ריינר מריה רילקה

אל תוך ידי המרפטות, אדון:

איך את נפשי, כבדה כל-כך, אטל?
אל תוך ידי המרפטות, אדון.

אולי עדין טהורים המקומות
אשר בהם, תוך כדי הרמה, אני נוגע:
אולי עדין טהורים המקומות.

ואז, אלי: כאשר ארים אותה – מה אז?
הן מעולם לא התנסיתי במשא כזה.
ואז, אלי: כאשר ארים אותה – מה אז?

התקחנה מידי, כאשר אחזיק אותה למעלה,
גבה וזמן רב ככל שרק אוכל:
התקחנה מידי, כאשר אחזיק אותה למעלה?

 

 

'אין רצוני לכתב עוד כל אגרת. לשם מה אגיד למישהו, שהנני משתנה? אם אני משתנה, הרי שאינני עוד מי שהיה, ואם הנני מישהו אחר מאשר עד הנה, הרי ברור, שאין לי מכרים. ולאנשים זרים, לאנשים שאינם מכירים אותי, לא יתכן שאכתוב.'

'אני לומד לראות. אינני יודע, במה זה מותנה, — כל דבר מעמיק חדר אל תוכי ואינו מתעכב במקום, שבו היה מגיע תמיד אל קצו. יש בי פנימיות, שלא ידעתי עליה. הכל חודר עכשו אל תוכה. אינני יודע, מה מתארע שם.'

"תמוה, למשל, שלא הכרתי לדעת אף פעם, מה רבים הפרצופים בעולם.
יש המון רב של אנשים, אבל יותר מהם יש פרצופים, שכן כל אדם יש לו פרצופים אחדים. הנה יש בני אדם, הלובשים פרצוף אחד במשך שנים רבות, וטבעי שהוא בלה, מזדהם נסדק סמוך לקמטיו, מתרחב כאותן כפפות, שלבשון בעת נסיעה. הללו אנשים חסכניים הם, פשוטי-עם; אין הם מחליפים אותו, אין הם מנקים אותו אפילו. הוא הולם אותם במידה מספיקה, סבורים הם, ומי מסוגל להוכיח להם את ההפך? נשאלת אפוא השאלה, כיון שיש להם פרצופים אחדים, מה עושים הם עם הנותרים? הם חוסכים אותם. צאצאיהם אחריהם לבוש ילבשום, אבל יש וקורה, כי כלבי ביתם לובשים אותם. ולמה לא? פרצוף לעולם פרצוף הוא.

יש אנשים המרכיבים את פרצופיהם במהירות איומה, בזה אחר זה, והם מבלים אותם. דומה עליהם תחילה, כי הספק יספיקו להם הפרצופים לעולם, ובטרם הגיעו לגיל הארבעים: הנה הגיעו אל פרצופם האחרון. יש לדבר הזה, כמובן טרגיות משלו.

אין הם רגילים לחסוך פרצופים, והאחרון שביניהם כבר אזל אצלם לאחר שבוע ימים, נקוב הוא, שחוק במקומות רבים ודק כמו הניר, והנה מתבלטת יותר ויותר הביטנה, העדר-הפרצוף, והם מתהלכים עם זה."


W.S.Tarot

The journey into an unknown existence

W.S Tarot

- The Essence of Human Development

דפי הדהרמה של שלמה שנטידווה

את הבודהיזם שלי, אני אוהב אותנטי (שלמה ש. שפרינגר :-) )

%d בלוגרים אהבו את זה: