פרק 1

סרדיניום ואסינמור בדרכם לכנס הכישוף, על הר ה"אופס"

סרדיניום היה מכשף קלאסי טיפוסי, הבעיה היתה, שהוא היה ממסדר המים הרכים, ולכן נאלץ לזרום עם הזרם. וגם כעת: עמד להערך כנס כישוף ורוב המכשפים התכוננו למאורע וכמובן גם סרדיניום.
הוא קינא במכשפי האדמה, אשר היו עצמאים ולא ניתן היה להזיזם מדעותיהם, או מכשפי האש, אשר מטילים ספק בכל שאר האסכולות ולבסוף שוקעים בויכוחים פנימיים והורסים גם את עצמם. ואפילו במכשפי האויר, אשר התעלו מעל כולם והעדיפו לעסוק לרוב בגננות.

מכל האסכולות העדיף סרדיניום את אסכולת האש; רק מכשפי האש העריכו את מכשפי המים, הרי ידוע שמים מכבים את האש. ולכן מכשפי האש "כיבדו" את מכשפי המים, אך הם בעצמם השתייכו לאסכולה, שנחשבה לקשה והלא יציבה מבין כול האסכולות: לא רק שהיא היתה הרסנית ביותר אלא, שאת האש צריך להדליק וניתן לכבות. את המים, האויר והאדמה לא צריך להדליק ולא ניתן לכבות, הם תמיד קיימים וכך גם כשפיהם.
אך האש… עד שמכשף אש מצליח להדליק כשף מסויים, הוא מגיע עד לאפיסת כוחות, ואז מגיע איזה חוצפן ומכבה את הכשף ללא מאמץ מיותר.
לכן מכשפים כרתו בריתות; בדרך כלל מכשפי האש עם הרוח, והמים עם האדמה. האש זקוקה לרוח להמשיך ולדלוק והמים זקוקים לאדמה כדי שיהיה להם איפה לזרום. הכל טוב ויפה, אבל אז קמו קבוצות באסכולת האדמה והרוח, אשר טענו שהם מנוצלים על ידי האש והמים, הלא יעילים. בעקבות הטעון הזה התפלגו ביניהם המכשפים, והרבה מכשפים צעירים, שהרגישו פריירים פרשו מהבריתות.

וכך מצא סרדיניום את עצמו ללא בעל ברית תומך. עקב הבדידות והמצוקה החדשה, החל סרדיניום מטפח ידידות עם מכשף אש. מדובר באסינמור – מכשף אש מדרגה 56 ממסדר הזיקוק המסתובב, אשר את רוב זמנו הוא מעביר בהטלת ספק בכל מה שנמצא מסביבו ולבסוף, כאשר הוא מצליח בכך, הוא מטיל ספק גם בעצמו.
שני המכשפים, או ה"ידידים" החדשים החליטו להגיע לכנס הכישוף ביחד. להסתובב לבד בכנסים מסוג זה, נחשב למעשה בלתי אחראי, ויש כאלה שיחמירו ויומרו שזה אף מעשה טיפשי ומזיק לבריאות.
כאשר הגיע סרדיניום אל אסינמור, היה אסינמור שקוע בהטלת ספק בעשב, אשר היה מפוזר בכל ביתו. הפעם היה הספק בנושא ההזיות, אשר גורם אותו עשב לטיפשים אשר מטילים בכך ספק ומעשנים אותו.
כנראה, שסרדיניום איחר, כיוון שאסינמור מלמל משהו ללא הפסקה בקשר לגמדים ירוקים ולא הפסיק לחייך.
סרדיניום שקע בדיכאון לאחר שהבין על איזה עשב מדובר וכמות העשב שאסינמור עישן, אך הוא לא העיז אפילו לרגע לחשוב לצאת לדרך לבדו. הוא חש בכל מהותו שהוא חייב לזרום עם הזרם ולכן כל מה שנותר לו, היה לקוות שאסינמור יתאושש במהלך השעות הקרובות. הוא ניסה שלא לחשוב על כך שהעשב הספציפי משפיע על המשתמש לאורך ימים ולפעמים אפילו שבועות.
סרדיניום מלמל משהו ובידו הופיע בקבוק ובתוכו נוזל, הוא התיז את הנוזל בפניו של חברו הקירח, הנוזל פעל מיד ואסינמור ישן כמו תינוק.

אסינמור פקח את עיניו וראה סירה, הוא הרים את עיניו בזהירות וראה מים. המחשבה הראשונה שהתעוררה במוחו היתה מחשבה לגמרי רגילה, אשר הציעה להטיל ספק במראה הטיפשי והלא הגיוני הנגלה לעיניו, אך המחשבה השניה היתה קצת מוזרה ומעוצבנת והיא מלמלה משהו בקשר למים ונשמעה מבוהלת למדי.
"מים…" מלמל אסינמור, "מים…" הוא זינק על רגליו והחל צורח – "מיייים…" "התאפק", אמר לו סרדיניום "עוד מעט ונגיע לכנס ותוכל לשתות בירה." אך אסינמור המשיך לצרוח וכעת היה תורו של סרדיניום להפעיל את מוחו ולשחק במחשבות, אשר החלו להתרוצץ במוחו ולצטט מספר "שיטות פרקטיות לסירוס מכשפי אש". האמת שמרוב הפניקה סרדיום לא ממש הצליח לדלות ציטוטים שלמים וכל מה שזכר היה "מכשף אש על מים = מכשף אש מסורס מכישוף". אך זו הייתה הדרך המהירה ביותר שהוא הכיר להר ה"אופס", וסרדיניום שלט בזרמים, הוא היה מומחה גדול בכל מה שקשור בזרמים ובהשתלבות בהם. לכן לפני שאסינמור הספיק לשקוע עמוק יותר בפניקה, אשר הוא החל לטפח, שאל אותו סרדיניום בנימה מופתעת, "העשב כבר לא משפיע?" אסינמור הסמיק וניסה להתעלם מהשאלה, כאשר הוא לובש על פניו את אותה מסכה מבוהלת. "רגע…" סרדיניום הקשה עליו, "אתה היית אמור לקשקש שטויות ולחייך את חיוכיך הטיפשיים או לסרק את הקרחת שלך במשך עוד כמה ימים!" אסינמור עיוות את פניו באי סיפוק ונבח "אני מחוסן."
כל מי שעישן את העשב, מתחסן והשפעתו על המשתמש הפעמים הבאות פגה לאחר שעות מעטות.
אבל אף אחד לא היה טיפש מספיק כדי לנסות את העשב, חוץ ממכשפי אש, אשר הטילו ספק באמינות הסיפורים והעדויות על ההשפעה המוזרה של אותו עשב.
סרדיניום שידע את זה, שאל באי הבנה, "אז למה עישנת שוב?" "טוב"… נאנח אסינמור, "אתה איחרת ולי היה משעמם אז החלטתי להטיל ספק בידע הקודם שלי על העשב, וחוץ מזה נגמר לי הטבק." אסינמור השתתק, הביט בנהר, אשר הקיפו מכל עבר והחל צורח – "מיייםםם….."
את שאר הדרך הם עשו, כאשר סרדיניום מטפל בזרמים ואסינמור מטיל ספק, בכך שהוא מחוסן מהעשב ומכך מסיק, שהוא הוזה את הכל.
הסירה עגנה במפרצון קטן וטבעי, ואסינמור זינק מהסירה והשטח על האדמה. סרדיניום יצא לאטו מהסירה והיא נעלמה. "הכל בסדר?" הוא שאל, "לא" השתעל אסינמור, "זה לא קל להטיל ספק באותו הדבר למשך זמן רב, אתה יודע." סרדיניום משך בכתפיו.

הכנס נערך כמו תמיד על הר ה"אופס" – האגדה מספרת, שזה מה שצעק הנזיר הגדול לפני, שנפל מן ההר. הנזיר הגדול היה גם המכשף הגדול ונחשב לאב ולמייסד של ארבעת אסכולות הכישוף.
כדי להגיע ל"אופס" צריך לחצות את ה"בלופ בלופ בלופ" הרחב, במילים אחרות הנהר שבו שטו סרדיניום ואסינמור, לעבור את היער הגדול הנקרא: "הלכתי לאיבוד", ואז המדבר האדום ולו אין שם, כיוון שלמדבריות לא נותנים שמות, זה גורם למזל רע; כך סיפר הנזיר הגדול לפני הנפילה.

שני המכשפים צעדו על שביל צר בין עצי האורן הגבוהים ושוחחו ביניהם על הכנס ובמיוחד הבירה שמגישים בכנס, העוגות והקרקרים, השוקולדים המהולים בליקר, הפיסטוקים, הקפה, השמנת והכשפים.
כשלפתע נשמע רעם חזק ומעל ראשיהם עבר ביעף עצם עגול וגדול ונעלם בו ברגע.
"ראית את החללית?" שאל סרדיניום בהתלהבות והתרגשות, "אני צדקתי…הם קיימים". הוא מחה בידיו והחל לקפץ. "אהה… כן בטח…" ענה אסינמור והטיל ספק אחד גדול לתוך שרוולו הרחב. וזה בגלל שהוא לא רצה להעליב את סרדיניום, אשר העביר לילות שלמים בניסיונות ליצור קשר עם אנשים ירוקים ממקום אחר, אשר הולכים למקום אחר ועוברים פה רק, כי אנחנו תקועים בין אותם שני מקומות. זה מה שסרדיניום היה מסביר לכל, מי שהסכים להקשיב.
וגם כעת פתח סרדיניום בהרצאה ארוכה על היצורים הירוקים ומשהו על טכנולוגיה מתקדמת שהם פיתחו. אסינמור החליט, שזה לא היום שלו, קודם העשב, אחר כך המים ועכשיו סרדיניום והיצורים הירוקים…

השביל הוביל לקרחת יער, "בא ננוח כאן", הציע אסינמור, "זה נראה, כמקום טוב לחניה".
סרדיניום הסכים מיד ושקע בחישובים ורשם במחברת קרועה וחומה משהו בקשר ל"ע.ב.מ.", שעה ומקום. אסינמור מצידו שקע בהטלת ספקות רבים הקשורים במקום החנייה ובשפיותו של חברו.
"תדליק אש", ביקש סרדיניום, אסינמור הביט בו בעיניים בולטות ושאל בשקט, "אש? אתה מודע להשלכות נכון?" "כן…כן…" ענה סרדיניום, "אבל אני לא יכול לקרוא בחושך הזה, ואם יקרה משהו, אני אכבה את האש תכף ומיד."
הדיבורים על כיבוי אש, תמיד פגעו במכשפי האש ובמיוחד, כאשר מכשפי המים היו אלה, אשר התבטאו כך.
אסינמור הנעלב הושיט אצבע ואש אדומה פרצה משום מקום. סרדיניום הוסיף זרדים יבשים והאש מצידה היתה אסירת תודה על כך. אסינמור הביט סביבו בפחד, ולמה שהוא ציפה לא אחר לבוא.
"אין עשן בלי אש" אמר אסינמור, כאשר שתי דמויות גדולות וכהות נפלו מן השמים.
הדרקונים הצטופפו ליד האש והביטו בגיחוך על המכשפים. "ראית" אמר הדרקון עם העיניים הבולטות והצביע אל המדורה הקטנה, "זו אש!" "ואו…" אמר השני והתאפק לא לפרוץ בצחוק.

כל העובר, או יותר נכון, כל הנאלץ לעבור ביער "הלכתי לאיבוד", יודע, שהדבר הטיפשי ביותר לעשות ביער זה הוא – להדליק אש. בדרך כלל, אדם, הטיפש מספיק להיכנס ליער זה, יהיה גם טיפש מספיק להדליק בו אש.
הבורים מכנים את יער "הלכתי לאיבוד" בשמות אחרים, כמו: "יער הדרקון", או "יער הדרקונים", ויש גם אחרים
המכנים יער זה "יער גדול ובו דרקונים", או "יער הדרקון המעופף", או "ארץ הדרקון", או "דרקוניום", או "יער הדראג".
הכינוי האחרון הוא היוצא מן הכלל מבין כל השמות והכינויים והוא הומצא על ידי קבוצת כוהני דת, אשר נהגו לבלות ביער ולעשן עשבים מוזרים. לא ברור לאיזו דת השתייכו אותם כוהנים וכמה מההיסטוריונים והאנתרופולוגים טוענים שהם סגדו לקבוצת אלים מוזרים וסודיים הקשורים לדת הישנה. אך כיוון שאותם כוהני דת בשלב מסויים לקיום שלהם, הכריזו מלחמת קודש בדרקונים ונשרפו עד לאחרון שבהם, לא ניתן לקבוע בבירור מה הייתה דתם ולמי סגדו.
הסיבה לכך שכמעט בכל השמות הרבים של היער "הלכתי לאיבוד" מוזכרים דרקונים, פשוטה מאוד: ביער זה מתגוררים דרקונים, הרבה דרקונים.
שניים מאותם היצורים, שאת מראייהם נתאר מאוחר יותר, הצטופפו יחד עם שני מכשפים לא יוצלחים, סביב מדורה קטנה, והתבוננו בכעס ניכר על המדורה.
הדרקונים, אשר סגדו ועבדו את האש, לא אהבו יצורים אחרים, אשר השתמשו בה; הם טענו שכל מי שמדליק אש למטרת התחממות, בישול או הפקת תאורה, הוא כופר! וזה בגלל שהאש נועדה לדברים קדושים ולא לבישול והתחממות. דברים קדושים כמו – שרפת יערות, שרפת כפרים, שרפת אנשים, חיות ועוד…

אסינמור התבונן בכעס בחברו, שניסה במאמץ גדול להפסיק את דליפת הכשף מאצבעותיו.
כאשר נכנסים מכשפי מים למצבי לחץ קיצוניים, ניתן להבחין בטיפות מים המטפטפות מידיהם, ואם הם לא נרגעים בהקדם, מומלץ לכל הסובבים אותם להצטייד במצופים.
"תפסיק להזיע", נבח אחד הדרקונים. "הוא לא מזיע", ניסה אסינמור להסביר, "הוא מטפטף". "אז שיפסיק לטפטף, אנו רוצים לגשת לעניין", "שמעת?" צעק אסינמור, "תפסיק לטפטף, הם רוצים לגשת לעניין". הדרקונים נראו חסרי מנוחה והמראה רק הגביר את הטפטוף מידיו של סרדיניום. "תראה מה עשית" – שאג הדרקון עם העיניים הבולטות והביט בשאט נפש על זנבו הרטוב. בשלב זה נזכרה "שלוות רוחו" של אסינמור שיש לה פגישה חשובה במיוחד במקום מרוחק וללא הודעה מוקדמת נעלמה לה. כעת ניתן היה לראות מים הזורמים מידיו של סרדיניום ופה ושם להבה הפורצת מידיו של אסינמור.

"איזה בזבוז של אנרגיה" נשמע קול צרוד, שהבהיל את סרדיניום בצורה שלא תתואר, אבל אני לא יכול שלא להתאפק ולתאר את הקפיצה, (אף אתלט לא היה מתבייש מביצועים של סרדיניום באותו רגע).
הוא זינק הצידה, נתקל בדרקון מופתע, אשר איבד את שיווי משקלו (אתם צריכים להבין שכל האזור היה רטוב וחלק). הדרקון השני, אשר ניסה נואשות להבין מה מתרחש ומי החוצפן, שמדבר על בזבוז אנרגיה, מצא את עצמו שרוע בפיסוק איברים וכנפיים על הקרקע הבוצנית, לא לפני שהוא הבחין במסה גדולה בצבע ירוק אפור חום וזהב, המתנגשת בו בעצמה רבה. רק לאחר מכן, ממצב השכיבה על הבוץ, הבין הדרקון, שהמסה הצבעונית שהתנגשה בו היה חברו. הוא הבין גם שאם מצבו לא ישתנה בהקדם האפשרי, מצבו הבריאותי יתחיל להידרדר. באותם הרגעים המהירים הבין ידידנו הדרקון עוד הרבה דברים… דברים שעמדו לשנות את חייו!

 

 מאת Mist2be

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: