פרק 3

שיבקה!

בעוד סרדיניום ואסינמור רצים ביער "הלכתי לאיבוד" ומדי פעם מביטים במכשפה המעופפת ביניהם על מטאטא, ששמה הוא סבתא יאגי וגם היא בדרכה להר ה"אופס" להציג דגם חדיש של מטאטא, ועורב שחור המלווה אותם ומקרקר דברי סליחה ונימוסים, נשמע רעש מוזר: שבירת ענפים, זעקה, שבירת ענפים עבים יותר ואז, "בום"…ושקט.
סרדיניום נעצר על מקומו בתנוחת "שיטפון" (תנוחת כישוף מיוחדת, באסכולת המים).
אסינמור נעצר לידו, אוחז בראשו הקירח והכואב, אשר נתקל רגע לפני כן בענף, וסבתא יאגי בתנוחת כישוף מיוחדת לה: אחיזת המטאטא בשני הידיים והתרוצצות בלתי פוסקת של העיניים לכל הכיוונים. קראקי לא נראה בשם מקום.
לפניהם, שרוע למחצה על שיח קוצני ובחציו השני על בוץ די מגעיל, היה מוטל אדם.
הניחוש הראשון היה, שהאיש הוא מכשף אוויר. לידו ומסביבו היו מפוזרים חלקי עפיפון גדול ושבור.
זה היה שיבקה!
נכון, שיבקה, או בשמו המלא: "אה שיבקה" היה מכשף אויר… בערך…
אם נסקור את חייו של שיבקה, נגלה שמזלו בגד בו כבר בגיל מוקדם מאוד ומאז מצבו ומזלו רק הלכו והידרדרו.
אם נתאמץ ונשרטט גרף המציין את מזלו של שיבקה, אזי, הגרף יראה כך: קו אלכסוני כלפי מטה, בזוית של 45 מעלות.
כמובן שהגרף הוא כללי מאוד והיו עליות ומורדות, אך מה שבטוח הוא, שבשלב זה של החיים, נמצא שיבקה בירידה, ירידה תלולה מאוד.
רק לפני שבוע עברה קבוצת מכשפים שחורים ליד ביתו של שיבקה, ליתר דיוק שלוש מאות שמונים ושלושה מכשפים, חמישים חתולים שחורים ועורב אחד. הם מיהרו מאוד, אבל זה לא מנע מהם להתעכב קצת ולהטיל כמה השבעות וכישופים שחורים במיוחד לעבר ביתו של שיבקה, ולקנח בקללות עסיסיות. (חייבים להצדיק את השם).
לאחר יומיים עברה קבוצת דרקונים באזור (מספרם המדויק לא ידוע). מנהיגם נתקל בכישוף שחור ושמו "גרדת", אשר בלהט ההשתוללות של המכשפים השחורים, הופרד מיתר חבריו. גרדת שמח על ההזדמנות. לאחר התייעצות קצרה וגירודים לרוב, הוחלט ששיבקה הוא האחראי לכך שבסביבת מקום מגוריו רובצים כשפים מזיקים. לאחר עוד התייעצות קצרה הוחלט לשרוף את ביתו.
למזלו (וכאן הגרף משתנה קצת, אך לא לזמן רב), ביקר שיבקה באותו הזמן אצל רופא לכישוף שחור, אשר ניסה ללא הצלחה רבה לחלץ את שיבקה מכישוף אכזרי במיוחד בשם "שילשולי".
יומיים לאחר מכן, נשפה רוח צפונית חזקה והפילה את הצריף המאולתר, ששיבקה בנה מהריסות ביתו השרוף. הרוח התעכבה קצת וניחמה את שיבקה בכך שהודיעה לו על כנס הכשף, הנערך על הר ה"אופס".

מיואש לגמרי, החליט שיבקה לצאת לדרך מיד. הוא אף לא טרח לחפש שותף לדרך. הוא בנה עפיפון גדול והצליח לטפס על הר ללא תקלות ולתפוס משב רוח חם, הוא כבר ריחף מעל ליער "הלכתי לעיבוד" ואז…

האמת היא, שאם תאוריית ההסתברות והגרפים היתה ידועה לשיבקה אזי, עם קצת רצון, קצת מאמץ וקצת שכל ישר, היה שיבקה יכול לחשב ולמצוא שמשהוא הולך להשתבש. ואם הוא היה מקדיש קצת יותר זמן בילדותו לשיעורי נבואה, במקום להתעסק בגינון, יכול היה שיבקה לקבוע במדויק את המקום והזמן של האסון הבא. אבל לצערו הרב, שיבקה לא שמע על הסתברות וגרפים ובשיעורי הנבואה הוא קיבל מספיק בקושי, ולכן הוא מצא את עצמו מרוסק על שיח-בוץ ביער הלכתי לאיבוד.
שיבקה לא ידע זאת, אך זו היתה נקודת מפנה בחייו ובגרף, אשר שרטטנו קודם.
באותם הרגעים היה עוד משהוא שחייו השתנו מקצה לקצה, היה זה קראקי, אשר מצא את עצמו באוויר, כאשר ראשו כלפי מטה.
קראקי לא בדיוק הבין את המתרחש סביבו ועמו, דבר אחד הוא ידע, משהו כבד נחת על ראשו, וכעת הוא מרחף באוויר והאדמה שתחתיו הולכת ומתרחקת. הוא עוד הספיק לראות את המכשפים ואת המכשפה, אשר הביטו על כתם שחור ומשהו שנראה כמו נוצות מפוזרות בכל המקום, הוא שמע את סבתא יאגי אומרת בזעם, "הרגת לי את העורב! הוא היה עורב נחמד!". ואז הוא ראה את הבורא…

 

הנפילה של שיבקה, או כפי שהועידה המכושפת של מסדר האוויר יבחר לכנות אותה בעתיד "הנפילה החופשית" וכל מכשף אויר יחויב בסוף הכשרתו לבצע אותה, גרמה לזעזוע כזה או אחר והרשימה את כל הנוכחים.
חייו של שיבקה עברו לנגד עיניו שוב ושוב, וגם כעת כאשר כבר לא נשקפה לו כל סכנה, הוא לא הצליח להפסיק את הלופ של חייו, במיוחד הפריעו לו הזיכרונות שהוא בעמל רב הצליח לכבור בשכבות העמוקות ביותר של התת מודע שלו, וכעת אותם זיכרונות השתחררו להם והציגו את עצמם שוב ושוב בשמחה וששון.
מה שהפתיע את שיבקה במיוחד הייתה המחשבה המשונה על כך שחייו לא היו כה חסרי מזל כפי שנהג להחשיבם. האמת שמהמקום בו שיבקה הביט על חייו כעת, חייו נראו די ורודים ויפים, וכעת לאחר שנוכח לגמרי שהוא נשאר חי לאחר הנפילה החופשית, הם נראו לו ממש נהדרים.
שיבקה קיפץ על רגליו הדקות והביט בחבורה המוזרה, אשר התגודדה ממש מולו. הוא קד קידה עמוקה והציג את עצמו, "אה-שיבקה, בן שגגה מבית רוח מערב לשרותכם".
"מה זה היה" שאלה אותו יאגי, "מאיפה נפלת?"
"אהה, זה כלום", ענה שיבקה בביטול, "כל מכשפי אויר עושים את זה מדי פעם".
"הרגת את העורב שלי" אמרה יאגי והצביעה על גופתו של קראקי, שיבקה הרגיש שהעולם הוורדרד והחדש החל לאבד את הוורוד בקצוות. "אני אסדר לך חדש" הוא ענה ולחץ את ידה, "נעים מאוד", הוא עבר ולחץ את ידו של אסינמור, ואת ידיו הלחות של סרדיניום.
"אתם במקרה בכיוון הזה?" הוא הצביע לעבר "הר האופס". באותו הרגע הוא ראה בזוית עיניו רוח רפאים של עורב, (מכשפי אויר ידועים ביכולתם לראות רוחות רפאים). "הרגת אותי" אמר הרוח שהיה בעצם קראקי, "איתך הסליחה" ענה שיבקה, "אבל גם אתה לא תצליח להרוס לי, אני אופטימי, העולם ורוד והכל טוב!"
"דבר בשם עצמך, מכאן הכל נראה אפרפר ומטושטש" נאנח קראקי. "בא לי לשיר ולרקוד" הכריז שיבקה, מתעלם לגמרי מהערתו האחרונה של קראקי.
"צר לי לקלקל את השמחה" התערב סרדיניום, שלא הבין עם מי שיבקה מדבר, "אך אני חייב! צמד דרקונים רוצים להעלות אותנו למשפט… אז בוא נדחה את השירה והריקודים לפעם אחרת, בטוח שנמצא זמן מתאים יותר".
שיבקה שכבר החל באיזה צעד מוזר של ריקוד, הרגיש שכל מי שנוכח במקום מנסה במתכוון להרוס לו את הגישה החדשה והחיובית. הוא הביט בתקוה באסינמור שמשך בכתפיו.
"אחרי" צעקה יאגי, ועלתה על המטאטא, "אל הר האופס", פניו של שיבקה זרחו שוב בשמחה והוא פתח בדילוגים. סרדיניום ששמח על כך שסוף סוף אפשר לזרום עם מישהו, משך את אסינמור בשרוולו והחל צועד אחרי יאגי, אחריו השתרך אסינמור ומאחוריו בדילוגים עליזים שיבקה וקראקי העורב שמעתה נקרא לו קראקי רוח הרפאים.

 

מאת Mist2be

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: