סיפור קצר ואמתי

לא יכולתי יותר להתעלם מהסימנים, אותו קול מרגיע והגיוני, שעד כה עשה עבודה כה טובה, החל לגמגם, וכעת הוא נעלם לגמרי.
בלעדיו לא יכולתי שלא לשקוע עמוק לתוך האווירה שיצרתי במו ידי.
מי שמוצא את עצמו במים עמוקים, לא בהכרח יודע לשחות! וגם אני לא הייתי בטוח, איך ומה עלי לעשות:
האם עלי לנסות לשנות משהו, או אולי לזרום עם ההתרחשויות?
הבטתי בה, ושקלתי ביני לבין עצמי לספר לה הכל, לשתף אותה במה שידעתי. עיניה המוקסמות עדיין, החזירו לי מבט נוצץ וחיוך. לא, אני אשמור את הכל לעצמי, גם אם הרצון לספר חזק, גם אם הרגשתי וידעתי שזה יגרום לי להתרחק ולהסתגר. אולי אפילו להתנשא… בלבול…

בדמיוני חזרתי כמה ימים אחורנית, לאותה פריסה שממנה ניסיתי להימנע, אך בסופו של דבר לא עמדתי בפיתוי: ידעתי שהעיסוק שלי וההתמכרות שלי גובלים בפטתיות, ובכל זאת הסקרנות גברה עלי. פרסתי את הקלפים דקות ספורות לפני השעה המיועדת ליציאה. הפכתי אותם ולפני נגלו אותן דמויות צבעוניות ומוכרות כל כך שהפעם סירבו לשתף פעולה ולא התחברו בשום צורה. "אולי כך עדיף? למה שלא אתן ל'סיני' להפתיע אותי? למה שלא אנסה לחוות את כל מה שיש למקום זה להציע לי בצורה נקייה ללא ציפיות מטופשות?"
אך ידי כבר פרסו את הקלפים שנית, ובראשי גלגלתי שוב ושוב את השאלה – "מה יהיה ב'סיני'?"
שוב הפכתי את הקלפים, ושוב דמויות, הפעם אחרות, והפעם היה להן סיפור מוזר לספר לי.

למדתי לא להתייחס לקלפים כאל תורה מסיני, ולמדתי להעריך בצורה הגיונית תשובות קיצוניות ולא הגיוניות שמידי פעם קיבלתי מהם. אך הפעם לא ממש ידעתי כיצד להתייחס למה שהם סיפרו לי.
השעון הורה על 9:00 בבוקר, הייתי כבר באיחור קל. אספתי את התיק שלי, בדקתי שוב שארזתי הכל ומיהרתי אל הרחוב בו חניתי. כיוון שהרכב הניע רק בדחיפה, גם הפעם הקפדתי להחנות בירידה, דבר זה שעשעה אותי ולא מיהרתי לתקן את הבעיה. חששות ישנות צצו שוב, ומלמלתי תפילה קצרה אל בורא עולם שיעזור לנו להגיע בשלום ליעדנו, ללא תקלות מכניות צפויות. (בכל זאת מדובר ברכב עתיק שראה ימים יפים יותר לפני שהגיע לידי).

היינו שלושה, אני, פרדי ויוסי. משום מה הטיול הזה לסיני ריגש אותי, הייתי בטוח ששהייה בחברת 2 החברים הטובים שלי על חופי סיני, יכולה להוליד אך ורק חוויות קסומות. אך הקלפים חשבו אחרת.
פרדי כבר המתין לי בכניסה לביתו, על המדרכה לידו ניצב תיק גדול ומאיים שנראה גדול יותר מתא המטען המסכן של ה'רנו-5' שלי. לאחר שניסינו את כל הזויות ללא הצלחה, החלטנו שהמושב האחורי יתאים יותר, גם אם הדבר יפריע ליוסי. (משום מה היה ברור שהוא זה שישב מאחור).
רק לאחר שסיפרתי לפרדי על הפריסה, צצה במוחי המחשבה שהיה עדיף לשמור את כל הנושא לעצמי, אך זה היה מאוחר מידי.
"מה?" הוא שאל. "לא נמצא מקום לישון, ירד עלינו מבול, אני אפגוש משהיא – מזל סרטן", ובסוף שניים מאיתנו יפסיקו כל קשר עם השלישי", חזרתי על דברי מבלי להיכנס שוב לפרטים הקטנים. "אתה עם השטויות שלך שוב?" גיחך פרדי, "מבול באמצע הקיץ בסיני?" הוא הביט בי במבט מזלזל, "ואם נריב עם מישהו זה בטח עם יוסי שיעשה שטויות כרגיל", הוא סיכם. "אם כבר מדברים על החמור, הוא שוב מאחר", הוא נאנח והתיישב במושב הקדמי.
רציתי לתקן ולהסביר לו שלא מדובר בריב, אלא בניתוק חד וחלק, אך עצרתי את עצמי.
יוסי לא איחר להגיע, ושלושתנו יצאנו אל הדרום.

הדרך ל'סיני' עברה בשלום, את רוב הדרך העברנו בצחוק גדול, פרדי השתלט על ההגה בטענה שיש קטעים מסוכנים לנהיגה, והוא הנהג המנוסה יותר בחבורה.
לקראת הערב כבר היינו ב'סיני', אחרי שחצינו את הגבול והגענו לחוף 'טראבין' המלא בישראלים. עד מהרה, תמורת 5 שקלים קיבלנו חושה ללילה, והתחלנו להסתדר במקום.
שום זכר מאותה פריסה, אפילו לא מחשבה.
עברו עלינו יומיים ב'טראבין', יומיים של מנוחה, אוכל, ים, סופות חול ומדבר. אך משום מה לא הרגשנו בנוח.
תחושה מוזרה שהטיול עדיין לא התחיל, שזה לא המקום בו היינו צריכים להימצא, עוררה מחשבות על חופים אחרים. וכך לאחר יומיים, אספנו את חפצינו ותפסנו מונית אל חוף אחר – 'ראס אל שטן'.
שוב הגענו בשעות הערב, והשמש כבר כמעט נעלמה לגמרי. החוף הזה היה קטן בהרבה וידידותי יותר, היה בו משהו יותר ביתי ונעים. החלטנו שזה המקום בו אנו רוצים להישאר, אך לאחר בירור קצר, נודע לנו שלא נשארו חושות פנויות להשכרה.

כך זה התחיל! כעת כשאני חושב על זה ומשחזר הכל, אני מבין שזו הנקודה עליה התייחסו הקלפים. הפריסה הראשונה שממנה לא הצלחתי להבין הרבה, התייחסה ליומיים הראשונים ועל התחושה המבלבלת שזה לא זה. הפריסה השניה החלה בכך שאין לנו מקום ללון. מוזר שבזמנו לא התייחסתי לכך, ואפילו כאשר השמיים השחירו והתמלאו בעננים כבדים וגשם שטף אותנו ואת כל חפצינו, גם אז ניסיתי להתעלם מהמחשבות הבודדות שהחלו להציק לי ולהזכיר את הפריסה. אך כמה זמן ניתן להתעלם ולנסות לשכנע את עצמי שאין כאן כל קשר, שהכול מיקרי?
הגשם שלא פסק ורק התגבר הבריח אותנו מהחוף החדש. הצלחנו לתפוס מונית שהחזירה אותנו לאילת, ומשם עם ה'רנו' שלי הצלחנו למצוא אכסניה לאותו לילה.
בוקר למחרת התיישבנו ביחד בחצר קטנה, בתחומי האכסניה, לדסקס על המשך שהותנו באילת.
התיישבנו על כיסאות נוח לבנים מפלסטיק, היה מוקדם ושקט ולא היה בסביבה איש, חוץ מבחורה אותה החשבנו לעובדת האכסניה. אני ישבתי במרחק מה, מהורהר, מנסה לחשוב קצת על מה שקרה, מאחורי שמעתי את הבחורה מציעה שתייה חמה לחברי. רגעים ספורים אחרי כן היא עמדה מולי, ודיברה אלי באנגלית.
למה היא חשבה אותי לדובר שפה זרה אני לא יודע, אך במקום לענות לה באנגלית על השאלה שהציגה לי, שאלתי אותה בעברית – "את מזל סרטן?" כן היא הייתה מזל סרטן, וכן היא הייתה מופתעת כמוני.
אני התאפקתי מלספר לה על הפריסה ועל הקלפים שהתעקשו על כך שיש בינינו קשר מגלגולים קודמים.

התחושה הייתה מוזרה, היה נדמה שאני צופה בהצגה בה אני עצמי משתתף בתפקיד ראשי, ידעתי לאן הצעד הבא יוביל אותי, אך לא ידעתי כיצד עלי להתנהג? חשבתי שכל עוד אני יודע את, אשר עומד להתרחש, אני אצליח לשנות, אך בכל פעם הייתי מתעורר לאחר שדבר מה כבר התרחש ושהקלפים דיברו עליו.
לא אפרט את כל שאר ההרפתקאות שלנו באילת, רק אומר שמאותו בוקר, את ימינו האחרונים באילת העברנו בחברתה של אותה בחורה. היא מצידה ניסתה להתקרב אלי, אך אני מצאתי את עצמי מתרחק ומסתגר. פרדי לעומתי השקיע את כל מאמציו להכניס אותה למיטה, אך ללא הצלחה ויוסי כהרגלו נהנה מכל המתרחש.
בסופו של דבר לאחר שחזרנו הביתה, גם אני וגם יוסי, מבלי כל הסכמה ומבלי שדיברנו על כך בינינו, הפסקנו כל קשר עם פרדי. (יוסי כלל לא ידע על הפריסה).

לאחר מספר חודשים יוסי נהרג בתאונת דרכים. לאחר כמה שנים, מצאתי פתק בו רשמתי את פרטיה של אותה פריסה, הייתי המום לגלות בו גם כמה קלפים שדיברו על אותו מוות… לא זכרתי אם לא הבנתי את הפרוש בזמנו, או שהצלחתי לקבור מידע זה עמוק בתת המודע שלי?!
את פרדי אני פוגש רק באזכרות של יוסי, אותה פרידה הייתה באמת חדה וחלקה, ואת אותה בחורה לא ראיתי יותר לעולם.

מאת Mist2be

One thought on “סיפור קצר ואמתי”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: