קורה לפעמים

קורה לפעמים ואני מבין עד כמה איני נמצא!
ואני חש ומרגיש את המחיצה ביני ובין העולם.

באותם מקרים נדירים, ברור לי שהכל הוא חלום.
אך, אין בידי להיאחז בהבנה זו, היא יותר מידי לא מוחשית.
חומקת היא ממני, ברגע שמנסה אני להתרכז בה, לאחוז בה.

עושה אני הכל, כדי לא להתעורר מאותו חלום, אשר נמשך כל חיי.
אף כי רב הזמן הוא סיוט, מעדיף אני להמשיך בסיוט זה, על פני ערות.
הערות נתפסת בעיני כמוות, מוות לאותו סיוט/חלום, אשר הם חיי.

באותם רגעים פורצת לרגע התשוקה להתעורר.
אך הרגע עובר, ובמקומו מופיעים הרחמים העצמיים.

מאת Mist2be