוס את הדג כדי לאפשר לדג למלא את יעודו."
    – "הבשר של הדג יכול להזין רק את הבשר של הדייג. המהות של הדג יכולה להזין את המהות של הדייג. האם כשבשר הדייג אוחז בבשרו של דג, מהות הדייג אוחזת במהות הדג?"

  2. שלום ארקדי, תודה על התגובה המעניינת.
    אשמח לקרוא תגובות נוספות שלך, גם על הפרקים הבאים :)…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: